שוב, תודה לצביה – שני הפוסטים האחרונים בבלוג (זה וקודמו) – מענה לאתגר.
רשימה זו מתכוונת לתאר סיור בפינות היצירה השונות בסדנה, לפרט את הכלים המיוחדים שבה ואת ההתמחויות שהיא מזמנת לילדים שמגלים בעצמם את הצורך להפוך ליוצרים/מומחים בתחום זה או אחר.
ברשימה הראשונה בסדרה: מייקרס ספייס? פאבלאב? חדר מלאכה? התייחסתי בעיקר לכלים דיגיטליים (מדפסת תלת ממד וחותך לייזר), שעוד נדבר בהם, אך הפעם עדשתינו מכוונת לפינת האלקטרוניקה (שם מוקד התשוקה העיקרי שלי).
איך התעוררה האהבה שלי לאלקטרוניקה או למכונות, אינני יודע. מהו המנגנון שמכוון אותנו להראות עניין מיוחד בתחום כזה או אחר – גם זה פלא בעיני. אבל יש מנגנון על שזכיתי בו (כנראה בגלל שבבית הספר לא מצאתי שום גירוי של סקרנות), שהתפתח אצלי כבר מגיל צעיר. זהו המנגנון שאיפשר לי ללמוד לבד.
כבר כתבתי ברשימה מהו לומד עצמאי ואיך מגדלים כזה? וברשימות רבות אחרות, דיברתי על לומד עצמאי כמיומנות קריטית – כלי ההישרדות העיקרי שאיתו יש להכין את דור המחר. תשאל/י – למה ללמוד לבד? הרי בית הספר מופקד על לימודינו. למה חשוב כל כך להיות לומד עצמאי? יש הרבה מטיפים שמסבירים איך הידע בעולם מכפיל את עצמו עם כל נשימה שאנחנו לוקחים, איך מקצועות מכובדים הופכים למיותרים באבחת קולמוס (או עכבר), אני חושב, פשוט שזהו סם חיים. התחושה הזאת, שאתה יכול ללמוד לעשות כל דבר ולעשות אותו – זו תחושה שאין לה תחליף.
סדנת יוצרים והתמחויותיה היא מקום של, מעל לכל, ללמוד לבד.
אחת ההתתמחויות שעולם היוצרים מזמן לנו היא פיתוח אפליקציות – כן, פיתוח אותם כלים לטלפון הסלולרי.
אחד הקורסים אותו אני מלמד בתכנית לתואר שני בטכנלוגיות בחינוך בסמינר הקיבוצים הוא פיתוח אפליקציות. זהו קורס שהפרויקט אותו מגישים/ות הסטודנטים/יות בסופו הוא אפליקציה שהם המציאו.
אי אפשר לפתח אפליקציה בקורס הזה ללא למידה עצמית.
נכון, אני מראה להם את היסודות, מסביר טכניקות, פורש אסטרטגיות – אבל הלמידה עצמה מחייבת שעות של ישיבה בבית מול יוטיוב וללמוד בעזרת אחד הקורסים המזומנים לנו ברשת, חינם אין כסף.
לדוגמה: מייקר-לאב – פיתוח אפליציות למתחילים
אז אם עד כה, אני מנסה לפרוש את הרציונל שמאחורי סדנת היוצרים – הצגתי את המטרה הפדגוגית של טיפוח לומד עצמאי במקום שבו הוא יכול לגלות תחומים ומיומנויות שהיה רוצה להכיר יותר ואולי אפילו להתמחות יותר, כאשר את רוב ההתמחויות יעשה בעצמו כלומד עצמאי (בד"כ ברשת). מה שזה אומר שאחת מתצורות פינות העבודה בסדנת יוצרים כזאת צריכה להכיל אמצעים ללימוד עצמי (בעיקר מחשב ולפעמים עם שני מסכים עליהם אסביר אח"כ, ושולחן עבודה עליו יוכל לנסות דברים תוך כדי למידה).
הנה דוגמה לפינת עבודה ולמידה בסדנת יוצרים:
תמונה מס' 1 – תחנת לומד עצמאי בסדנת יוצרים
שני המסכים מיועדים ללימוד תיכנות או יישומים שונים (כמו תוכנות שירטוט בדו ותלת ממד), ולכן ראוי שיהיו תחנות כמו השמאלית נוספות. אחד המסכים משמש לצפיה בסרטוני הדרכה ביוטיוב (בד"כ) והשני ליישום הנלמד בסביבת הפיתוח.
השולחן משמאל הוא שולחן שמתאים למעבדת אלקטרוניקה.
מה אלקטרוניקה?
אז אחד העולמות המופלאים ביותר שמזמן את עצמו לסביבת יוצרים כזאת הוא עולם האלקטרוניקה.
כרטיס הארדואינו, עליו דיברתי לא פעם, ועולם החיישנים, המנועים, האורות והקולות שהוא מזמן ליצירות שלנו מאפשר להרחיב את מנעד התוצרים שלנו אל מעבר לכל דימיון, בקלות יחסית, ובזול.
בכדי להבין את הקשר בין אלקטרוניקה לתוצרים בסביבת למידה (כמו חדרי בריחה, למשל), הנה כמה דוגמאות:
כל תחנה בחדר בריחה אותו בונים תלמידים בסביבת הלמידה יכולה להכיל מנגנון שליטה ובקרה אלקטרוני. המגדלור שמשדר במורס, אותו הזכרתי ברשימה הקודמת, הוא דוגמה לתחנה שמחייבת שילוב של רכיבים אלקטרוניים ותכנות ההיבהוב במורס. העלות זניחה (רכיבים מוזמנים מסין בעלות של עשרות בודדות של שקלים).
יש לא מעט ילדים שיגלו עניין עצום בהתמחות כזאת, התמחות במנגנוני שליטה ובקרה אלקטרוניים. יש אמנם לא מעט חוגים לאלקטרוניקה שמוצעים לילדים (רובוטיקה, רחפנים…), אבל אילה בעיקר מתעסקים בבניה של קיטים ומעט תכנות של הקיטים (בעיקר שינוי פרמטרים). חוגים פונים בעיקר לילדים שכבר מראים עניין, לילדים שהולכים לחוגים, לילדים שאולי ימשיכו ללמוד אלקטרוניקה. הכוונה כאן היא להגיע לילדים רבים ככל האפשר, כחלק מסביבת הלמידה היומיומית שלהם, כחלק מהתפתחותם לראות את עצמם "מייקרים".
יש עולם שלם שנקרא IOT (Internet Of Things) או בעברית ("אינטרנט של דברים").
אם שמעתם על "בית חכם", הרעיון הוא לצרף מנגנונים אלקטרוניים לחפצים שונים בבית שיאפשרו לנו לשלוט בהם מקרוב ומרחוק. עד כה, הבית ה"חכם" הוא לא כ"כ "חכם". הוא מציע, בעיקר, שליטה באור, תריסים, טמפרטורה, מוזיקה וכד' – שום דבר שאנחנו לא יכולים לעשות בכל בית רק בקצת יותר אנרגיה. גם המקרר ששולח בעצמו רשימת קניות לסופרמרקט ומשלם בכרטיס אשראי לא מרשים אותי במיוחד.
נכון, יש אפשרויות מרתקות, אבל, הבית החכם הוא עדיין לא דוגמה טובה למשמעות שמציע IOT לחיינו, אבל לתת בידי ילדים את הכלים ל"החכים" את ביתם זהו אתגר אמיתי.
אז פינת האלקטרוניקה – בהנחה שיש מי שיוכל להנחות ילדים להתמחות בשילוב רכיבים אלקטרוניים ביצירות הפרויקטים שלהם ושל אחרים בבית הספר היא פינה חשובה.
מה צריך שיהיה בה?
המון, המון כאלה:
אלקטרוניקה זה המון רכיבים קטנים, חוטים, ברגים קטנים וחיבורים שונים. חינוך ליצירה באלקטרוניקה מחייב סדר מופתי.
חוץ מזה – צריך מלחם וכמה כלים וחומרים להלחמה וחיווט וצריך כמה מכשירי בדיקה שאפשר לקנות בסין בעשרות שקלים.
פרוט של רכיבי, כלי ומכשירי אלקטרוניקה ניתן להשיג ברשת וכל מנחה יוכל להמליץ מה ואיך לקנות.
בין הפינות הנוספות שראוי להקצות בסדנת יוצרים מרתקת במיוחד היא פינת ה-CNC (כלי הנשלטים ע"י מחשב). במיוחד חשוב לציין את חותך הלייזר והמדפסת התלת-ממדית עליהם דיברתי ברשימה הראשונה בסדרה (זוהי הרשימה השלישית בסדרה זו).
יש לקחת בחשבון שחותך לייזר מחייב יציאה לעשן (כמו מייבש כביסה).
לצד המכשירים יש להציב ארון/ות לחומרי גלם (דיקטים בעוביים שונים בגודל מתאים לגודל החותך, פלקסיגלס, וכד').
ההתמחויות המחויבות (מעבר להפעלת הכלים), הן שימוש בתוכנות גרפיות ליצירת גופים תלת-ממדיים עבור המדפסת ומשטחים דו-ממדיים לחיתוך בחותך הלייזר.
פינת העץ צריכה להחיל כלי עיבוד עץ. החשוב מכולם, לדעתי, הוא מסור הנימה:
המסור הזה ישרת אותנו לחיתוך דיקטים בד"כ כל עוד אין בידינו חותך לייזר. הוא הרבה פחות מסוכן ממסורים ממוכנים אחרים (כמו מסור דיסק שולחני או מסור סרט).
וכמובן כלי עיבוד עץ אחרים, מסמרים, ברגים, צירים, דבקים, צבעים וחומרי גלם במידות שונות.
לצד כל אלה יש לקחת בחשבון את הצורך בכלים חשמליים (או ניזוני סוללות) כמו מקדחות ומברגות וכלי שיוף.
הרגלי העבודה מחייבים הקפדה על כללי בטיחות, הכשרה מדוקדקת בשימוש בכלים, איש תמיכה קבוע (אפשר לגייס פנסיונרים מתנדבים בסביבת בית הספר) והרי לכם סדנת יוצרים לתפארה.
