ציון החדשה והדת של המורה חסיה


הטיעון שבמרכזה של רשימה זו הוא פשוט למדי. המורה חסיה צריכה לאמץ לעצמה דת חדשה.

 

אמש היה לי שיעור עם תלמידי (ההם, מהרשימה הקודמת) ובו ניסיתי להתמודד עם חוסר ההגיון עליו הצבעתי ברשימה  – ערוב כלים ושיטות בין מערכות ערכים ממוקדות אדם ובין מערכות ערכים ממוקדות ידע. נראה שרבים מהם לא ישנו הלילה… התרגיל הבא שלנו הוא בניה של "דת" חדשה לחינוך. למה דת, איזו דת ובשביל מה דת אנסה להסביר בשורות הבאות.

 

אז קודם על המטפורה שבפתיח – "המטריקס"..

 

המטריקס (טרילוגיה שנוצרה בידי האחים Wachowski) היא מציאות מדומה שנראית כמציאות האמיתית. האנושות חיה בשקר. אנשים קמים בבוקר, נושקים לאשה, לילדים ולכלב, נכנסים למכונית ונוסעים לעבודה… למעשה, המציאות המדומה הזאת מוזרקת למוחות האנשים ומנהלת להם את החיים כאילו זו האמת לאמיתה.

 

הוגים רבים טיפלו כבר בשאלה הזאת – האם אנחנו חיים במציאות מדומה, מהי אמת והאם יש כזאת. סרט שניסה להפגיש בין תפישות עולם שונות ותחומי דעת שונים מול השאלות האלה הוא "What the blip do we know" שעורר סערה לא מעטה לפני כשנתיים.

 

המציאות שלנו כבר לא כ"כ מדומה… יש אולי עוד מורים שמאמינים שבסדר, שנכון יש קשיים, אבל כל מורה יעשה את מיטב יכולתו והעניינים יסתדרו.

 

לא, אנשים. העניינים לא מסתדרים. קחו את הגלולה האדומה (מטריקס) ונתחיל לראות את המציאות האמיתית.

 

כשאין מערכת ערכים מוגדרת שמשמשת לנו סמן חיצוני לבחינת הפעולות שלנו – אין תקווה לסדר חברתי וערכי.

 

הנוסחה שהצגתי ברשימה הקודמת מציבה את הקשר שבין כלי חינוכי (למשל ציון) לבין המסר הערכי העקיף שלו (תחרותיות) המוזן במשך 12 שנים 5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע (למעט חגים) שגורר התפתחות חברה תחרותית המנוגדת לערכינו הבסיסיים כאנשים וחברה.

 

איך שוברים את המעגל הזה?

 

ראשית כמה הנחות יסוד:

 

  • האדם, ביסודו, הוא טוב. מרק האוזר טוען בספרו "Moral Minds" (תודה יוסי), שאנחנו "מתוכנתים" עם ערכי מוסר בסיסיים.
  • החברה – מושחתת (כבר הזכרתי את פררה) ומשחיתה
  • ההתפתחות הערכית המסולפת של החברה שהיא תוצאה של התפתחות ערכית מסולפת של פרטיה מוזנת ע"י כלים חינוכיים משחתי ערכים.

 

ועוד הנחה בסיסית – המורים אינם מודעים לנזק הערכי הנגרם בשל ההנחה הקודמת, הם משוכנעים שבאישיותם ובמסירותם הם גורמים לצמיחה ערכית נכונה של אדם וחברה.

 

ואין אני מאשים!

 

מה שאנחנו צריכים זהו כלי שיעזור למורים לזהות את המטען הערכי של כל כלי ופעולה שהם מבצעים בכתה והשלכותיו בטווח קצר וארוך. אנחנו צריכים דת.

 

מהי דת?

 

איזו יומרה… טוב. אז אני לא מנסה להגדיר או להבין דת בכללותה. אני רוצה להתייחס לדת כתורה חברתית בלבד. רוצה להסתכל על דת כעל מכלול של כללים וחוקים להתנהגות אנושית שמטרתה יצירה של חברה צודקת וערכית.

 

דת היא מסגרת מוסרית.

 

לדת יש כלים בהם משתמשים המבקשים לנהל אורח חיים דתי. אחד הכלים של הדת הוא התפילה.

 

מהי תפילה?

 

על פי תפישתי כאדם חילוני, תפילה היא מנגנון להתבוננות פנימית. מין רשימה (צ'ק-ליסט) של מבחן ערכי… משהו כמו פנקס הבדיקות שיש לטייס בו הוא משתמש לפני טיסה לבדיקת התקינות של מערכות המטוס.

 

אז אם נסתכל על דת כמטאפורה, מה שאנחנו צריכים זה לבנות דת לחינוך. דת של חינוך.

 

עשרת הדברות של הדת שלנו תהיה רשימת עשה ואל-תעשה עם תובנה של ההשלכות של כל פעולה וכלי לצד תפילה שמאפשרת לנו לבחון את עצמנו יום יום מול אותה רשימה.

 

אז איך מגיעים לרשימה הזאת? יש מן המוכן… היא נקראת "הומניזם".

ויהיה קונצנזוס? כמובן שיהיה… הערכים ההומניסטיים מופיעים בכל תורה חברתית, בכל הדתות.

 

ואיך מבינים את ההשלכות של "עשה" ו"אל תעשה"?

 

מקיימים דיונים של הורים ומורים וילדים ויוצרים ביחד… קוראים הרבה…

 

ויש סיכוי?

 

 

 

 

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בני ברקו  On 1 במרץ 2008 at 9:11 pm

    אולי זה נראה אותו הדבר – אבל בכל זאת – אולי זה גם קצת אחרת…

    האמת היא, שהעולם… גם אם הוא נברא בשישה ימים, הוא הרבה יותר מורכב ומסובך מכל מה שאנו נצליח להתיימר ללמוד עליו בכל ה- 120 שנות חיינו… ועדין, עם תום כל מה שנוכל להצליח וללמוד עליו בזמן הזה, הרי שגם להתיימר להבינו – נו…לכך בדיוק מתכוונים כשאומרים: "זה לא מציאותי" או גובל ב- "מגלומניה הזויה"…. וכעת ככלות הכול, להאמין גם שעוד אפשר להספיק ולעשות עם כל זה משהו… נו מילא …

    בהמשך לרעיון המובא לעיל, אנו בני האדם פיתחנו לנו "קיצורי דרך", מין "תבניות", ו- "תגיות" שכאלה, עם כל מיני "פטנטים" שונים ומשונים שעיקרם הוא אחת : "לקצר לנו תהליכים"…וכל זאת, בכדי להקל עלינו (כביכול) להתגבר על המגבלות הנ"ל… מכאן נולדו להם "הסטריאוטיפים", "התגיות", וכל שאר "ההכללות" בהן אנו נוהגים לנקוט …וכעת מההלכה למעשה, פירושו של זה הוא : שאנו נוהגים "לזרוק" את כל שאנו קולטים בחושינו, לתוך אותן "מגירות" בהתאם למה שסבור מוחנו שאליהן יש לשייך את הנקלט… ( כך נחסכים מאיתנו "כביכול" תהליכי עיבוד מיותרים, בכל אופן, במיוחד כאלה הנתפסים על ידי מוחינו כסתם חזרה מיותרת.. )

    ברור הוא, שמשום זאת נעלמים מתמונת המציאות שלנו כל מיני "פרטים קטנים" הנתפסים על ידינו כפחות משמעותיים, הרי יעילותו של האדם נמדדת בעיקר על שום יכולתו להבדיל בזריזות בין העיקר לטפל… אבל מנגד, כלל ידוע ומוכר הוא ש: "השטן מצוי דווקא בפרטים הקטנים" ( אלה הנחשבים כטפלים, מיותרים ולא חשובים) … ורק משום זאת אין לשטן זמן אפילו לא על מנת לגשת בכדי "להתפנות" , היות ובגלל נטייתנו להתעלם מהפרטים הקטנים, הרי שאנו מאלצים אותו לשהות במחיצותינו כל העת…

    "כמנטרה" אותה אני נוהג לצטט כאן תכופות (מתוך "הנסיך הקטן"): "כי הדברים החשובים באמת, הם אלה הסמויים מן העין"…

    לי נראה, שתמונת המציאות הזו המסבירה את תופעת ה- "מטריקס" ( אותה מציאות מדומה שכביכול אותה אתה הצגת …) הרי שהיא מסבירה באופן הרבה יותר מציאותי את המציאות המציאותית….

    אבל בענין "עיוות תפיסת המציאות" , באמת שאין צורך להמציא כאן את הגלגל מחדש…. הוא כבר הומצא לפני שנים רבות… יש רק ללמוד מכך …למשל, אותו הרעיון המובא באמצעות ה-"מטריקס", הובא כבר (לפני אלפי שנים) על ידי "אפלטון" במשלו הנודע בשם "משל המערה" אשר גם בו מוצג רעיון דומה בו אנשים "חיים בסרט" על מציאות חייהם… כשזו (המציאות) נמצאת בסה"כ רק מעבר לפרגוד, ואילו זו נראתה לחלוטין אחרת מהאופן בו הם דימינו אותה…אך הם חששו אפילו להתוודע אליה, ומשהגיע ה-"שליח" בכדי לחשוף אותם לאותה מציאות אובייקטיבית, וזאת מתוך עדותו האישית , אז הם "יורים" בו – עד כדי כך הם "מקובעים" בתפיסתם המעוותת…

    ההיסטוריה האנושית רוויה באין סוף דוגמאות אשר המכנה המשותף לכולן היא עובדת "עיוות המציאות" ויצירת "מציאות מדומה" ודמיונית שלאורה נהגו בני אדם ללכת – זאת כאשר המציאות האובייקטיבית הייתה שונה בתכלית… ואפילו כשהמדובר היה ב-"מציאות גשמית" אותה למעשה כל אחד היה יכול לראות …די בלהזכיר את תפיסת העולם האסטרונומי בתקופתו של "גלילאו" – לגבי "תנועת השמש", או האמונה בעת תקופתו של "קולומבוס" לגבי הים התיכון שהמשכו בתהום אליו ייפול כל מי שיחצה את קו האופק (כי הרי כדור הארץ הוא צלחת – שכחתם ? ) ובהמשך לכך לא חסרות דוגמאות נוספות של תפיסת "המציאות הגשמית" באופן לא מציאותי… כך שאין כל חדש ברעיון הזה… כעת יש לדמיין עד כמה מורכב הדבר כאשר הנושא הנדון הוא "מציאות רוחנית" מופשטת ולא כזו גשמית….

    גם האמונה ב-"שוויוניות" (לשון מעודנת ל -"שיתופיות") עומדת בסתירה מובהקת למציאות ולעקרונות העבודה של חוקי הטבע… הטבע מונע רק מתוך הפער בשאיפתו הבלתי מושגת לאיזון…כלומר : הפער הבין קוטבי הזה…זה הוא אשר מניע כאן את כל "העסק" וזה הוא היוצר כאן את כל התנועה…ביום בו לא יהיה יותר פער, זה יהיה גם היום בו לא תהיה תנועה …זה יהיה היום בו העולם ייעצר מלכת…

    ואנו נתקלים מידי יום בעדות האמפירית, באין סוף ווריאנטים, למשל :

    בגלל "גאון" אחד – יש מילונים המוכנים ורוצים ללמוד – זאת בשאיפה להבינו או לחקותו…

    בגלל "ביל גיטס" אחד – יש מיליונים השואפים לפתח – "סטארטפים"…

    בגלל זוכה אחד בלוטו – יש מילונים המוכנים להמר…

    בגלל "חרוץ" אחד מצליח… יהיו מיליונים אשר יהיו מוכנים להטריח את ישבנם העצל ולהתחיל לנוע ממקום רבצם הדומם…לכיוונה של עבודה כלשהי…

    כך שבכדי להגשים חלום אחד… יש צורך ב- מיליוני חולמים…

    "בנדורה" (פסיכולוגיה) … התייחס בהרחבה לפסיכולוגיה שבחיקוי… כאלה אנחנו…

    וככה זה עובד ! הפער והמתח שבין המצוי לרצוי זה הוא היוצר כאן את כל "הדחף" המניע כאן את כל העגלה…שנה זאת …. וזה פשוט לא יעבוד !

    צמצם את הפער… תוריד את המתח… ושום דבר לא יזוז… זה יכנס ל-"הדממה פסיבית".. "למנוחת מוות"… ( בהחלט מצב היפותטי, מכיוון שאפריורי, זה בכלל לא אפשרי…עיין ערך "שיתופיות" ו- "קומוניזם"… )

    מכאן שעיקר בעיתו של החינוך אינו נעוץ בהישגים, בתמריצים או בציונים (כבר אמרנו…) … נהפכו, אני טוען שאלה הם "המנוע" ו-"הדלק" של כל המכונה המכונה (כינוי) "חינוך" … בטל את אלו ודוממת את המכונה … אני נתקל בתלמידים אשר אינם מוכנים ללמוד אפילו לא את העובדה שביום יש אור ובלילה חושך, אבל אם אני מאפשר להם לשחק במחשב ב- "מי רוצה להיות מיליונר" … הם "ישגעו" אותי בדרישה שאגלה להם את התשובות (בתחום הידע הכללי) ובלבד לזכות במיליון – גם אם זה "ווירטואלי"…. כי כולנו בסופו או ראשיתו של רעיון – אוהבים לזכות…לקבל ת' "פרס"…ולזכות בהערכה ( אפילו אברהם מאסלו ) כולנו אוהבים לקבל ציון "עובר" ואפילו שמחים אם זה גם בהצטיינות… בכדי שכך כולם יראו וגם כולם ידעו בדיוק מי אנחנו ומה שוויינו…… וכל הבעיה הקטנה שכאן היא : שכולנו איננו אוהבים להימצא במצב בו הציון הזה…הוא במקרה "נכשל"…

    על כן אפשר לראות זאת כ" תימוכין" אמפירי נוסף להשערה אותה הנחתי קודם שעיקר בעייתו של החינוך אינו בציונים, בתחרותיות ובהישגים… אלו הם "הדחף"… ( נכון, יש עוד המון מה לשפר בשיטה של אלה, אך לא בבסיס הפילוסופי של הרעיון בכללותו …בסה"כ אף אחד לא אוהב לעבוד בחינם, גם לא התלמידים… הציון הוא שכרם…ורק הבעיה היא, כאשר התחושות הנוצרת אצלם, הן כאלה, כמו אצל המורים, משמע : כשהתחושות הן שהשכר אינו הוגן…והרי את זה יש לתקן גם כאן וגם כאן …)

    אם כך … מה בכל זאת כל הבעיה כאן ? למה כל "העסק" הזה "תקוע" ואינו מצליח להמריא ?

    ובכן, אני טוען שהסיבה האמיתית "לכשל" הזה היא בגלל "התפיסה" המוטעה של כל הרעיון…כלומר, נקודת המוצא השגויה של החינוך היא בתפיסה, בהנחה שכל בני האדם הם שווים ועל כן אפשר ניתן לצפות שזה אפשרי ללמד את כולם באמצעות אותו הכלי, אותה השיטה (לרוב פרונטאלית) , ומתוקף כל אלה, אפילו לזכות בלגיטימציה למדוד את כולם באמצעות אותו הסרגל… גם להבנתי, בכך טמונה כאן כל הטעות הגדולה…

    בני האדם הם שונים, כמו גם יתר הדברים המצויים בעולמנו… מכאן שיש לקבל בהכנעה את השונות… אפילו לסגוד לה … ולא להשקיע אין סוף אנרגיות ומשאבים יקרים ב – "ניסיון הסרק" , וה- "סיזיפי" ליישר את העולם ולהביא את כולם לאותו הקו.

    הרי דומה הדבר כאילו להתיימר ולנסות ליישר את ההרים… למלא את העמקים ולהפוך כל את העולם למישור… זאת רק משום שקשה לטפס על ההרים .. ומסוכן להידרדר לתהומות…

    יש להבין שהשונות היא "שם המשחק" ואותה יש לטפח… ולא השאיפה ההזויה והבלתי אפשרית לשוויוניות… "השוויוניות" יותר ממה שהיא אוטופיה בלתי מושגת, היא "נוכלות" משום שהיא מבלבלת ויוצרת אשליה של לכאורה "עולם טוב יותר" , אך בפועל ותחת אצטלה זו היא "מנצלת" את המצב בכדי לא לספק את הצרכים בהתאם לצרכי הצורכים … כי הרי זה ברור ש:- זול יותר לייצר באמצעות – "פס יצור" מאשר באופן ייחודי ומיוחד….

    אשר על כן, "פריצת הדרך" של החינוך תהיה ביום בו יטפחו ויפתחו כל אחד בהתאם לכישוריו, אופיו ונטיותיו… והכול יחשב אז ללגיטימי, מכובד ומכבד….

    המהפכה של החינוך תהיה ביום בו ההנהלה של "המפעל" הזה המייצר את החינוך תכיר ותשכיל להבין וגם להודות בעובדה : שאם "המוצרים" אותם היא "מייצרת" הם "פגומים" …זה לא משום שהמוצרים הם האשמים במומם… אלא זאת רק משום שהיוצר אשר יצרם לא השכיל למצוא את השיטה הנכונה ואת הדרך המתוחכמת בכדי לייצרם באופן תקין…

    היום כאשר מושיבים 40 תלמידים בכתה, ומנסים לישר את כולם לאותו הקו…זה כל כך הזוי ותלוש … עד כי דומה הדבר שיש מי המצפה וגם סבור שניתן לגרום לכל התלמידים להיות בעלי אותו הגובה, בעלי אותו משקל וגם אותו המראה… ובסוף מה ? … בסוף גם בשיא הטיפשות והחוצפה מעזים להאשים את התלמידים על שהם אינם בסדר והם אינם מצליחים להתיישר בהתאם לציפייה הזו מהם, רק משום שהם אינם מצלחים לעמוד בדרישות המגוחכות וההזויות האלה – הם האשמים במומם זה……. וגם כשהמערכת נוכחת שאמפירית זה לא ממש עובד, אז גם לומדים לנקות את המצפון עם איזה "פעמון גאוס" -"משחרר"…כך שעדין "מפילים כאן את "האשמה" על "המוצר" ולא על היצרן…

    יש להבין שיש להתאים את הכלים לתלמידים… ולא את התלמידים לכלים… באלה טמון כאן כל "הסוד" הגדול של החינוך הנכון, והנוסחה המבטיחה את ההצלחה ….

    ולא שאני חשפתי כאן איזה – "סקופ" , איזה "סוד" עולמי… או "פטנט" שלא היה מוכר או/ו ידוע קודם…

    את הסוד הגדול הזה מכירים כמעט כולם… ובמיוחד הנוכלים…. ומשום שפיתוח ויצירת כלים ייחודיים ומותאמים באופן אישי – עולים כסף…… ואפילו לא מעט … יוצא מכך שכך באים הנוכלים ומספרים לטיפשים על פיתוחים ופתרונות "אלכימאים" שעיקרם יסתכם בהשקעה "מינימאלית" עם הבטחות וצפייה לתשואות מכסימליות….בדיוק כפי שכך גם אפשר וניתן לייצר זהב מעופרת…. והטיפשים הלהוטים מוכנים "לקנות" מהנוכלים את דברי הרמייה האלה, זאת גם אם בסתר ליבם אפילו הם יודעים שזהו מצב אבסורדי ובלתי אפשרי…

    כך שהכול כאן פשוט ושקוף, הכול ידוע ומוכר…ולמרות כל זאת, זה אשר היה – הוא גם זה אשר יהיה

  • חנן  On 1 במרץ 2008 at 9:12 pm

    ראשית, מאיפה הקטע הזה שהבאת? תגובה לשלי? לא ברור לי אם כתבת אותו כתגובה או בלי קשר.

    שנית,

    אתה אומר: גם האמונה ב-"שוויוניות" (לשון מעודנת ל -"שיתופיות") עומדת בסתירה מובהקת למציאות ולעקרונות העבודה של חוקי הטבע…

    ממתי שיתופיות ושיוויוניות מאותו שורש? שם אנחנו עושים דבר במשותף אומר שאנחנו שוויים?

  • בני ברקו  On 1 במרץ 2008 at 9:15 pm

    חנן …

    אם היה לי קושי בלהסביר את עצמי באופן שאתה תבין אותי, אני חושב עד כמה ( לא אחת ) זה בטח קשה לתלמידיי… רפלקציה (במקום ובזמן )… ותודה…

    הקטע הראשון אמור היה להוות הקדמה ומבוא לטעונים שיבואו בהמשך, היה זה נסיון (אולי כושל) להבהיר מדוע וכיצד אנשים נכנסים למציאות חיים מדומה… זה היה אמור להסביר שזה קורה בגלל שהם "מדלגים" על מה שנתפס אז (באותו זמן רלוונטי) כ- "זוטות" ( לכאורה אותם פרטים קטנים וזניחים ביחס לעיקר ), אבל לא אחת דווקא הפרטים הקטנים האלה שהם כאלה לכאורה…דווקא הם כאן העיקר…

    כך תשמע (לא אחת) על גימלאים שהיו בצעירותם "קרייריסטים" המצרים ומבכים את "הזמן האבוד" אותו הקדישו לקריירה (באופן וורקוליסטי) ובכך "פיספסו" למעשה את היקר להם באמת – את משפחתם… עובדה המתגלה להם ככזו, רק לאחר המעשה …זה ארע להם משום שבאותו הזמן מה שנתפס אז בעינהם כזוטת, היה דווקא הזמן אותו יש להקדיש בכדי לשהות במחיצת היילדים והמשפחה, "תרוצם" היה אז שזמן זה אינו "עיקר" כאן, הילדים גם כך קטנים, מה הם כבר מבינים ? הזמן הזה אינו משמעותי להם…אפשר יהיה "לפצות" על העדרו בצעצוע…אבל מנגד, הזמן הנדרש לשם בניית קריירה, הוא בהחלט משמעותי.. ואז וכך יהיה גם להם טוב בהמשך…ועתה בחלוף הזמן וגם השינוי בפרספקטיבה… כעת משזקנו ונאלצים הם להתייצב מול ההשלכות (הפחות סימפטיות) של תוצאת בחירתם…רק כעת לנוכח אלה, הם מבינים את משמעות "פיספוסם"…

    כך תראה אין סוף דוגמאות למצבים והחלטות אותם ובהם נוקטים אנשים – זאת מתוך מבט מכליל ועיקרי, תוך התעלמות ודילוג על הפרטים הקטנים – עד שמתרחש "המפץ הגדול" …ורק אז מתגלה לפניהם המציאות האמיתית כפי שהיא באמת… ולא אותה המציאות המדומה בה חיו… אפילו את ארועי מלחמת לבנון השניה ( על דו"ח וינוגרד…) אפשר לקשור לאותה התובנה…של "מציאות מדומה" המדלגת על הפרטים הלכאורה קטנים, זאת תוך מבט על "העיקר" שכביכול… והתוצאה כבר ידועה לכול…

    אשר על כן, כל אותו הקטע הנ"ל , מטרתו היתה להסביר מדוע "המציאות המדומה" הזו מתרחשת.. וכמו כן מה יש להסיק מכך… מקוה שהפעם הצלחתי להסביר את עצמי באופן מוצלח יותר…

    ואני ( בנימין הקטון) "מתחרפן" לי בכל פעם מחדש…עת הרוח הציבורית החזקה המנשבת ומרימה בזעפה (כאן) "גל" ארצי חינוכי, גל כזה המעלה כאן לדיון ציבורי את סוגיית החינוך, אני חש בכל פעם מחדש כמו אותם גלים המתנפצים על חוף סילעי … גל אחרי גל… אבל הסלעים בשלהם…נותרים באיתנם… והגלים המכים בסלע בעוצמה וברעש, לבסוף הם אלה המתנפצים ונשברים לרסיסים…ושבים להיות בסה"כ אותם המים …אלה אשר היו אמורפים וחסרי צורה גם קודם, כלומר לפני שהרוח הגדולה עיצבה בהם צורה…וכך חוזר התהליך חלילה… גל אחרי גל…מבלי ששום דבר ישתנה כאן באמת…

    למה זה קורה ?

    כי הם ( המערכת והממשלה ) מסתכלים על הדברים הגדולים ( העיקריים ) וזה התקציב הכולל…הם בונים את השיטה לפי התקציב… הם אינם מתקצבים את השיטה…

    דמיין לך חברה עיסקית הבאה לייצר מוצר מסויים, באופן הכי נורמלי, ודאי ימצא בה מישהו אשר יתמחר את העלות הנדרשת ליצורו של אותו מוצר מתוכנן… אבל לא תמצא רבים כאלה… אשר ראשית הם יתמחרו את המוצר, וכעת בסופו של תהליך הייצור, יתגלה להם שבאותו תמחור אותו קבעו, ניתן לייצר רק מוצר חסר ( מוצר פגום) או כי אז, גם אז…הם ינסו "לאנוס את המציאות" … ליצור כאן "יש מאין", בכדי שלמרות "האין" והחסר בו, ייוצר כאן לבסוף מוצר עם "יש"…

    נכון ששיתופיות ושיוויוניות אינם בעלי אותו השורש… ורק מכאן יש הגוזרים שגם שיתופיות בין בני הזוג אינה צריכה להתקיים על בסיס שוויוני… אבל עם בערכים עסקינן כאן, רציתי להאמין שזה אשר הגה את רעיון השותפות כיוון לשוויוניות… ולא לשותפות כזו המתקיימת גם בין סוס לרוכבו… ( למרות שפני שניהם נועדו לאותו מקום) כי דומני שבמצב שכזה יקשה מאוד (באופן חינוכי ) לשמר את "השותפות" כערך, אם התחושה של מי מהם תהיה ככזו שהיא אינה על בסיס שוויוני…

  • מיקל  On 1 במרץ 2008 at 10:11 pm

    לחנן, שלום

    ברגע הראשון לא כ"כ ירדתי לסוף דעתך, מה ענין דת לכאן,

    אני אישית מבינה דת אחרת ממך, אבל הרעיון שלך הוא ל'נסות' למצוא

    מערכת ערכים ברורה שאין עליה עוררין, ועוד בחינוך,

    1)לא נראה לי שיש מערכת ערכים מוחלטת שיכולה להכתב ע"י בני אדם,

    ושתהיה קונצנזואלית, מזמינה אותך לחדר מורים הכי קטן, במקום קטן

    ונראה שתוכל רק שם להגיע להסכמה על מערכת ערכים חינוכית אחת ואחת בלבד.

    2) ולו יצויר שהצלחת להגיע אל מערכת כזו ואפילו אין פרשנות משתנה עליה

    בשעת בצוע. האם אתה מתנתק מהעולם עם התלמידים, אתה קבלת מנדט לחנך

    גם את ההורים ואת כלי התקשורת בכל הסוגים?

    3) וגם בדודה חסיה (כולנו מרחמים עליה) שלא יהיו ציונים כי בעיניך זה גורם לתחרות.

    לא בטוחה שאני ואחרים מזדהים לגמרי אתך, אתה יודע אני בת ל'בוגרת אושויץ'

    ואני כגדולה יודעת לזהות תפיסות הנובעות מכך, ואם תקח ילד אתיופי שיש לו

    מערכת חיים שונה הילדים 'מתחרים' ומשיגים' ו'תופסים' את החיים שונה,

    ומה באשר לעשרת הדברות שרצית?

    עצם החשיבה מאתגרת ומענינת אבל בעיני בלתי ישימה לחלוטין.

    מקוה שאאינך כועס על תגובתי זו.

  • חנן  On 1 במרץ 2008 at 10:13 pm

    מיקל, למה שאכעס? כי את לא מסכימה איתי? להיפך, אני מאד שמח לדיון.

    ולגבי מערכת ערכים משותפת – את צריכה לראות מה התלמידים שלי (רובם מורים), כולם לתואר שני ושלישי, יוצרים (תרגיל בחירה ולא חובה) כעשרת הדיברות של הדת החדשה. אני בטוח שתסכימי לכל דיברה. בכל מקרה, אבקש מהם לתרגם ולפרסם את מה שקורה להם כאן.

    חלקם מדווחים שזה גורם להם לבחון מחדש את כל מערך הערכים שלהם – אמיתות מול סיסמאות…

    אז אל תכעסי שאני לא כועס…

  • מיקל  On 1 במרץ 2008 at 10:14 pm

    לחנן שלום,

    בכתובים נשמעת כ"כ נלהב , שהיה לי לא נוח להשבית את השמחה,

    יש דברים משכנעים על פניו בשיטה שהיא אחרת ושונה, ומין הסתם לו הייתי אחת מהתלמידות

    בקורס הייתי מצטרפת גם אני לחשיבה יצירתית להתנסות חדשה, מה גם

    שכאשר אתה מביא את הדברים בשיטתתיות, קל להיכנס לרעיון, וכל מקום לימודים,

    הוא אזור מעבדה סטרילי, וזו לא המציאות בחוץ, בין כל השונים ובין כל המצבים המשתנים,

    האם עשרת הדברות שלך יתיחסו אל תלמידי שדרות או זה רחוק מקנדה–

    ואינני אומרת זאת בציניות אלא ברצינות תהומית, כי ביני לביני אני שואלת את עצמי אם לא הייתי עוזבת את המקום והאם היתה לי אחריות על מצבם הלימודי והנפשי של תלמידי?

    (במלחמת לבנון השניה ברחתי–מזל היתה חופשה),

    אבל אם הייתי תלמידתך–והייתי עושה עבודה זו מבחירה, האם לא הייתי מתוגמלת

    באיזה ציון בונוס? האם הם לומדים בלי קידום סתם מהתענינות?

    זו לדעתי לפחות חלק מהתשובהלרעיונות שהעלית.

    דרך אגב מתה ללמוד בכלל והקורס שלך נשמע מגניב.

  • חנן  On 1 במרץ 2008 at 10:15 pm

    מיקל
    "האם עשרת הדברות שלך יתיחסו אל תלמידי שדרות או זה רחוק מקנדה–

    ואינני אומרת זאת בציניות אלא ברצינות תהומית, כי ביני לביני אני שואלת את עצמי אם לא הייתי עוזבת את המקום והאם היתה לי אחריות על מצבם הלימודי והנפשי של תלמידי?"

    אני עובד עם קבוצה במופ"ת בדיוק על אותו עניין עכשיו – אז אני מניח שגם תלמידי שדרות.. השאלה שלך במקום – אמנם ההנחה שלי היא אוניברסלית, אבל ראוי לבדוק אותה בראיה רב-תרבותית וכמו שאת רואה, אני עסוק בזה לפחות בתרבויות אליהן יש לי נגישות. אגב בקורס שלי בקנדה יש תלמידים קנדיים, סינים, יפנים, ואפילו לבונונית אחת.

    ועוד נקודה:

    "אבל אם הייתי תלמידתך–והייתי עושה עבודה זו מבחירה, האם לא הייתי מתוגמלת

    באיזה ציון בונוס? האם הם לומדים בלי קידום סתם מהתענינות?"

    הקבוצה המדוברת בקורס לעיצוב סביבות למידה: Instructional Design.

    מאחר שנושא הפילוסופיה ההיברידית עלה באקראי (הסברתי ברשימות את התהליך), וראיתי שהסטודנטים מתחברים בנשמה, ואין הנושא במצע הקורס, פתחתי קבוצת עניין מיוחדת שבה משתתף רק מי שרוצה, ללא קשר לקורס. רב האנשים בקורס (למעט אחת) ממשיכים לתרום לקבוצה וימשיכו גם אחרי הקורס – אל תוך החיים שלהם.

    שנית – אני לא נותן ציונים.

    מאחר שבמסגרת החופש האקדמי שיש לי אני יכול לברור את שיטות ההערכה, אני מעביר את האחריות להערכה (לי אישית יש בעיה אתית עם הערכה בכלל), אל התלמידים והם קובעים את הקריטריונים ואת הציון.

    אני רק מעביר את הרשימה.

    חנן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: