טינקרינג: על יצירה, יצירתיות, טכנולוגיה ולמידה ועל ׳כוחות מניעים׳


כשהייתי בן 10, קיבלתי ארגז כלים ליומולדת. כן, כלים של גדולים. הייתה שם אפילו קשתית (משור נימה) חשמלית. כזה בערך:

משור נימה

זו היתה המתנה הכי טובה שקיבלתי מעודי. לא שידעתי כל כך מה לעשות עם הכלים האלה, אבל התחלתי לחפש. לא היה לי אינטרנט (בקושי היה טלפון), לא היה יוטיוב מלא רעיונות ותכניות בניה, כל מה שהיה זה עולם של גירויים מסביב ומוח קודח שמחפש מה לעשות עם הכלים החדשים שלי.

בגיל 13 נקלעה לידי חוברת של ירחון בשם ״האלקטרונאי הצעיר״. עולם שלם של פיתויים. העולם הזה פתח לפני צוהר חדש של אתגרים אבל הפעם כבר הייתי צריך כסף. צריך לקנות כלים, צריך לקנות רכיבים. ביום בר המצווה הראשון שלי עשיתי את משלוח הפרחים הראשון ולמעשה זה היתה הפעם הראשונה שהרווחתי כסף. את הכסף שהרווחתי במשלוחי הפרחים השקעתי בחנויות לחלקי אלקטרוניקה שהיו אז ברחוב אלנבי. בניתי כלים כמו מלחם ואפילו שרפתי את ארון החשמל בבית שניסיתי לבנות אלקטרומגנט ותקעתי את שני קצוות הסליל לתקע החשמל.

פרקתי ו״תיקנתי״ כל דבר שאפשר היה לפרק. לפעמים אפילו הדברים שתיקנתי עבדו.

מאז יצרתי לא מעט דברים. גם הצורך לשבת ולכתוב את המאמר הזה ואת הבלוג שלי, בא, כנראה מאותו מקום: הצורך ליצור.

שאלה שראוי לשאול בשלב זה היא האם היינו רוצים, בכלל, לטפח אצל ילדים את הצורך ליצור?

כל מה שצריך הוא להתבונן בילדים קטנים (מינקות ועד כתה א׳ או ב׳) משחקים. הם יוצרים ללא הרף. אפילו בגן, בפינות השונות, הם משחקים ב׳נגיד ש…׳ שהיא יצירה במלוא מובן המילה.

בגילים מאוחרים יותר, נתבונן בילדים עסוקים ביצירה והפקה של פרויקטים. כמות האנרגיות המניעות שם מרקיעה שחקים.

אך מעבר לשאלות המוטיבציה, היצירה היא כח לחיזוק אמונתו של הילד בעצמו, להכרת עצמו כיוצר, כחבר בצוות, לאיתור חוזקות שיש לו והכרה במגבלות שראוי לו להשלים באמצעות שיתופי פעולה עם אחרים.

שיקול פדגוגי חשוב בהנעת למידה תוך יצירה (למידה מבוססת פרויקטים בד״כ), הוא המימד שמקבל הידע המכוון על ידי תכנית לימודים כלשהי. בעת יצירה של פרויקט למידה, הידע הופך לכלי, לצורך אוטנטי לביצוע משימת היצירה. זהו מרכיב חשוב בשאיפה לפיתוח סביבות למידה משמעותיות.

אני מניח שזהו אחד מהרבדים שמניעים אותנו בלי שתמיד נבין מהיכן הם באים. אלה ׳הכוחות המניעים׳.

מהם ה׳כוחות המניעים׳ שגורמים לנו להתנער ממצב תנוחה, לכבות את הטלויזיה, לקום ולעשות מעשה?

ראשית, הגדרות:

  • כח מניע הוא כמות האנרגיה הפנימית (הנפשית) שמניעה אותך לעשות (למשל ׳סקרנות׳)
  • כח מונע הוא כמות האנרגיה הפנימית שמונעת ממך לעשות דברים שאתה לא רוצה לעשות (כמו למשל ׳שיעמום׳). כמות האנרגיה המונעת נמדדת באמצעות ׳מקדם הנאחס׳ (כבר כתבתי על מקדם הנאחס: http://wp.me/pSn4s-hbc .
  • כח מסיט הוא כמות האנרגיה שגורמת לך לעשות משהו אחר ממה שאתה צריך לעשות (כמו למשל לראות טלויזיה כשעוד לא גמרת להכין שיעורים)
    • כח הרצון הוא כמות האנרגיה הפנימית שמקטינה או מבטלת לחלוטין את השפעתם של הכח המניע והכח המסיט

כוחות מניעים

מודל הכוחות המניעים לעשייה: הכח המניע תורם אנרגיה, הכח המונע וההכח המסיט שואבים אנרגיה וכח הרצון מעביר אנרגיה מהכח המונע והכח המסיט אל הכח המניע ומגדיל את הסיכוי שהפעולה תתבצע.

יש לא מעט כוחות מניעים שבאים מבפנים (ואין אני מתכוון לסולם הצרכים של מאסלו): סקרנות, תאוה, הרצון לממש רעיון יצירתי, כיף, הצורך בהכרה חברתית… ועוד.

יש גם לא מעט כוחות מונעים (בעלי מקדם נאחס גבוה) כמו שיעמום, פעילות גופנית מאומצת, דיאטה, פחד מכישלון (פחדים בכלל), ועוד.

גם כוחות מסיטים ישנם רבים כמו לצאת עם החבר׳ה, לראות טלויזיה, לשחק סוליטייר, פייסבוק…

ברור הוא שהמינון של הכוחות האלה ויכולת ההשפעה שלהם מאד תלויה באופי האדם וביכולת שלו לגייס סוג אחר של כח שיקטין מאד את ההשפעה של כוחות מונעים וכוחות מסיטים: כח הרצון.

פיתוח כח רצון הוא אתגר שמחייב מאמר נוסף. מאמר זה מתמקד בכוחות מניעים.

אחד הכוחות המניעים המשפיעים ביותר על תחושת המשמעות שרואה אדם לחייו הוא הצורך ליצור.

אי אפשר לדבר על יצירה ועל כוחות מניעים, בלי להזכיר את יצירותיו של פרופ׳ שלמה גיורא שוהם (תודה להדרה שפלן שספרה לי עליו). שוהם, פילוסוף, פסיכולוג, קרימינולוג, סוציולוג, אנתרופולג (קצרה היריעה מלהכיל את תחומי היצירה שלו) כתב את ׳תורת החיים׳ שלו בספר ׳מרד, יצירה והתגלות׳ (שוהם, 1986). על פי תורתו, היצירה היא שאיפתו של היוצר למרוד בשבלוניות, בקונפורמיזם. האדם מחפש את זהותו האוטנטית ומנסה לתקשר דרך היצירה עם העולם ברבדים עמוקים יותר מאלה של שפה דבורה. ״…תהליך היצירה הוא שנותן לנו את החיות״ (שוהם, 1987, עמ׳ 39)

בסיור ״האבים[1]״ שערכנו השבוע (דצמבר, 2014), פגשנו עשרות קבוצות יזמים העסוקים בהקמת ה׳סטאטאפים׳ שלהם. יש בהם יזמים חברתיים העסוקים בפיתוח יוזמות לטובת החברה ושינוי העולם ויש בהם יזמים עסקיים שהכח המניע שלהם הוא החלום על ׳אקזיט׳ מהיר. בכל מקרה, המכנה המשותף שמרחף באויר הוא הלהט.

כיזם שעסוק כל חייו ביזמות ויצירה אני יכול להעיד… הלהט הזה הוא סם החיים. האם אפשר להדליק להט כזה בעיניים של ילדים בבית הספר? התנסות בהנעת תלמידים בלמידה מבוססת פרויקטים בעשרות השנים האחרונות מלמדת אותי שאפשר גם אפשר. החוויה של לראות ילדים מבלים בצוותים לקראת סיום פרויקט עד 3 לפנות בוקר היא חוויה שאין שניה לה.

הלהט ליצור איננו מתעורר טרם יש ליוצר כיוון. בכדי לזהות כיוון אפשרי ליצירה, צריך האדם שיהיו לו חיישנים מסוגים שונים. החיישנים הללו בד״כ רדומים, את חלקם אנחנו הרדמנו כשהושבנו ילדים בשורות ו״לימדנו אותם״ הסטוריה, תנ״ך, חשבון וכו׳. בכדי להעיר את החיישנים הללו צריך לפתוח את האנטנות.

אנטנות

ה׳אנטנות׳ מייצגות סוגים שונים של ׳גישות׳ לחיים. זהו סוג של מודעות שבו האדם מזהה בעצמו סוגים שונים של מאפייני זהות כמו: אני אדם יוצר, אני אדם לומד כל הזמן, אני אדם שמחפש ריגושים, אני אדם שמחפש הזדמנויות, אני אדם שמחפש קשר עם אחרים, אני אדם שצריך תשומת לב, אני מזהה עוול בעולם, אני מזהה בעיות ומציע להן פתרונות, אני מסוגל להתמודד, אני אוהב יופי, אני מחפש שלווה… ועוד, ועוד, ועוד.

אנטנה פתוחה של ׳אני אדם יוצר׳ למשל, פירושה: ׳אני יכול ליצור, אני אוהב ליצור, אני מיוחד, יש לי זכות ליצור…׳ ועוד.

פיתוח מודל לעידוד יצירה מחייב, ראשית, הבנה של תהליך היצירה וזיהוי הכוחות הפנימיים הפועלים בו.

לשם הבנת תהליך היצירה והכוחות אותן הוא מגייס ננתח תהליך שעברתי לאחרונה בעת יצירה של ׳מכונה׳ שתפקידה העיקרי הוא להזיז את עכבר המחשב שלי בעת ההרצאה על תהליכי יצירה. הזזת העכבר תגרום למקרן להתעורר ולהציג את המסך הראשון במצגת שהכנתי.

המכונה[2]  שבניתי בנויה להניע גולות במסלול המורכב ממכלולים הממחישים כוחות פיזיקליים כמפורט להלן:

  1. השראה מגנטית: שני מגנטים המסודרים על צירים מסתובבים במקביל. סיבוב מגנט אחד מעורר את השני להסתובב ולגעת בגולה שמתחילה לנוע במורד ה׳לופ-דה לופ׳)
  2. כח צנטריפורגלי
  3. מישור משופע
  4. כח הכבידה ואנרגיה חשמלית (הכדור גלש לתוך כוסית המעלית והמנוע מושך את הכוסית והגולה כלפי מעלה)
  5. כח החיכוך: הכדור משתחרר למסלול וגולש במורד, הוא משחרר את ההדק שמחזיק את כדור המטוטלת באמצעות וו.
  6. תנע: כדור המטוטלת פוגע בכדור המשתחרר ומפעיל את ההדק שיורה את הכדור
  7. מסלול מנותב: כדור המתכת משחרר את מנוף הבליסטרה שיורה מטבע שמזיז את העכבר

מכונת רוב גולדברג וחנן

מכונה להזזת עכבר מחשב

תהליך יצירת המכונה הכיל את השלבים הבאים:

רקע:

אנטנות:

  • אני אוהב מכונות מכל סוג, אני אוהב כלים, אני אוהב טכנולוגיה, אני אוהב לבנות דברים ולתקן דברים באמצעות כלים.
  • אני אוהב ללמוד (בעצמי), אני אוהב לגלות דברים חדשים, אני יודע שאני לומד כל הזמן, אני יודע שאני מסוגל ללמוד כל מה שמעניין אותי. לימוד עבורי הוא בילוי זמן נאות (אני מפנה לו זמן ולומד דברים חדשים כל יום).
  • אני מחנך. אני מורד, אני מחפש לשנות את בית הספר, אני מחפש דרכים להגיע לתלמידי עם מסרים חדשים, לנער אותם, להביא אותם לחפש את האוטנטי שבהם, להביא אותם למרוד.

שלבי היצירה:

הפיתיון: אני רואה סרטון ביוטיוב של ׳מכונת רוב גולדברג׳ (כל חיפוש בגוגל של rube goldberg machine יציג עשרות כאלה). אני מרותק… אני מחפש לדעת יותר, צופה בסרטונים נוספים, לומד על האיש, מזהה פוטנציאל ליישום בחינוך.

החיזור: אני קונה משחק (Rube Works) לאייפד ופותר את כל המכונות שבו. אני מתחיל לחשוב על יצירת מכונה כבסיס להוראת פיזיקה, מתמטיקה, פתרון בעיות, חשיבה יצירתית, אילתור, טכנולוגיה.

הגישוש: במסגרת יעוץ למכללה להנדסה, אני מציע למורה בקורס התפלה לבנות מכונת התפלה ברוח מכונות רוב גולדברג, שתתפיל מים בדרך המסובכת והמורכבת ביותר (הצלחה גדולה).

הרעיון: אבנה מכונה להדגמת תהליך היצירה במסגרת סמינר חוגי על טינקרינג במסלול לטכנולוגיה בחינוך (תואר שני) בסמינר הקיבוצים.

זיהוי מקורות:

  • אני משתף פעולה עם דלילה (חברה לאספקת ציוד מעבדות לבתי ספר)
  • אני מבקש ממרטין זקס בפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים לעזור לי בהתאמת רכיבים לצורך
  • אני מבלה יום במחיצתו של עזריאל (בחברת דלילה) ומזהה מנגנונים שאוכל לנצל לבניית המכונה

הפיתוח: אני מבלה שעות רבות בסדנת העיצוב בפקולטה לאמנויות בסמינר ובונה את המכונה

הכיול: אני מריץ הרצות ניסיון אין ספור ומכייל את המכונה (נדרשת דייקנות מרובה)

היישום: אני מציג את המכונה בסמינר החוגי ומרצה על משמעות היצירה וההגלויות שהיו בי בעת רפלקציה (תהודה) מתמשכת על תהליך היצירה.

לקחים:

רעיונאות: לא היה לי קשה לאתר רכיבים ולתכנן את רצף התנועה מקצה אל קצה

פתרון בעיות: הייתי צריך להמציא דרכים להתאמת רכיבי המכונה לפונקציה שלהם ברצף

אילתור: במהלך הפיתוח של המכונה נתקלתי בצורך לשנות חלקי רכיבים או להציע רכיבים נוספים

כיול: הייתי צריך לגייס המון אורך רוח ודייקנות להפעלת המכונה ברצף

שלמות: הייתי צריך לראות כל הזמן את המכונה השלמה בעיני רוחי, מעבר למודעות הממוקדת בכל רכיב ורכיב

השלכות:

נחזור לשאלה העיקרית העומדת בפנינו היא: האם לחנך ילדים לראות את עצמם כיוצרים?

השאלה הבאה המתבקשת היא כמובן: אם כן, כיצד?

נראה שלא קשה לאתר את הערך שבחינוך ליצירה. מניתי מעט מהמשמעויות כבר קודם, ניזכר:

היצירה היא כח לחיזוק אמונתו של הילד בעצמו, להכרת עצמו כיוצר, כחבר בצוות, לאיתור חוזקות שיש לו והכרה במגבלות שראוי לו להשלים באמצעות שיתופי פעולה עם אחרים.

נוסיף לכך כמה מהמיומנויות שהייתי צריך לגייס בעת היצירה של המכונה: חשיבה יצירתית, יכולת אילתור, יכולת פתרון בעיות, יכולת הסתכלות על השלם ולא רק על חלקיו, התמדה, דייקנות, מחוייבות לתוצר… אפילו הומור.

אבל. מעל הכל… היצירה היא סם חיים. היא מעניקה לנו משמעות לחיים, יכולת לזהות את הצבעים המיוחדים שלנו המבדילים אותנו מההמון, מהבינוניות, מהשבלוניות. היצירה היא הדרך שלנו למרוד.

אז איך עושים את זה כבר מחר בכל כיתה ובית ספר?

ראשית יש ליצור תנאי רקע:

מותר (וצריך) לטעות. רק לגיטימציה לטעות תחזיר לילדים את הנכונות לקחת סיכונים, והרי כל יצירה היא לקיחת סיכון (אולי לא יאהבו את היצירה שלי? אולי יחשבו שהיא שטות? אולי לא אצליח לפתור את הבעיה? מה זה אומר עלי?

למידה היא אורח חיים. האתגרים אינם ׳שיעור׳. הם מלווים אותנו בכל עת ואנו יכולים להיות עסוקים בהם בכל מקום. ההתמודדות עם האתגרים היא מעבר לזמני מערכת השעות.

יותר קל להתמודד יחד. כדאי להשתייך לצוות ולנסות לפתור אתגרים ביחד. כדאי לשתף פעולה.

ואז?

זוכרים את הסרט ׳סיפורו של וויל האנטיניג׳? הסרט מתחיל בתרגיל מתמטי מאתגר ביותר שהוגים הפרופסורים למתמטיקה ב MIT שמעטים המתמטיקאים שמסוגלים לפתור ורושמים אותו כאתגר על לוח במסדרון?

מורי בית הספר יכולים להציב אתגרים בכל פינה ועל כל קיר המזמנים לילדים הזדמנות ליצור, לפתור, לתקן, להמציא… האתגרים אינם במסגרת שיעור כלשהו.

דוגמאות לאתגרים:

  • כתבי חידה ברוח תכנית הרדיו ׳מחפשים את המטמון׳ משנות השישים
  • חידות הגיון
  • מכשירים מקולקלים
  • בעיות לוגיסטיות של בית הספר
  • בעיות מאתגרות בתחומי לימודים שונים
  • אתגרים חברתיים
  • רעיונות למתקנים בחצר בית הספר
  • הפעלות להפסקה לגילים שונים
  • הפעלות לקהילה ורעיונות לזיקה עם הקהילה

חסר?

ראוי שיהיו בבית הספר משאבים תואמים להתמודדות עם אתגרים המחייבים משאבים נוספים. למשל, אם מצפים מילדים ליצור מכונה צריך לתת להם רכיבים, כלים ותמיכה. בית הספר יכול להרחיב את מנעד ההיצעים שלו וסוגי האתגרים שהוא מציב עם הצטברות משאבים.

כל סגל בית הספר צריך להיות רתום לרעיון. המורים (ובני זוגם), הסגל המנהלי, התלמידים, צריכים להגות ולחפש אתגרים ומשאבים בכל עת. מורים בעלי שאר רוח ויכולת אילתור יכולים להוות יועצים לצוותי תלמידים המנסים להתמודד עם אתגרים. בית הספר צריך להיות, כולו, מכוון יצירה.

יש להניח שאם עירוני ד׳ בתל אביב של שנות השישים היה בנוי לכך, אולי לא היו צריכים לזרוק אותי משם בתום כיתה י׳.

ביבליוגרפיה

שוהם, ש., ג. (1986). מרד, יצירה והתגלות. אוריין, תל-אביב.

שוהם, ש., ג. (1987). יצירה והתגלות. אוניברסיטה משודרת. משרד הביטחון, ההוצאה לאור.

[1]׳האב׳ הוא מקום המזמן יזמים לסיוע בראשית המימוש של יוזמתם. ההאב מציע ליזמים שירותים כמו מקום לעבוד בו, ׳מנטורינג׳ של יזמים ותיקים בתחום שלהם, קהילה מקצועית להשתייך אליה, ולפעמים, אפילו, תמיכה כלכלית

[2]בהשראת ׳מכונת רוב גולדברג׳, קרקטוריסט שיצר מכונות תגובת שרשרת לביצוע פעולות פשוטות

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי  On 27 בדצמבר 2014 at 7:00 pm

    התרגשתי לקרוא את הרפלקציה הטינקרית שלך. רעיונות מצויינים להחיות את הסביבה הלימודית שלנו, מורים ותלמידים, וגם אפשריים!
    נראה לי שהמרד האישי שלך חנן מניע לא מעט מהיוזמה הנוכחית. אני מניחה שלכל אחד מאתנו יש מצבים של מרידה, אי- נוחות ממצב נתון, דיסונאנס קוגניטיבי, אידאולוג, רגשי, ואחר. רעיון מצוין להפוך את כל אלה לכחות מניעים ליצירה. להפוך את אנרגית המרד לאנרגיה יוצרת, ולאתגר אותה עם הרבה תמיכה, אהבה, ומשאבים. אני מחבקת את כל הרעיונות האלה ומאמינה גם שניתן להצליח איתם. כל הכבוד!
    ריקי רימור

    • חנן יניב  On 27 בדצמבר 2014 at 8:08 pm

      ריקי. תודה על הפירגון. מוזמנת תמיד למרוד איתי ביחד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: