מהי למידה?
תודות לעידודו של חברי פרופ' שפי גבעון, אני עסוק בלהגדיר את עולם המושגים שבו אני משתמש "ברחל ביתך הקטנה".
למידה (משמעותית) היא למידה לשם העברה ויישום.
אמרו את זה קודם, לפני…
למידה משמעותית לדעתי, מובילה למה שניל פוסטמן מכנה "חוכמה": היכולת לפתור בעיות בתחום תוכן אחד באמצעות ידע מעולם תוכן אחר.
איך מגיעים ללמידה משמעותית?
חייבים מוטיבציה. בלשון הספרות החינוכית והפסיכולוגית "מוטיבציה פנימית". אין למידה משמעותית ללא "התחברות" של הלומד.
ציקסנטמיאהי (זה באמת שם של אדם, הונגרי במקורו) מדבר על מצב של "זרימה" (flow). זהו מצב שאתה מחובר טוטאלית, שוכח את העולם שמסביבך, לא מפסיק לחשוב, ממוקד לחלוטין. מזכיר לי מצבים שהייתי כל כך מחובר למשימה בה הייתי עסוק במשך חודשים, שקמתי בבוקר וזרקתי את הגרביים לשירותים…
איך משיגים "התחברות" או "זרימה" בעולם תוכן מוכתב ע"י תוכניות לימודים?
אה.. פה אני עסוק כבר שנים בלהבין איך להביא אנשים לעשות דברים שלא בא להם (כמו ללמוד בבית הספר אצל רבים). זה בא עוד מאז, מעירוני ד'. מעולם של התעללות בלתי פוסקת באמצעות מכשיר העינויים הנורא מכל – השיעמום.
אז התפישה שאני עובד עליה היא שאי אפשר לחפש למידה בעולם של כלים קוגניטיביים בלבד. האדם הוא ייצור מורכב מאד, מונע בכוחות פנימיים שאת חלקם גם הוא בעצמו איננו מכיר ומה שמשפיע על יכולתו לעשות הוא מצב נפשי כולל ולא רק תהליכים קוגניטיביים. בשביל למידה משמעותית צריך "חיבור" (Engagement). אדם צריך אנרגיה בכדי לעשות דברים.
בכדי להזריק אנרגיה לעולם שבו יש אנשים שלא אוהבים לעשות (כבר אמרתי ללמוד בבית הספר?) צריך למצוא נשא (carrier) לאנרגיה מלבד התוכן – שכבר אמרנו שאם הוא מוכתב מלמעלה, ברב המקרים הסיכוי שיביא איתו אנרגיה הוא מיקרי בהחלט.
המקור לאנרגיה בעולם שבו אני עוסק כבר כ-15 שנה הוא המשחק. יותר מזה – משחק ההרפתקאות. עוד לא ראיתי מקור לאנרגיה (זה התחיל מלהתבונן על ילדי שלי) יותר מרתק ממשחק הרפתקאות. ילדים מוכנים להתמודד עם כל תסכול במשך ימים ושבועות בכדי להצליח להתקדם במשחק הרפתקאות עשוי היטב.
אז הנה מרשם בדוק ל"חיבור" של לומדים לסביבה של תוכן מוכתב:
בנה מסלול הרפתקאות…
בנה משימות מרתקות בתוכו…
קשור בין התוכן המוכתב למשימה כך שהמשחק יצטרך להשתמש בידע מתוך עולם התוכן המוכתב בכדי לבצע את המשימה היטב
שב והתבונן עם חיוך של נחת…
וכל זה הקדמה לרשימה הבאה שלי על חינוך לשלום.
תגובות
אני משמשת עכשיו דוגמא חיה לנושא. נתפסתי למשחק שדורש ידע גיאוגרפי, ומתוך רצון לצבור עוד נקודות ולהתקדם בסולם השלבים, הלכתי ללמוד את המפות של אפריקה וארה"ב.
והיום יש משחקי הרפתקאות כל כך יפים וכל כך מגוונים, ממש כיף. אני נהנית לראות את הבנים שלי משחקים בהם, וגם במשחקי סימולציה (סימ-x, y-טייקון, אייג' אוף z וכו').
אבל יש לי הרגשה שבנות פחות אוהבות משחקי הרפתקאות מאשר בנים, ויותר נוטות לג'אנרים אחרים, במיוחד של משחקי סימולציה. מה דעתך? זה רק המדגם המצומצם שיצא לי להתקל בו, או שגם אתה ראית דברים דומים?
יונת, יש לי מחקרים שמראים שכמו בנים, גם מחקרי שלי מראים אותו דבר.
רומי, אכן המשחק הראשון שריתק את בני היה "Where in the world is Carmen San-Diego"
שעיקרו ידע גיאוגרפי
עם כל הכבוד, הפתרון של משחקים מתאים מקסימום עד לסוף היסודי. ולמה? כי כל הדוגמאות שצוינו כאן למעלה לא מתקרבות לקצב הידע שצריך לרכוש בביה"ס (אם נניח שכמות חומר הלימוד לא משתנה).
כמה ידע גיאוגרפי צוברים מכמה שעות משחק במחשב? לעומת זאת, איך אפשר לבנות משחק שילמד תלמידים בחטיבה את כל ההיסטוריה של ארה"ב לפרטים בשנה אחת או בחצי שנה?
הרעיון נחמד, אבל רחוק מלהיות פרקטי.
את אומרת:
"איך אפשר לבנות משחק שילמד תלמידים בחטיבה את כל ההיסטוריה של ארה"ב לפרטים בשנה אחת או בחצי שנה?"
את מכירה שיטה שעובדת?
את חושבת שאם הילדים עוברים את הבחינה בסוף השנה (חלקם לפחות) זה מראה שמשהו הוטמע? שהם יזכרו משהו בעוד שנה (או חודש)? שיוכלו להשתמש בזה?
המודל שאני מציע, מאפשר להפוך את ההיסטוריה האמריקאית למסע הרפתקאות רצוף משימות החלטה. האם אפשר לפתח כזה דבר בזמן סביר? כמובן, תני לילדים לעשות את זה, תראי איזה אנרגיה תיווצר שם, חברת החשמל תפתור את כל בעיותיה.