תפקיד המורה בסביבה של פדגוגיה חדשה

הדיון המתפתח בשאלות של פדגוגיה קדם-מודרנית ומודרנית איננו דיון מקרי. הדיון הזה מתפתח בגלל מצב בזמן. כמו בכל תהליך פוסט-מודרני יש כאן בחינה מחודשת של מוסכמות מקובלות. הבחינה הזאת באה מתוך מצוקה אמיתית של מורים הורים ותלמידים. יש הרגשה של כישלון צורב של "מצב החינוך" והמון גורמים שתולים את האשמה בגורמים רבים…

בכל מקרה אני חש בצורך בשינוי שבא מבפנים. צורך בשינוי שיבוא מתוכנו המחנכים בבתי הספר, במכללות להכשרת מורים, במשרד החינוך, באוניברסיטאות, הקהילות…

ניל פוסטמן (אחד ההוגים החשובים של המאה הקודמת), הוא שכתב את הספרים "העלמות הילדות" ו"קץ החינוך", שהיה  בא לא מעט לארץ, אמר לנו פעם ש'נגמר לנו הסיפור'. הוא אמר שבנינו מדינה לתפארת מאודיה העשנים של השואה וזהו… אין לנו אתגר לאומי מלכד כמו לבנות מדינה. אז ניל, אני מקווה שאתה מקשיב שם למעלה – יש לנו סיפור חדש. יש לנו אתגר לאומי ענק. אנחנו צריכים לשנות את מערכת החינוך.

אז התחלנו בלנסות להגדיר מהן אושיות הפדגוגיה המודרנית בשתי הרשימות הקודמות: המחשב תורם ללמידה – באבוע: http://notes.co.il/yaniv/64475.asp ו-מותר המחשב בסביבה של פדגוגיה מודרנית: http://notes.co.il/yaniv/64674.asp.

אגב (במאמר מוסגר) אתר וויקיפדיה אומר ש"מודרני" הוא מושג המציין את העכשווי, את ההווה. אז אולי נקרא לפדגוגיה המודרנית 'חינוך עכשווי' ? זה מתאים גם לתוכן התהליכים הפדגוגיים עליהם אותם אנחנו מבססים את אמונתנו החינוכית. הרי אנחנו קוראים ללמידה התנסותית – התנסות היא כאן ועכשיו. אנו קוראים למוכנות לחיים בתקופה הזאת, אנו קוראים לאוטנטיות של ידע, אנחנו מדגישים מאד את ה"עכשווי". זו הצעה, אשמח לשמוע תגובות.

האתגר הבא העומד בפנינו כהוגי ה"חינוך העכשווי" הוא הגדרת תפקיד המורה. לא יתכן שום תהליך של התלכדות לאומית (או אולי אפילו בילאומית) ללא שותפות מלאה של המורים. לא יכולה להיות שותפות אמיתית של מורים אם יבינו את התהליך כניסור הענף עליו הם יושבים. מה עושה המורה בסביבה החינוכית הזאת שחלק מעקרונותיה הוא העברת האחריות ללמידה מן המורה אל הלומד?

הוראה פרונטאלית? זה נשמע כמו חילול הקודש לפחות. הכנת דפי עבודה? הרי אפילו מהלכים חדשים בפיתוח "לומדות" (כן, נראה שיש עוד אנשים שמפתחים "לומדות") בנויים על הרעיון של "לחסוך עבודה למורה". ד"ר דובי וייס (הפדגוג הראשי של חברת "עת הדעת"), עמיתי משכבר, אומר במפגש עם פרופ' גבי סלומון אצל ירון לונדון ומוטי קירשנבוים שהמורה נתקל בשלוש בעיות קשות בכיתה: שונות עצומה של תלמידים; חוסר היכולת ליצר לומד פעיל וחוקר וקבלת מידע ומשוב על מה שקורה בכיתה. הוא ממשיך ומציג את קשייו של המורה להמחיש, לרתק ולהביא את הילד להבנות את הידע.

לא אתייחס לפתרון שמציעה "עת הדעת" כי לא ראיתי אותו, אבל יש להניח שלטענתה מציעה החברה להעביר את המשימות המשתמעות מהקשיים שתאר דובי (חולם, לא שורוק ב-וו וב' רפויה) מן המורה אל המחשב: המחשב ימחיש, המחשב יאפשר למידה פעילה, המחשב ירתק, המחשב יאפשר הבניית ידע, המחשב יטפל בשונות שבין הלומדים… מה המורה יעשה? המורה יפקח על מה שקורה במערכת מידע ומשוב על פעילויות התלמידים.

מה צריך מורה להרגיש עם חזון שכזה?[1]

אז ראשית כמה אמירות של הגות. כל הדברים שהחינוך העכשווי (נשמע טוב, לא?) פורש כאושיותיו שאובים מזרם פילוסופי שנקרא "פילוסופיה הומניסטית של החינוך". ההוגים המוכרים כמובילי הזרם הם קרל רוג'רס, ג'ון דיואי, אברהם מאסלו ויש להם ממשיכים רבים וטובים כמו פררה (שאותו אני אוהב מאד) ואחרים.

הפילוסופיה ההומניסטית, כשמה, ממוקדת אדם. היא שמה את האדם במרכז (להבדיל מפילוסופיות חינוכיות ממוקדות תוכן כמו ביהביוריזם).

אדם בסביבה החינוכית איננו רק התלמיד. יש עוד כמה: המורה, המנהל, אחות בית הספר, המזכירה, התחזוקן, ההורה…

הסביבה החינוכית איננה שדה עימות בין הגורמים השונים. הסביבה החינוכית צריכה לשאוף להרמוניה המושתתת על האינטרס המשותף כמו צמיחתו של הילד והשפעתו על החברה שמסביבו ועל נקודות העניין של כל אחד מהשותפים האחרים ובראשם – צמיחתו של המורה.

הגדרת התפקיד של המורה משתנה:

להלן תחומי ההתמחות שאני מזהה כמכווני העיסוק של המורה בסביבת החינוך העכשווית.

 

הנחיה חברתית

·         המורה יעזור לאתר מצבים חברתיים שיעזרו לתלמידיו להבין את עצמם ואת זיקתם לאחרים.

·         המורה יכוון את התלמידים להגדרת הקוד האתי והמערכת הערכית של סביבתם החברתית.

·         המורה ידגיש מצבי למידה שבהם תלמידים יזהו את המשמעות של ערכים כמו שותפות ושיתופיות

·         המורה יציע וינחה ערוצים מגוונים למפגשים ותקשורת

·         המורה יוביל את התלמידים להזדמנויות של מודעות לעולם שמסביבם

הנחיה אישית (Coaching)

·         המורה יעזור לתלמיד לזהות תחומי עניין מגוונים

·         המורה יעזור לתלמיד לזהות סקרנות פנימית

·         המורה יעזור לכל תלמיד לזהות כוחות פנימיים ולפתח אותם

·         המורה יטע בתלמיד הרגשה של "יכול"

·         המורה יעודד את התלמיד ליצור (אפילו תוך לקיחת סיכונים של טעות וכישלון, ויצור אוירה של 'אפשר לטעות, רק מי שטועה לומד')

·         המורה יכוון את התלמיד לקחת אחריות על עצמו

·         המורה יעזור לכל ילד לזהות את מקומו בקבוצה

הנחיה בלימוד

·         המורה יעזור לכל תלמיד לזהות תחומי עניין ולצלול לתוכם

·         המורה יעזור לכל תלמיד לזהות אסטרטגיות למידה וחשיבה תואמות ולשכלל אותן

·         המורה יעזור לכל ילד להבין את תרומתו הפוטנציאלית לקבוצת הלימוד

·         המורה יעזור לכל ילד לשפר את הכלים שיש לו לכתוב, ליצור, לעצב, לעבד ולהפיק

·         המורה יעזור לכל ילד להבין תהליכים ומושגים בהם הוא מתקשה תוך הפניה למקורות שונים של המחשה

·         המורה יכוון ויתמוך בתהליכים של חקר ופיתוח פרוייקטים צוותיים

קישור ואחריות לתכני תוכנית הלימודים ולדיסציפלינה

הערה: העקרונות שמאחורי הזיקה לתוכנית הלימודים יהיו תלויים מאד בסוג המודל הלימודי שייושם בכתה ספציפית בבית ספר ספיציפי. מאפייני התפקיד של המורה בהיבט הזה מובאים מתוך מודל למידה שאני עסוק בפיתוחו מזה שנים רבות וישמשו כאן רק לדוגמה.

·         המורה יזהה בתוכנית הלימודים תכנים רלוונטים לפרוייקטים שניזומים בכתה ויעזור לתלמידים לעצב פעילויות למידה שיכילו את התכנים הנדרשים כחלק ממערך הידע הנדרש להתמודדות עם הפעילות.

·         המורה יזהה זיקות בין תחומיות של ידע בו עסוקים התלמידים לפרטי ידע מוגדרים בתוכנית הלימודים

·         המורה יעזור לוודא שמושגים ותמות מתוך תוכנית הלימודים מלווים בעזרים שונים להבנתם

·         המורה יעזור לתלמידים לוודא שתמות עיקריות מופיעות במופעים מסוגים שונים בתוך פעילויות הלמידה (על פי עקרונות התיאוריה של "חשיבה גמישה" – ספירו).

·         המורה יאמת זיקה בין התכנים המוצעים ע"י תוכנית הלימודים, התכנים המיושמים ע"י התלמידים והתכנים שמציגים את מצב הידע העדכני בתחומים הדיסציפלינריים וביניהם.

בקרת איכות תוצרי התלמידים

·         המורה יעזור לתלמידים לוודא שהתוצאות האפשריות למשימות קבלת החלטות נסמכות על ידע מספק, מקיף ואמין

·         המורה יעזור לתלמידים להבין קריטריונים של איכות המקובלים בערוצי הפצה שונים על פיהם תיקבע התאמת הפרוייקטים שלהם

·         המורה יעזור לתלמידים להבין את יסודות ההערכה המעצבת לפיה ישתתפו בהערכת עבודות עמיתיהם ועבודותיהם שלהם

·         המורה יעזור לתלמידים לבחור את רמת הגימור ואיכות התוצר של עבודותיהם

 

סיכום

נצרף לרשימה שלפנינו את האחריות להטמעת מודל  הלמידה שבחרו ליישם והרי לפנינו תוכנית להכשרת מורים בהתהוותה. כח המשימה אותו אני קורא להקים ובו שותפים כל בעלי העניין בחינוך, לבניית הטמעת החינוך העכשווי יבחן את עקרונות ההכשרה של המורים ברוח החזון שיאמץ כדגלו.

 


[1]  למרות שאני נשמע (לפחות לעצמי) ציני קצת, אני חוזר ואומר – כל המידע שיש לי על 'עת הדעת' הוא ממה ששמעתי בתקשורת ולא ראיתי מה הם עושים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  ביום 26 בפברואר 2010 בשעה 2:17 pm

    מה היו עושים המורים בלי התלמידים?

    אינני יודע למה אתה קורה "פדגוגיה חדשה".
    פדגוגיה, או לא פדגוגיה, אני בעד "המורה" בסביבה (בית ספר) דמוקרטית.

    ברצוני לחנוך את התגובות לרשימתך "תפקיד המורה בסביבה של פדגוגיה חדשה", בהפניה לרשימה על תפקיד המורה בבית ספר דמוקרטי (איני מביא את כל הרשימה, כמובן):

    "היכן את עובדת?"

    "בבית הספר סדברי ואלי."

    "מה את עושה?"

    "כלום."

    […]

    "מדוע שלא נאפשר לאדם להחליט לבד על אופן השימוש שלו בזמן? זה רק יגדיל את הסיכויים לכך שאנשים יתבגרו תוך מילוי צורכיהם הלימודיים, מבלי שיבולבלו על ידינו, המבוגרים, אנו שלעולם לא נדע מספיק או נהיה חכמים מספיק בכדי לייעץ להם כהלכה."

    "האמנות לא לעשות מאומה"
    http://onodemocratic.com/Articles/Article15.htm

    The Art of Doing Nothing
    http://www.sudval.com/05_underlyingideas.html#03

    ראה גם:
    Is There a Harmless Pedagogy?
    Pedagogy Fills the Needs of Parents, Not of Children
    http://www.nospank.net/fyog10.htm
    For Your Own Good – Hidden Cruelty in Child-Rearing and the Roots of Violence
    ALICE MILLER

    "…ניסור הענף עליו הם יושבים.." איזה ענף,
    הענף של המורים, או הענף של התלמידים?

  • חנן יניב  ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 5:50 am

    דויד, אתה מתפרץ לדלת פתוחה. המוטו שלי בכל קורס הוא "ככל שאני מלמד יותר, אתה לומד פחות". אם תקרא את הדברים שאני כותב (נראה לי שאתה עסוק יותר בלהטיף – לא שיש לי בעיה עם זה, רק קשה לנהל דיון חד כיווני), תראה שזו רוח הדברים שעולה מכל רשימה שלי.

  • דוד  ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 11:39 am

    "דיון חד כיווני"?

    האם הנך/הנכם מאפשר/ים לאדם להחליט לבד על אופן השימוש שלו בזמן? אשמח ללמוד שאכן זה מה שקורה.

    חנן יניב כותב:
    "המורה יעזור, המורה יכוון, המורה ידגיש, המורה יציע, המורה יוביל, המורה ייטע, המורה יעודד, המורה יזהה, המורה יאמת…"

  • חנן יניב  ביום 27 בפברואר 2010 בשעה 4:09 pm

    דוד, אתה כותב: "אינני יודע למה אתה קורה "פדגוגיה חדשה".

    אתה כותב את זה ברשימה שבה אני מנסה להגדיר את הפדגוגיה החדשה?

    אח"כ אתה כותב: "פדגוגיה, או לא פדגוגיה, אני בעד "המורה" בסביבה (בית ספר) דמוקרטית." ומתפלא שאני מנסה להגדיר את תפקיד המורה? אגב, בשום מקום אני לא מגדיר לו מקום של "מלמד".

    לגבי המקום להחליט לבד: כל התלמידים שלי מגדירים לעצמם את הקריטריונים לקביעת הציון שלהם ונותנים לעצמם ציונים. כל שהם צריכים לעשות הוא להגיש לצד הציון מכתב מנומק. הם בוחרים איך ומה לעשות ועם מי. אני מכבד את הציונים שלהם למעט בשני מקרים בהם לא הסכמתי עם ההערכה העצמית של שני תלמידים שנתנו לעצמם A ונתתי להם… A+.

    פיתחתי כלי ממוחשב שבו הם מדווחים לי מידי שבוע על מצב ה"אור בעיניים" שלהם. כמה הם מתוסכלים, לומדים, משתפים וכד'. באמצעות הכלי הזה אני יכול להחזיק אצבע על הדופק של כל תלמיד ולהענות לתהליכים שמתחילים להתפח (למשל עליה ברמת התסכול או הבילבול, שהרי בסביבה של חופש לללמוד אנשים לפעמים נבהלים מחוסר מסגרת מכוונת), לפני שהמצב מחמיר מידי. באמצעות חתכים קבוצתיים אני יודע מידי שבוע כמה היו המפגשים איתי אפקטיביים, מרתקים (או לא), וכד' ויכול לכייל את אסטרטגיות ההנחייה שלי.

    אני מאמין שאני אומנם נותן להם חופש אבל שם בשביל לכוון ולתמוך אם הם צריכים אותי.

  • דוד  ביום 28 בפברואר 2010 בשעה 9:06 am

    "יום אחד שיחקתי מסירות עם ילד בן שש שנים. בכל פעם שהוא זרק את הכדור, וכל פעם שהוא ניסה לתפוש אותו, אני "עודדתי" אותו: "יופי"; "זריקה טובה", "ניסיון טוב". פתאום, הוא זרק את הכדור בכעס וצעק, "אינני רוצה לשחק אתך עוד. אתה משקר. אני זורק נורא, זה בכלל לא היה טוב, ואתה רמאי גדול."

    אין ציונים בסדברי ואלי. התלמידים מחליטים בעצמם כיצד למדוד את התקדמותם. לרוב, הם משתמשים באמות מידה מחמירות עבור עבודתם, ומודדים אותה מול הדוגמאות הטובות ביותר שהם יכולים למצוא בעולם שמחוץ לבית הספר.

    תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר; אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

    לב ליבו של סדברי ואלי היא המדיניות בה לא מדרגים אנשים. לא משווים אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. לגבי דידם, פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה עצמית.

    בית הספר הוא לא שופט. אם התלמידים מבקשים ממישהו מכתב המלצה עבורם, זה עניין אישי שבין הצדדים. אם הבן אדם מסכים לכתוב מכתב כזה, הוא עושה זאת על נייר אישי, לא על נייר של בית הספר. מבחינתו של סדברי ואלי, כולם "בסדר".

  • iTeacher  ביום 21 במרץ 2010 בשעה 2:44 pm

    ניהול זמן הוא תחום שנלמד בהקשרים שונים אך כמעט לעולם לא בהקשר של לימוד. לעיתים החופש ללמוד כאשר יחידות הזמן לא מוגדרות – מבלבל את התלמיד/סטודנט. לכן גשלתלמיד/סטודנט ניתן להחליט לבד על אופן השימוש שלו בזמן – יש לשקול גם את החסרונות. בהקשר לתפקידיו החדשים של המורה – לדעתי תפקידיו נותרו זהים. מה שהשתנה הם האמצעים, בעיקר אלו הטכנולוגים – בכיתה ובבית. זו הסיבה שלמראית עין השתנו תפקידיו של המורה אך בסך הכל השתנו הנסיבות והאקלים שבו המורה עובד. דבר אחרון – כמי שפיתח סביבת עבודה מותאמת אישית לעצמו (iTeacher) וממליץ לעשות זאת לסטודנטים שאני מלמד (iStudent), אני יכול לומר כי עצם העבודה עם סביבות העבודה מקלה על השגת חלק מהמטרות של המורה בסביבת החינוך העכשווית המוזכרות בפוסט. בעיקר בהנחיה החברתית אך גם בהנחיה האישית ובהנחיה בלימוד.

  • אסתי  ביום 16 בנובמבר 2010 בשעה 5:31 pm

    שלום ד"ר חנן,
    אני סטודנטית לחינוך.
    שמחתי לקרוא את המאמר שלך. חיפשתי את שמך לאחר שקראתי כתבה בעיתון על בית הספר בחדרה שייסודו היה רעיון שלך (אני מקווה שאיני טועה). בקרוב אבקר בבית הספר בחדרה, "מופת", ואראה כיצד יום לימודים מתנהל.

    לי יש בעיה עם ההתנסות שלי בבית הספר. אני מתנסה בכיתות א' וקורה שאם אני מכינה מטווה שיעור מהחוברות שצמודות לתכנית הלימודים- השיעור משעמם. אם אני מכינה שיעור יצירתי שבא ללמד מושג מסוים, השיעור יוצא נפלא- אך לוקח לי שבועיים להכין זאת.

    אינני יודעת מדוע אני מזכירה זאת… זה כנראה התסכול..
    מברכת אנשים כמוך שעושים שינוי בחינוך, שינוי לטובת התלמידים וגם לטובת המורים !!!! בית הספר בחדרה נשמע כל כך שונה, שקשה להאמין שקיים דבר כזה…
    נשאר רק לומר וואו…

    • חנן יניב  ביום 18 בדצמבר 2010 בשעה 1:20 pm

      שלום אסתי, תודה על החיזוקים וסליחה על התגובה המאוחרת… עניינים של מעבר בין מערכות.

      מה שמצחיק הוא שבית הספר בגבעת אולגה (מופ"ת חופים) הוא לא המצאה שלי. מה שהיה זה שכשתוחקרתי לקראת כתבה מסויימת על המודל הפדגוגי עליו אני עמל כבר שנים רבות, נשאלתי אם יש יישומים שאפשר לראות של המודל הזה. סיפרתי על בית הספר, לא בגלל שאני עמדתי מאחוריו אלא בגלל שד"ר עדה גרינברג (המנהלת) ורענן ארבל (היועץ החינוכי ומורה בבית הספר) היו איתי בצוות משותף לפני שנים רבות בפרוייקט שקראנו לו "אור בעיניים" באצבע הגליל. שם, באצבע הגליל, היינו נפגשים אחת לשבוע וחולמים חינוך. מאז עברו הרבה מים בירדן, חזרתי לאקדמיה והמשכתי לפתח את התפישה החינוכית שלי, בעוד עדה ורענן עסקו ביישום אותו חזון חינוכי עליו חלמנו ביחד. אנשי התקשורת רקחו את הכל ביחד ויצא כאילו אני הוגה או יוצר בית הספר. אני מאמין מאד במה שקורה בבית הספר, אני מאמין גם שרוח הדברים שקורים שם אמנם דומה מאד לאמונתי החינוכית, אך חלילה לי להתהדר בנוצות לא לי.

      לגבי ההתנסויות שלך…

      קשה לי להגיב ללא העמקה בפרטים. אשמח לנסות להבין יותר את המששמעויות ולחשוב ביחד על תוכנית שפויה יותר להכנת פעילויות התנסות.

      אנא, ספרי יותר.

      חנן

  • queency  ביום 29 באוקטובר 2012 בשעה 7:05 pm

    אני רק יכול להניח שאם מספר המושגים סופי אז אחרי שנה שנתיים
    תסיימי למפות את כל המושגים למהלכי שיעור ראויים .

    ואם מספר המושגים לא סופי אז אולי כדי לנסות ללמד את התלמידים
    ללמוד ולנתח מושגים חדשים בעצמם : כגון שימוש בגוגל לצורך העניין.

כתיבת תגובה