בית הספר ההרפתקני

הפעם, במקום לחזור ולדוש במה שלא טוב בבית הספר, להלן אלטרנטיבה שתציג איך יכול להיראות בית ספר שבו העקרונות המעצבים עליהם אני כותב בד"כ, משמשים בהרמוניה וללא סתירות פנימיות.

מהם העקרונות המעצבים?

• הילד כאדם, ולא התוכן, ולא המערכת – תמיד במוקד המטרה
• בית הספר הוא חכה של 1000 פתיונות המיועדים לעורר בילדים את התשוקה לדעת יותר (לפחות על גירוי אחד)
• תוכן לימודי נרכש תמיד מתוך צורך אותנטי, והופך לכלי יישומי בביצוע משימה נחשקת
• היצירה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה – לכל מהלך למידה יש תוצר משמעותי בקצהו.
• ילדים מתמחים במקצועות הפקה וייצור שונים (על פי בחירתם) ומשמשים כמשאב קהילתי
• מודעות ערכית וחברתית מלווה כל עשייה
• מבוגר משמעותי תמיד נוכח לתמוך, לעורר ולכוון
• הערכה היא תהליך רפלקטיבי, אישי, אותו מבצע כל לומד באופן מונחה בכל מהלך הלמידה כשבסוף המהלך מתבצע חקר שימושיות על תוצר הלמידה

 

איך נראה בבית הספר (עיצוב מרחבי בלמידה)

 

מרחבי למידה בבית הספר ההרפתקני (דוגמאות)

 

 

לפנינו 3 סוגים של מרחבים: מרחבי תצוגה, מרחבי יצירה ומרחבי שירותים.

מרחבי היצירה

מרחבי היצירה הן מה שהיום מכונה "כיתה". בבית הספר ההרפתקני הילדים מבלים את רוב הזמן ביצירה, כשכל למידה מכוונת תוצר משמעותי עבורם.

מרחבי היצירה המוצגים במפה שלמטה, הם מרחבים לדוגמה, אין גבול לסוגי המרחבים האפשריים.

להלן דוגמה למהלך למידה שמתרחש במרחבי היצירה שנלקחה, הלכה למעשה, מפרוייקט CSI אותו עיצבה כיתת "לומדים אחרת" (כיתת תיכון רב-גילית, ובה ילדים שהפסיקו ללכת לבית הספר מיוזמתם המתכנסת בגימנסיה הרצליה בת"א):

מהו CSI?

(CSI (Crime Scene Investigation היא מעבדה לחקר פלילי (מבוססת על סדרה אמריקאית בשם זה). העלילה בסיפור שלנו מתרחשת במועדון הספורט של הגימנסיה. ארון הגביעים נפרץ והגביע החשוב ביותר, גביע אליפות הארץ בכדור סל נגנב.

הממצאים בזירת הפשע, אמורים להוביל אותנו לבחירת החשוד העיקרי מבין שמונת החשודים שיש להם קשר לאירוע. עלינו לפענח את הממצאים, לחקור את החשודים ולהצביע על האשם.

סוג כזה של אירוע מזמן נגיעות בנושאים מדעיים כמו דם, די. אנ. איי, טביעות רגל, טביעות אצבעות, ועוד.

עלילות CSI מזמנות למידה בשני אופנים עיקריים:

1. יצירה והפקה של הערכה (ערכת חדר הבריחה) – מזמנת ללומד הזדמנויות למידה מגוונות ביצירת ועיצוב העלילה וסביבת הפשע, בחקר התחומים המדעים והצגת הממצאים והעידויות, בהפקה וניהול הפרויקט, בשימוש בכלים טכנולוגיים, בעבודת הצוות, ועוד…

2. פענוח הערכה – בה התוכן המדעי הופך לכלי בידי הפותרים ונחוץ להם בכדי לפענח את הממצאים ו"לברוח" מהחדר.

יום לדוגמה: הילדים, בצוותים, עסוקים במשימות שונות במהלך ההפקה: חלקם כותבים את תסריט העלילה, חלקם בונים את ה"סטוריבורד", חלקם כותבים את תיאור החשודים, חלקם מפיקים את סרטי מצלמות האבטחה, חלקם בונים תפאורה לזירת הפשע, חלקם מאפיינים את הממצאים בזירה וחוקרים את הזיקה בין הממצאים לתוכן המדעי הנדרש לפיענוחם ולתכנית הלימודים במדעים, חלקם בונים סימולטור תלת-ממדי למכונת פיענוח DNA, חלקם עסוקים בניהול ההפקה כולה… 

העבודה על "תעלומת הגביע הגנוב" נמשכת מספר שעות בשבוע למשך סמסטר שלם (ההיקף תלוי בתוכן המדעי המוכל בערכה).

פענוח הערכה, ע"י קבוצות לומדים שלא השתתפו ביצירה, מחייב פחות שעות, אך עדיין יכול להעסיק את הלומדים שעות רבות (תוך, לפעמים, שימוש במעבדות CSI לחקר הממצאים, עבודת לימוד עצמי או צוותי של הממצאים בזירת הפשע, ביקור (אפשרי) במעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה, וכד'.

מרחב יצירה אחר, למשל, הוא השוק:

איך אפשר ללמוד מתמטיקה שלא באמצעות שוק? יש להניח שאפשר לכסות את כל תכנית הלימודים במתמטיקה לבית הספר היסודי במקום בו למידה מושגת תוך יישום (סימולטיבי) של כלים מתמטיים באורח החיים (כמו בשוק). אפשר ללמוד כמויות ומשקלות ותכנון ואחוזים, ותמחור, וניהול מלאי, וניהול חשבון בנק, ועוד ועוד ועוד…

יום לדוגמה: הילדים, בצוותים, עסוקים בהוספת מוצרים חדשים למדפים, תמחורם, הדבקת המחירים, הזנת המחירים והמוצרים למאגרי המלאי, חלק מהילדים מכינים רשימת תוצרים למסיבה המתוכננת על פי כמות המשתתפים הצפויה והתקציב שהוקצה לכך, חלקם עסוק בחישובי עלות מול רווח, חלקם מחשבים את עלויות התפעול של השוק, חלקם מציעים סוגים חדשים של דוכנים, חלקם מחשבים את עלויות הפחת…

הילדים מבלים בשוק את כמות שעות שבועיות שהוגדרו בזיקה לתכנים הלימודיים שהוגדרו להם. 

במקרה של שוק, פעילויות הלמידה מכוונות לבניית השוק, תפעולו, הרחבתו, ו"קניות" בו. אין הבדל מהותי בין צוות לקונים, תלמידים יכולים לקחת על עצמם משימות של תפעול והקמה וילדים אחרים תכנון פעילויות המחייבות רכש וכד'.

מרחבי התצוגה

מרחבי היצירה אינם משתנים בד"כ, שהרי אם יש מרחב "שוק" בבית הספר, תתרחש שם פעילות למשך כל השנה, כל שנה, יכולים להיווסף מרחבים, שהרי אלה שהכללתי במפת המרחבים (למעלה) הם לדוגמה ויכולים להיות רבים ואחרים בהתאם לרוח בית הספר, תחומי העניין של ילדים רבים (לפעמים תלויי התרחשות בעולם שמסביב, למשל נושא כמו חלל שמלווה את המסע של "בראשית" לירח, או יום השואה, או המתיחות בדרום וכד'.

מרחבי התצוגה הם מורכבים יותר. מרחב תצוגה כמו "CSI", הוא סוג של חדר בריחה. בחדר הבריחה CSI יש את זירת הפשע, אבל יש גם מעבדת CSI שכוללת מעבדה לכימיה, פיזיקה, ביולוגיה (בהקשרים רפואיים בד"כ), ועוד.

בהרבה מקרים, כל "חדר הבריחה" יכול להיות ארוז בתוך ערכה בארגז שמכיל גם פרטי תפאורה לעיצוב זירת הפשע, וגם ציוד מעבדה בסיסי (כמו בתיק החוקר). במקרים כאלה, כל חלל יכול להפוך באופן זמני לחדר בריחה.

בדוגמאות שלמעלה מוזכר מרחב תצוגה בשם "מבוך". מבוך הוא סוג של מרחב מחויץ, כשהתאים שבו משמשים להציג התרחשות בחיים, טעונה בדילמה ולמבקרים (בצוותים) אפליקציה לניתוח הדילמה ("שיקול דעת") בטאבלט שבאמצעותה הם מזינים את הערכתם לפתרונות אפשריים למצב המוצג.

מרחבי השירותים

מרחבי השירותים הם מרחבים שמשמשים ליצירה והפקה של רכיבים לכל המרחבים על פי צורך, או ליצירה של מוצרים ואביזרים שמשרתים את בית הספר והקהילה, או לפיתוח אבטיפוס ליוזמה או רעיון…

סדנת היוצרים מכילה כלים וחומרים שמשמשים את קהילת בית הספר כולו. יש פה מדפסות תלת-ממדיות, חותכי לייזר, כלי עיבוד עץ ופלסטיק, פינת אלקטרוניקה וכד'.

מפעלון מאפשר הקמת "פס יצור" למוצרים אותם בית הספר מבקש להפיק בכמות על בסיס אבטיפוס שעבר בקרת איכות ונחוצים לשימוש והפצה (למשל: תבניות לחדרי בריחה, תיק חוקר CSI…). אפשר גם שבית הספר ירצה לייצר מוצרים לטובת הקהילה או למכירה.

איך מיישמים?

תלמידים:

סדנאות התמחות במיומנויות לפי בחירה, תוך שאיפה לעמוד בדרישות מקצועיות תקניות וקבלת תעודת התמחות (למשל "רתך" של משרד העבודה), אם אפשר.

תלמידים מומחים הופכים למשאב ומשרתים את הקהילה (קהילת בית הספר והקהילה השכונתית) בתחומי התמחותם.

מורים:

עוברים הכשרה להנחיית לומדים בתחומי הליבה השונים, מלווים תלמידים ומנחים תלמידים (בקבוצה ובאופן פרטני) בהתמודדות עם האתגרים שסביבת למידה כזאת מציבה בפניהם.

הערכה

שאלת ההערכה בסביבה כזאת איננה יכולה להישען על מנגנוני הערכה וציינון קונבנציונליים. הערכה בסביבה כזאת צריכה להיות במודל הערכה מתאים להערכת תוצר. מודל כזה הוא "חקר שימושיות", אותו מבצעים התלמידים היוצרים תוך צפייה בחבריהם המשתמשים במוצר (שלא היו שותפים ביצירתו). קריטריונים כמו מידת המעורבות, יכולת הבנה, רמת האתגר וכד' ישמשו את היוצרים להערכת איכות התוצר ושיפורו.

בשורה התחתונה

בכל מסעותי ברחבי העולם, לא נתקלתי בבית ספר דומה. נתקלתי ואף הייתי שותף לעשייה במקומות בהם מיושמים חלק מהרעיונות הללו.

התחושה של צורך מעמיק בשינוי מלווה אותי בכל מקום בו אני נפגש עם הורים, מורים ונציגי מערכות חינוך בבתי הספר ובאקדמיה.

אני מקווה שמודל כזה, שמבוסס על עקרונות פדגוגיים ברורים, שרכיבים מתוכו נחקרו ברמות שונות של יישום עם תוצאות מעודדות, יכול להיות מיושם במלואו במקום בו יש נכונות לנסות שינוי לעומק.