טכנולוגיות של שיתופיות בלמידה: יצירת שפה משותפת

היום, יותר מתמיד, חובה עלינו לקחת בחשבון שעבודת צוות יכולה להתקיים גם מרחוק, כאשר כל אחד מחברי הצוות ספון לו בביתו, מאחורי לוח המקשים ולפניו מצלמת רשת וראשים של חברי הצוות על המסך.

רבות נכתב ונאמר על יתרונות וחסרונות למידה מרחוק, אבל אין לי ספק שנמשיך ללמוד גם מרחוק, ונמשיך לעבוד על פרויקטים צוותיים מרחוק, ונמשיך להיפגש וירטואלית, גם בתום אימת הקורונה.

למה? כי זה הגיוני.

ואז… ניצבים בפנינו אתגרים חדשים.

אני שותף ללא מעט צוותים שמנסים ליצור לעצמם תובנות, מתווים ודרכי פעולה בעבודתם על תהליכי שינוי.

כולנו עסוקים בניסיון לדייק מונחים, לנסח הגדרות שנסכים עליהן, לרדת לעומקם של רעיונות או תפישות, להבין למה חברינו (ולפעמים אנחנו) מתכוונים.

לא שלא עסקנו בזה בעבר, אבל הזימזומים למינהם מצמצמים את רוחב הפס של התקשורת בינינו. פחות סוגים של אינטראקציה. שפת גוף מוגבלת לשפת פנים, שיחה ב"גובה העיניים" היא בעצם "בגובה המצלמה", לא תמיד ברור שמי שמולינו אומנם איתנו (אולי הם עסוקים בעיסוקים אחרים), מימד הזמן מקבל משמעויות אחרות…

כתבתי כבר על כלי תקשורת, על "קציר הידע" ועל שימוש בטכנולוגיות להעצמת תהליכים פדגוגיים בסביבות שיתופיות כאלה.

הפעם אני מתמקד בהרגל שסיגלתי לעצמי לאחרונה שיש בו לעזור לצוותים וקהילות לנסח שפה משותפת במסעם להתוות תובנה של תחום חדש, אתגרים חדשים, דרכי פעולה של שינוי.

האתגר: יצירת שפה צוותית וקהילתית משותפת תוך למידה משותפת של תחום חדש או תחום העובר שינוי מהותי.

הבעיה: מונחים מעורפלים, אינם מובנים עד הסוף, מוטים ע"י תפישות עולם שונות (במיוחד בחינוך), תיעוד מוגבל (וליניארי) של תהליכים צוותיים בניסיון לגבש תוצר משותף, ערוצי תקשורת מוגבלים…

הצעה לשיפור: שימוש באגרון מונחים שיתופי כאמצעי לתיעוד התהוות התובנות הצוותיות ויצירת שפה משותפת, שימוש במפה מושגית ככלי להצגת המורכבות שבידע הנוצר וזיקות בין מונחים.

איך עושים את זה?

אז כתבתי כבר על שימוש במפה מושגית ככלי לתקשורת מקרוב ומרחוק: מפה מושגית – כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידית

כתבתי גם על "קציר הידע": כיתות "מוטות עתיד" ומה אפשר לעשות בהן: תקשורת ממוקדת אחריות לתוכן

התרומה המקווה של מאמר זה היא במיזוג בין הרצאות מבוא ודיונים קבוצתיים לבין אגרון מונחים שהולך ונוצר במקביל ומשמש במה משותפת, א-סינכרונית, לכיול ודיוק ההבנות ההדדיות ולצידן ניסוח ברור של הבנות במחלוקת. אני מציע, בעצם שימוש בכלי שיתופי באופן שוטף כבסיס להבניית ידע משותף.

דוגמה:

לאחרונה העברתי סדרה של תשע הרצאות בנות חצי שעה, מוקלטת בוידאו, בנושאים הקשורים ללמידה היברידית. זהו תחום מתפתח שקיבל תנופה רצינית עם פרוץ המגיפה והמעבר מלמידה בנוכחות משותפת ללמידה מרחוק.

זוהי סדרה המערבת מונחים שונים, חלקם בשימוש מחודש, חלקם בניעור האבק וריח הנפטלין מהם, אך בכל מקרה, זוהי סדרה שיועדה ל"מטיבי לכת".

להלן קישור לריענון:

טבלת ריכוז הקלטות הסדרה "למידה היברידית לעומק ולרוחב"

הבנתי שאם אני מצפה שמצפיה ליניארית בארבע וחצי שעות של הרצאות, כולן מסביב לנושאים מתהווים ומתחדשים תתגבש תובנה אצל הצופים, אני חייב לצייד אותם בכלים נוספים להבנת אופן השימוש שלי במונחים שונים.

אז בניתי את המפה הזאת:

את המפה הכנתי באמצעות כלי מיפוי בו אני משתמש שנים רבות בשם – CMAP, שניתן להורידו חינמית מהאתר הזה: https://cmap/ihmc.us

המפה, היא, למעשה, כלי התיעוד הא-סינכרוני בו אני מציע להשתמש לתיעוד התפתחות התובנות הקבוצתיות בהגדרת המונחים מנקודות מבט שונות עד להסכמה אם יש, או אבחנה בין צורות שימוש שונות. המונח "למידה משמעותית" יכול לקבל הגדרות שונות, וכולן תופענה במפה, אבל אצטרך להצביע על ההגדרה שבחרתי כשאשתמש בה בדיונים או מצגות.

על כל מונח במפה ישנם שני אייקונים – האחד הוא ביאור המונח במפה שמציג את המונח לפני העברתו למפה האינטראקטיבית, והשני הוא אייקון של תוכנה בשם "ThingLink" בה אני משתמש בכדי להציג את המפה ברשות הרבים – אז אי אפשר לערוך אותה או להוסיף לה ביאורים, אבל כל אחד ששומע את ההרצאות שבסדרה ורוצה לראות כיצד אני משתמש במונחים יכול לראות או לשמוע (המפה גם מונגשת לאנשים בעלי מוגבלויות ראייה).

להלן הקישור למפה האינטראקטיבית:

אגרון מושגים לסדרת הוידאו – למידה היברידית

לאור המשובים שקיבלתי על שימוש במפה, הרי אני מבטיח לעצמי להשתמש בכלי הזה בכל הרצאה או דיון לשם תיעוד דינמי של המונחים בהם נשתמש.

רגעים של אמת – רגעים מכוננים בסרטי חינוך – Front of the Class (בחזית הכיתה)

יש לי בקשה מיוחדת.

לפני שאתם קוראים את הרשימה הבאה, אנא צפו בקטע הוידאו הבא: https://www.youtube.com/watch?v=2U–4w6tL5I מדקה 29:00 עד דקה 35:00.

מי מאיתנו לא הזיל דמעה (כן, קורה לי לפעמים, אפילו בסרטים מצוירים), כשהאנטי-גיבור של הסרט, שכל חייו צחקו לו, שהיה אמור להיות מושפל קבל עם ועדה, קם על רגליו… ואז, (וזה מתחיל בד"כ במחיאת כף של אדם אחד, ועוד אדם מצטרף, ועוד.. ועוד.. ופתאום האולם כולו קם על רגליו לכבוד גיבורינו ומריע). ואתה מרגיש איך הלב שלך מרביץ סוג של ניעור, והדמעות עולות, ואתה זונח את הציניות, לרגע, ומרגיש שאולי אתה נהיה בן אדם קצת יותר טוב

אז זה קרה לי אתמול, שוב… וחשבתי לעצמי שאולי כדאי לנסות להתחיל סדרה של הגיגים כאלה, הגיגים של רגעים מכוננים בסרטים שעיסוקם הוא חינוך (בעיקר).

אני מנסה, נראה איך זה עובד…

אז הסרט שאני רוצה לדבר עליו הוא סרט (סיפור אמיתי) בשם Front of the Class או בעברית "בחזית הכיתה". זהו סרט מ-2008 ובו סיפורו של בראד כהן, מורה מצטיין חולה בסינדרום טוראט.

כרזת הסרט באנגלית

ואני לא רוצה לדבר על בראד – אני רוצה לדבר על המנהל.

קורה לנו שאנחנו נמצאים במצבים שהדרך שלפנינו ברורה. אנחנו במעמד של "פותרי בעיות" (יש לנו את הסמכות האירגונית), אנחנו במצב בו מוצגת לפנינו בעייה ואנחנו מצופים לטפל בה. יש להניח שרבים היו "פותרים את הבעיה", יוצרים מציאות שבה הגורם להפרעה איננו מפריע… זה לא היה צריך להיות סוג של עונש, זה היה יכול להיות פתרון ברוח אנושית מאד… הרי בראד בעצמו הצהיר שאיננו מתכוון ללכת לקונצרט – הוא ידע שיפריע. אבל כמה מאיתנו היו, באמת, רואים כאן הזדמנות חינוכית? כמה מאיתנו היו מביאים את הילד בפני כל בית הספר להציגו כאתגר אנושי לבית הספר כולו?

נכון, אני מניח שהעובדות הוקצנו ליצור דרמה.

סביר שהמנהל לא באמת הביא את בראד לבמה ללא הכנה מוקדמת, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא המעמד בו אנחנו, תלמידים ומורים, פוגשים בתופעה שיכולה בקלות לגרור אותנו למקום של לעג לרש. והנה מנהל שמשתמש בהזדמנות האותנטית שנוצרה לו לגעת בכולם.

העניין של אותנטיות הוא קריטי בעיני. אני זוכר פעמים לא מעטות שבהם היתה ממני ציפייה ל"חנך" את ילדי. לדבר איתם על התנהגות לא ראויה בבית או בבית הספר. אף פעם לא ניהלתי איתם שיחה כזאת בלא התייחסות למצב אותנטי שנוצר ובו כולנו נוכחים. אני מניח שחלק (ולו קטן) ממסרי הגיע לבני, אני בסך הכל מאד גאה בהם כבנים וכהורים.

יש לי עוד עשרות סרטים ורגעים מכוננים בקנה. יש עניין בעוד כאלה?

על למידה עצמית ועל "למידה יוצרת"

מילות מפתח: מייקרינג, לומד עצמאי, קשר בין סביבת למידה למציאות, למידה כאתגר…

מאמר זה בא להעמיק במשמעות המונח "למידה עצמית", בעיקר לאור העובדה שצוק העיתים (קורונה), מביא אותנו לבחון מחדש דרכי למידה אלטרנטיביות למסגרת המקובלת של מורה וכיתת תלמידים.

כלומד עצמאי מיומן (כמעט כל מה שאני יודע למדתי בעצמי – כך שאני מרשה לעצמי לתייג אותי כ"מיומן"), כמי שלמידה היא עבורו "סם חיים", וכמורה שמנסה לטפח את תלמידיו (בעיקר מורים לתואר שני בטכנולוגיה וחינוך ופרחי הנדסה מצויינים), אנסה לנתח את דרכי הלמידה העצמית שלי בגישה לנושא מסויים, ובתוך שכך, אנסה להציג הגדרה מורחבת לסביבת הלמידה ולתהליך הלמידה, אותה אני מכנה "למידה יוצרת".

ולפני כן, לפני שאציג מה "למידה יוצרת", הרי לנו כמה הנחות יסוד:

למידה משמעותית היא למידה לקראת "העברה" – תוצר הלמידה היא היכולת לפתור בעיות בתחום מסויים באמצעות ידע ומיומנויות שנרכשו גם בתחומים אחרים.

זוכרים את הסיפור של תלמידי המוסד הגבוה שהתבקשו בבחינה מסכמת בפיסיקה לתכנן צינור דם מהים התיכון לים המלח ואף אחד לא שאל בשביל מה? הלומדים/ות שלנו היו שואלים…

למידה משמעותית מתרחשת בד"כ כשיש ללומד/ת צורך אותנטי בידע.

צורך אותנטי הוא כאן ועכשיו: אני מחפש פתרון לבעיה, אני מפצח ושוקל רעיון לפתרון, אני חוקר את ישימות הרעיון או חוקר פתרונות נוספים אפשריים, אני מזהה את הידע הנדרש ליישום הפתרון, אני בוחר לעצמי ערוץ מתאים לרכישת הידע הזה, אני רוכש אותו, אני מיישם, אני בוחן את הפתרון ומשפר אותו. במקרים שבו אני לומד עם אחרים בצוות, אני משתף אחרים בפתרון שמצאתי (אבל על זה נרחיב בהמשך).

רבים יזהו, אולי, את שלבי תהליך הלמידה שאני מציע למעלה במודלים שונים של פתרון בעיות, אבל יש הבדל. ההבדל נעוץ בסביבת הלמידה אותה אתאר בהמשך ("COW, COW" כמו שאומרת גל גדות).

צורך אותנטי בידע נוצר כאשר הלומדים/דות עסוקים/ות ביצירה של תוצר משמעותי עבורם/ן (לדוגמה בלמידה בה הם/ן עסוקים/ות בפרוייקט בנוסח PBL)

במהלך העבודה על פרוייקט, פועלים כוחות שונים בהשפעה על התהוות התוצר כמו – דמיון, חשיבה יצירתית, חקר, התנסות, פתרון בעיות, עבודת צוות (במקרים של פרוייקטים צוותיים), וכד'. כוחות אלה נחוצים מקום לקרות בו – נקרא לו "ארגז החול".

בשורה התחתונה נגלה ש"שולחן החול" מציג אפיון מחודש לסביבת הלמידה ביחיד ובצוות, בבית או בבית הספר, בכיתה, במעבדה או בחוץ ובקיצור – למידה יוצרת צריכה מקום ותנאים בכדי לקרות.

בקטע הבא אנסה לתאר כל שלב בתהליך הלמידה, שלבים שהיצגתי למעלה תחת הנחת היסוד המתייחסת ל"צורך אותנטי בידע".

אז להלן השלבים:

אני מחפש פתרון לבעיה

מהיכן הבעיה?

מקור הבעיה יכול להיות החיים עצמם, יכול להיות נעוץ בעצם יוזמה שהצבתי לעצמי ללמידה של נושא חדש (במקרה שלנו), או יכול להיות בפרוייקט שאותו מובילה המורה בכיתה שלנו בחשבון (אציג דוגמאות גם כאן).

החיים עצמם מזמנים לנו בעיות בהן ניתקל באופן אקראי או בעיות שנקרות לפתחינו בגלל גורמים מכוונים. דוגמה לבעיה מין הסוג השני היא פנייה של שכנה אלי בעיניין המחשב בנייד שלה. הסיבה שבעטיה היא פונה אלי נעוצה בדימוי שנוצר לי – אני ידוע בשכונתינו כ"מתקן" דברים. אני מניח שאת הדימוי הזה צברתי בגלל שכבר הצלחתי לתקן דברים לכל מיני שכנים (אני נענה בשמחה לכל פניה כי אני אוהב לתקן דברים).

כיצד החיים עצמם קשורים לסביבת הלמידה של תלמיד?

אני מניח שלא קשה להניח שאם מעל המאמר הזה (ובעצם כל מה שאני עושה כבר שנים רבות) מרחף הרעיון של למצ"א (למידה מתוך צורך אותנטי), אין כמו החיים עצמם לספק בעיות אותנטיות.

אפשר גם למצוא לא מעט גורמים מכוונים שיכוונו את תיעול הבעיה אל התלמיד שיראה בה אתגר משמעותי ויוכל לפתור אותה (לבד או ביחד עם חברים). כמו למשל בכיתה יא' (קולג' תיכון, יום לימודים ארוך, ההרשמה נמשכת – אליו הגעתי אחרי שהידיחו אותי מעירוני ד') – זרקו את הכיתה שלי מבית הספר כי זרקנו גירים על המורה לחשבון (לא אני, נשבע לכם). הפתרון היה שהלכנו לקן צפון של הנוער העובד והלומד (ארלוזורוב פינת אדם הכהן), פתחנו צריפונים באמצעות מפתחות שהיו לי מתוקף תפקידי בקן וחברי הכיתה שהיה להם עניין מיוחד בתחום לימודי מסויים הכינו שיעורים ולימדו את השאר. אני לימדתי בלדות כי הייתי עסוק באותה תקופה בנגינה על גיטרה ושירה של שירי עם אמריקאים…

אגב, בכדי להניח את דעתכם, מנהל התיכון דאז (בן ארצי הרץ) וחבר המורים באו לבקר וכ"כ התרשמו שהחזירו אותנו ללימודים.

אבל בואו נחזור לשכנה שלי ולשכונה שלי…

אז השכנה פונה אלי, כאמור, כי התקבלה הודעה על מסך המחשב הנייד שלה שהמאוורר מקולקל. היא בדקה, התיקון יקר, והיא שואלת אם אוכל להחליף את המאוורר במאוורר שתזמין מסין בעלות נמוכה מאד. כמובן שנעניתי בהתלהבות. האם החלפתי כבר מאוורר למחשב נייד? לא, אבל פירקתי כבר לא מעט מחשבים מכל סוג. האם אני בטוח שאוכל לתקן את המחשב שלה? לא – אבל אני מאמין שכן כי בד"כ כאשר אני מנסה לתקן דברים, אני מצליח.

האם אוכל ללמוד את הידע הנדרש הנחוץ לכך? כאן זה כבר ממש משחק לא הוגן – הפתרונות שמציע יוטיוב לכל בעיה הם כל כך מפורטים שיש סיכוי סביר ביותר שאמצא סרטון שמציג את המהלך כולו לדגם המחשב שלה – ואם לא, לדגם דומה. כל שאצטרך הוא למצוא את הסרטון ולעקוב, שלב אחרי שלב, אחרי השלבים המוצגים.

סביבת הלמידה יכולה להיות מוצפת בעיות המשוועות לפיתרון. סביבת הלמידה מוצפת פותרים פוטנציאליים שילמדו לא מעט מהניסיון לפתור את הבעיות ויצברו לעצמם דימוי עצמי כפותרים אם יקבלו את התמיכה המתאימה בכדי לא להיכשל. בית ספר יכול להיות מקום כזה… מקום שמפגיש תלמדים עם בעיות יזומות או אותנטיות בכדי לעורר ילדים לנסות לפתור אותם.

לשם יצירת הקשר בין תהליך הלמידה לבין המציאות שמחוץ לסביבת הלמידה, אפשר להביא את המציאות אל שולחן הלומד.

אני לומד בד"כ באמצעות קיטים אותם אני מרכיב או מפתח (וברור שגם ילדים יכולים להרכיב קיט קיים או לפתח חדש עבור אחרים – לניתוח מעמיק של תהליכי למידה באמצעות קיטים אני מתכוון להקדיש מאמר מיוחד בקרוב).

קחו למשל את הקיט אותו אני מתכנן עכשיו…

זה יהיה קיט שמודד טמפרטורה ולחות. הוא נחוץ לי לפיתוח סדרה שלמה של קיטים העוסקים בחממה חכמה.

זו בעיה?

כאן אנחנו נתקלים בהרחבת המונח "בעיה" למונח "אתגר" (השבוע שוחחתי במקרה עם ניר רווה שעסוק בעצמו בסביבת למידה מונעת אתגרים).

אני מפצח ושוקל רעיון לפתרון

אחרי סקירה ממצה של טכנולוגיות חממות נשלטות מחשב, הבנתי שיש חיישן פשוט וזול שמודד טמפרטורה ולחות, כזה:

חיישן כזה עולה בערך 3.5 ש"ח בסין (כולל משלוח)

את החיישן הזה אצטרך לחבר לכרטיס שליטה ובקרה (במקרה שלנו – ארדואינו) ולצג שיציג את הנתונים.

אני חוקר את ישימות הרעיון או חוקר פתרונות נוספים אפשריים

יש עוד חיישנים ואפשר גם לקנות בזיל הזול (כ-15 ש"ח) ערכה כזאת:

טרמוסטט עם צג מובנה ויכולת שליטה במזגן

אני מזהה את הידע הנדרש לבחירת הפתרון הכי פחות מתאים

כאן אני מוסיף אילוץ נוסף. אני רוצה ללמוד ולבחון שימוש והטמעה כלי תיכנות בשם XOD.

XOD מאפשר שליטה הכנת התוכנה לשליטה ובקרה ללא צורך לתכנת. הוא נראה פשוט ואיננו מחייב למידה של כלי מתווך כמו SCRATCH.

אני בוחר לעצמי ערוץ לרכישת הידע הזה

חיפוש בגוגל של temperature control xod מעלה סרטונים רבים המסבירים XOD תוך שימוש בכל אביזר שאפשר להעלות על הדעת (אין ספור רעיונות לקיטים נוספים).

בחרתי בזה: https://xod.io/docs/tutorial/109-thermometer ושם מצאתי את התרשים הבא:

תרשים המעגל המקשר בין צג שתי שורות דיגיטלי, כרטיס ארדואינו, חיישן טמפרטורה ופוטנציומטר

אני מתייעץ עם מומחים

בכדי להעריך את ישימות הפתרון שהצעתי, אני מתייעץ עם מומחים מזדמנים מתוך קהילות הייחוס שלי (בערוצים שונים ). ישנן אין ספור קהילות מקצועיות (אני משתמש בעיקר בפייסבוק, בערוצים ממוקדי תחומי עניין רלוונטיים ביוטיוב, בחברים, בבלוגים וכד').

אני רוכש את הידע הנדרש לביצוע הפתרון

עתה מגיע רגע האמת. כיצד ארכוש את הידע הנדרש? אני הולך לבנות את המעגל המוצע ולבצע עליו ניסויים.

רגע…

הרי תשאל השאלה: חנן, אתה מציע את "למידה יוצרת" לכל תוכן? לכל גיל? הרי ברור שאתה "דלוק" על טכנולוגיה, אבל מה לגבי מיה, אורי, אור, מעיין, עופרי (נכדי המדליקים, למי שלא הבין), הם ילמדו היסטוריה עם קיטים? הם ילמדו היסטוריה בעצמם? ולמה בכלל שירצו לעשות את זה? ומאין יבוא ה"צורך האותנטי בידע" שאתה כ"כ אוהב להדגיש?

נסתכל על היסטוריה: אפשר להפיק משפט ציבורי כאתגר? אפשר להסתכל על הסט של בית המשפט כעל "קיט קבוצתי" – הילדים, לצד האירוע או הדמות ההיסטורי שיעלו לדיון, אפשר לחקור גם את הרשות השופטת, דאז? אפשר לייצג דמויות כחלק מהקיט (הקיט לא חייב להיות דומם).

ובחשבון? הרי אני טוען מזה שנים שחשבון צריך ללמוד בשוק, לא בכיתה. ואם אין שוק, בונים שוק בבית הספר… ושוק – מהו? הנה עוד קיט קבוצתי.

ומדעים (בכל גיל) אפשר ללמוד דרך CSI (נתתי כבר המון דוגמאות של איך) ומקרוסקופ דיגיטלי ועדויות ותיק חוקר ודמויות נאשמים אינם קיט?

העיקרון המעצב שאני מציע הוא המפגש עם המציאות. בונים משהו אמיתי כמנוע לצורך אותנטי בידע.

קיטים אפשר לקנות (יש המון סוגים בזיל הזול) ואפשר לבנות לבד. עם כלים וחומרים כמו אקדח דבק חם, מקלות ארטיק, אטבי כביסה, גומיות, צבעים, מנועים קטנים, סוללות וכו' (בזיל הזול), אפשר לדמות מערכות טכנולוגיות… עם חממת אקווריום בכיתה אפשר לדמות מערכות ביולוגיות ואקולוגיות.

קיטים קבוצתיים (אפשר לקרוא להם "קיטים שיתופיים") אפשר לפצל לאתגרים אישיים (אם בונים, למשל, מודל של כפר אתיופי, ילדים שונים יכולים לקבל על עצמם לבנות מבנים ומתקנים שונים בכפר.

ואז עולה עוד שאלה עקרונית:

האם אנחנו לא משקיעים מידי בכותונת? למה לבנות כפר אתיופי ולא מספיק להסתכל עליו בתמונה?

ואז עולה שאלת השאלות: איזה ילד היינו רוצים לראות כבוגר? ילד שמזהה אתגרים ומאמין ביכולתו לפתור אותם, לוקח פטיש ומברג או עט או מחשב, לומד את הידע הנחוץ לפתרון – ופותר?

ברור למדי, וכתבתי על זה לא מעט – למה ואיך מגדלים ילדים כמייקרים… הנה איך – באמצעות "למידה יוצרת".

אני מיישם את הפתרון

יישמתי

אני בוחן את הפתרון ומשפר אותו

בד"כ באמצעות "חקר שימושיות". זוהי שיטת הערכת התוצר אותו מבצע הלומד תוך שימוש במוצר (עדיף ע"י אוכלוסיית יעד מתאימה), צופה במשתמשים, מתעד תקלות ומתקן. בסביבה לימדית בה התוצר אמור לשמש צורך אמיתי, מן הראוי להפעיל מנגנונים של בקרת איכות.

לסיכום

דוגמת הפרויקט שהיצגתי איננה הטריוויאלית ביותר. הסיבה שבחרתי בה היא אותנטיות – זה מה שאני באמת עסוק בו עכשיו, זה מה שמדליק לי את העיניים (טוב יש גם עוד כמה גורמים משפחתיים בעיקר), אבל…

אני מקווה שברור שאפשר להטמיע מנגנוני למידה יוצרת בכל סביבת למידה, לכל תוכן, לכל גיל, ולכל צורך (מיוחד ככל שיהיה). זוכרים את פינת הרופא (למשל) בגן הילדים? זה בדיוק זה…

ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידית – מה ללמוד ומה לא ללמוד

לפני כמה שבועות, כתבתי על מסגרת פדגוגית מתאימה ללמידה מרחוק: מה אפשר לעשות בלמידה מרחוק 3 ימים בשבוע? מסגרת פדגוגית ללמידה משמעותית במיטבה.

כאן אני מתכוון להציג נקודת מבט אחרת על תכניות לימודים והסללה – מה ללמוד ומה לא ללמוד. זוהי הצעה לשולחן למידה היברידית.

הביקורות על למידה מרחוק בזום מרקיעות שחקים. התחושה שזה לא עובד מרחפת מעל ראשינו. ילדים, הורים ומורים בתקשורת חוזרים וטוענים שאי אפשר ללמוד ככה. מונחים כמו "הדור האבוד" הולכים וצצים כפטריות אחר הגשם. פרשנים מנתחים את סיכויי הקבלה של הדור הזה לעבודה בגוגל או בפייסבוק, כאילו שזו מטרת החיים של האנושות…

תחושה של 'אין פתרון' מלווה כל שיח בין מחנכים.

אז יש לי חדשות בשבילינו – אין לנו ברירה (וכבר אמרתי – זהו רגע של עדנה).

אקסיומות חצובות בסלע הולכות ומתרופפות… איך לומדים, מה תפקיד המורה, מה תפקיד הילד, איך מעריכים, על מה מקבלים תעודה, מהי בכלל תעודת הבגרות, מה תפקיד בית הספר, מה תפקיד הקהילה, איך מתקבלים לאוניברסיטה עם תעודת בגרות של תקופת הקורונה? – הכל לבחינה מחודשת – ובעיני, בעיקר, מה לומדים.

אלטרנטיבות צצות מפה ולשם. שמענו על גמנסיה הרצליה שמנסה לקיים מפגשים חברתיים/לימודיים בקהילה, מסביב למורים שירכזו קבוצות ילדים מגילים שונים במקומות בחוץ וידברו איתם על החיים, החברה, דמוקרטיה…

כאן מועברת האחריות המלאה אל כתפיו של המורה, אתגר אדיר, ללא ספק. אני בטוח שנפגוש יוזמות נוספות להתמודדות עם האתגר העיקרי שעומד בפנינו:

איך ממלאים את זמנם של ילדי ישראל בפעילויות מעוררות, מצמיחות, מגרות למידה, באופנים שבהם הם יוכלו להשתתף בהן גם מרחוק, תוך שימור ערכים חברתיים וקשר אנושי.

דיברתי על רגע של עדנה? מביצה לקרמבו? אז הנה זה בא…

המרכיב העיקרי של הקרמבו שלנו נעוץ בשאלה הבאה:

אם היית יכול/ה לבחור, מה היית רוצה שילדיכם יקבלו בבית הספר: את הכלים להיות חוקרים בתחומי התוכן אותם הם לומדים, או שפשוט ילמדו לאהוב את תחום התוכן הזה?

שאלה פשוטה, לכאורה, אך מורכבת מאין כמוה…

טענתי העיקרית שמוקדם מידי להסליל לילדים מסלול מקצועי זה או אחר, מוקדם מידי אפילו בגיל התיכון. נכון, יש מקצועות נחשקים (בעיקר ע"י ההורים), אבל יוקרת המקצוע או תנאי השכר בו, אינם יכולים להוות מתווה לילד או נער שמחפש את עולמו.

אז, מחד יש את שאלת הבשלות לבחור… אגב, שיהיה ברור, לדחוף ילדים ללימודי מחשבים, מתמטיקה בחמש יחידות, פיסיקה בחמש יחידות אלה מסוג ההסללות עליהן אני מדבר.

מצד שני לאן מכוונת תוכנית הלימודים?

האמנם בשביל ללמוד ספרות אני צריך להבין את מבנה הסיפור הקצר? בשבילי זו היתה הדרך הבדוקה להרחיק אותי מאהבתי לקרוא… האם יש דבר יותר מסרס מ"יומן קריאה"? האם אני צריך להבין את מניעיו הנסתרים של הגיבור בכדי להנות מהעלילה?

כמה טוב היה אם במקום "ללמוד ספרות" היינו קוראים יחד, מספרים סיפורים, שרים שירים… סתם שירים וסיפורים של כיף. תחשבו כמה הארי פוטר עשה לאהבת הקריאה של דורות שלמים של ילדים. צריך "ללמוד" אותו?

ובכל זאת? מה לומדים? יש לנו 5-6 ימים בשבוע, 6 שעות ביום?

אני מניח שאפשר להסתכל על הדוגמה שאביא עכשיו ולזהות בה את העקרונות המעצבים אליהם אני חותר בהצעתי למורים לבחור את הפעילויות אליהם יכוונו את החודשים הבאים. ומי שחושש לתעודת הבגרות? אל דאגה, אפשר להתכונן לבחינות הבגרות ב-3 חודשים ולעבור אותן בהצלחה.

אז בואו ננתח יום בחייה של מיה (מקסימיה), נכדתי בת ה-12, אבל בואו ננתח יום בעתיד, בעוד חמש שנים בערך. בחרתי במיה בגלל גילה (אורי, אור, מעיין עופרי וולה ולורה – לא להיפגע).

מיה חוזרת מבית הספר. המכונית האוטונומית מורידה אותה ליד הבית, הדלת, מרגישה שמיה מתקרבת, מזהה אותה ע"פ תמונתה ונפתחת בפניה. מיה נכנסת הביתה, היא לבד עכשיו, אורי בחוג כדורגל, ההורים בעבודה. ולה מתחמם על הספסל שלו בגינה. המיקרו נדלק במטבח, האוכל מתחמם (אפשר, כמובן, להוסיף כאן שהאוכל, בעצם, הודפס במדפסת ע"פ בחירתה של מיה ובושל כשרק עלתה להסעה בבית הספר, אבל זה לא נחוץ, בשביל להבין את הפואנטה).

מיה נכנסת לחדר שלה, הטמפרטורה והלחות מתאימות להעדפות שלה, המזגן נדלק כשהיא נכנסה הביתה. מוזיקה נעימה ברקע, מוזיקה שמיה מעדיפה לשמוע כשהיא חוזרת מבית הספר. מיה אומרת לבית להחליף מוזיקה למשהו רגוע יותר ונשכבת לנוח מעט, הוילון נסגר, אפלולית נעימה בחדר…

אפשר, כמובן, להמשיך ולתאר את העולם של מיה בעוד 10 שנים, אבל הנקודה ברורה – טכנולוגיה תמלא את עולמינו בכל פינה, כמעט, בחיינו. העולם ידע מה אנחנו אוהבים ויכוון את עצמו לבנות לנו מרחבי מחיה תואמים. מרחבי מחיה בטוחים יותר, ירוקים יותר, בריאים יותר, נוחים יותר… אני חושב שהמשמעות הולכת ומתבהרת דוקא בתקופת הקורונה הזאת – אנחנו נחשפים ליותר ויותר טכנולוגיות של רפואה מרחוק, תקשורת חלופית, למידה בסביבות עתירות טכנולוגיה… הכל בקצב מואץ – אין ברירה… כורח הישרדותי.

מי חשב שסבא בן ה-98, יתקשר איתנו בזום? היינו בטוחים שטכנולוגיות תקשורת חלפו על פניו כבר מזמן.

מה מיה צריכה לדעת בכדי לגדול לתוך עולם כזה? זיכרו, זוהי רק דוגמה של תחום אחד, יש המון דברים שהייתי רוצה שמיה תלמד ואינם פחות חשובים!

אפשר לשאול – האם מיה צריכה להיות שותפה ביצירת עולם טכנולוגי כזה? ואז התשובה די ברורה: כדאי שתלמד הנדסה. מה שמציג כמה שאלות יסוד:

האם יש לנו מספיק נתונים בשביל להסליל את מיה למסלול התפתחות הנדסי?

כבר טענתי שלא, ומכמה סיבות:

מיה עוד לא חוותה את העולם מספיק בכדי להכיר מנעד עצום של אפשרויות צמיחה… בכדי לבחור מה שמעניין אותה ואליו תתחייב למשך חייה.

מיה עוד לא התנסתה מספיק בשביל להכיר את יכולותיה, את הניצוץ שאולי יש בה שאיתו תגדל להיות יוצר וירטואוזי… כמה ילדים שמעתי אומרים – אני לא טוב בזה… כמה מורים שמעתי אומרים – אני בכלל לא יצירתי, כמה פוחדים מלגעת בטכנולוגיה, במכחול, בספר…

מיה צריכה להיות ילדה. היא צריכה לשחק עם ילדים בגילה… אני אחוז בעתה כשאני רואה את המבוגרים הקטנים מחקים סלבריטאים בבית ספר למוזיקה.

אז אם לא להסליל את מיה למעורבות ביצירת העולם החדש – האם היא צריכה להכיר אותו? האם היא צריכה להתיידד איתו? האם היא צריכה לגייס לעצמה תחושה של שליטה בו? לא לפחד מפניו?

אני חושב שפה הנקודה…

כמו שאני לא רוצה שמיה תוסלל להיות חוקר בכל תחום אלא לאהוב אותו, הרי שאני חושב שכילדה היא צריכה לשחק בעולם המחר, להכיר מה הוא הולך להיות ולא ללמוד לתכנת אותו (כן! יש פה הנחת יסוד שלא צריך ללמד את כל ילדי כיתה ד' לתכנת, ואפילו לא בכלים פשוטים יחסית). אין לי בעיה עם ילדים שהולכים לחוג תכנות, אבל רוב הילדים לא יתכנתו ולא יצטרכו לתכנת, ואת רוב הילדים, לימודי תכנות בגיל צעיר רק יכבו אותם, ידגישו כמה שאינם בשלים, יגדילו אצלם את תחושת חוסר המסוגלות – כמו לימודי חשבון.

אז בואו נשחק בחשבון, בואו נשחק בטכנולוגיה, בוא נשמע סיפורים ונשחק בהיסטוריה, במדע, באמנות, בלי מבחנים, בלי ציפיות, בלי ציונים, בלי כישלונות. בואו ניתן לילדים הזדמנות לחוות, להתנסות, לגעת ולהיות מסוגלים לבחור רק בעוד שנים…

איך זה קשור לזום? ללמידה היברידית?

אנחנו חייבים להתחיל להבין שבית הספר לא יחזור להיות מה שהיה לפני עידן הקורונה. התחושה שצריך ואפשר לשנות היא רגע העדנה שלפנינו. בכדי לתת לילדים ללמוד בעצמם, צריך להציע להם את היכולת להתנסות, לגעת, להרכיב, ליצור…

לשם כך צריכה המערכת להערך לסביבות לימודים היברידיות שמשלבות ערכות למידה שחלקן מידע ברשת, חלקן כלים ממוחשבים, חלקן מערכות תיקשורת וחלקן ערכות התנסות ויצירה.

כן, המחשב או הסלולרי אינם מספיקים.

שולחן למידה היברידי צריך לכלול, לטעמי, ערכת כלים בסיסית, חומרי יצירה, ערכות מדעים לניסוי ובניה עצמית, אה… וכן, גם מחשב וטלפון סלולרי.

מאיפה הכסף? זה לא הרבה כסף ויש כסף, יש הרבה כסף, צריך, פשוט, להפסיק לבזבז אותו על שטויות. צריך להבין שהילדים שיבחרו להיות היוצרים של סביבות המחר, יגיעו לשם גם בלעדינו. תנו להם זמן לגדול.

טבלת ריכוז הקלטות הסדרה "למידה היברידית לעומק ולרוחב"

מה קורה ב-1 בספטמבר? בימים אלה, ימים של אי-וודאות, אנו מזהים רגע של עדנה: הצורך הקיומי להפריד בין לומדים (ריחוק חברתי) מנוגד במהותו לרעיון החינוך שעיקרו, לצד למידה של תכנים – רכישת מיומנויות חיים ובראשם חיברות.   הריחוק החברתי מציע כערוץ חלופי של למידה "למידה מרחוק" לפיו לומדים ספונים בביתם חלק מהזמן ולומדים מול מסך. לא כל ההתנסויות בלמידה מרחוק בגל הראשון הניבו תוצאות מרשימות – למידה מרחוק איננה מצב של למידה מקרוב מסורתית. הכורח לעבור ללמידה מרחוק באופן גורף (מכיתה ה' – שלושה ימים בשבוע), מציג בפני מערכת החינוך אתגר שטרם התמודדה עם שכמותו.    לכאורה, ישנו תחום התמחות אקדמי ויישומי שאמור היה לקחת על עצמו את האחריות ללמידה מרחוק – קוראים לזה "טכנולוגיה בחינוך" או "פדגוגיה דיגיטלית" או "טכנו-פדגוגיה" וכד'. העניין הוא שכל עוד העוסקים בתחום ניסו להציע פתרונות טכנולוגיים בהלימה לצרכי המערכת, הפתרונות שהם יודעים להציע עכשיו תואמים מידי למידה מסורתית ואינם יודעים לנצל את רגע העדנה שעומד לפנינו – ההזדמנות להציע תפיסה חדשה של למידה.    לשם כך בנינו את מערך המפגשים שלפניכם. אלה מפגשים אינטראקטיביים, אבל מרחוק. נדון בהם במשמעויות השימוש בטכנולוגיות למידה כמענה לצורך פדגוגי אותו נגדיר במפגש הראשון.תקוותינו שתגלו במפגשים הללו מענה לצרכים קיומיים שלכם כמורים ולומדים – למידה מרחוק לעומק ולרוחב ותוכלו ליישם אותו בסביבות הלימוד עליהן אתם מופקדים. 

נעסוק בנושאים כמו:

  • פדגוגיה, טכנולוגיה, ערכים וכל והשאר
  • עקרונות מעצבים למידה מקרוב ומרחוק
  • לומד עצמאי, לומד בצוות ולומד בקבוצה
  • מיומנויות למידה עצמית בעולם משתנה
  • המפה המושגית ככלי תקשורת ליצירת מידע במשותף
  • משימות למידה מבוססות צמתי החלטה
  • למידה מתוך צורך אותנטיעל משחקי למידה ומישחוק למידה
  • חכה של אלף פתיונות
  • קציר הידע
  • למידה מבוססת פרויקט
  • למידה בסביבה הרפתקנית.
  • הערכה בסביבת למידה מבוססת תוצר
  • ועוד…

  השיעורים ינתנו באופן חי בפייסבוק, כך שניתן יהיה להגיב לפעילויות הפעלה בזמן אמת, אך יעמדו לרשות המעוניינים גם כספרייה מוקלטת. אתם מוזמנים להשתתף ולשתף 

תאריךמקורותנושאמפגש
16 אוגוסט 2020מודל פדגוגי מחייב תפישה ערכית1
23 אוגוסט 2020תהליכי למידה בסביבה היברידית2
30 אוגוסט 2020מפה מושגית – כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידיתמיפוי מידע חזותי3
7 לספטמבר 2020למידה הרפתקנית בקופסא – CSI חדרי מילוט כסביבת למידה – החוליה החסרה חדרי בריחה לימודיים ומחויבות לתוכןקופסאות מילוט4
14 לספטמבר 2020דילמות וקבלת החלטות5
21 לספטמבר 2020ניהול מידע אישי ללומד עצמאי6
7 לאוקטובר 2020הערכה?7
14 לאוקטובר 2020ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידי. מה ללמוד ומה לא ללמודילדים מוטי עתיד8

מצגות מלוות להרצאות:

הרצאה 4 – למידה הרפתקנית בקופסה

הרצאה 5 – מבוך דילמות וקבלת החלטות

הרצאה 6 – ניהול מידע אישי ללומד עצמאי

הרצאה 7 – הערכה בעולם של לומדים עצמאיים

הרצאה 8 – ילדים מוטי עתיד – שולחן למידה היברידי. מה ללמוד ומה לא ללמוד

כלים בהם חנן יניב משתמש ללמידה (הרשימה תתרחב עם התקדמות סדרת ההרצאות)

Evernote – מחברת מידע אישית – https://evernote.com

CMAP – מפה מושגית – https://cmap.ihmc.us/

https://thinglink.com  – הוספת איזורי נגיעה על תמונה –  ThingLink

למידה הרפתקנית בקופסא בסביבה היברידית

ההרצאה הבאה בסדרה למידה היברידית (מחר, יום שני, 7/9/2020 בשעה 19:00) תציג מודל יישומי לסביבת למידה העונה לכל העקרונות המעצבים הפדגוגיים שהוצגו עד כה. זוהי סביבת למידה בה הלומדים יוצרים או פותרים "קופסת מילוט" (מה שלפעמים קוראים "קופסת בריחה"). הקופסא מכילה סיפור עלילה, אתגרים לפיתרון ותכנים נחוצים להתמודדות עם הפתרון. כשכל האתגרים פוצחו – המטרה הושגה.

הדוגמה שנציג היא מתוך ז'אנר (סוגה) מוכרת כ-CSI או "זיהוי פלילי". הסיבה שאני מתייחס ל-CSI היא בגלל סדרת טלויזיה אמריקנית מצליחה שיכולה לשמש מקור בלתי נדלה לעדויות המעוררות צורך אותנטי בידע מדעי.

בפיתוח הדוגמה שנציג השתתפו גם תמי בן צבי וחבורת ילדי הכיתה שלא לומדים בה שהקמנו בכדי לתת מענה לילדים ש"פיטרו" את בית הספר בגימנסיה הרצליה (הכיתה סיימה את פעולתה לפני שנה).

הרעיון של מעבדה לזיהוי פלילי כסביבת למידה לתחומים מדעיים שונים פותח הזדמנויות לילדים רבים לגלות את עולם המדע מתוך עניין ואתגר עם מנעד עצום של תחומי התמחות אפשריים. אי לכך, אנו מקווים לגייס חבורת אנשים שמוכנים לתרום מזמנם וכישרונותיהם לפיתוח הכלים שיאפשרו לכל מורה ותלמיד ליצר הרפתקאות מעמיקות ומגוונות, תוך חשיפה רב מימדית לתחומי מדע וחקר.

לכן, אנו מצרפים קול קורא להצטרפות לצוות הפיתוח של מחולל ערכות לזיהוי פלילי אותו אנחה בפיתוח המרכיבים השונים של תחולת הערכה שתוצג בהרצאה.

כיצד תוכלו לתרום?

אם יש לכם זמן, אם אתם נטרפים על הרעיון, אם אתם מרגישים שצריך לעשות משהו…

אם אתם מורים או אנשי מדעים – בקשר לתכנית הלימודים והבנת העקרונות המדעיים הנחוצים לפיענוח האתגרים ויצירתם.

אם אתם בעלי כישרון ציור – תוכלו לעזור לאייר ולעצב את זירת הפשע וממשקי הכלים שניצור

אם אתם אנשי מערכות מידע – תוכלו לעזור לבנות את מאגרי המידע

אם אתם חוקרי משטרה – תוכלו לעזור בהכנת סימולטור חקירה של עדים ובכלל…

אם אתם מתכנתים של סביבות כמו UNITY תוכלו לעזור לבנות את הסימולטורים

הסיבה שאנו קוראים לכם לתרום ולא שוכרים את שירותיכם היא המשימה הלאומית העומדת בפנינו. מערכת החינוך מתמודדת עם למידה מרחוק ואין לה כלים רבים מידי להציע. יוזמות של תרומה למערכת החינוך היום הן כורח השעה.

כל התכנים והכלים שיפותחו במסגרת זו יופצו כקוד פתוח, חינם לכל דורש למטרות שאינן מסחריות.

להלן טופס רישום (המון תודה)

https://forms.gle/GM2tHeqtfpzQAoUk9

מפה מושגית – כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידית

משיחות מזדמנות בקבוצות העניין שלי בפייסבוק בעיקר, נראה שהמודעות לכלים שמייצגים מידע באופן חזותי הולכת וגדלה. זה לא פלא. הרי הצורך למלא לפחות 3 ימים בלמידה מרחוק (עת קורונה), הביאה מלמדים לחיפוש דרכים שונות לשפר את המגע בינם לבין תלמידיהם כאשר אין ביניהם קרבה של פנים אל פנים. המפה המושגית הוא כלי כזה, הוא איתנו כבר שנים רבות, אבל אף פעם לא מיצה את הפוטנציאל הטמון בו לשיפור תקשורת מידע (אני מתכוון לתקשורת העוסקת בניתוח, הבנה, יצירה, קריאה בין השורות, ברירת עיקר מטפל, תיעוד של סיעור מוחות ועוד, בין לומד לבין לומדים אחרים ובינם לבין מנחה/מורה)

להזכירינו: להלן העקרונות המעצבים של סביבת הלמידה בה אנו עוסקים

מהי מפה מושגית?

זוהי, למשל, מפה מושגית בה השתמשנו בהרצאה השניה בסדרה. זוהי מפה המציגה עולם מורכב של תוכן באופן תמיצתי, חזותי, וממנה אפשר להבין את גבולות הגזרה של התוכן הנידון במסגרת של תוכן (שיעור, הרצאה, קורס, דיסציפלינה…).

אגב, יש אנשים הטוענים שמפה מושגית מרתיעה אותם, שמפה מבלבלת אותם, שקשה להם לעקוב. תשובתי לאותם אנשים – תעשו כל מאמץ להתגבר, תאמנו את עצמכם. זהו כלי חשוב מידי בכדי לוותר עליו בעולם של למידה היברידית. אם עד כה יכולתם בלעדיו, תמצאו שמפה מושגית משמשת להעצים תהליכי למידה באופן שקשה יהיה לוותר עליו, זה יהיה (לדעתי הצנועה) כלי יסודי בתקשורת ממוקדת מידע ולמידה.

נובק, אחד מהוגי המפה המושגית ככלי למידה ומחקר למידה, נוהג להציג על הקשרים את משמעות הקשר (להלן):

מפה מושגית עם עיור הקשרים
דוגמה למפה מושגית עם עיור הקשרים (לתוכן אין קשר לנושא המאמר)

סוג דומה של מיפוי מידע חזותי הוא "מפות חשיבה" או "Mind Mapping". להלן:

מפת חשיבה (תודה לעינת להב)

ההבדל בין סוגי המפות (מפה מושגית מול מפת חשיבה) הוא בעיקר המבנה. מפת חשיבה היא הררכית יותר. מפת חשיבה מתאימה יותר לתיעוד חשיבה מלמעלה למטה (דדוקטיבית), בנויה ממוקד מרכזי אחד ומתפרסת מסביבו. מפה מושגית חופשיה יותר. היא בנויה לתיעוד חשיבה בשני הכיוונים: מלמעלה למטה, או מלמטה למעלה, מן הפרט אל הכלל (חשיבה אינדוקטיבית). נעסוק במשמעות ההבדל בין שני סוגי החשיבה הללו בהמשך.

למה מפות מושגיות דוקא היום, בעידן הקורונה

בניתוח, הבנה, יצירה, קריאה בין השורות, ברירת עיקר מטפל, תיעוד של סיעור מוחות ועוד

תיעוד חשיבה מתפרצת:

בלגאן בראש

הבלגאן הזה בראש יוצר אצל רבים מאיתנו מסיחים המסיטים אותנו מחשיבה רצופה, ומפריעים, לפעמים לנסח אמירה ברורה, אבל לפעמים עולים בסוג כזה של התפרעות המחשבה, רעיונות חשובים שאותם היינו רוצים לשמר.

דומה הדבר למורה המנסה להציג לכיתתו תוכן מזסויים, מנוסח היטב, אך כל הזמן מתפרצים לדבריו תלמידים עם הערות ורעיונות חדשים שאותם הוא דוחה בכדי לשמר את המסר ברור. הבעיה היא שלפעמים התפרצויות התלמידים מעניינות יותר ומשמעותיות יותר להבנת התוכן והן נדחות הצידה לתהום הנשיה.

להלן שימוש במפה מושגית שבנוי לטפל בתיעוד של חשיבה מתפרצת, אם זה בתהליך החשיבה של היחיד או בתהליך של סיעור מוחות או דיון צוותי או קבוצתי:

תיעוד חשיבה מתפרצת באמצעות מפה מושגית

שימוש במפה מושגית הופך למשמעותי במיוחד, כאשר אנו משתמשים בה לניתוח מאפיינים, הכללתם והבנת משמעות ההכללה. להלן דוגמה בה מזהה דיני, תלמיד כיתה ה' בבית ספר גמלא בקצרין (מזמן), משתנה תלוי ומשתנה שאינו תלוי במחקר שהוא עורך על עבירות בכדורגל. רוצים לנסות לזהות גם אתם?

אז ראינו איך משתמשים במפה ככלי לחשיבה מתפרצת. ראינו גם איך אפשר להשתמש במפה ככלי לחשיבה אינדוקטיבית ולזהות כללים להתנהגות של אירועים (עבירות בכדורגל).

כל שנותר לנו להבין זה את המשמעות של השימוש במפה המושגית ככלי לתקשורת ממוקדת מידע ולמידה.

ניקח, לדוגמה, דיון בענייני "למידה משמעותית" או, בימים אלה מתפתח דיון בענייני "למידה היברידית"…

ברור הוא שעד שנגדיר מונחים אלה באופן ברור, שיח כזה הוא שיח בבלי. המונחים הם קופסאות שחורות, כשכל אחד ממשתתפי הדיון מנסח על פי תפישתו. כל מונח כזה מורכב ממונחים רבים, שכל אחד מהם מורכב ממונחים רבים וכל עוד לא ננסה לפרק את הקופסאות השחורות האלה ולהבין את תכולתם – הדיון יתנהל באורח שטחי למדי.

והנה באה לנו ההזדמנות לנהל דיונים כאלה בסביבת למידה בה אנחנו מנותקים פיזית האחד מהשניה, אך ברשותינו כלי שלא תמיד ישנו לצידינו בעת עריכת דיונים מעמיקים: המחשב והמפה המושגית.

קחו לדוגמה צוות בית ספרי בדיון פדגוגי בנושא למידה היברידית.

תנו בידיהם של חברי הצוות מחשב ומפה מושגית שיתופית ותנו להם לנהל דיון בהגדרת המונח. יש להניח שנתחיל בתהליך של סיעור מוחות, בו אנשים זורקים מונחים שמתקשרים אצלם למונח שבמרכז. יש להניח שכל אחד או אחת מהם יעלה מקבץ אקלקטי, אסוציאטיבי של מונחים מקושרים. יש להניח שננסה לארגן את מכלול המונחים, ליצר הקשרים, לאתר מאפיינים ולהכליל הכללות.

אנחנו קוראים לתהליך הזה "קציר הידע" ונטפל בו לעומק בעתיד.

אם כן, טענתינו היא, שבעידן זה, שבו אנשים מקיימים דיונים בצוות ובקבוצה, כשלכל אחד מהם מחשב וכלי חשיבה, הדיון יכול להיות מעמיק יותר שכן המונחים המופשטים שאינם מוגדרים דיים יפורקו לגורמיהם במשותף ויאורגנו מחדש תוך הבנה והסכמה הדדית.

אגרון מושגים לסדרת הוידאו – למידה היברידית

המסמך המקושר בקישור הבא הוא מילון (אגרון?) מונחים שליקטתי מתוך ההרצאה הראשונה בנושא העקרונות המעצבים של סביבת הלמידה והתפישה החינוכית שמאחוריה.

קיבלתי מספר הערות בעניין מורכבות ו"כבדות" התוכן וחשבתי (טוב, קיבלתי גם עצה טובה בעניין מד"ר צביה אלגלי שתרצה בסדרה שלנו, ולכן בניתי את האגרון הבא: לחיצה על החץ הקטן שליד כל מונח תפתח את ההגדרה למונח כמו שאני משתמש בו.

כמו שצביה אומרת, זוהי סדרה למטיבי לכת. ובכן, מסתבר ש-3000 הצפיות בהרצאה הראשונה ומספר דומה (אנו מקווים, בינתיים כבר יש מעל 2200) בהרצאה השניה מראה שיש כמות רצינית של אנשים שמוכנים להתמודד עם המסע הזה (ברשימה כבר יש לנו עוד 3 מרצים וכ-20 נושאים להרצאות). מה שאנו מבטיחים זה לשמור על העקרונות המעצבים שמנחים אותנו שנים רבות בדרכינו המקצועית.

תודה לכל הצופים והמשתפים, אנו מקווים שתתפתח פה קהילה שחושבת ועושה חינוך משמעותי.

https://www.thinglink.com/card/1354435473979736066

מה אפשר לעשות בלמידה מרחוק 3 ימים בשבוע? מסגרת פדגוגית ללמידה משמעותית במיטבה.

רובו של המאמר הבא פורסם תחת הכותרת "כיתות "מוטות עתיד" ומה אפשר לעשות בהן: תקשורת ממוקדת אחריות לתוכן".

פניה של עורך קבוצת פייסבוק "‏להפוך את ההוראה" להתייחסות בנושא "שיתוף לומדים ביצירת מידע" עורר אצלי מחדש את הצורך לעיין שוב במאמר המקורי ולפתע הבנתי כמה הוא ראוי להפצה מחדש תחת השם שבכותרת.

עם ההערכות לפתיחת שנת הלימודים הבאה, משרד החינוך מציג מתווה לכיתות ה' ומעלה שבו ילמדו 2 ימים בקפסולות בבית הספר ו-3 ימים בשבוע ב"למידה מרחוק".

מאמר זה מציג מסגרת פדגוגית מתאימה ללמידה מרחוק שתעזור למורים לארגן את פעילות כיתותיהם באופן שבו למידה משמעותית (זוכרים עוד?) תיושם במיטבה.‏

אין לך מילה נפוצה יותר (אולי מוגזם קצת) בעגה החינוכית היום מהמילה "שיתופיות". המילה הזאת נותנת לנו תחושה של טיפוח ערכים בסביבת הלמידה. לא רק שאנחנו לומדים גיאוגרפיה או היסטוריה או חשבון, אנחנו עסוקים בשיתופיות. נראה שכל פרויקט לימודי, המשלב עבודה צוותית, נותן לנו את הלגיטימציה לקרוא להתרחשות הזאת – "למידה שיתופית".

הבעיה היא שלא כל פרויקט צוותי או קבוצתי מזמן שיתופיות של תוכן באופן מעמיק שבו כל תלמיד שותף לכל פרטי התוכן המשותף. בפרויקטים רבים תלמידים מקבלים משימות שעיקרן חקר ועיבור חלק מהתוכן והעבודה המשולבת היא בעצם מקבץ אקלקטי של תוצרים מבודדים. אין מספיק תקושרת משתפת שנותנת לכל אחד מהתלמידים הזדמנות לגעת בכל הרבדים של הידע המשותף.

רשימה זו מציעה מתודולוגיה מזמנת לכל תלמיד מקום של שווה בין שווים במהלך למידה צוותית וקבוצתית. מתודולוגיה כזאת מציעה תפקיד משמעותי לטכנולוגיות תקשורת אותן נפגוש בד"כ ב"כיתות מוטות עתיד", אבל אפשר ליישם אותם בכל מרחב למידה.

ראיתם כבר כיתה "מוטת עתיד"? ראיתי הרבה.

נראה עוד הרבה יותר…

אז למי שכבר יש כאלה ומחפש יישום משמעותי לסביבת למידה כזאת, הרי לכם "קציר הידע". למי שעוד אין – אפשר ליישם גם בלי.

השימושים לסביבת למידה המתוארת להלן הם מגוונים מאד. לצד הדוגמאות שאציג להלן אטען שזוהי סביבת למידה שאיננה מחייבת השקעות עתק בריהוט וציוד, ואין רשימה זו באה לעודד רכש של כיסאות ב-2000 ש"ח לכיסא וכד', אבל אם יש כבר, אז הנה דרך פעולה אפשרית לניצול משאבי העתק שהושקעו בה.

אז להלן כרטיס ביקור של "קציר הידע":

המטרה: איסוף ידע קבוצתי למטרה מוגדרת ועיבוד קבוצתי של הידע בתהליך של קבלת החלטות קבוצתי ובחירה משוכלת של פתרונות או פעולות.

ציוד נדרש: שולחן לכל צוות (4-8 לומדים), מחשב ומסך משותף לכל צוות, מחשב ומקרן לכיתה כולה,תוכנה חינמית של מפה מושגית שמאפשרת עבודה שיתופית ומיזוג מפות בזמן אמיתי (למשל CMap), תוכנה בשם "שיקול דעת" המכוונת לקבלת החלטות בקבוצה – וזהו.

מהלך

תרשים מספר 1 – זרימת הידע בקציר

תארו לכם כיתה ומשימה לימודית – סיעור ומוחות ודיון לקראת, למשל: משפט ציבורי לקורח ועדתו, או, עוד למשל: איך נוכל להמשיך את העליה לארץ למרות הספר הלבן, או: תכנון פארק שעשועים ובחינת הכוחות הפיזיים המופעלים על כל מתקן,  או: בניית מצע פוליטי של מפלגה חדשה ותכנון המהלכים האסטרטגיים לקראת קמפיין ההכרזה… אין גבול לסוגי התכנים, שכבות הגיל, המטרות הפדגוגיות וצורות היישום שאפשר להפעיל בסביבה כזאת.

כל צוות מקיים דיון בשולחן הצוותי ואחד מחברי הצוות משמש כ"ממפה". ה"ממפה", שעבר הכשרה בת 30 דקות מראש, ממפה על גבי מפה מושגית את עיקרי הדיון.

כל המפות הצוותיות מרוכזות תוך כדי יצירתן למפה מרכזית של הקבוצה כולה, אותה עורך בזמן אמיתי "ממפה על" שמכיר היטב את התהליך ויודע ליצור הקשרים קונטקסטואליים בין התרומות השונות של כל הצוותים.

עם תום שלב הדיון, המפה המרכזית מציגה את התוצר שהוגדר מראש, למשל – רשימת משימות לדירוג עדיפויות, בעיה עם רשימת פתרונות אפשריים לצד רשימת קריטריונים לבחירת הפתרון המתאים ביותר – ועוד.

בשלב השני – ממפה העל בונה לתוך התוכנה "שיקול דעת" את התוצר המשותף וכל אחד מהלומדים מזין באמצעות הטלפון הסלולרי שלו את הערכתו לכל פריט. התוכנה מציגה את התוצרים ומתקיים דיון מסכם לאישורם.

העקרונות המעצבים שמכוונים את המודל שלפניכם (אותו פיתחנו, פרופ' סוזן קרייטון ואנוכי באוניברסיטה של קלגרי) הם פשוטים:

  • כל לומד בעל זכות שווה להשפיע על התוצר הקבוצתי
  • כל צוות מציג בזמן אמיתי, לכל חברי הצוות, את תיעוד הידע המתרחש בו
  • מפת הידע הקבוצתי מתהווה במקביל להתפתחות המפה הצוותית וכל צוות יכול לבחון בזמן אמיתי את מידת השיקוף של התהליך הצוותי בתוך התהליך הקבוצתי (הסבר להלן).

אחת המטרות החשובות של הסביבה המוצעת היא הצגה של הידע המתהווה ברמות השונות (צוותי וקבוצתי).

כל חבר צוות יכול לראות אם התרומה שלו לדיון הצוותי מתועדת במדויק ומייצגת את כוונותיו.

כל צוות יכול לראות אם התרומה הצוותית אמנם מיוצגת נאמנה בתוצר הקבוצתי: האם המושגים בהירים דיים, האם ההקשרים למושגים אחרים ותרומות של צוותים אחרים אינם פוגעים בתרומה של כל צוות.

להלן דוגמה מפורטת בנושא תרבויות בישראל:

קחו, למשל, את המערכון "עולים חדשים" מהתוכנית "לול" בכיכובם של אריק איינשטיין ואורי זוהר משנת 1973 (תודה למורות חט"ב שז"ר בקריית אונו).

סרטון מספר 1 – עולים חדשים – (אורי זוהר ואריק איינשטיין 1973)

המערכון הזה מתאר 7 תרבויות, ומשמש כפתיח יוצא מן הכלל לפרויקט תרבויות בישראל או עליות לארץ.

ננסה ללוות פרויקט כיתתי שבו אנו מתכוונים להכין חדר בריחה לימודי בנושא העליות. לשם כך עלינו לבחור את סיפור העלילה, אבל עוד אין לנו רעיון מלהיב מספיק.

לא תמיד מתחיל מהלך למידה פרויקטלי בגירוי כ"כ מזמן כמו המערכון שלמעלה. אמנם, במקרה הנדון, ברגע שעלה נושא העליות, מיד הוזכר המערכון, אחד מנכסי התרבות הישראלית, אך לא תמיד יש כזה. אפשר להתחיל בשלב הראשון מתהליך סיעור מוחות לבחירת הנושא (כמו זה שנציג עכשיו). סיעור המוחות איננו שלב ראשוני דווקא. במקרה שלפנינו סיעור המוחות ממשיך אל תוך תהליך החקר והווצרות מערך הידע המלווה את החדר שיעזור ליוצרים להגות חידות מקושרות לתוכן ולאתר סיפור מסגרת מגרה מספיק.

כל צוות מקבל על עצמו את אחת העליות וממפה את המאפיינים המיוחדים שלה. לדוגמה (בשני המקרים, המפות חלקיות מאד ומגמתיות להדגמה של התהליך ואינן מכוונות להציג את מערך הידע כולו):

עליה 1

תרשים מספר 2 – מיפוי צוותי חלקי של העליה הראשונה

או עליה שניה:

עליה 2

תרשים מספר 3 – מיפוי צוותי חלקי של העלייה השנייה

אם נסתכל על המפה המרכזית אותה עורך ממפה העל המצוגת על המסך המרכזי המוצג לכולם:

ממוזג

תרשים מספר 4 – מפת על חלקית של שני צוותים (מתוך 7)

המפה, מעודכנת בזמן אמיתי על ידי ממפה העל. כאן כבר אפשר לראות שלוש תמות מתהוות שאפשר יהיה לבחור מהן עם תום תהליך קציר הידע (ביטחון המדינה, העלייה התימנית הראשונה  וכוחות שולטים בארץ).

עד כאן, ניתחנו דוגמה של תהליך קציר הידע (באופן שדגם את עיקרי התהליך). עתה נעבור לשלב הבא – במקרה זה קבלת החלטות קבוצתית על בחירת נושא.

כאן נשתמש באפליקציה בשם 'שיקול דעת' (בשלבים מתקדמים של פיתוח), שמאפשרת לכל לומד להעריך כל אחת מאפשרויות הבחירה על בסיס של קריטריונים משותף. רשימת האפשרויות מוצגת על המסך, כל אחד מהמשתתפים מצביע, הנתונים משוקללים ותוצאת הבחירה הקבוצתית מוצגת כמבוא לדיון מסכם של התהליך ובחירת הנושא.

שיקול דעת מאפשר להגדיר בעיה המחפשת פיתרון (המילה בעיה איננה מוצגת כאן כתקלה – משמעותה בהקשר הזה דומה למונח "בעיה" במתמטיקה). הדוגמה כאן ל"בעיה" היא הבחירה בנושא לפרויקט המתכונן, אבל אפשר להשתמש בה בכל תהליך של פתרון "בעיות". היא מיועדת בעיקרה להשוות בין פתרונות אפשריים ולהעריך את המתאים ביותר (או הכי פחות גרוע).

האפליקציה (בדומה לאפליקציות לוח – כמו Kahoot, למשל), שם המשתמש צריך להעריך תוך הזזה של סליידרים:

המסך מימין מראה את המסך אותו מקבלים המשתמשים (את מאפייני הפרויקט הכין ממפה העל) עם תום תהליך הקציר. אנו רואים 3 נושאים אפשריים לבחירה. המסך השמאלי מראה את הערכת חלופה אחת על פי הקריטריונים שהוגדרו ע"י ממפה העל – על המשתמש לבחור את משקל הקריטריון (כמה הקריטריון חשוב ביחס לקריטריונים האחרים (למשל כאן, הצבע האדום של הקריטריון 'אפשרות העמקה' מצביע על כך שהמשמתמש בחר אותו כחשוב ביותר והוא יקבל משקל רב יותר בתרומתו של המשתמש להחלטה המתגבשת). עם בחירת המשקל מזיז המשתמש את הסליידר (ימין גבוה) להראות כמה כל קריטריון מייצג את החלופה שהוא מעריך עכשיו (כאן זה ביטחון).

התוצאה המתגבשת תוך שיקלול תרומתם של כל חברי הקבוצה מופיעה כגרף עמודות על המסך המרכזי ומשמשת כבסיס לדיון ובחירה.

תהליך קציר הידע פותח על ידי בשיתוף עם חברתי סוזן קרייטון, בעת שהותי באוניברסיטה של קלגרי בה התבקשתי ע"י המכון הבינלאומי של האוניברסיטה לסייע בתיעוד וניתוח שלושה ימים של כנס בו השתתפו מנהלי פרוייקטי סיוע בעולם השלישי.

מאמר על אותה חוויה מופיע באנציקלופדיה של קבלת החלטות (באנגלית).

Yaniv, H. & Crichton S. (n.d.). IGI Global: ThinkClick: A Case Study of a Large Group Decision Support System (LGDSS) (9781599048437): Hanan Yaniv, Susan Crichton: Book Chapters. Retrieved July 15, 2012, from http://www.igi-global.com/chapter/thinkclick-case-study-large-
group/11330
בכדי לשמש כממפים או ממפי על יש לעבור הכשרה לצבור ניסיון בשימוש במפה מושגית ובזיהוי התמות במפות הממוזגות. זהו תהליך של חשיבה אינדוקטיבית (מלמטה למעלה) וגם עליו כתבתי בבלוג במאמר בינה רשתית: חשיבה אינדוקטיבית או 'מן הפרט אל הכלל' – רשימה שניה בסדרה עולם חדש
אשמח לסייע למנסים ליישם.

מהי פדגוגיה בשבילך? בשבילי היא מהות הכל.

תודה לכל המגיבים לשאלתי על מהי פדגוגיה בשבילך. חלק מהתשובות מתייחסות ללמידה (מה שאני קורא: "ממוקד תוכן", חלק מתייחסות לתהליך הלמידה והצמיחה האישית של הלומד – מה שאני קורא: "ממוקד לומד" וחלק משלבות גם התייחסות למונחים כמו "חינוך", "דרך חיים", "תרבות" ועוד. אגב, סימנתי את המילים במרכאות כי לכל אחת יש פירושים רבים ודרכים רבות להתייחס אליהן.
 
אני מניח שרבים מכם יסכימו עם הההגדרה הבאה: פדגוגיה היא החוט המקשר בין חינוך ללמידה. זוהי כמובן לא הגדרה של פדגוגיה, אבל זוהי דרך להבין את הקשר החיוני בעיני של בית ספר לבין צמיחתם הערכית של הילדים (והמורים).
 
אנחנו מדברים לא מעט על מודלים פדגוגיים. אין היום, לדעתי וניסיוני אנשי טכנולוגיה בחינוך (למשל, אבל ההנחה מתייחסת לכל סוג של תוכן עם המילה "הוראה" לפניו – כמו "הוראת המדעים" או "הוראת ההיסטוריה"…), שלא ידקלמו את הקשר בין פדגוגיה לטכנולוגיה. הם יתמיד יגידו משהו כמו טכנולוגיה היא לא מטרה, היא תמיד צריכה לשרת מטרה פדגוגית…
 
בואו ננסה להבין את המשמעות.
 
טענתי העיקרית היא כדלקמן:
הואיל ו… כל מפגש בין תלמיד למורה ולמסגרת הבית ספרית נושא בחובו מסר ערכי (כתבתי על כך לא מעט פוסטים בבלוג)
הואיל ו… כל מורה מגיע למפגש עם תלמידיו כשבאמתחתו אג'נדה ערכית/חברתית
הואיל ו… כל מוסד חינוכי מנסה לגבש לעצמו אג'נדה ערכית/חברתית כזו או אחרת
הואיל ו… המוסד והמורה מונעים ע"י מטרות שהוצבו להן ע"י המערכת (משרד החינוך, הרשות המקומית וכד')
הואיל ו… לפעמים, בכדי לעמוד במורכבות המטרות נוצרים ניגודים של תפישות חינוכיות (מה שקראתי "אג'נדה" למעלה)
הואיל ו… חוסר ההלימה בין האג'נדה האישית והמוסדית ובין המטרות המוצבות ע"י שותפים שונים במערכת החינוך איננו תמיד מזוהה
נוצר כאוס… שעטנז של מסרים חינוכיים שמועברים לתלמידים ומחבלים לעיתים ביכולתם לזהות ולבנות לעצמם אג'נדה ערכית משל עצמם.
אי לך, ראוי שכל מורה ידע לזהות את האג'נדה הערכית שלו ולהתאים לה כל מודל פדגוגי שיבחר.
לדוגמה?
ניקח מודל פדגוגי כמו "למידה מבוססת פרויקטים" (PBL). מודל כזה בנוי בעיקרו על תפישה ממוקדת לומד. הוא בנוי לתת ללומד הזדמנות לצרוך מידע מתוך צורך אותנטי. PBL, מתאים מאד לאג'נדה הומניסטית של חינוך (גם על זה כתבתי לא מעט בבלוג הזה).
ניקח, לדוגמה, את העקרונות המעצבים שמאחורי דרך השימוש שלי (כמורה) ב-PBL:
טיפוח לומד עצמאי (מתוך המאמר "מהו לומד עצמאי ואיך מגדלים כזה"):
  • תחושת המסוגלות: "אני יכול ללמוד לבד"
  • סקרנות: "העולם מלא דברים נפלאים שמאד טוב לי להכיר וללמוד"
  • אהבת הלמידה: "אני מאד רוצה לדעת דברים, להבין, להיות מסוגל ליישם"
  • הצורך לפתור בעיות: "אני רואה משהו שדורש תיקון – אני רוצה לתקן אותו"
  • הצורך ליזום וליצור: "חשוב לי גם ליצור דברים משלי ולא רק להסמך על יצירות של אחרים"
  • מודעות לתהליך ולכלים: "אני יודע איך לומדים לבד ואני יודע באילו כלים להשתמש בכדי להפוך את הלמידה למשמעותית".
טיפוח אדם בעל מודעות חברתית גבוהה
  • הצורך לעזור לאדם הזקוק לעזרה
  • הצורך והיכולת לזהות אדם או אוכלוסיה הזקוקים לעזרה
  • היכולת להרגיש חמלה
  • היכולת לפרגן לחבר מצליח
  • היכולת לתת לאחר מקום לצמוח תוך ויתור על הצורך של שליטה וקידום אישי
  • היכולת להרגיש אחריות לתוצר משותף
  • היכולת….
כל אלה הם עקרונות מעצבים (יש עוד רבים בהתייחסות לתוכן ולתהליך, אבל אין אלה נחוצים להעברת המסר כאן) שאני מרגיש מחוייב להם ומשתדל לכוון את תהליך הלמידה בנאמנות מרובה. אבל…
אפשר להנחות פרויקט למידה פי.בי.אלי (לקרוא כמילה אחת) גם בהתאמה לאג'נדה אחרת שבה מודגשים עקרונות מעצבים אחרים. אבל…
וכאן טענתי העיקרית:
חייבת להיות הלימה ערכית בין המסרים הערכיים שעוברים בכל עשייה חינוכית.
אי אפשר, לדעתי, למשל, לערב צורך אותנטי בידע עם למידה מוכתבת מלמעלה של תכנית לימודים נוקשה
אי אפשר    "            "   לערב בין ערכים כמו הצורך לפרגן לחבר מצליח ולעודד תחרותיות בין תלמידים
אי אפשר    "            "   לצפות מתלמיד לגדול להיות לומד עצמאי ולהעריך אותו מלמעלה
אלה, כמובן רק דוגמאות מעטות ממסרים ערכיים כפולים שטמונים בחובה של כל סביבת למידה שאין בה מודעות מספקת למשמעות האג'נדה החינוכית המתבקשת מכל אירגון או מערכת שמתיימרים להצמיח ילדים.
אודה לתגובות.