אתמול פרסמתי את הפוסט "בינה מלאכותית בבית הספר? מחשבים מסלול מחדש". מבין התגובות שקיבלתי מהשיתוף בפייסבוק היתה אחת שהביאה אותי לכתוב את הפוסט הזה (ואם כתבתי שם על התקווה לפתח אצל ילדים את מיומנות "ההקשבה", הנה הקשבתי, ואני מתייחס).
אבל קודם כל עלי להדגיש: רוח התובנות שמרחפות מעל ראשי בימים אלה היא באמת לחשב מסלול מחדש. המשמעות של טכנולוגיות הבינה המלאכותית למיניהן ולאור ההתחדשות של טכנולוגיות ה-MR (Mixed Realities) – שהוא שם מכליל לטכנולוגיות AR (Augmented Reality)
ו- VR (Virtual Reality) איננה מאפשרת לי לעבור הלאה, כאילו כלום לא קרה… אני באמת מרגיש שכל מה שאני יודע, כל מה שאני מאמין בו בענייני חינוך ולמידה, כל מה שאני יוצר, מחייב בחינה מחודשת של אמיתות, הגיגים והשגות. הכל משתנה.
אבל לפני שאני מתייחס להערותיהם של חברי פרופ' אמנון גלסנר, חובה קדושה היא לי להתייחס למה שקראתי "מיומנות ההקשבה" ולהרחיב מעט.
זוכרים את "המורה לאנגלית" של שייקה אופיר? יש שם משפט שהפך למטבע לשון לרבים מאיתנו מלפני שנים (בתרגום חופשי מאנגלית) – דיאלוג זה כמו מונולוג: מונלוג – אדם אחד מדבר לעצמו, דיאלוג: שני אנשים מדברים לעצמם.
כשהייתי יועץ לוועדת המחשוב של הכנסת (שהיתה בראשותו של צ'אטו – ח"כ יואש צידון ז"ל), גיליתי תופעה אנושית מדהימה – גיליתי שיש אנשים שאפילו כשאתה מקיים איתם דיאלוג הם מקשיבים רק לעצמם. הם פשוט עסוקים מידי בענייניהם מכדי להיות פנויים להקשיב לאחרים, בעניינים שאינם תופשים מקום של כיבוי שריפות או עניין אישי. מאז (וזה היה מזמן), הפכתי להיות מודע יותר למידת ההקשבה שלי בשיחותי עם אחרים, ומקפיד על כך הקפדה יתרה, למרות שיש לפעמים שאני חוטא בעניין (במצבים, למשל, שסטודנטים רבים פונים אלי בבת אחת, או שאני מרוכז בעיסוקי בסלולרי, וכד').
אין לי ספק שהסלולרי ובני אחיו המסכיים, הפכו לאויבי ההקשבה לאחר. ניסית פעם לדבר עם ילד שעסוק בסלולרי שלו?
העניין עם משיחי דעת למיניהם, עלה כבר כשכתבתי על "רעש לבן" (במסגרת שיטת ההתמודדות שפיתחתי לעצמי בכדי להיות מסוגל לקרוא טקסטים משעממים, כאן: "ספרות זולה" או כיצד ספרי הלימוד בהיסטוריה מסרסים את הנשמה…
הערה: על הקטע הבא (רקע ירקרק) אפשר לדלג. צירפתי אותו כחלק משעשועי בלהכיר את רובי-בוט (מנוע חיפוש מבוסס בינה מלאכותית). נחוץ רק המשפט הבא: "אנשים משתמשים לפעמים ברעש לבן כדי לעזור להם לישון או להתרכז מכיוון שהוא יכול להרגיע ולחסום צלילים אחרים שמסיחים את הדעת."
בכדי להיות מדויק מספיק בהגדרת המונח, פניתי לרובי-בוט (מנוע חיפוש מבוסס בינה מלאכותית) ושאלתי אותו:
מהו רעש לבן?
רעש לבן הוא סוג של רעש בעל ספקטרום תדר שטוח, כלומר הוא מכיל כמויות שוות של אנרגיה בכל תדר בטווח מסוים. הוא נקרא רעש "לבן" מכיוון שהוא מקביל לאור לבן, המכיל את כל צבעי הספקטרום הנראה בכמויות שוות. במונחי אודיו, רעש לבן נשמע כמו צליל שושן או ממהר, בדומה לצליל של רדיו המכוון לתדר שאינו בשימוש. רעש לבן משמש לעתים קרובות בהנדסת שמע, אקוסטיקה ומחקר מדעי המוח.
ספקטרום תדר שטוח… כמויות שוות של אנרגיה בכל תדר בטווח מסויים… מעניין (סתאם).
אז ביקשתי מרובי-בוט:
כתוב הגדרה לרעש לבן שגם ילד בכיתה ו יוכל להבין.
רעש לבן הוא סוג של צליל שיש לו אותה כמות אנרגיה בכל גובה או תדר. זה נשמע כמו צליל שריקה או ממהר, כמו צליל של טלוויזיה או רדיו שאינם מכוונים לערוץ. זה נקרא "לבן" כי זה כמו אור לבן, המורכב מכל צבעי הקשת. אנשים משתמשים לפעמים ברעש לבן כדי לעזור להם לישון או להתרכז מכיוון שהוא יכול להרגיע ולחסום צלילים אחרים שמסיחים את הדעת.
יותר טוב, לא? נכון, עדיין יש פה מונחים כמו אנרגיה ותדר, אבל את היתר אפשר בהחלט להבין ולי חשוב בעיקר למה הוא משמש.
אז ניסיתי את זה:
למה משמש רעש לבן
לרעש לבן יש מגוון שימושים. הנה כמה דוגמאות: 1. סיוע בשינה: רעש לבן יכול לעזור לאנשים להירדם ולהישאר לישון על ידי מיסוך צלילים אחרים שעלולים לשמור אותם ערים. זה יכול גם ליצור סביבה מרגיעה המקדמת הרפיה. 2. סיוע בריכוז: רעש לבן יכול לעזור לאנשים להתרכז על ידי חסימת צלילים מסיחים ויצירת רעשי רקע עקביים. 3. הקלה בטינטון: טינטון הוא מצב הגורם לצלצולים באוזניים. רעש לבן יכול לספק הקלה על ידי מיסוך צליל הצלצול. 4. הנדסת אודיו: רעש לבן משמש לעתים קרובות בהנדסת אודיו לבדיקה וכיול ציוד, כמו גם ליצירת אפקטים מיוחדים במוזיקה ובסרטים. 5. מחקר מדעי: רעש לבן משמש במחקר מדעי לחקר שמיעה, תפקוד קוגניטיבי ותחומים אחרים של מדעי המוח. בסך הכל, רעש לבן יכול להיות כלי שימושי ליצירת סביבה שלווה וממוקדת.
למען האמת, המאמר הזה הוא לא על רעש לבן ולא על רובי-בוט (החבר החדש שלי), אבל לא יכולתי להתאפק, אני עדיין עסוק בלהתלהב ממנו.
אם נחזור לעניינינו,
בואו רגע נתמקד בילד המרוכז במסך, ברוב המקרים מרוכז כולו. תקרא לו והוא כאילו חירש. הוא כולו ממוקד בדיאלוג עם חברים בצ'אטים למיניהן, רואה סרטוני יוטיוב או טיק-טוק, משחק משחקים לבד
זוכרים את עופרי?
כמה פעמים, לדעתכם, נצטרך לקרוא לה לפני שתגיב? כמה פעמים נצטרך לחזור על דברינו לפני שתצליח להשתחרר מעיסוק מחשבתי בסרטון בו היא צופה, גם אחרי שהגיבה?
חשיבותו של המאמר הזה, לדעתי, היא מיקודו במתן ההזדמנות לפיתוח מיומנויות חברתית וקוגניטבית חשובה מאין כמוה – הוא מציג מודל אפשרי לפיתוח עצמי של תרבות ההקשבה.
בתגובה למאמרי הקודם בבלוג "בינה מלאכותית בבית הספר? מחשבים מסלול מחדש", כותב חברי המלומד פרופ' אמנון גלסנר:
"… נכון מאוד…רק לא בטוח שהמורה צריכה להטיל משימות….היא צריכה לעורר סקרנות ולעודד שאלת שאלות וחשיבה ביקורתית על התשובות."
ובכן, אמנון, למה שאתה קורא ל"עורר סקרנות" אני מוסיף: "אצל כל ילד וילדה, ולפתות אותם לרצות לדעת יותר". לגבי "לעודד שאלת שאלות וחשיבה ביקרותית על התשובות" – זה כבר מחייב מנגנון אחר. למנגנון הראשון אני קורא "חכה של אלף פתיונות", ולמנגנון השני אני קורא "למידה מבוססת ראיון".
אז איך מפתים ילדים לרצות לדעת יותר?
"חכה של אלף פתיונות"
העולם מלא דברים מופלאים עבור ילדים. קחו למשל יש שרואה בפעם הראשונה קשת בענן של רקע שמיים אפורים, ריח הגשם…
Image by macrovector on Freepik
ברור, הרי, שלא מעט ילדים ישאלו אבא או את אמא, מה זה?
ברור גם שיש אין ספור הבטים מהם אפשר להתחיל את המסע אל הקשת: אפשר להסתכל על היופי שבה, על הסיפור התנ"כי שמאחוריה, את התופעה הפיזיקלית שגורמת לקשת להתהוות, אפשר לנסות וליצור קשת בגינה עם צינור ההשקייה, אפשר אפילו לנסות ולרדוף אחרי אחת הרגליים של הקשת, כמו שעשיתי פעם באצבע הגליל, ולגלות שהיא בורחת ממך (כמו האופק)…
אפשר גם ללכת ליוטיוב ולחפש שם תמונות של קשתות, אפשר גם לצייר קשתות, אפשר גם לחפש סיפורי עמים על קשת בענן – הרי ברור שהתופעה הזאת ריתקה אנשים עוד כשהיו דומים יותר לקופים…
אבל…
מה קורה אם אין לאבא או לאמא זמן? מה קורה אם הם לא כ"כ יודעים על הקשת ואת הילד מעניין במיוחד ההיבט המדעי?
הנה המצב:
אנחנו בטיול לגליל, מופיעה קשת מאופק עד אופק, הילד נפעם… הוא שואל מה זה?
אבא או אמא עונים – זו קשת בענן.
הילד שואל זה אלוהים עשה?
האבא או האמא עונים שכן, אפילו כתוב בתורה שאלוהים הראה את הקשת לנוח כעדות לכך שלא יהיה יותר אף פעם מבול.
הילד שואל: מתי רואים את הקשת?
אבא או אמא עונים – כשיש גשם ושמש ביחד…
הילד שואל: למה?
וכאן המצב מתחיל להסתבך… אם אבא ואמא יחזרו לסיפור התנ"כי ונח וישארו שם, יכול להיות שנחמיץ הזדמנות אותנטית לעניין את הילד בשאלות מדעיות. נכון, יש להניח שבשלב מסוים ילמדו על הקשת בענן בשיעור מדעים, אבל אז הקסם שברגע הזה, ברגע הגילוי, ילך לאיבוד.
אז הלכתי לרובי-בוט ושאלתי אותו (או אותה):
מה אתה יודע על קשת בענן?
קשתות בענן הן תופעה מטאורולוגית המתרחשת כאשר אור השמש נשבר, או מכופף, דרך טיפות מים באוויר. האור מתפצל לצבעיו השונים, ויוצר ספקטרום של צבעים בשמים. צבעי הקשת הם תמיד באותו סדר: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול. קשתות נראות בדרך כלל כאשר השמש זורחת ויש גשם או טיפות מים באוויר. ניתן לראות אותם גם סביב מפלים, מזרקות או כל מקור אחר של ערפל או רסס. קשתות בענן היו סמל לתקווה ומזל טוב בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה. במיתולוגיה היוונית, הקשת הייתה גשר בין כדור הארץ לשמים, בעוד שבנצרות היא הייתה סמל להבטחתו של אלוהים לעולם לא להציף שוב את כדור הארץ. קשתות משמשות גם במדע ובטכנולוגיה, כגון ביצירת מנסרות וסיבים אופטיים. הם תופעת טבע יפה ומרתקת ששבה את דמיונם של אנשים במשך מאות שנים.
עכשיו, אם הייתי אב השנה יש להניח שהייתי פורש את המפה המושגית הבאה:
ואם הייתי אב השנה הייתי מציג לבני את האפשרויות השונות ואם הוא היה מראה שמץ של עניין באחד מההקשרים, הייתי מראה לו את רובי-בוט ומראה לו איך לשאול את רובי את השאלה הבאה (למשל בעניין המיתולוגיה היוונית):
ספר לי על הקשת בענן במיתולוגיה היונית
במיתולוגיה היוונית, הקשת נחשבה לגשר בין כדור הארץ לשמים. על פי המיתוס, הקשת נוצרה על ידי אלת השליח איריס, שהייתה האנשה של הקשת ושליחת האלים. נאמר שאיריס תיסע מהשמים לארץ לאורך הקשת, ומביא הודעות מהאלים לבני תמותה. האמינו כי הקשת היא גם נתיב לנשמות המתים לנסוע מהאדמה אל החיים שלאחר המוות. בנוסף, הקשת הייתה קשורה לאלה הרה, שהייתה מלכת האלים ואלת הנישואין והלידה. נאמר כי כס המלכות של הרה ממוקם בקצה הקשת, ושהיא השתמשה בקשת כאמצעי למעבר בין הארץ לשמים. הקשת נחשבה לסמל של תקווה ומזל טוב במיתולוגיה היוונית, ולעתים קרובות הוצגה באמנות ובספרות כמראה יפהפה ומעורר יראה. היוונים האמינו שראיית קשת בענן היא סימן למזל טוב, ושהיא תזכורת לקשר בין עולם התמותה לתחום האלוהי של האלים.
עכשיו, בהנחה שהילד מראה עוד שמץ של עניין, הייתי מציע לו למצוא משהו בתשובה שיכול לעניין אותו לדעת קצת יותר…
ונגיד שהילד בחר את האלה הרה, אז היינו שואלים את רובי, מי היתה האלה הרה:
מי היתה האלה הרה
הרה הייתה אחת משנים עשר האלים והאלות האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה מלכת האלים, אשתו של זאוס, ואלת הנישואין, הלידה והמשפחה. הרה הוצגה לעתים קרובות כדמות מלכותית ועוצמתית, עונדת כתר ואוחזת שרביט או רימון, שהיו סמל לפוריות ולשפע. היא הייתה קשורה גם לטווס, שהיה החיה הקדושה שלה. במיתולוגיה היוונית, הרה הייתה ידועה בקנאתה ובזעמה כלפי אוהביו וילדיו הרבים של זאוס. היא הוצגה לעתים קרובות כאלילה נקמנית ובלתי סלחנית, שתעשה מאמצים רבים כדי להעניש את אלה שחצו אותה. למרות המוניטין שלה כקשוחה וחסרת פשרות, הרה הייתה גם מגוננת של נשים וילדים, ולעתים קרובות נקראה לעזרה במהלך הלידה. סגדו לה ברחבי יוון העתיקה, ומקדשים ומקדשים רבים הוקדשו לה. בסך הכל, הרה הייתה אלה מורכבת וחזקה במיתולוגיה היוונית, שמילאה תפקיד חשוב בחיי היוונים הקדמונים.
תמצא לי תמונה של האלה הרה
אני מצטער, אבל בתור מודל לשפת AI (בינה מלאכותית), אין לי את היכולת לגלוש באינטרנט או להציג תמונות. עם זאת, אתה יכול למצוא בקלות תמונות של האלה הרה על ידי חיפוש מהיר בכל מנוע חיפוש או מסד נתונים של תמונות.
אופס… אז הלכנו ל-Bing. זהו מנוע החיפוש של מיקרוסופט. בינג החדש כולל גם chatGPT (כמו רובי-בוט) בחובו.
תמצא לי תמונה של האלה הרה
Bing, 12:29
בוויקיפדיה יש תמונות של האלה הרה
אז הנה הקישור של הערך על האלה הרה בויקיפדיה: האלה הרה
והשמיים, עצמת העניין של בני ורמת הסבלבנות שלו הם הגבול.
ברור, הרי, שאפשר היה לחפש תמונה של האלה הרה גם ישירות בגוגל, אבל זה היה מוציא אותנו מהקונטקסט של דיאלוג עם רובי-בוט או עם בינג (שיש להניח שבקרוב יוכלו גם להציג תמונות).
אז מה בשורה התחתונה?
מנגנוני הבינה המלאכותית, כמו שהם באים לידי ביטוי ב-chatGPT, רובי-בוט, בינג ואחרים, מאפשרים לנו להציע לילדים כלי למידה שנוגעים לא רק בידע שלהם אלא, חשוב יותר (לדעתי) במיומנויות החברתיות והחשיבתיות שלהם. המעבר ממצב של כתיבת "עבודה" למצב של תיעוד "ראיון" משלב תהליך של מיקוד הולך ונבנה על פי תחומי העניין של הלומד ועוזר לו לסגל הרגלים כמו להקשיב לאחר (אפילו אם הוא בוט).
מהי חכה של אלף פתיונות?
זוהי סביבת למידה שמציפה את עולמו של הילד בגירויים רבים ומגוונים, בעולם שבתוך בית הספר, בעולם שמחוץ לו, בבית ובמציאויות אחרות (בעולם הדיגיטלי בד"כ).
בית ספר שלא ישכיל להציף את קירותיו, חלליו וחצרותיו בגירויים ולא יתן בידי הילדים את הכלים והמיומנויות לגעת בהם יחמיץ את ההזדמנות המשמעותית ביותר שמונחת לפיתחינו היום להעשיר את ילדינו בחוויות של למידה לאורך החיים.
