עליהום. בעקבות האונס הקבוצתי בצפון ת"א


בימים האחרונים אנחנו עדים לחשיפת מקרה מזעזע של אונס נערה ע"י חברה וידידיו. ראיתי היום תוכנית בוקר בטלויזיה ונבהלתי. כל המתראיינים והמראיינים מטילים אצבע מאשימה כלפי ההורים עם דרישה חד-משמעית: משמעת ברזל.

 

זוכרים מה קרה וקורה אחרי 9/11?

 

לגיטמציה לרמיסה מוחלטת של חופש הפרט. רשויות החוק רשאיות על מזבח בטחון המדינה לרמוס את זכויותיו הפרטיות של כל אדם וכל כך קל להזדהות עם זה. מספיק לראות פרק אחד בסדרה 24 ואתה מוכן נפשית להתגייס ולרמוס.

 

כל זה אולי קצת מילא, אבל עכשיו זה מגיע לבית. פתאום אתה מרגיש אשם לתת אמון בבן או בבת שלך. פתאום  כל הערכים, התבונה והשיפוט העצמי שעמלת לבנות בהם – נמחקו ואינם. עכשיו אתה מצופה לפקח עליהם לחטט בכליהם, לעקוב אחרי כל צעד… לרמוס כל חלקה טובה של אמון בינכם.

 

שהרי אם לא תעשה את זה, הם יאנסו, הם יפשעו, הם יתדרדרו לסמים, הם ינהגו שיכורים, הם יפתו קטינות, הם… טפו, טפו, טפו.

 

אז רבותי.

 

מבלי להתייחס לנערים ולנערה שבסיפור הנוכחי – ליבי איתם (כולם קורבנות כאן), אני קורא לכל ההורים – אל תתנו לאוירת העליהום הנוכחית ולתקשורת האימפולסיבית שלנו לתת לכם להעכיר את אוירת האמון ביניכם לבין הילדים שלכם. לא כל מראיין זב חוטם שמתיימר להיות הפדגוג הלאומי נושא דברי חכמה.

 

נכון, יש מה לעשות, אבל בודאי שלא ברוח המוצעת.

 

אני, למשל, חסיד של חינוך דרך הזדמנויות אוטנטיות. אף פעם לא ידעתי להושיב את בני ולעשות איתם שיחת תוכחה או סדרת חינוך. כן, שקדתי לנסות ולזהות הזדמנויות חינוכיות שיובילו לדיון על ערכים ויאפשרו דיון בהשלכות על חיינו שלנו.

 

אז בכל מקרה שמתרחשת סערה ציבורית או עולה נושא טעון, אפשר להשתמש בהזדמנות הזאת ולפתוח דברים. אם האוירה בבית היא אוירה של אמון, של הבנה, של קבלה (אפילו אם הילד טועה – ומותר לטעות וללמוד מזה), ושל האצלת אחריות אישית, יש להניח שהילד לא יגרר למצבים חסרי סיכוי כמו הנערים (הם לא "ילדים" ידידי בתקשורת) והנערה שבסיפור הנוכחי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On 2 במרץ 2010 at 10:01 am

    עם כל כך הרבה מעורבים סביר להניח שיש לא מעט עם משפחה מאוד תומכת,זאת לא חבורת רחוב של ילדים שברחו מהבית.

  • אחת  On 2 במרץ 2010 at 10:19 am

    הורים צריכים לחנך את ילדיהם לכבד את הזולת באשר הוא, לכבד את רצונותיו, את זכויותיו, את חייו.
    הורים צריכם לדבר עם ילדיהם ולחנכם, זה דבר שונה מלפקח כל הזמן

  • חנן יניב  On 2 במרץ 2010 at 10:34 am

    הדרך היחידה לחנך ילדים לכבד את הזולת היא בלכבד אותם. במקום שבו לא מכבדים את הפרטיות שלהם, שלא מכבדים את שיקול דעתם שום "חינוך" לא יעזור.

  • הנדרסון מלך הגשם  On 2 במרץ 2010 at 11:36 am

    יכול להיות שאין להטיל על נער בן 14 שתחת לחץ חברתי להצטרף לאונס חברתי שחבר התחיל בו את אותה מידת אחריות שנייחס למבוגר שאונס, אבל מכאן ועד
    פטור מלא מאחריות והגדרתו כקורבן רבה הדרך…

  • לורד סית'  On 2 במרץ 2010 at 11:55 am

    ראשית הטעות היסודית שלך היא שכולם קורבנות. מה? האנס הוא קורבן? באמת? השלב הטבעי הבא הוא שתגיד שהיא פיתתה אותם, שטויות במיץ … זה חלק מהמגמה בעולם המערבי היום שלפיה אין טוב ואין ברע, יש רק כמה צדדים של אמת. בולשיט! יש טוב ויש רע, אנס הוא רע (גם אם הוא בן 15) וילדה (או נערה לשיטתך) קורבן אונס היא הקורבן!
    שנית, גישת החינוך שלך ושל חלק מהמגיבים שאני רואה גם כאן וגם במקומות אחרים בתקשורת ובאינטרנט הישראלי היא שצריך להיות "אמון" בין הורים וילדים, וצריך "להסביר" להם ולנהוג בהם בכבוד וכו', מה ששם בעצם את ההורה והילד על אותו מישור. שטויות, ההורה והילד לא על אותו מישור, כל עוד הילד הוא ילד (לפחות עד גיל 18) הוא אמור להיות נתון למרות הוריו, הם לא אמורים להיות חברים שלו אלא המחנכים שלו והם אמורים לתת לו לטעות אבל גם להבהיר לו היטב (גם דרך ענישה חמורה) שיש טעויות שאסור לעשות (מישהו אמר אונס?). בסוף כולם גם מתפלאים:"הילד שלי? הוא מלאך, הוא לא יכול לפגוע בזבוב …" אני מבין את הצורך האוטומטי להגן על הילד שלך אם הוא נקלע לצרה אבל אני מגנה בכל תוקף את נתינת הבמה לאנשים האלה כחלק מהמציצנות התקשורתית החולנית.

  • דוד  On 2 במרץ 2010 at 12:56 pm

    חנן כותב:
    "הדרך היחידה לחנך ילדים לכבד את הזולת היא בלכבד אותם. במקום שבו לא מכבדים אותם (את הפרטיות שלהם), שלא מכבדים את שיקול דעתם שום "חינוך" לא יעזור."

    לא עליהום, אלא בלבול מוחלט….

  • אזרח.  On 2 במרץ 2010 at 2:23 pm

    *

  • דוד  On 2 במרץ 2010 at 2:32 pm

    ". . .אדם בריא שיש לו מספיק אוכל לא גונב. אדם מסופק מינית אינו זקוק לכל 'תמיכה מוסרית' (ל'מוסר' מרתיע או ל'חוויה דתית' על-טבעית) ו'חווייתו הדתית' היא נאמנה לטבע. באופן בסיסי, עד כדי כך פשוטים הם החיים. והם מסתבכים רק כתוצאה ממבנה אנושי החושש מהחיים."

    ווילהלם רייך. ("המהפכה המינית", ע´ 328 וכריכה אחורית)

    הקורבן הוא הפרט בחברה, כאשר לחברה יש דרישות וגזירות שהאדם לא יכול לעמוד בהן. "אנחנו" רוצים להיות מאד תרבותיים (civilized), והמציאות טופחת על פניני.

    אני מציע לכם לעיין בכתובים של ווילהלם רייך (Wilhelm Reich) בנדון.

  • לינוי  On 2 במרץ 2010 at 4:35 pm

    "הדרך היחידה לחנך ילדים לכבד את הזולת היא בלכבד אותם". זאת קלישאה שמצלצלת יפה והומני ולמעשה ריקה מכל תוכן במקרה הטוב ומטעה במקרה הרע. מה זה לכבד ילד? לא להכות, לא להעניש ללא הצדקה, לא להשתמש בשפה בוטה – אוקיי. אבל לכבד ילד זה גם לכבד את חוסר יכולתו לפענח את הקודים המוסריים והתרבותיים כפי שבן תרבות בוגר מפענח אותם. עד שיהיה כשיר לעשות כן – בהחלט מותר לבלוש, להפר במידה מסויימת פרטיות, להגביל פעילותולהטיל סנקציות. זאת לא פגיעה בכבודו של ילד, זאת פגיעה בכבודו של מבוגר שאחראי לעצמו ולגורלו, אדם אוטונומי ועצמאי.

  • דוד  On 2 במרץ 2010 at 7:01 pm

    רק אז, קיימת הסכנה שנצטרך להצמיד להם שוטר קבוע. מה זה לכבד ילד? לכבד ילד זה לא לכפות עליו, אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו. לא הייתי מכה, לא הייתי מעניש אפילו "בהצדקה", לא הייתי משתמש בשפה בוטה, לא הייתי בולש, לא הייתי מפר פרטיות, לא הייתי מגביל פעילותו ולא הייתי מטיל סנקציות. הייתי נוהג בסבלנות ובסובלנות לגבי חוסר יכולתו לפענח את הקודים המוסריים והתרבותיים כפי שבן תרבות בוגר מפענח אותם. עד שיהיה כשיר לעשות כן.

  • רני  On 2 במרץ 2010 at 8:18 pm

    נכתב לעיל:
    "חסיד של חינוך דרך הזדמנויות אוטנטיות

    המשפט הזה מטריד אותי מאוד מאוד מאוד. לחברה הטובים הייתה הזדמנות אוטנטית והם הכניסו לה עד הסוף. עכשיו זה בעיתונות. דבר מה דפוק בניסוח או בתוכן או בפירוש מעמיק של צירוף המילים הללו או במערכת האסוציאציות שלי שמתעבת לחיות בחברה אזרחית החיה על ניצול הזדמנויות אוטנטיות.

    קראתי את רייך, אפילו היתי מעורב בניסוי להוריד גשם ע"י מכשיר אורגון. אני לא בטוח שזה לא עובד. רייך גמר חיים בדרך קשה ביותר כולל כלא ונידוי חברתי חמור. דיעותיו היו בעיותיות. איני מציע לקחת אותו כמורה דרך מושלם לחיים.
    כאן מדובר באונס. אונס הנו פשע. לא ברור לי איזה חסר או חסך מיני ניתן היה למלא אצל עברינים אלו אם אכן הייתה עבירה ובאיזה דרך ניתן היה למנוע את האונס בשיטות של רייך.

    יש הטוענים שחינוך להתאפקות גם מינית, המנעות ממילוי צרכים באופן מיידי ודחיית סיפוקים לזמן ולמקום המתאימים גם אצל נערים ונערות גם אצל משוררים שמאלניים גם אצל פעילים פוליטיים משמאל וימין הנם מעשים רצויים מבחינה מוסרית, חוקית, חברתית וכלכלית

    באשר לעניני כבוד וכיבוד הייתי אומר שאונס של בחורה הנו המעשה הכי פחות מכובד שניתן לעשות לה. המבצעים אם בצעו לא התנהגו בצורה מכובדת ולפי פירוש אפשרי של הנאמר כאן הם יצאו זכאים באיזה בית משפט אם יוכח שלא כבדו אותם מספיק כשהיו קטנים. והוריהם לא ניצלו את כל ההזדמנויות האוטנטיות לחנך אותם. איך מחנכים לא לאנוס ובאיזו הזדמנות אוטנטית לא ברור לי בדיוק, האם ייתכן שחינוך להמנעות זו יכול ועשוי להיות עניין פורנוגרפי.

    באופן כללי לדעתי עניין זכויות הילד כבר עבר מזמן במדינת ישראל את סף ההגיון. יותר מדי נערים ונערות ביותר מדי מקומות [נתחיל ברגליים על ספסלי התחבורה הציבורית ] חושבים שיש רק זכויות בלי חובות בכלל. לפי הדוגמה שנתתי הייתי מאוד מאוד רוצה שבמדינת ישראל יחוקק כהתחלת תיקון המצב האוטנטי חוק אוטנטי שיגביל את הזכות לנסיעה ברכב ציבורי בחובה לא לשים רגליים על ספסל ויורה לנהג לבטל מייד את הזכות אם לא מולאה החובה, זה יהיה חינוך בהזדמנות אוטנטית. אם נתחיל בזה נכניס בהמשך לספר זכויות הילד והנער את החובה לא לאנוס. אחר כך נגיד שצריך לכבד את הזולת ספק אם מנכ"ל האגודה לשלום הילד יסכים לבקשה מוגזמת זו

  • דוד  On 3 במרץ 2010 at 1:06 am

    – החינוך להתאפקות מינית ודחיית סיפוקים עד היום לא הצליח לפתור את בעית העבריינות המינית.

    – ל"רגליים על ספסלי התחבורה הציבורית" אין קשר כלשהו עם זכויות הילד. אכן, נערים ונערות ביותר מדי מקומות חושבים שיש רק זכויות בלי חובות בכלל. זאת אחת הבעיות שעל החברה, על בית הספר ועל המשפחה לפתור.

    – גם אין כל קשר בין הניסוי להוריד גשם ע"י מכשיר אורגון, העובדה שרייך גמר את חייו בדרך קשה ביותר כולל כלא ונידוי חברתי חמור, והעובדה שדעותיו של רייך בנושא טבע האדם ומבנה החברה לא התקבלו יפה על ידי החברה בזמנו, למעט בתקופה מסויימת בה בברית המועצות בוצעו מספר ניסויים המבוססיס על דעותיו בנושא החינוך.

    – רייך דיבר על שינוי הגישה החברתית שיביא לפתרון בעית הצרכים של הילדים והנוער ויצירת מבוגרים יותר בריאים בנפשם. לא פתרת את הצרכים הללו, לא פתרת את העבריינות המינית.

    – קיום החברה מבוסס על פיקוח וריסון של הפרט, אבל צריך להיות איזון בין צרכי החברה וצרכי הפרט.

  • דוד  On 3 במרץ 2010 at 3:35 pm

    או,
    כיצד להפיק אנשים טובים?

    הייתי מעיז לומר שלמעשה איש איננו יודע את התשובה, לפחות ממה שאני רואה מסביבי. אולם לפחות אנחנו יודעים משהו על הנושא. אנחנו יודעים, המרכיב החיוני לעשייה המוסרית; המרכיב אשר בלעדיו המעשים הם נטולי מוסר במקרה הטוב, ובלתי מוסריים במקרה הגרוע,

    המרכיב הוא אחריות אישית.

    כל התנהגות מוסרית טומנת בחובה הנחה קודמת זו. על מנת להיות מוסרי עליך להיות מסוגל לבחור מסלול איזשהו ולקבל על עצמך אחריות מלאה על הבחירה ועל תוצאותיה. אינך יכול לטעון שהינך כלי סביל בידי הגורל, בידי אלוהים, בידי אנשים אחרים, בידי כח עליון; טיעון כזה הופך מיד את כל ההבדלים בין טוב לרע לריקים מתוכן וחסרי משמעות. החומר אשר קיבל צורה של הכד היפה ביותר בעולם איננו יכול לטעון לסגולה.

    תורת המוסר מתחילה בהנחה שאדם אחראי למעשיו. זה דבר נתון. בתי ספר אינם יכולים לשנות זאת או להפחית ממנו. בתי ספר יכולים, לעומת זאת, להכיר בדבר או להכחישו.

    לדאבוננו, למעשה כל בתי הספר היום בוחרים להכחיש שלתלמידים יש אחריות אישית למעשיהם, אפילו בזמן שהמנהיגים של בתי הספר האלה משלמים מס שפתיים למושג. ההכחשה היא משולשת: בתי הספר אינם מאפשרים לתלמידים לבחור את דרך פעולתם במלואה; הם אינם מאפשרים לתלמידים לצאת לדרך, לאחר שנבחרה; ואינם מאפשרים לתלמידים לשאת בתוצאות הבחירה, ברגע שנעשתה ובתוצאות הפעולה ברגע שבוצעה. חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה – אלה הם שלשת מרכיבי החופש אשר מהווים את האחריות האישית.

    זה לא חדש שבית הספר מגביל, כענין של מדיניות בסיסית, את חופש הבחירה והפעולה. אולם האם זה מפתיע אותך שבית הספר מגביל את החופש לשאת בתוצאות של מעשינו? אין זה צריך להפתיעך. זה הפך להיות עקרון של החינוך המודרני שנפש התלמיד ניזוקה במידה והיא מוכה על ידי שתי הרעות החולות: הצרה והכשלון. "הצלחה מצמיחה הצלחה" היא השיבולת היום; עידוד, להקל על האדם המדוכא, למנוע כשלונות מאכזבים, הרשימה ארוכה.

    אין זה פלא שבתי הספר שלנו אינם מצטיינים בחינוכם המוסרי. הם מתרצים את כשלונותיהם באומרם שהחינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם. אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית הספר?

    בבית הספר כזה שלשת מרכיבי החופש פורחים. האחריות קיימת אצל כל אחד. האחריות היא אוניברסלית, תמיד נוכחת, אמיתית.

    האם בית ספר כזה מפיק אנשים טובים? חושבני שכן. וגם אנשים רעים. אולם גם הטובים וגם הרעים מפעילים אחריות אישית למעשיהם כל הזמן, והם מודעים לכך שהם חייבים בדין וחשבון מלא למעשיהם. זה מה שמבדיל בית ספר טוב מהאחרים.

  • דוד  On 3 במרץ 2010 at 8:15 pm

    22 Alternatives to Punishment
    by Jan Hunt
    http://www.naturalchild.org/jan_hunt/22_alternatives.html

    1. Prevent unwanted behavior by meeting your child's needs when they are first expressed. With her current needs met, she is free to move on to the next stage of learning.

    6. Meet the underlying need that led to the behavior. If we punish the outward behavior, the still unmet need will continue to surface in other ways until it is finally met. Questions such as "Are you angry because I've been on the phone so much today? Would you like to go for a walk together?" can help a child feel loved and understood.

    17. Give choices. Children need to feel they have a voice. Offering choices, even if they seem unimportant to you ("Do you want the red cup or the blue one?") will help a child feel that he has some say over his life, especially if he has had to cope with recent changes.

  • חנן יניב  On 4 במרץ 2010 at 8:25 am

    אני מסכים מאד עם הניתוח של אחריות אישית.

  • דוד  On 4 במרץ 2010 at 1:59 pm

    אם כי תסכים איתי שעל החברה להתחשב בצרכים הפיסיולוגים והנפשיים הבסיסיים של חבריה ולדאוג ליצירת המסגרת והתנאים שיאפשרו את סיפוקם ואת השמירה על האיזון בין צרכי החברה וצרכי הפרט.

    ראה תגובתי, "מבנה אנושי החושש מהחיים", כאן:
    http://www.notes.co.il/yaniv/65590.asp#rep_564319

  • דוד  On 7 במרץ 2010 at 11:44 am

    מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן?

    בפרפרזה ל-"כדי ללמוד דמוקרטיה חייבים להתנסות בה!" – http://www.notes.co.il/yaniv/38475.asp:

    כדי ללמוד סובלנות, כבוד האדם, מודעות עצמית, ואחריות חייבים להתנסות בהם!

    רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מחויבים בני אדם.

    אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים בנימוסים ו/או ב"אתיקה", לרבות לימוד התנהגות מוסרית — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם לאנשים מוסריים ואחראיים על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?

    העובדה הפשוטה היא שילדים ונוער אינם מחויבים לעקרונות ההתנהגות הנאותה, או ההתחשבות בזולת, או הקודים המוסריים, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים ולנוער אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות הנעלים עליהם מחויבים בני אדם.

    כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה בהתנהגות נאותה, בערכים (אם בכלל ניתנים), באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול ממגילת העצמאות וחוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-62 למדינה!

    הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"חברה מסודרת וצודקת" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

    כדי ללמוד ערכים והתנהגות — וכדי לשפר אותם — חייבים להתנסות בהם!!

  • דוד  On 7 במרץ 2010 at 11:52 am

    תגובתי בתאריך 2/21/2010 3:31:27 PM: "כדי ללמוד דמוקרטיה חייבים להתנסות בה!", לרשימה: "הבל החופש ושקר הדמוקרטיה":
    http://www.notes.co.il/yaniv/38475.asp

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: