ארכיון קטגוריה: Uncategorized

ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידית – מה ללמוד ומה לא ללמוד

לפני כמה שבועות, כתבתי על מסגרת פדגוגית מתאימה ללמידה מרחוק: מה אפשר לעשות בלמידה מרחוק 3 ימים בשבוע? מסגרת פדגוגית ללמידה משמעותית במיטבה.

כאן אני מתכוון להציג נקודת מבט אחרת על תכניות לימודים והסללה – מה ללמוד ומה לא ללמוד. זוהי הצעה לשולחן למידה היברידית.

הביקורות על למידה מרחוק בזום מרקיעות שחקים. התחושה שזה לא עובד מרחפת מעל ראשינו. ילדים, הורים ומורים בתקשורת חוזרים וטוענים שאי אפשר ללמוד ככה. מונחים כמו "הדור האבוד" הולכים וצצים כפטריות אחר הגשם. פרשנים מנתחים את סיכויי הקבלה של הדור הזה לעבודה בגוגל או בפייסבוק, כאילו שזו מטרת החיים של האנושות…

תחושה של 'אין פתרון' מלווה כל שיח בין מחנכים.

אז יש לי חדשות בשבילינו – אין לנו ברירה (וכבר אמרתי – זהו רגע של עדנה).

אקסיומות חצובות בסלע הולכות ומתרופפות… איך לומדים, מה תפקיד המורה, מה תפקיד הילד, איך מעריכים, על מה מקבלים תעודה, מהי בכלל תעודת הבגרות, מה תפקיד בית הספר, מה תפקיד הקהילה, איך מתקבלים לאוניברסיטה עם תעודת בגרות של תקופת הקורונה? – הכל לבחינה מחודשת – ובעיני, בעיקר, מה לומדים.

אלטרנטיבות צצות מפה ולשם. שמענו על גמנסיה הרצליה שמנסה לקיים מפגשים חברתיים/לימודיים בקהילה, מסביב למורים שירכזו קבוצות ילדים מגילים שונים במקומות בחוץ וידברו איתם על החיים, החברה, דמוקרטיה…

כאן מועברת האחריות המלאה אל כתפיו של המורה, אתגר אדיר, ללא ספק. אני בטוח שנפגוש יוזמות נוספות להתמודדות עם האתגר העיקרי שעומד בפנינו:

איך ממלאים את זמנם של ילדי ישראל בפעילויות מעוררות, מצמיחות, מגרות למידה, באופנים שבהם הם יוכלו להשתתף בהן גם מרחוק, תוך שימור ערכים חברתיים וקשר אנושי.

דיברתי על רגע של עדנה? מביצה לקרמבו? אז הנה זה בא…

המרכיב העיקרי של הקרמבו שלנו נעוץ בשאלה הבאה:

אם היית יכול/ה לבחור, מה היית רוצה שילדיכם יקבלו בבית הספר: את הכלים להיות חוקרים בתחומי התוכן אותם הם לומדים, או שפשוט ילמדו לאהוב את תחום התוכן הזה?

שאלה פשוטה, לכאורה, אך מורכבת מאין כמוה…

טענתי העיקרית שמוקדם מידי להסליל לילדים מסלול מקצועי זה או אחר, מוקדם מידי אפילו בגיל התיכון. נכון, יש מקצועות נחשקים (בעיקר ע"י ההורים), אבל יוקרת המקצוע או תנאי השכר בו, אינם יכולים להוות מתווה לילד או נער שמחפש את עולמו.

אז, מחד יש את שאלת הבשלות לבחור… אגב, שיהיה ברור, לדחוף ילדים ללימודי מחשבים, מתמטיקה בחמש יחידות, פיסיקה בחמש יחידות אלה מסוג ההסללות עליהן אני מדבר.

מצד שני לאן מכוונת תוכנית הלימודים?

האמנם בשביל ללמוד ספרות אני צריך להבין את מבנה הסיפור הקצר? בשבילי זו היתה הדרך הבדוקה להרחיק אותי מאהבתי לקרוא… האם יש דבר יותר מסרס מ"יומן קריאה"? האם אני צריך להבין את מניעיו הנסתרים של הגיבור בכדי להנות מהעלילה?

כמה טוב היה אם במקום "ללמוד ספרות" היינו קוראים יחד, מספרים סיפורים, שרים שירים… סתם שירים וסיפורים של כיף. תחשבו כמה הארי פוטר עשה לאהבת הקריאה של דורות שלמים של ילדים. צריך "ללמוד" אותו?

ובכל זאת? מה לומדים? יש לנו 5-6 ימים בשבוע, 6 שעות ביום?

אני מניח שאפשר להסתכל על הדוגמה שאביא עכשיו ולזהות בה את העקרונות המעצבים אליהם אני חותר בהצעתי למורים לבחור את הפעילויות אליהם יכוונו את החודשים הבאים. ומי שחושש לתעודת הבגרות? אל דאגה, אפשר להתכונן לבחינות הבגרות ב-3 חודשים ולעבור אותן בהצלחה.

אז בואו ננתח יום בחייה של מיה (מקסימיה), נכדתי בת ה-12, אבל בואו ננתח יום בעתיד, בעוד חמש שנים בערך. בחרתי במיה בגלל גילה (אורי, אור, מעיין עופרי וולה ולורה – לא להיפגע).

מיה חוזרת מבית הספר. המכונית האוטונומית מורידה אותה ליד הבית, הדלת, מרגישה שמיה מתקרבת, מזהה אותה ע"פ תמונתה ונפתחת בפניה. מיה נכנסת הביתה, היא לבד עכשיו, אורי בחוג כדורגל, ההורים בעבודה. ולה מתחמם על הספסל שלו בגינה. המיקרו נדלק במטבח, האוכל מתחמם (אפשר, כמובן, להוסיף כאן שהאוכל, בעצם, הודפס במדפסת ע"פ בחירתה של מיה ובושל כשרק עלתה להסעה בבית הספר, אבל זה לא נחוץ, בשביל להבין את הפואנטה).

מיה נכנסת לחדר שלה, הטמפרטורה והלחות מתאימות להעדפות שלה, המזגן נדלק כשהיא נכנסה הביתה. מוזיקה נעימה ברקע, מוזיקה שמיה מעדיפה לשמוע כשהיא חוזרת מבית הספר. מיה אומרת לבית להחליף מוזיקה למשהו רגוע יותר ונשכבת לנוח מעט, הוילון נסגר, אפלולית נעימה בחדר…

אפשר, כמובן, להמשיך ולתאר את העולם של מיה בעוד 10 שנים, אבל הנקודה ברורה – טכנולוגיה תמלא את עולמינו בכל פינה, כמעט, בחיינו. העולם ידע מה אנחנו אוהבים ויכוון את עצמו לבנות לנו מרחבי מחיה תואמים. מרחבי מחיה בטוחים יותר, ירוקים יותר, בריאים יותר, נוחים יותר… אני חושב שהמשמעות הולכת ומתבהרת דוקא בתקופת הקורונה הזאת – אנחנו נחשפים ליותר ויותר טכנולוגיות של רפואה מרחוק, תקשורת חלופית, למידה בסביבות עתירות טכנולוגיה… הכל בקצב מואץ – אין ברירה… כורח הישרדותי.

מי חשב שסבא בן ה-98, יתקשר איתנו בזום? היינו בטוחים שטכנולוגיות תקשורת חלפו על פניו כבר מזמן.

מה מיה צריכה לדעת בכדי לגדול לתוך עולם כזה? זיכרו, זוהי רק דוגמה של תחום אחד, יש המון דברים שהייתי רוצה שמיה תלמד ואינם פחות חשובים!

אפשר לשאול – האם מיה צריכה להיות שותפה ביצירת עולם טכנולוגי כזה? ואז התשובה די ברורה: כדאי שתלמד הנדסה. מה שמציג כמה שאלות יסוד:

האם יש לנו מספיק נתונים בשביל להסליל את מיה למסלול התפתחות הנדסי?

כבר טענתי שלא, ומכמה סיבות:

מיה עוד לא חוותה את העולם מספיק בכדי להכיר מנעד עצום של אפשרויות צמיחה… בכדי לבחור מה שמעניין אותה ואליו תתחייב למשך חייה.

מיה עוד לא התנסתה מספיק בשביל להכיר את יכולותיה, את הניצוץ שאולי יש בה שאיתו תגדל להיות יוצר וירטואוזי… כמה ילדים שמעתי אומרים – אני לא טוב בזה… כמה מורים שמעתי אומרים – אני בכלל לא יצירתי, כמה פוחדים מלגעת בטכנולוגיה, במכחול, בספר…

מיה צריכה להיות ילדה. היא צריכה לשחק עם ילדים בגילה… אני אחוז בעתה כשאני רואה את המבוגרים הקטנים מחקים סלבריטאים בבית ספר למוזיקה.

אז אם לא להסליל את מיה למעורבות ביצירת העולם החדש – האם היא צריכה להכיר אותו? האם היא צריכה להתיידד איתו? האם היא צריכה לגייס לעצמה תחושה של שליטה בו? לא לפחד מפניו?

אני חושב שפה הנקודה…

כמו שאני לא רוצה שמיה תוסלל להיות חוקר בכל תחום אלא לאהוב אותו, הרי שאני חושב שכילדה היא צריכה לשחק בעולם המחר, להכיר מה הוא הולך להיות ולא ללמוד לתכנת אותו (כן! יש פה הנחת יסוד שלא צריך ללמד את כל ילדי כיתה ד' לתכנת, ואפילו לא בכלים פשוטים יחסית. אין לי בעיה עם ילדים שהולכים לחוג תכנות, אבל רוב הילדים לא יתכנתו ולא יצטרכו לתכנת, ואת רוב הילדים, לימודי תכנות בגיל צעיר רק יכבו אותם, ידגישו כמה שאינם בשלים, יגדילו אצלם את תחושת חוסר המסוגלות – כמו לימודי חשבון.

אז בואו נשחק בחשבון, בואו נשחק בטכנולוגיה, בוא נשמע סיפורים ונשחק בהיסטוריה, במדע, באמנות, בלי מבחנים, בלי ציפיות, בלי ציונים, בלי כישלונות. בואו ניתן לילדים הזדמנות לחוות, להתנסות, לגעת ולהיות מסוגלים לבחור רק בעוד שנים…

איך זה קשור לזום? ללמידה היברידית?

אנחנו חייבים להתחיל להבין שבית הספר לא יחזור להיות מה שהיה לפני עידן הקורונה. התחושה שצריך ואפשר לשנות היא רגע העדנה שלפנינו. בכדי לתת לילדים ללמוד בעצמם, צריך להציע להם את היכולת להתנסות, לגעת, להרכיב, ליצור…

לשם כך צריכה המערכת להערך לסביבות לימודים היברידיות שמשלבות ערכות למידה שחלקן מידע ברשת, חלקן כלים ממוחשבים, חלקן מערכות תיקשורת וחלקן ערכות התנסות ויצירה.

כן, המחשב או הסלולרי אינם מספיקים.

שולחן למידה היברידי צריך לכלול, לטעמי, ערכת כלים בסיסית, חומרי יצירה, ערכות מדעים לניסוי ובניה עצמית, אה… וכן, גם מחשב וטלפון סלולרי.

מאיפה הכסף? זה לא הרבה כסף ויש כסף, יש הרבה כסף, צריך, פשוט, להפסיק לבזבז אותו על שטויות. צריך להבין שהילדים שיבחרו להיות היוצרים של סביבות המחר, יגיעו לשם גם בלעדינו. תנו להם זמן לגדול.

טבלת ריכוז הקלטות הסדרה "למידה היברידית לעומק ולרוחב"

מה קורה ב-1 בספטמבר? בימים אלה, ימים של אי-וודאות, אנו מזהים רגע של עדנה: הצורך הקיומי להפריד בין לומדים (ריחוק חברתי) מנוגד במהותו לרעיון החינוך שעיקרו, לצד למידה של תכנים – רכישת מיומנויות חיים ובראשם חיברות.   הריחוק החברתי מציע כערוץ חלופי של למידה "למידה מרחוק" לפיו לומדים ספונים בביתם חלק מהזמן ולומדים מול מסך. לא כל ההתנסויות בלמידה מרחוק בגל הראשון הניבו תוצאות מרשימות – למידה מרחוק איננה מצב של למידה מקרוב מסורתית. הכורח לעבור ללמידה מרחוק באופן גורף (מכיתה ה' – שלושה ימים בשבוע), מציג בפני מערכת החינוך אתגר שטרם התמודדה עם שכמותו.    לכאורה, ישנו תחום התמחות אקדמי ויישומי שאמור היה לקחת על עצמו את האחריות ללמידה מרחוק – קוראים לזה "טכנולוגיה בחינוך" או "פדגוגיה דיגיטלית" או "טכנו-פדגוגיה" וכד'. העניין הוא שכל עוד העוסקים בתחום ניסו להציע פתרונות טכנולוגיים בהלימה לצרכי המערכת, הפתרונות שהם יודעים להציע עכשיו תואמים מידי למידה מסורתית ואינם יודעים לנצל את רגע העדנה שעומד לפנינו – ההזדמנות להציע תפיסה חדשה של למידה.    לשם כך בנינו את מערך המפגשים שלפניכם. אלה מפגשים אינטראקטיביים, אבל מרחוק. נדון בהם במשמעויות השימוש בטכנולוגיות למידה כמענה לצורך פדגוגי אותו נגדיר במפגש הראשון.תקוותינו שתגלו במפגשים הללו מענה לצרכים קיומיים שלכם כמורים ולומדים – למידה מרחוק לעומק ולרוחב ותוכלו ליישם אותו בסביבות הלימוד עליהן אתם מופקדים. 

נעסוק בנושאים כמו:

  • פדגוגיה, טכנולוגיה, ערכים וכל והשאר
  • עקרונות מעצבים למידה מקרוב ומרחוק
  • לומד עצמאי, לומד בצוות ולומד בקבוצה
  • מיומנויות למידה עצמית בעולם משתנה
  • המפה המושגית ככלי תקשורת ליצירת מידע במשותף
  • משימות למידה מבוססות צמתי החלטה
  • למידה מתוך צורך אותנטיעל משחקי למידה ומישחוק למידה
  • חכה של אלף פתיונות
  • קציר הידע
  • למידה מבוססת פרויקט
  • למידה בסביבה הרפתקנית.
  • הערכה בסביבת למידה מבוססת תוצר
  • ועוד…

  השיעורים ינתנו באופן חי בפייסבוק, כך שניתן יהיה להגיב לפעילויות הפעלה בזמן אמת, אך יעמדו לרשות המעוניינים גם כספרייה מוקלטת. אתם מוזמנים להשתתף ולשתף 

תאריךמקורותנושאמפגש
16 אוגוסט 2020מודל פדגוגי מחייב תפישה ערכית1
23 אוגוסט 2020תהליכי למידה בסביבה היברידית2
30 אוגוסט 2020מפה מושגית – כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידיתמיפוי מידע חזותי3
7 לספטמבר 2020למידה הרפתקנית בקופסא – CSI חדרי מילוט כסביבת למידה – החוליה החסרה חדרי בריחה לימודיים ומחויבות לתוכןקופסאות מילוט4
14 לספטמבר 2020דילמות וקבלת החלטות5
21 לספטמבר 2020ניהול מידע אישי ללומד עצמאי6
7 לאוקטובר 2020הערכה?7
14 לאוקטובר 2020ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידי. מה ללמוד ומה לא ללמודילדים מוטי עתיד8

מצגות מלוות להרצאות:

הרצאה 4 – למידה הרפתקנית בקופסה

הרצאה 5 – מבוך דילמות וקבלת החלטות

הרצאה 6 – ניהול מידע אישי ללומד עצמאי

הרצאה 7 – הערכה בעולם של לומדים עצמאיים

הרצאה 8 – ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידי. מה ללמוד ומה לא ללמוד

כלים בהם חנן יניב משתמש ללמידה (הרשימה תתרחב עם התקדמות סדרת ההרצאות)

Evernote – מחברת מידע אישית – https://evernote.com

CMAP – מפה מושגית – https://cmap.ihmc.us/

https://thinglink.com  – הוספת איזורי נגיעה על תמונה –  ThingLink

למידה הרפתקנית בקופסא בסביבה היברידית

ההרצאה הבאה בסדרה למידה היברידית (מחר, יום שני, 7/9/2020 בשעה 19:00) תציג מודל יישומי לסביבת למידה העונה לכל העקרונות המעצבים הפדגוגיים שהוצגו עד כה. זוהי סביבת למידה בה הלומדים יוצרים או פותרים "קופסת מילוט" (מה שלפעמים קוראים "קופסת בריחה"). הקופסא מכילה סיפור עלילה, אתגרים לפיתרון ותכנים נחוצים להתמודדות עם הפתרון. כשכל האתגרים פוצחו – המטרה הושגה.

הדוגמה שנציג היא מתוך ז'אנר (סוגה) מוכרת כ-CSI או "זיהוי פלילי". הסיבה שאני מתייחס ל-CSI היא בגלל סדרת טלויזיה אמריקנית מצליחה שיכולה לשמש מקור בלתי נדלה לעדויות המעוררות צורך אותנטי בידע מדעי.

בפיתוח הדוגמה שנציג השתתפו גם תמי בן צבי וחבורת ילדי הכיתה שלא לומדים בה שהקמנו בכדי לתת מענה לילדים ש"פיטרו" את בית הספר בגימנסיה הרצליה (הכיתה סיימה את פעולתה לפני שנה).

הרעיון של מעבדה לזיהוי פלילי כסביבת למידה לתחומים מדעיים שונים פותח הזדמנויות לילדים רבים לגלות את עולם המדע מתוך עניין ואתגר עם מנעד עצום של תחומי התמחות אפשריים. אי לכך, אנו מקווים לגייס חבורת אנשים שמוכנים לתרום מזמנם וכישרונותיהם לפיתוח הכלים שיאפשרו לכל מורה ותלמיד ליצר הרפתקאות מעמיקות ומגוונות, תוך חשיפה רב מימדית לתחומי מדע וחקר.

לכן, אנו מצרפים קול קורא להצטרפות לצוות הפיתוח של מחולל ערכות לזיהוי פלילי אותו אנחה בפיתוח המרכיבים השונים של תחולת הערכה שתוצג בהרצאה.

כיצד תוכלו לתרום?

אם יש לכם זמן, אם אתם נטרפים על הרעיון, אם אתם מרגישים שצריך לעשות משהו…

אם אתם מורים או אנשי מדעים – בקשר לתכנית הלימודים והבנת העקרונות המדעיים הנחוצים לפיענוח האתגרים ויצירתם.

אם אתם בעלי כישרון ציור – תוכלו לעזור לאייר ולעצב את זירת הפשע וממשקי הכלים שניצור

אם אתם אנשי מערכות מידע – תוכלו לעזור לבנות את מאגרי המידע

אם אתם חוקרי משטרה – תוכלו לעזור בהכנת סימולטור חקירה של עדים ובכלל…

אם אתם מתכנתים של סביבות כמו UNITY תוכלו לעזור לבנות את הסימולטורים

הסיבה שאנו קוראים לכם לתרום ולא שוכרים את שירותיכם היא המשימה הלאומית העומדת בפנינו. מערכת החינוך מתמודדת עם למידה מרחוק ואין לה כלים רבים מידי להציע. יוזמות של תרומה למערכת החינוך היום הן כורח השעה.

כל התכנים והכלים שיפותחו במסגרת זו יופצו כקוד פתוח, חינם לכל דורש למטרות שאינן מסחריות.

להלן טופס רישום (המון תודה)

https://forms.gle/GM2tHeqtfpzQAoUk9

מפה מושגית – כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידית

משיחות מזדמנות בקבוצות העניין שלי בפייסבוק בעיקר, נראה שהמודעות לכלים שמייצגים מידע באופן חזותי הולכת וגדלה. זה לא פלא. הרי הצורך למלא לפחות 3 ימים בלמידה מרחוק (עת קורונה), הביאה מלמדים לחיפוש דרכים שונות לשפר את המגע בינם לבין תלמידיהם כאשר אין ביניהם קרבה של פנים אל פנים. המפה המושגית הוא כלי כזה, הוא איתנו כבר שנים רבות, אבל אף פעם לא מיצה את הפוטנציאל הטמון בו לשיפור תקשורת מידע (אני מתכוון לתקשורת העוסקת בניתוח, הבנה, יצירה, קריאה בין השורות, ברירת עיקר מטפל, תיעוד של סיעור מוחות ועוד, בין לומד לבין לומדים אחרים ובינם לבין מנחה/מורה)

להזכירינו: להלן העקרונות המעצבים של סביבת הלמידה בה אנו עוסקים

מהי מפה מושגית?

זוהי, למשל, מפה מושגית בה השתמשנו בהרצאה השניה בסדרה. זוהי מפה המציגה עולם מורכב של תוכן באופן תמיצתי, חזותי, וממנה אפשר להבין את גבולות הגזרה של התוכן הנידון במסגרת של תוכן (שיעור, הרצאה, קורס, דיסציפלינה…).

אגב, יש אנשים הטוענים שמפה מושגית מרתיעה אותם, שמפה מבלבלת אותם, שקשה להם לעקוב. תשובתי לאותם אנשים – תעשו כל מאמץ להתגבר, תאמנו את עצמכם. זהו כלי חשוב מידי בכדי לוותר עליו בעולם של למידה היברידית. אם עד כה יכולתם בלעדיו, תמצאו שמפה מושגית משמשת להעצים תהליכי למידה באופן שקשה יהיה לוותר עליו, זה יהיה (לדעתי הצנועה) כלי יסודי בתקשורת ממוקדת מידע ולמידה.

נובק, אחד מהוגי המפה המושגית ככלי למידה ומחקר למידה, נוהג להציג על הקשרים את משמעות הקשר (להלן):

מפה מושגית עם עיור הקשרים
דוגמה למפה מושגית עם עיור הקשרים (לתוכן אין קשר לנושא המאמר)

סוג דומה של מיפוי מידע חזותי הוא "מפות חשיבה" או "Mind Mapping". להלן:

מפת חשיבה (תודה לעינת להב)

ההבדל בין סוגי המפות (מפה מושגית מול מפת חשיבה) הוא בעיקר המבנה. מפת חשיבה היא הררכית יותר. מפת חשיבה מתאימה יותר לתיעוד חשיבה מלמעלה למטה (דדוקטיבית), בנויה ממוקד מרכזי אחד ומתפרסת מסביבו. מפה מושגית חופשיה יותר. היא בנויה לתיעוד חשיבה בשני הכיוונים: מלמעלה למטה, או מלמטה למעלה, מן הפרט אל הכלל (חשיבה אינדוקטיבית). נעסוק במשמעות ההבדל בין שני סוגי החשיבה הללו בהמשך.

למה מפות מושגיות דוקא היום, בעידן הקורונה

בניתוח, הבנה, יצירה, קריאה בין השורות, ברירת עיקר מטפל, תיעוד של סיעור מוחות ועוד

תיעוד חשיבה מתפרצת:

בלגאן בראש

הבלגאן הזה בראש יוצר אצל רבים מאיתנו מסיחים המסיטים אותנו מחשיבה רצופה, ומפריעים, לפעמים לנסח אמירה ברורה, אבל לפעמים עולים בסוג כזה של התפרעות המחשבה, רעיונות חשובים שאותם היינו רוצים לשמר.

דומה הדבר למורה המנסה להציג לכיתתו תוכן מזסויים, מנוסח היטב, אך כל הזמן מתפרצים לדבריו תלמידים עם הערות ורעיונות חדשים שאותם הוא דוחה בכדי לשמר את המסר ברור. הבעיה היא שלפעמים התפרצויות התלמידים מעניינות יותר ומשמעותיות יותר להבנת התוכן והן נדחות הצידה לתהום הנשיה.

להלן שימוש במפה מושגית שבנוי לטפל בתיעוד של חשיבה מתפרצת, אם זה בתהליך החשיבה של היחיד או בתהליך של סיעור מוחות או דיון צוותי או קבוצתי:

תיעוד חשיבה מתפרצת באמצעות מפה מושגית

שימוש במפה מושגית הופך למשמעותי במיוחד, כאשר אנו משתמשים בה לניתוח מאפיינים, הכללתם והבנת משמעות ההכללה. להלן דוגמה בה מזהה דיני, תלמיד כיתה ה' בבית ספר גמלא בקצרין (מזמן), משתנה תלוי ומשתנה שאינו תלוי במחקר שהוא עורך על עבירות בכדורגל. רוצים לנסות לזהות גם אתם?

אז ראינו איך משתמשים במפה ככלי לחשיבה מתפרצת. ראינו גם איך אפשר להשתמש במפה ככלי לחשיבה אינדוקטיבית ולזהות כללים להתנהגות של אירועים (עבירות בכדורגל).

כל שנותר לנו להבין זה את המשמעות של השימוש במפה המושגית ככלי לתקשורת ממוקדת מידע ולמידה.

ניקח, לדוגמה, דיון בענייני "למידה משמעותית" או, בימים אלה מתפתח דיון בענייני "למידה היברידית"…

ברור הוא שעד שנגדיר מונחים אלה באופן ברור, שיח כזה הוא שיח בבלי. המונחים הם קופסאות שחורות, כשכל אחד ממשתתפי הדיון מנסח על פי תפישתו. כל מונח כזה מורכב ממונחים רבים, שכל אחד מהם מורכב ממונחים רבים וכל עוד לא ננסה לפרק את הקופסאות השחורות האלה ולהבין את תכולתם – הדיון יתנהל באורח שטחי למדי.

והנה באה לנו ההזדמנות לנהל דיונים כאלה בסביבת למידה בה אנחנו מנותקים פיזית האחד מהשניה, אך ברשותינו כלי שלא תמיד ישנו לצידינו בעת עריכת דיונים מעמיקים: המחשב והמפה המושגית.

קחו לדוגמה צוות בית ספרי בדיון פדגוגי בנושא למידה היברידית.

תנו בידיהם של חברי הצוות מחשב ומפה מושגית שיתופית ותנו להם לנהל דיון בהגדרת המונח. יש להניח שנתחיל בתהליך של סיעור מוחות, בו אנשים זורקים מונחים שמתקשרים אצלם למונח שבמרכז. יש להניח שכל אחד או אחת מהם יעלה מקבץ אקלקטי, אסוציאטיבי של מונחים מקושרים. יש להניח שננסה לארגן את מכלול המונחים, ליצר הקשרים, לאתר מאפיינים ולהכליל הכללות.

אנחנו קוראים לתהליך הזה "קציר הידע" ונטפל בו לעומק בעתיד.

אם כן, טענתינו היא, שבעידן זה, שבו אנשים מקיימים דיונים בצוות ובקבוצה, כשלכל אחד מהם מחשב וכלי חשיבה, הדיון יכול להיות מעמיק יותר שכן המונחים המופשטים שאינם מוגדרים דיים יפורקו לגורמיהם במשותף ויאורגנו מחדש תוך הבנה והסכמה הדדית.

אגרון מושגים לסדרת הוידאו – למידה היברידית

המסמך המקושר בקישור הבא הוא מילון (אגרון?) מונחים שליקטתי מתוך ההרצאה הראשונה בנושא העקרונות המעצבים של סביבת הלמידה והתפישה החינוכית שמאחוריה.

קיבלתי מספר הערות בעניין מורכבות ו"כבדות" התוכן וחשבתי (טוב, קיבלתי גם עצה טובה בעניין מד"ר צביה אלגלי שתרצה בסדרה שלנו, ולכן בניתי את האגרון הבא: לחיצה על החץ הקטן שליד כל מונח תפתח את ההגדרה למונח כמו שאני משתמש בו.

כמו שצביה אומרת, זוהי סדרה למטיבי לכת. ובכן, מסתבר ש-3000 הצפיות בהרצאה הראשונה ומספר דומה (אנו מקווים, בינתיים כבר יש מעל 2200) בהרצאה השניה מראה שיש כמות רצינית של אנשים שמוכנים להתמודד עם המסע הזה (ברשימה כבר יש לנו עוד 3 מרצים וכ-20 נושאים להרצאות). מה שאנו מבטיחים זה לשמור על העקרונות המעצבים שמנחים אותנו שנים רבות בדרכינו המקצועית.

תודה לכל הצופים והמשתפים, אנו מקווים שתתפתח פה קהילה שחושבת ועושה חינוך משמעותי.

https://www.thinglink.com/card/1354435473979736066

מה אפשר לעשות בלמידה מרחוק 3 ימים בשבוע? מסגרת פדגוגית ללמידה משמעותית במיטבה.

רובו של המאמר הבא פורסם תחת הכותרת "כיתות "מוטות עתיד" ומה אפשר לעשות בהן: תקשורת ממוקדת אחריות לתוכן".

פניה של עורך קבוצת פייסבוק "‏להפוך את ההוראה" להתייחסות בנושא "שיתוף לומדים ביצירת מידע" עורר אצלי מחדש את הצורך לעיין שוב במאמר המקורי ולפתע הבנתי כמה הוא ראוי להפצה מחדש תחת השם שבכותרת.

עם ההערכות לפתיחת שנת הלימודים הבאה, משרד החינוך מציג מתווה לכיתות ה' ומעלה שבו ילמדו 2 ימים בקפסולות בבית הספר ו-3 ימים בשבוע ב"למידה מרחוק".

מאמר זה מציג מסגרת פדגוגית מתאימה ללמידה מרחוק שתעזור למורים לארגן את פעילות כיתותיהם באופן שבו למידה משמעותית (זוכרים עוד?) תיושם במיטבה.‏

אין לך מילה נפוצה יותר (אולי מוגזם קצת) בעגה החינוכית היום מהמילה "שיתופיות". המילה הזאת נותנת לנו תחושה של טיפוח ערכים בסביבת הלמידה. לא רק שאנחנו לומדים גיאוגרפיה או היסטוריה או חשבון, אנחנו עסוקים בשיתופיות. נראה שכל פרויקט לימודי, המשלב עבודה צוותית, נותן לנו את הלגיטימציה לקרוא להתרחשות הזאת – "למידה שיתופית".

הבעיה היא שלא כל פרויקט צוותי או קבוצתי מזמן שיתופיות של תוכן באופן מעמיק שבו כל תלמיד שותף לכל פרטי התוכן המשותף. בפרויקטים רבים תלמידים מקבלים משימות שעיקרן חקר ועיבור חלק מהתוכן והעבודה המשולבת היא בעצם מקבץ אקלקטי של תוצרים מבודדים. אין מספיק תקושרת משתפת שנותנת לכל אחד מהתלמידים הזדמנות לגעת בכל הרבדים של הידע המשותף.

רשימה זו מציעה מתודולוגיה מזמנת לכל תלמיד מקום של שווה בין שווים במהלך למידה צוותית וקבוצתית. מתודולוגיה כזאת מציעה תפקיד משמעותי לטכנולוגיות תקשורת אותן נפגוש בד"כ ב"כיתות מוטות עתיד", אבל אפשר ליישם אותם בכל מרחב למידה.

ראיתם כבר כיתה "מוטת עתיד"? ראיתי הרבה.

נראה עוד הרבה יותר…

אז למי שכבר יש כאלה ומחפש יישום משמעותי לסביבת למידה כזאת, הרי לכם "קציר הידע". למי שעוד אין – אפשר ליישם גם בלי.

השימושים לסביבת למידה המתוארת להלן הם מגוונים מאד. לצד הדוגמאות שאציג להלן אטען שזוהי סביבת למידה שאיננה מחייבת השקעות עתק בריהוט וציוד, ואין רשימה זו באה לעודד רכש של כיסאות ב-2000 ש"ח לכיסא וכד', אבל אם יש כבר, אז הנה דרך פעולה אפשרית לניצול משאבי העתק שהושקעו בה.

אז להלן כרטיס ביקור של "קציר הידע":

המטרה: איסוף ידע קבוצתי למטרה מוגדרת ועיבוד קבוצתי של הידע בתהליך של קבלת החלטות קבוצתי ובחירה משוכלת של פתרונות או פעולות.

ציוד נדרש: שולחן לכל צוות (4-8 לומדים), מחשב ומסך משותף לכל צוות, מחשב ומקרן לכיתה כולה,תוכנה חינמית של מפה מושגית שמאפשרת עבודה שיתופית ומיזוג מפות בזמן אמיתי (למשל CMap), תוכנה בשם "שיקול דעת" המכוונת לקבלת החלטות בקבוצה – וזהו.

מהלך

תרשים מספר 1 – זרימת הידע בקציר

תארו לכם כיתה ומשימה לימודית – סיעור ומוחות ודיון לקראת, למשל: משפט ציבורי לקורח ועדתו, או, עוד למשל: איך נוכל להמשיך את העליה לארץ למרות הספר הלבן, או: תכנון פארק שעשועים ובחינת הכוחות הפיזיים המופעלים על כל מתקן,  או: בניית מצע פוליטי של מפלגה חדשה ותכנון המהלכים האסטרטגיים לקראת קמפיין ההכרזה… אין גבול לסוגי התכנים, שכבות הגיל, המטרות הפדגוגיות וצורות היישום שאפשר להפעיל בסביבה כזאת.

כל צוות מקיים דיון בשולחן הצוותי ואחד מחברי הצוות משמש כ"ממפה". ה"ממפה", שעבר הכשרה בת 30 דקות מראש, ממפה על גבי מפה מושגית את עיקרי הדיון.

כל המפות הצוותיות מרוכזות תוך כדי יצירתן למפה מרכזית של הקבוצה כולה, אותה עורך בזמן אמיתי "ממפה על" שמכיר היטב את התהליך ויודע ליצור הקשרים קונטקסטואליים בין התרומות השונות של כל הצוותים.

עם תום שלב הדיון, המפה המרכזית מציגה את התוצר שהוגדר מראש, למשל – רשימת משימות לדירוג עדיפויות, בעיה עם רשימת פתרונות אפשריים לצד רשימת קריטריונים לבחירת הפתרון המתאים ביותר – ועוד.

בשלב השני – ממפה העל בונה לתוך התוכנה "שיקול דעת" את התוצר המשותף וכל אחד מהלומדים מזין באמצעות הטלפון הסלולרי שלו את הערכתו לכל פריט. התוכנה מציגה את התוצרים ומתקיים דיון מסכם לאישורם.

העקרונות המעצבים שמכוונים את המודל שלפניכם (אותו פיתחנו, פרופ' סוזן קרייטון ואנוכי באוניברסיטה של קלגרי) הם פשוטים:

  • כל לומד בעל זכות שווה להשפיע על התוצר הקבוצתי
  • כל צוות מציג בזמן אמיתי, לכל חברי הצוות, את תיעוד הידע המתרחש בו
  • מפת הידע הקבוצתי מתהווה במקביל להתפתחות המפה הצוותית וכל צוות יכול לבחון בזמן אמיתי את מידת השיקוף של התהליך הצוותי בתוך התהליך הקבוצתי (הסבר להלן).

אחת המטרות החשובות של הסביבה המוצעת היא הצגה של הידע המתהווה ברמות השונות (צוותי וקבוצתי).

כל חבר צוות יכול לראות אם התרומה שלו לדיון הצוותי מתועדת במדויק ומייצגת את כוונותיו.

כל צוות יכול לראות אם התרומה הצוותית אמנם מיוצגת נאמנה בתוצר הקבוצתי: האם המושגים בהירים דיים, האם ההקשרים למושגים אחרים ותרומות של צוותים אחרים אינם פוגעים בתרומה של כל צוות.

להלן דוגמה מפורטת בנושא תרבויות בישראל:

קחו, למשל, את המערכון "עולים חדשים" מהתוכנית "לול" בכיכובם של אריק איינשטיין ואורי זוהר משנת 1973 (תודה למורות חט"ב שז"ר בקריית אונו).

סרטון מספר 1 – עולים חדשים – (אורי זוהר ואריק איינשטיין 1973)

המערכון הזה מתאר 7 תרבויות, ומשמש כפתיח יוצא מן הכלל לפרויקט תרבויות בישראל או עליות לארץ.

ננסה ללוות פרויקט כיתתי שבו אנו מתכוונים להכין חדר בריחה לימודי בנושא העליות. לשם כך עלינו לבחור את סיפור העלילה, אבל עוד אין לנו רעיון מלהיב מספיק.

לא תמיד מתחיל מהלך למידה פרויקטלי בגירוי כ"כ מזמן כמו המערכון שלמעלה. אמנם, במקרה הנדון, ברגע שעלה נושא העליות, מיד הוזכר המערכון, אחד מנכסי התרבות הישראלית, אך לא תמיד יש כזה. אפשר להתחיל בשלב הראשון מתהליך סיעור מוחות לבחירת הנושא (כמו זה שנציג עכשיו). סיעור המוחות איננו שלב ראשוני דווקא. במקרה שלפנינו סיעור המוחות ממשיך אל תוך תהליך החקר והווצרות מערך הידע המלווה את החדר שיעזור ליוצרים להגות חידות מקושרות לתוכן ולאתר סיפור מסגרת מגרה מספיק.

כל צוות מקבל על עצמו את אחת העליות וממפה את המאפיינים המיוחדים שלה. לדוגמה (בשני המקרים, המפות חלקיות מאד ומגמתיות להדגמה של התהליך ואינן מכוונות להציג את מערך הידע כולו):

עליה 1

תרשים מספר 2 – מיפוי צוותי חלקי של העליה הראשונה

או עליה שניה:

עליה 2

תרשים מספר 3 – מיפוי צוותי חלקי של העלייה השנייה

אם נסתכל על המפה המרכזית אותה עורך ממפה העל המצוגת על המסך המרכזי המוצג לכולם:

ממוזג

תרשים מספר 4 – מפת על חלקית של שני צוותים (מתוך 7)

המפה, מעודכנת בזמן אמיתי על ידי ממפה העל. כאן כבר אפשר לראות שלוש תמות מתהוות שאפשר יהיה לבחור מהן עם תום תהליך קציר הידע (ביטחון המדינה, העלייה התימנית הראשונה  וכוחות שולטים בארץ).

עד כאן, ניתחנו דוגמה של תהליך קציר הידע (באופן שדגם את עיקרי התהליך). עתה נעבור לשלב הבא – במקרה זה קבלת החלטות קבוצתית על בחירת נושא.

כאן נשתמש באפליקציה בשם 'שיקול דעת' (בשלבים מתקדמים של פיתוח), שמאפשרת לכל לומד להעריך כל אחת מאפשרויות הבחירה על בסיס של קריטריונים משותף. רשימת האפשרויות מוצגת על המסך, כל אחד מהמשתתפים מצביע, הנתונים משוקללים ותוצאת הבחירה הקבוצתית מוצגת כמבוא לדיון מסכם של התהליך ובחירת הנושא.

שיקול דעת מאפשר להגדיר בעיה המחפשת פיתרון (המילה בעיה איננה מוצגת כאן כתקלה – משמעותה בהקשר הזה דומה למונח "בעיה" במתמטיקה). הדוגמה כאן ל"בעיה" היא הבחירה בנושא לפרויקט המתכונן, אבל אפשר להשתמש בה בכל תהליך של פתרון "בעיות". היא מיועדת בעיקרה להשוות בין פתרונות אפשריים ולהעריך את המתאים ביותר (או הכי פחות גרוע).

האפליקציה (בדומה לאפליקציות לוח – כמו Kahoot, למשל), שם המשתמש צריך להעריך תוך הזזה של סליידרים:

המסך מימין מראה את המסך אותו מקבלים המשתמשים (את מאפייני הפרויקט הכין ממפה העל) עם תום תהליך הקציר. אנו רואים 3 נושאים אפשריים לבחירה. המסך השמאלי מראה את הערכת חלופה אחת על פי הקריטריונים שהוגדרו ע"י ממפה העל – על המשתמש לבחור את משקל הקריטריון (כמה הקריטריון חשוב ביחס לקריטריונים האחרים (למשל כאן, הצבע האדום של הקריטריון 'אפשרות העמקה' מצביע על כך שהמשמתמש בחר אותו כחשוב ביותר והוא יקבל משקל רב יותר בתרומתו של המשתמש להחלטה המתגבשת). עם בחירת המשקל מזיז המשתמש את הסליידר (ימין גבוה) להראות כמה כל קריטריון מייצג את החלופה שהוא מעריך עכשיו (כאן זה ביטחון).

התוצאה המתגבשת תוך שיקלול תרומתם של כל חברי הקבוצה מופיעה כגרף עמודות על המסך המרכזי ומשמשת כבסיס לדיון ובחירה.

תהליך קציר הידע פותח על ידי בשיתוף עם חברתי סוזן קרייטון, בעת שהותי באוניברסיטה של קלגרי בה התבקשתי ע"י המכון הבינלאומי של האוניברסיטה לסייע בתיעוד וניתוח שלושה ימים של כנס בו השתתפו מנהלי פרוייקטי סיוע בעולם השלישי.

מאמר על אותה חוויה מופיע באנציקלופדיה של קבלת החלטות (באנגלית).

Yaniv, H. & Crichton S. (n.d.). IGI Global: ThinkClick: A Case Study of a Large Group Decision Support System (LGDSS) (9781599048437): Hanan Yaniv, Susan Crichton: Book Chapters. Retrieved July 15, 2012, from http://www.igi-global.com/chapter/thinkclick-case-study-large-
group/11330
בכדי לשמש כממפים או ממפי על יש לעבור הכשרה לצבור ניסיון בשימוש במפה מושגית ובזיהוי התמות במפות הממוזגות. זהו תהליך של חשיבה אינדוקטיבית (מלמטה למעלה) וגם עליו כתבתי בבלוג במאמר בינה רשתית: חשיבה אינדוקטיבית או 'מן הפרט אל הכלל' – רשימה שניה בסדרה עולם חדש
אשמח לסייע למנסים ליישם.

מהי פדגוגיה בשבילך? בשבילי היא מהות הכל.

תודה לכל המגיבים לשאלתי על מהי פדגוגיה בשבילך. חלק מהתשובות מתייחסות ללמידה (מה שאני קורא: "ממוקד תוכן", חלק מתייחסות לתהליך הלמידה והצמיחה האישית של הלומד – מה שאני קורא: "ממוקד לומד" וחלק משלבות גם התייחסות למונחים כמו "חינוך", "דרך חיים", "תרבות" ועוד. אגב, סימנתי את המילים במרכאות כי לכל אחת יש פירושים רבים ודרכים רבות להתייחס אליהן.
 
אני מניח שרבים מכם יסכימו עם הההגדרה הבאה: פדגוגיה היא החוט המקשר בין חינוך ללמידה. זוהי כמובן לא הגדרה של פדגוגיה, אבל זוהי דרך להבין את הקשר החיוני בעיני של בית ספר לבין צמיחתם הערכית של הילדים (והמורים).
 
אנחנו מדברים לא מעט על מודלים פדגוגיים. אין היום, לדעתי וניסיוני אנשי טכנולוגיה בחינוך (למשל, אבל ההנחה מתייחסת לכל סוג של תוכן עם המילה "הוראה" לפניו – כמו "הוראת המדעים" או "הוראת ההיסטוריה"…), שלא ידקלמו את הקשר בין פדגוגיה לטכנולוגיה. הם יתמיד יגידו משהו כמו טכנולוגיה היא לא מטרה, היא תמיד צריכה לשרת מטרה פדגוגית…
 
בואו ננסה להבין את המשמעות.
 
טענתי העיקרית היא כדלקמן:
הואיל ו… כל מפגש בין תלמיד למורה ולמסגרת הבית ספרית נושא בחובו מסר ערכי (כתבתי על כך לא מעט פוסטים בבלוג)
הואיל ו… כל מורה מגיע למפגש עם תלמידיו כשבאמתחתו אג'נדה ערכית/חברתית
הואיל ו… כל מוסד חינוכי מנסה לגבש לעצמו אג'נדה ערכית/חברתית כזו או אחרת
הואיל ו… המוסד והמורה מונעים ע"י מטרות שהוצבו להן ע"י המערכת (משרד החינוך, הרשות המקומית וכד')
הואיל ו… לפעמים, בכדי לעמוד במורכבות המטרות נוצרים ניגודים של תפישות חינוכיות (מה שקראתי "אג'נדה" למעלה)
הואיל ו… חוסר ההלימה בין האג'נדה האישית והמוסדית ובין המטרות המוצבות ע"י שותפים שונים במערכת החינוך איננו תמיד מזוהה
נוצר כאוס… שעטנז של מסרים חינוכיים שמועברים לתלמידים ומחבלים לעיתים ביכולתם לזהות ולבנות לעצמם אג'נדה ערכית משל עצמם.
אי לך, ראוי שכל מורה ידע לזהות את האג'נדה הערכית שלו ולהתאים לה כל מודל פדגוגי שיבחר.
לדוגמה?
ניקח מודל פדגוגי כמו "למידה מבוססת פרויקטים" (PBL). מודל כזה בנוי בעיקרו על תפישה ממוקדת לומד. הוא בנוי לתת ללומד הזדמנות לצרוך מידע מתוך צורך אותנטי. PBL, מתאים מאד לאג'נדה הומניסטית של חינוך (גם על זה כתבתי לא מעט בבלוג הזה).
ניקח, לדוגמה, את העקרונות המעצבים שמאחורי דרך השימוש שלי (כמורה) ב-PBL:
טיפוח לומד עצמאי (מתוך המאמר "מהו לומד עצמאי ואיך מגדלים כזה"):
  • תחושת המסוגלות: "אני יכול ללמוד לבד"
  • סקרנות: "העולם מלא דברים נפלאים שמאד טוב לי להכיר וללמוד"
  • אהבת הלמידה: "אני מאד רוצה לדעת דברים, להבין, להיות מסוגל ליישם"
  • הצורך לפתור בעיות: "אני רואה משהו שדורש תיקון – אני רוצה לתקן אותו"
  • הצורך ליזום וליצור: "חשוב לי גם ליצור דברים משלי ולא רק להסמך על יצירות של אחרים"
  • מודעות לתהליך ולכלים: "אני יודע איך לומדים לבד ואני יודע באילו כלים להשתמש בכדי להפוך את הלמידה למשמעותית".
טיפוח אדם בעל מודעות חברתית גבוהה
  • הצורך לעזור לאדם הזקוק לעזרה
  • הצורך והיכולת לזהות אדם או אוכלוסיה הזקוקים לעזרה
  • היכולת להרגיש חמלה
  • היכולת לפרגן לחבר מצליח
  • היכולת לתת לאחר מקום לצמוח תוך ויתור על הצורך של שליטה וקידום אישי
  • היכולת להרגיש אחריות לתוצר משותף
  • היכולת….
כל אלה הם עקרונות מעצבים (יש עוד רבים בהתייחסות לתוכן ולתהליך, אבל אין אלה נחוצים להעברת המסר כאן) שאני מרגיש מחוייב להם ומשתדל לכוון את תהליך הלמידה בנאמנות מרובה. אבל…
אפשר להנחות פרויקט למידה פי.בי.אלי (לקרוא כמילה אחת) גם בהתאמה לאג'נדה אחרת שבה מודגשים עקרונות מעצבים אחרים. אבל…
וכאן טענתי העיקרית:
חייבת להיות הלימה ערכית בין המסרים הערכיים שעוברים בכל עשייה חינוכית.
אי אפשר, לדעתי, למשל, לערב צורך אותנטי בידע עם למידה מוכתבת מלמעלה של תכנית לימודים נוקשה
אי אפשר    "            "   לערב בין ערכים כמו הצורך לפרגן לחבר מצליח ולעודד תחרותיות בין תלמידים
אי אפשר    "            "   לצפות מתלמיד לגדול להיות לומד עצמאי ולהעריך אותו מלמעלה
אלה, כמובן רק דוגמאות מעטות ממסרים ערכיים כפולים שטמונים בחובה של כל סביבת למידה שאין בה מודעות מספקת למשמעות האג'נדה החינוכית המתבקשת מכל אירגון או מערכת שמתיימרים להצמיח ילדים.
אודה לתגובות.

על קוד לבוש, חינוך ערכי וצייתנות – דילמות מוסריות של מורים ותלמידים

תמונה מהחיים:

בוקר.

עומד לו מנהל בית ספר (תיכון) בשער בית הספר, מברך בלבביות את התלמידים הנכנסים בשער, אך לא לפני שבדק שהתלמידים לובשים את חולצת בית הספר. התלמידים פותחים את סוגר מעילם, מראים את החולצה שמתחתיו ונכנסים פנימה.

תשאלו – מה קורה לאלה שאינם לובשים את חולצת בית הספר? יש ויש… יש בתי ספר שאינם יכולים להיכנס, יש שנכנסים באזהרה, יש שמקבלים עונש כזה או אחר, אבל לא בעניין זה עסקינן.

אין זה גם מאמר על תלבושת אחירה, שמא עלה הרעיון הזה במוחך, זהו מאמר על משמעות המעמד – המנהל (או נציג אחר של צוות בית הספר), עומד בשער ובודק האם…

מה המסרים שעוברים לתלמידים?

מצד אחד, ללא ספק, עוברים מסרים כמו: 'אכפת לי מכל אחד ואחד מכם'; או 'אני אדם רציני, אני בודק עד לפרט האחרון'; או 'תלבושת אחידה חשובה לי מאד'; או 'אני נותן דוגמה אישית – בודק בעצמי ולא ממנה אחרים לעשות את זה במקומי'…

אבל, מצד שני, יש גם מסרים סמויים: 'אני לא מאמין לכם, לכן אני בודק'; או 'אני הבוס כאן, ללא עוררין'; או 'בית ספר זה לא דמוקרטיה, אתם תעשו מה שאומרים לכם'…

אין לי ספק שלא את כל המסרים הסמויים מתכוון המנהל להעביר, להרבה מהם הוא אולי, אפילו לא מודע. זוהי התנהגות מקובלת, משרתת את הנחיות משרד החינוך – הכל טוב.

האמנם???

הרשימה הזאת, אם כן, היא הזמנה לדיאלוג. הזמנה לדיאלוג ביני ובינך. הזמנה לדיון בשאלות שיגעו בנושאים שהם על סדר היום, במיוחד לאורן המלבב של מחאות התלמידות בעניין המכנסיים הקצרים.

חוט השדרה של המאמר הוא החינוך לערכים. לאורכו ניתקל בנושאי מפתח כמו מטרות החינוך, חינוך מול הוראה, משמעת, תלבושת אחידה, סיסמאות מול יישום, מהי תרבות, מהם ערכים "נכונים", מערכת, שררה ועוד כאלה וכאלה, כהנה וכהנה.

מאחר שכתיבתי בבלוג איננה "כתיבה מדעית", הוא מיועד לקריאה זורמת של אנשים (ואיננו משרת מטרות אקדמיות), לא תמצאו בסופו רשימה ביבליאוגרפית, אך יש ספר אחד שאליו אתייחס לצורך העמקת הטיעונים בהם אשתמש. זהו ספרו החדש של עוזי מלמד "חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני". הדיו עוד לא יבש מבין דפיו – ואין לך ריח משכר יותר מריחו של דיו רטוב על דפי ספר חדש. הספר הזה פשוט רלוונטי מידי מכדי לפסוח עליו בהתייחסות לנושאי המפתח שמניתי למעלה ועוד כאלה שיצמחו מתוך הדיון עצמו.

במהלך שנות הנחיית תזות, עבודות סמינריוניות או עבודות גמר למיניהן, אני מציע לתלמידי/ותי להרכיב את שלד העבודה מארבעה רכיבים עיקריים: מה הבעיה העיקרית שאליה תתייחס העבודה, מה את/ה מציע/ה לשיפור המצב, כיצד תיישם/מי ולבסוף – כיצד תבדוק/דקי שאמנם יש שיפור.

אז מה הבעיה?

הבעיה העיקרית שבה עוסק המאמר היא המרחק שבין החזון ליישומו. אני הולך לטעון שבמקרים רבים מציגה המערכת יעדים, כשהדרכים ליישומם דורסות יעדים אחרים, חשובים לפעמים, לאין ערוך יותר מהיעדים שהציבה המערכת בהתייחסות למטרה זו או אחרת.

אבל לפני כן, כמה מילים על צמיחה והתפתחות אישית.

השער השלישי של הספר, עוסק בזהות אישית, ערכים, משמעת ואחריות. מצטט עוזי מסמך של משרד החינוך מ-2019 על חינוך לערכים בגיל הרך: מסגרו החינוך, החל מגני הילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים,.. שמו לעצמם כמטרה להטמיע בילדים ובבני הנוער את הערכים הנכונים.

שואל הסופר: מה הם "הערכים הנכונים"? מי קובע אותם? האם יש בכלל ערכים "נכונים"? ועוד הוא שואל: האם נכון להטמיע בצעירים את הערכים שהמבוגרים גדלו עליהם? ולבסוף – איך להטמיע ערכים? (עמ' 206)

כאן מציג עוזי מוקדי השפעה מהם בוחר הילד, במודע או שלא במודע, להיות מושפע, כאשר הבחירה תואמת את אישיותו השורשית (מתוך סאליבן 1953) שהיא ההתגבשות של דפוסי האישיות שלו מתוך קשרי הגומלין עם דמויות משמעותיות בסביבתו (בעיקר אימו).

קשה לי להבין מהי בחירה במודע של ערכים או דפוסי אישיות. אני גם לא מאמין שאדם בוחר את דרכי ההתנהכות שלו במצבים של דילמות טעונות תוך תגובה מהמותן.

בקטע הבא אנסה לעקוב אחרי מצב טיפוסי בו ניתקל תלמיד בתחושה של אין מוצא, ובדרך של "הנדסה הפוכה", אנסה להציג את דרך ההשפעה של מצבים כאלה, בהם נתקלים תלמידים ביום יום, על עיצוב מערך הערכים שלהם והתרבות אליה הם גדלים. לסיכום, אקשור בין האוירה הבית ספרית והתמודדות עם שאלות כמו "קוד לבוש – כן או לא" לבין להתפחות ערכית של חברה.

אז ראשית לכל, בוא/י נסכים שאנחנו לא מכירים את עצמנו.

הסבר למפת הכוחות המופעלים על ה"אני" בסרטון הבא: סרטון הסבר למפה

מה קורה לילד שעובר בשער בית הספר ובודקים אם הוא לובש את חולצת בית הספר?

כותב עוזי מלמד בספרו (ההערות בסוגריים הם שלי): "לא תמיד המתח בין מה שהיחיד רוצה לעשות מעצמו (במקרה זה אדם חופשי לביטוי עצמי וחופשי מחשד של אי יושר ואמינות) לבין תפיסתו את מה שמוקד ההשפעה (המנהל או המורה) רוצה לראות בו (אני מוסיף – או משדר באופן גלוי או סמוי נקודת מבט מנוגדת), מסתיים ב"תיקון" של האיישיות הממשית (שינוי בדימוי העצמי או במערך הערכים המודע של הילד). לפעמים המתח כה גדול עד שהוא גורם למשבר שבו היחיד מתרחק ממוקד ההשפעה או מורד בו (את המרד הזה אנחנו רואים היום במחאת המכנסונים של בנות התיכונים. (עמוד 204).

עוזי מדבר על מתח. מתח הנובע מנסיונות להשפיע על מבנה אישיותו של התלמיד. מתח גדול מידי, לדעתו, ישנם שלוש תוצאות אפשריות למצבים של מתח גדול מידי:

א. התלמיד יברח (הימים בהם ביליתי בחוף הים, בסרטי מערבונים, בצפייה במשפטים בבית המשפט, זכורים לי הרבה יותר משיעורים שלמדתי בבית הספר), או יעלם נפשית (ישגה בחלומות בהקיץ).

ב. התלמיד יכנע (יפנים, יפסיק להתמרד, יקבל על עצמו את מרות המוסד) – רוב התלמידים נכנעים וזוהי התוצאה שאותי מפחידה ביותר.

ג. ימרוד, יזלזל, יסרב ויתויג כ"ילד בעייתי", תיוג שיכול ללוות אותו כל חייו ולהשפיע על דרך ההתפתחות האישית והחברתית שלו.

שנים שאני טוען שבית הספר מזיק.

כתבתי על כך מאמרים לא מעטים בבלוג הזה, רואיינתי פעמים רבות בערוצי רדיו וטלויזיה, ואינני יכול שלא להזכיר ראיון שנערך איתי בתוכנית "23 דקות" בטלויזיה הלימודית ע"י טל ולי. להלן הקישור:

מה קורה למורים/ות שמסכימים/ות עם תלמידיהם, שחושבים/ות שהמסרים הסמויים שעוברים בעולם כזה של שררה ואי אמון מזיקים לצמיחה האישית שלו – מזיקים לחברה שהוא ייצור בעתיד?

(עובר ללשון נקבה – הרי רוב המורים הן מורות)

המורות מוצאות את עצמן בדילמה מוסרית: המסרים שהיו רוצות להעביר כמסרים מעצבי אישיות והמסרים שהמוסד משדר בדרכי ההתמודדות שלו עם שאלות טעונות (כמו הדוגמה של המנהל בשער והתלבושת), מנוגדים באופן קיצוני. מה עושה מורה שמוצאת את עצמה בדילמה מוסרית כזאת?

לאחרונה, בעקבות דיון שהתפתח ברשת, כתבתי את הפוסט הבא:

אדם או מערכת? האם אדם יכול להתנגד לערכי המערכת אם הם עומדים בניגוד למצפונו?

יש לי סיפור:

במסגרת עבודתי באוניברסיטה של קלגרי בקנדה, הייתי מבקר סטודנטיות לחינוך במקום התמחותם בבתי הספר. בשיחה עם קבוצה של סטונדטיות תוך ניתוח אירוע אותנטי, סיפרו הסטונדטיות שיש הנחיה מפורשת שאסור לחבק ילדים. הבנתם? אסור לחבק ילדים (זה היה הרבה לפני הקורונה) – ולא מטעמים של בריאות…

אמרתי להם שאני חושב שמי שיכול לראות ילד במצוקה ולא לחבק אותו, אסור שיהיה מורה.

הזיקה למקרה הילדה ברורה? האם אנו מצפים שהמורה – ואפילו היא מתנגדת להנחיות המנהלת, תפעל בניגוד להנחיות אלה? האם, אולי, אנחנו מצפים שתציג עמדה מנוגדת ותסכן, אולי, את מרקם הקשרים עם הממונה עליה?

מתי, לדעתכם, מותר לאדם להגיד (מה שלמדנו ממקרים של דילמות מוסריות בצבא) – זוהי הנחיה בלתי מוסרית בעליל, אני לא יכול לציית לה.

הייתם מחבקים?"

התגובות היו מעודדות מאד. רוב המגיבים, עשרות, אמרו שהיו מחבקים. האמנם???

מה יקרה למורה שתחבק תלמיד? היא לוקחת סיכון… במערכת שרועדת כעלה נידף מפני תביעות, מפני דימוי ציבורי קלוקל – יש סכנה שיוקיעו אותה בכיכר העיר.

איך היא ממשיכה ללמד? האם היא מביעה "לויאליות" למוסד? למערכת? איך תגיב כשתלמידיה ישאלו לדעתה?

ובכלל, מי מחליט מהם הערכים הנכונים שואל עוזי בספרו?

שר החינוך? מנהל בית הספר? המפקח? המורות? ועד ההורים? התלמידים? חוק החינוך?

כתבתי כבר מאמר שקראתי לו "חוק החינוך: מה העבודה הזאת לכם" ובו אני מתאר את המרחק בין מטרות חוק החינוך למטרות שמסמנת לעצמה מערכת החינוך…

אם הייתי צריך בסיכום לסמן את הנושא העיקרי שבו מתמקד המאמר – הייתי מסמן את המסרים הסמויים המועברים עם כל פעולה של מוקדי ההשפעה על הילד.

אם הייתי צריך לסמן דרכי פעולה להתמודדות עם מסרים סמויים כאלה, הייתי מציע לכל מוסד לברר לעצמו באומץ מהם המסרים הסמויים שהוא מעביר לתלמידיו ואיך להתמודד עם מערכת שמציבה מטרות שהמסרים הסמויים שבחובן מנוגדות לאמונתו.

עוד אני מזהה בצורך קיומי להקמת מסגרת בלתי תלויה (לא במשרד החינוך ולא באירגוני המורים) לתמיכה וייעוץ למורים שמוצאים את עצמם בדילמות מוסריות. הייתם פונים לייעוץ לגוף כזה?

ובקום רשימה ביבליאוגפית שהבטחתי שאין, הספר שהזכרתי במאמר הוא ספרו של עוזי מלמד "חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני" בהוצאת "ניב" 2020.

אם הייתי משרד החינוך בימים של קורונה

מערכת החינוך רואה לעצמה אתגר בימים אלה להפעיל את ילדי ישראל ברכישה של תכנים מוכתבים מראש. מנסים להציף את רשתות הלמידה מרחוק בתכנים, מרכזים את התנועה למערכות שאינן עומדות בעומס ומחמיצים את ההזדמנות להניע תהליך למידה שיתרום לילדנו תרומה משמעותית. משמעותית לאין ערוך יותר מתוכניות לימודים מוטלות מלמעלה, מועברות בפורמטים פרונטליים, ומכתיבים ללומד מה לעשות ומתי.

איציק חולדאי (מנהל תיכון גבעת ברנר) כותב הלילה בפייסבוק: "להבנתי מערכת החינוך מקבלת בימים אלה ממש את הבעיטה בתחת לה חיכינו שנים. חבל שאלו הנסיבות כמובן, אבל כנראה שנדרשה כאן בעיטה אדירה…" ועוד הוא כותב: "שיעור סינכרוני עם נוכחות חובה הוא עוד פרקטיקה שמשרתת את הצורך עכשיו (לראות שכולם בסדר ולעודד מגע חברתי) אבל לא מטרות עמוקות של החינוך בימים רגילים. אם נתרגם את הלמידה המסורתית לזום ולגוגל קלאסרום – פספסנו הזדמנות פז…"

אז מה אני הייתי עושה?

הייתי מזמין את ילדי ישראל לבנות לעצמם פלייליסט (תאמינו לי, הם יודעים מה זה). הייתי מזמין אותם לבנות רשימת צפיה ביוטיוב של דברים שהם רוצים לדעת יותר.

עשיתי את זה פעם עם סטודנטיות לתואר שני בחינוך. כל סטודנטית היתה אמורה לזהות משהו שהיא רוצה לדעת, בלי שום קשר ואילוץ לשום חובה או תוכנית לימודים, ללמוד אותו וללמד אותנו.

רוצים דוגמאות?

סטודנטית אחת למדה לסרוג (והדביקה את חדר המורים בשיגעון), אחרת למדה ליצור באמצעות עט תלת-מימדי, סטודנט למד להכין עוגיות של רמאדן, ועוד… פואימה פדגוגית.

אין דברים שאי אפשר ללמוד ביוטיוב, הילדים שם ממילא.

אורי, נכדי בן השמונה, לומד מיינדקראפט. לכאורה משחק מסך (עוד אחד מאלה שאנחנו כ"כ רגילים להשמיץ בגלל שהילדים נשתים לתוכו), אבל הוא לומד המון – כללים, טכניקות, אסטרטגיות, שימוש במחשב, עבודה בצוות, על עצמו, ואפילו אנגלית… את מיה, נכדתי בת ה-12 מיינדקראפט לא מעניין, אבל היא לומדת המון תנועה וקצב ומוסיקה מסרטוני טיק-טוק… אור לומד (גם בן שמונה, גם נכדי) ניסויים מדעים שאפשר לעשות בבית, ומעיין, אני בטוח שיתחיל בקרוב ללמוד על מכוניות מירוץ (הוא משוגע עליהן).

אני לומד פסנתר ותיאוריה של מוסיקה עם מקלדת שמתחברת למחשב, אני לומד כל הזמן כלים לפיתוח אפליקציות ו-AR (מציאות רבודה עליה כתבתי בפוסט הקודם). אני לומד על מנגנונים מכניים שאפשר לבנות בעץ (כמו הקיטים האלה שבניתי לאחרונה):

hurdi

זה "הורדי גורדי" כלי נגינה מימי הביניים שבנוי משכבות של דיקט חתוכות בלייזר, או זה:

junk air

אני לומד אלקטרוניקה (ארדואינו) ומכין לעצמי פרויקטים שאבנה עם נכדי כשיגדלו קצת, בקיצור – יד פה עולם מרהיב של תכנים – חכה של אלף פתיונות.

אז אם משרד החינוך היה רוצה להפוך את התקופה הזאת ללימונדה – צא להם מהוריד.

מה אני הייתי עושה?

הייתי בונה מאגר של מקורות למידה יוטיוביים כסוג של אינדקס ועורך אותו לפי סוגי התכנים. הייתי מציע מנגנון חיפוש חכם שהיה לומד תחומי עניין של ילדים ומנסה להציע להם דברים עם זיקה (מה שעושים מנגנוני החיפוש מטעמים מסחריים, הייתי בונה כמערכת חפה ממסחר.

זה מחזיר אותי לימים של הפורטלים – זוכרים? אלה היו אתרי מידע שרכזו סוגות שונות של תכנים, מה שהפכו להיות וואלה ו-YNET – כאלה. יותר מזה? זה מחזיר אותי לימים של אינציקלופדיה תרבות שהיתה מנגנון פיתוי לתכנים מרתקים דרך תמונות מרהיבות (כתבתי על זה כבר).

חכה של אלף פתיונות…

מצחיק לי קצת לחשוב איך לוקחים מהילדים את הכלים המשמעותיים ביותר שיש בידם ללמידה (שהם מגלים בעצמם) ומחליפים אותם בתכנים משמימים ומערכות שאינן מתפקדות כראוי. בעצם מצחיק? עצוב!

יש להניח שהמערכת תתנגד לרעיון כזה. ללא פיקוח? מה אם הילדים יגיעו לתכנים "אסורים"? רוב ההורים ממילא איתם בבית, תנו להורים הנחייה וליווי במעורבות עם הילדים – ההורים ימצאו שם תכנים מרתקים לעצמם, ללא ספק.

מציאות רבודה? מציאות רדודה…

אין לך טכנולוגיה שהפוטנציאל שלה לשנות לחלוטין את הגישה שלנו ללמידה מדליק אותי יותר ממציאות רבודה.

מציאות רבודה (Augmented Reality) היא טכנולוגיה שמאפשרת לאדם לקבל מידע נוסף על מה שהוא רואה במציאות. היא מאפשרת להציג על גבי המציאות מידע נוסף שיכול להעמיק את חווית המציאות מעצם היכולת של הצופה לדעת יותר ובזמן אמיתי אם הידע רלוונטי עבורו.

מציאות רבודה איננה מחייבת מסגרת למידה כזו או אחרת. היא מאפשרת להפוך כל סביבה גירוי או זמן לחוויית למידה לאורך החיים.

מציאות רבודה יכולה להוסיף לנו מידע על המציאות שיכול לעזור לנו להתמצא במציאות להבין גירויים ולבחור באופן יעיל.

אבל…

לפני שארחיב מעט ואביא דוגמאות לטענותי, הרשו לי להדליק נורה אדומה…

מעצם עיסוקי בהבנת המשמעויות של יישומי מציאות רבודה, נחשפתי לדוגמאות אין ספור שבהן המציאות הרבודה רדודה לחלוטין (ראה ערך "עיקרון ההשטחה" עליו אני מתריע שנים רבות).

בכדי להבין מעט את הביקורת שאציג לצד התנאים ליישום משמעותי, הבה נבין מעט מהי מציאות רבודה כפי שהיא מיושמת בכלים הזמינים לנו היום (בעיקר הטלפון הסלולרי).

Atronaut

לפנינו מסך סלולרי כשמצלמה פועלת. אנחנו רואים ברקע חדר ישיבות ובקדמת המסך דמות תלת-ממדית של אסטרונאוט. ההוראות בראש המסך מציעות לנו לגעת במסך בכדי להפעיל קול (האסטרונאוט, כנראה, ידבר אלינו) ואת הכפתור Start שיתחיל את הפעילות שהאפליקציה מיועדת להציג.

טכנולוגיה של מציאות רבודה מציגה, אם כן, את המציאות במקרה זה, דרך מצלמת הטלפון (חדר הישיבות בו אנו נמצאים) לצד מידע נוסף (ברובד שמעל תמונת המציאות) המיוצג ע"י הדמות שעל המסך והמסרים שתעביר לנו אם נבקש.

לכאורה – נחמד… לא סתם מסך טקסט עם מידע על המסך אלא אסטרונאוט מדבר. מקסים…

ובכן…

הכל תלוי בקשר שבין הרבדים.

לא מעט כתבתי, בהקשר ללמידה מבוססת משחק, על הקשר האינטרינזי (הפנימי) הנחוץ בין עלילה, תוכן ומשימה. טענותי הן שללא קשר כזה אין סיכוי להפיק למידה משמעותית. אנסה להסביר את הטענה הזאת, היא נחוצה להבנת טענתי הבאה לחיוניות הקשר בין התוכן, המשימה, העלילה והממשק למשתמש (מנגנון האינטראקציה).

נחזור רגע לאסטרונאוט.

אם מה שהאסטרונאוט יציג בפנינו זה תרגיל בחשבון (או שפה, או כל תוכן אחר) שאם נפתור אותו נקבל משוב ונמשיך לתרגיל הבא – הרי לפנינו מציאות רדודה בהתגלמותה.

אין משמעות למציאות שאנחנו רואים ברקע – סתם עוד פעילות תרגול שמנסה להתיימר ולהיות מגניבה (אסטורנאוט – שיא הקדמה והחדשנות, מציאות רבודה, גרפיקה תלת-ממדית, אפליקציה…). את אותה הפעילות נוכל להריץ במטבח ולקבל ברקע סירים או בחדר השינה, או בחוץ…

בכדי להבין למה – להלן תרשים זרימת האנרגיה בסביבת למידה שבה הלומדים מונעים ללמידה באנרגיות פנימיות (להבדיל ממוטיבציה חיצונית שנובעת מהטעמים שמניתי לעיל).

הקשר המרובע

אבל אם…

המסך שראינו הוא תחילתו של סיפור עלילה שבו מופיע האסטרונאוט באמצע הכיתה ומזמין אותנו להצטרף אליו למסע הרפתקאות שבחובו מסתורין ומתח, אם בתמונה הבאה יקח אותנו החוצה, בלילה להסתכל על השמיים זרועי הכוכבים (טוב, נגיד שאנחנו גרים בדימונה), כנסתכל על השמיים דרך מצלמת הסלולרי, יכוונו אותנו חיצים אל כוכב היעד שלנו ואם לפתע תופיע לידינו ספינת חלל והאסטרונאוט יזמין אותנו להיכנס – נו אז…

ומה לומדים? לתוך העלילה הזאת אפשר לשלב תכנים ואתגרים שמחייבים ידע נוסף להתמודדות מושכלת, אבל כל עוד הם משמרים את אווירת העלילה ואת המקום שלנו בתוכה, האנרגיה שתלווה את המסע הזה היא אנרגיה של צורך אותנטי בידע.

או אם…

motor

נסתכל על מערכת מכנית ונוכל לראות איך מידע נוסף מופיע ברבדים מעליה, נוכל אולי לדמיין למידה של גוף האדם באופן שבו נוכל לדמות את המבנה הפנימי של הגוף תוך כדי התמודדות עם משימה רפואית.

או אם…

מציאות רבודה איננה גימיק. מציאות רבודה תשנה את הדרך שבה אנחנו רואים ולומדים את העולם.

בכדי להביא את המציאות הרבודה אל סביבת הלמידה (בתוך בית הספר או מחוצה לו), אנו עדים לכלים מתווכים שעושים את פיתוח פעילויות למידה, משחקי למידה, הרפתקאות למידה לנגישה גם לתלמידים ומורים.

קחו, למשל, סביבה בשם Metaverse. זוהי סביבה חינמית המאפשרת יצירת ממשק בין התוכן, המציאות, המשימה והעלילה.

בהיותי עסוק במחקר ופיתוח כלים שיפגישו בין מורים ותלמידים לטכנולוגיות מתקדמות מזה עשרות שנים, אני מאמין ש-Metaverse פותח בפנינו הזדמנויות מרתקות. הבעיה, כמו עם כל טכנולוגיה, היא עומק ההתנסות. כל כלי מתווך כזה, מציג התנסויות ראשונות פשוטות להפליא שאפשר ללמוד בדקות ספורות ולהציג תוצר מרשים. זוהי נקודת הכשל…

אין למידה של כלי טכנולוגי בעל משמעות פדגוגית נעשית בשעות ספורות. פיתוח משמעותי של תוצר משמעותי מחייב למידה של עשרות שעות (ולפעמים יותר). הרעיון להפגיש לומדים עם הכלי לפיתוח תוצר רדוד הוא רעיון מזיק. הוא מטה את הלומד מן האחריות להבין לעומקה את משמעות השימוש בטכנולוגיה כזאת – ונשמרתכם לנפשותיכם (קצת מוגזם?).

בימים אלה, ימים של סגר ובידוד, יש לנו את כל הזמן שבעולם, ללמוד לעומק, להבין וליישם. בואו ננצל את זה.