"חכמת ההמונים", "טיפשות ההמונים" ותכניות הריאליטי


חוכמת ההמונים הוא מונח שאנחנו שומעים אחת לבקרים בהתייחסות לרשתות חברתיות, שמאפשרות, יותר מאי פעם, לאנשים שאין ביניהם קשר קודם להתייחס לסוגיה מסויימת ביחד. ההנחה של חוקרי "חכמת ההמונים" היא שהתייחסות קבוצה רחבה של אנשים שאין ביניהם קשר תהיה יותר "מדוייקת" מהתייחסותו של מומחה בודד. מחקר ופיתוח של חוכמת ההמונים הביא אפילו למושג "אינטליגנציה קבוצתית".

אני מסתכל על תוכניות הריאליטי (אני צופה לפחות בתוכנית אחת מכל סוג בכדי לנסות להבין במה מדובר) ומשתאה בכל פעם מחדש:

אני רואה אנשים מושפלים באח הגדול,

אני רואה אנשים מושפלים עד עפר ביפה והחנון,

אני רואה אנשים חורשים מזימות האחד כנגד השני בהישרדות…

אבל חמור מכל – אני רואה את הרייטינג.

אני מנסה להבין מה מביא אנשים להימשך אל המסך כזבובים למנורה?

איזה אנרגיות מגייסים המפיקים בכדי לגרום להם לשרוד את מקבצי הפרסומות ולהמשיך לינוק?

אני מזהה אנרגיה של מציצנות – הצורך לראות במפלתו של האחר כנראה גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו,

אני מזהה צימאון לדם, לראות את האחר נפגע מעורר, כנראה איזשהו יצר חייתי – כמו צבוע המחכה לשאריות הטרף של האריה

אני מזהה אנרגיות שהקשר שביניהם לבין אינטליגנציה הוא מקרי בהחלט…

אני חושב שהתופעה הזאת, התופעה של פופלאריות תוכניות הריאליטי המכוונות להלבנת פנים ברבים, קוראת תיגר על המושג "חוכמת ההמונים". היא מצביעה יותר על "טיפשות ההמונים".

קראתי בוייקיפדיה את המשפט הבא: "במצבים בהם אנשים מודעים מדי ומושפעים מדעותיהם של אחרים ואף מתחילים לחקות אותם ולהתאים את עצמם אליהם, הם מצבים בהם חוכמת ההמונים נכשלת."

כלומר, אם נסתכל על הבחירה לעקוב באופן סדרתי אחרי תוכניות הריאליטי כסוג של "בחירת המונים" כושלת (אני מנסה להיות עדין) – האם אנחנו יכולים לזהות כאן את המנגנונים שמציע מלון וחבורתו ב-MIT? (אגב, זה אותו מלון שניסה להציע מסגרת תיאורטית למוטיבציה פנימית) לכשלון חכמת ההמונים?

האם אפשר לזהות בתופעת הרייטינג הגבוה של תכניות הריאליטי:

  • מצבים בהם אנשים מודעים מדי,
  • מצבים בהם אנשים מושפעים מדעותיהם של אחרים,
  • מצבים בהם אנשים מנסים לחקות אחרים,
  • או מצבים בהם אנשים מתאימים את עצמם אל אחרים?

מודעים מידי? אין ספק שאנשים מודעים מאד למה לצפות, אין פה ספק בכלל… האם הם מודעים למנגנון שמוביל אותם להנות ממצבים כאלה – זו השאלה… אני חושב שאם היו מודעים למטען הערכים שלהם, מנסים להעניק ממנו לילדים שלהם ומסתכלים על עצמם במראה, לא היו בוחרים לצפות בתכניות האלה – כלומר מצבים כאלה אינם רלוונטיים לדעתי בניסיון להבין את כשלון התרבות הזה…

האם אנשים מושפעים מדיעותיהם של אחרים? אני מניח שמאד, שהרי ערוצי התקשורת עמלים לנצל כל הזדמנות ליצור דעת קהל, סקרנות חולנית, ומתח בלתי פוסק דרך הפרומואים שהם תוחבים לכל תוכנית באופן גלוי או סמוי… כלומר – יש פה השפעה מכוונת ובעצם לגיטימציה להנות – בבחינת "אם כולם מדברים על זה (כולל גיבורי התרבות שלנו כמו מגישי התוכניות למיניהן, קרייני החדשות למיניהן וסלבים מרואיינים מקיר אל קיר) אז זה חייב להיות בסדר"…

האם אנשים מנסים לחקות אחרים? דה!… כל בית ישראל צופה, אבל יותר מזה – זה בא מאמריקה, ואנחנו טובים מאד בחיקוי והתבוללות (ראה המסה של אחד העם).

האם אנשים מתאימים את עצמם אל אחרים? כאן אני שואל את עצמי – האם הילדים במשפחה, שרואים את ההורים צופים בשקיקה במצבים מביכים של אנשים מושפלים, מלקקים את האצבעות וקוראים קריאות עידוד למשפילים, האם ילדים אלה לא יעשו בחירות דומות?

האם תרבות של ילדים שגדלים על ברכי תוכניות ריאליטי בבית הוריהם, לא יקבלו לגיטימציה להתנהג בצורה דומה אל חבריהם?

אני יודע שקוראים את הבלוג הזה לא מעט מורים, האם אתם עדים כבר למצבים כאלה בכיתות? יש יותר חרמות? יש יותר השפלות? יש יותר קנוניות?

אז לא שאני קורא לא לצפות בתכניות האלה – זו צנזורה… אני קורא לנצל אותן כהזדמנות חינוכית ולשוחח תוך כדי צפיה בהן על הגורמים שמביאים אותנו להנות מהן וללכת להסתכל במראה… ברגע שילדינו יבחרו שלא לצפות, נדע שיש תקווה…

אני פסימי.

אגב, מי הודח אתמול? לא ראיתי, הייתי עסוק בלכתוב את הרשימה הזאת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שירלי  On 29 במאי 2012 at 8:15 am

    מאד מעניין לקרוא את דבריך המתובלים גם בהומור. יחד עם החיוך המשמעות המעשית חמורה. כולנו הן כמורין והן כהורים מתמודדים עם "הלחם והשעשועים" בתקשורת ממקום של חולשה, כיוון שהמסרים עוטפים וחונקים אותנו מכל כיוון אפשרי בתקושרת. אם לא קבלנו מספיק מהטלויזיה, אז מרפדים אונו בפרסומות קופצות באינטרנט, מטמטמים את ילדינו להכנס, לחוות דעתנו ולהשפיע ב"לייק" וכו'.
    בתי המתבגרת מודה או לפחות ברמת הצהרה אומרת שזו תרבות זבל, אך זה אינו מונע ממנה לצפות, כדי שמחר בכיתה תוכל להיות חלק מהשותפים לשיח סביב אירועי האתמול.
    אסור לומר שזו מלחמה אבודה, כי גם דון קישוט יכול להצליח- ילדיי הבוגרים כבר יותר סלקטיביים בבחירת התוכניות וראייתם מפוכחת יותר.. "החפירות" של אמא בכל זאת נתנו פרי.

    • חנן יניב  On 30 במאי 2012 at 2:23 am

      שירלי, מעניין מה היה קורה אם היית מציעה לבת שלך לבוא לכיתה בהצהרתיות ולהגיד: "אני? אני לא צופה בתוכניות האלה"… או אולי לנסות לעורר על זה דיון בשיעור חברה? או אולי להזמין אותי לשיחה עם הכיתה שלה?

  • חני אשד  On 29 במאי 2012 at 8:48 am

    חנן יקירי. בתו של ידידי, אתו אנו עורכים פגישה מרובעת (עם הכלבים), משתתפת ב"יפה והחנון". האיש מדען חשוב וכשהודיע על ה"הפתעה" הזאת, תהיתי הכיצד בת לאיש חכם כ"כ תשפיל עצמה בהשתתפות בזבל הזה. צפיתי בפרק הראשון. נפלתי ממבוכה ועצב. חברתי טוענת שהם לא כ"כ טפשות, אבל זה מה שנאמר להן לומר ולעשות. אני רוצה להאמין שזה נכון ולא יתכן שהן לא מוצאות את ישראל על המפה וחושבות ש"איזה צירוף מקרים שרבין נרצח בככר הנושאת את שמו".
    מצד אחד אני מתנחמת בכך שגם עלינו אמרו שאנו דור האספרסו המופקר, אבל מצד שני – % הבורים גבוה הרבה יותר מאשר אז.
    רק בריאות – חני

    • חנן יניב  On 30 במאי 2012 at 2:20 am

      חנוש, את חושבת שאת יכולה להכיר לי אותה? אולי היתה מוכנה לכתוב איתי רשימה משותפת בבלוג הזה?

  • יוריק  On 29 במאי 2012 at 7:03 pm

    קראתי את הדברים בעניין רב ותהיתי – האם שיעור הרייטינג הגבוה של תוכניות ההבל אמנם מצביע על חוכמת ההמונים. נדמה לי שהתוכניות הללו עונות לצרכים פסיכולוגיים שונים של בני האדם וצרכים אלה אינם זהים עם חשיבה או חוכמה. לאדם יש יצרים, שיוצרי התוכניות יודעים לכוון אליהם. יצרים אלה נפרדים מחשיבתו. מכאן, אולי, שזאת לא חוכמת ההמונים.
    כתבתי "אולי" כי אינני חכם מספיק להיות החלטי בעניין זה. אולי ההמונים יודעים יותר ממני?

    • חנן יניב  On 30 במאי 2012 at 2:19 am

      יוריק, אני לא חושב ש"חכמת ההמונים" מנסה להסביר על מה היא מבוססת. אני מניח שגם מה שאתה קורא "צרכים פסיכולוגיים שונים של בני אדם" משפיעים על התופעה. יש לזכור ש"חכמת ההמונים" היא ערך סטטיסטי…

  • dinaralt  On 29 במאי 2012 at 8:20 pm

    האם לדעתך מאמרו של יעקב הכט על הבריחה מטקסטים, רלבנטי לטענתך על הטפשות המתפשטת?
    http://www.isoc.org.il/magazine/magazine12_2.html

    • חנן יניב  On 30 במאי 2012 at 2:16 am

      דינה, אני חושב שלא, אני חושב שזה מציב לנו אתגר אחר – בעיקר שימור הדימיון, אבל אפשר לעשות את זה גם ללא טקסט כתוב. גם תמונות הן טקסט…

  • יואב קבוצת חרדה חברתית  On 4 באוקטובר 2014 at 10:14 am

    יש נטייה בסיסית של אנשים למצוא חן, לעשות מה שאחרים עושים, לחקות דעות. זה לא עובד וזה משטיח את האישיות. כדאי לקרוא את המאמר הבא בנושא:
    לאלף את הממותה – מדוע עלינו להפסיק להיות מושפעים מדעותיהם של אחרים
    https://sites.google.com/site/sastag/articles/taming-mammoth-let-peoples-opinions-run-life

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: