עיצוב פעילויות למידה בסביבה היברידית 2 – לומדים כאנשים (פרסונות: מה זה? למה צריך אותם? איך מאפיינים אותם? ממה להיזהר?)

פעם קראו לזה "הנדסת אנוש". אחר כך קראו לזה "הנדסת גורמי אנוש". בוויקיפדיה קוראים לזה "ארגונומיה" (שווה לקפוץ לשם לרגע, לפחות בגלל הציור), ובכל מקרה אנו רואים זיקה ההולכת ומתפתחת בין התובנה שהקשר בין מכונות (דיגיטליות או אנאלוגיות) לאנשים מחייב התייחסות לגורמים אנושיים ולא רק הנדסיים.

אם טענתי במאמר הקודם שמסתמנות שתי גישות עיקריות לעיצוב למידה (גישה ממוקדת תוכן וגישה ממוקדת אדם), הרי שכאן אנסה לקשר בין רעיונות בהם אנחנו נתקלים בדיסציפלינות שונות העוסקות בקשר בין אנשים למכונות (עסקים, הנדסה, שיווק, יזמות…), לבין מודלים שונים בלמידה, אבל…

ש. היא אשה בסביבות גיל 60. היא ממונה על תחום אקדמי עשיר טכנולוגיות למידה במכללה. 2 תארי ד"ר (בחינוך והוראת אנגלית), אשה נעימה, המון ניסיון בשימוש בכלים טכנולוגיים והדרכת השימוש בסביבה לימודית.

בפעם הראשונה שהיכרתי לש. את "SecondLife" היא לא הפסיקה להתלהב. מיד ישבנו לפתוח לה חשבון והיא בחרה לעצמה אוואטר ועיצבה אותו, תוך שימת לב לפרטים והקפדה יתרה על כל פרט.

הנה, למשל, דוגמה של אוואטר מרחף מעל סביבה מתוך SecondLife:

ש. יכולה להניע את האוואטר שלה, לחקור מקומות חדשים, לשוחח עם אווטרים אחרים, להקשיב להרצאות, ל"השתמש" בחפצים… פעילויות רבות שמקרבות מאד את הקשר שבין דמיון למציאות.

אבל, אז…

ש. נקלעת למקום כזה ונכנסת ללחץ…

בחיים האמיתיים, ש. מפסיקה לתפקד. היא לא מצליחה להניע את האוואטר שלה לשום כיוון, היא מתחילה להראות מצוקה, היא מבקשת שאוציא אותה משם… מסתבר שש. קלסטרופובית.

מסתבר, וחקרתי את זה לא מעט על עצמי ועל תלמידי, שככל שאנחנו מעורבים יותר בסביבה הדיגיטלית, התחושות שהאוואטר שלנו חווה עוברות גם לחיים המציאותיים שלנו.

המשמעות של תחושות רגשיות במהלך למידה מרתקת אותי כבר שנים. זו גם הסיבה שאני עסוק בלפתח מודלים של למידה הרפתקנית. אני יודע כמה "מרותקות" (Engagement), חשובה להעצמת חוויית הלמידה.

אני מניח שמכאן אפשר להבין כמה הבנת המשתמש (במקרה זה הלומד), חשובה בכל ניסיון לקשר בין אדם לסביבה איתה הוא מנהל אינטראקציה.

בעולם של "חשיבה עיצובית" (Design Thinking) קוראים לזה "אמפטיה". אני פוחד ממונחים מורכבים כ"כ. לטעון לתחושה של אמפטיה על בסיס של הכרות שטחית עם מייצג סטריוטיפי של קהילת לומדים (פרסונה) – מילא… כדאי, לדעתי, למתן שימוש בהגדרת מטרות יומרניות כ"כ כשהמדובר בעיצוב חוויית משתמש. אני מניח שהמונח נלקח מעולם ממוקד בעלי צרכים מיוחדים, שם מתפתחת תורה עיצובית (UDL – Universal Design Language) שעיקרה הנגשת כל סביבה באשר היא לכל אדם (עם צרכים מיוחדים או בלי – ובינינו? לכל אדם יש צרכים מיוחדים). כאן יש מקום למונחים כמו "אמפטיה".

הפרסונה היא דמות דמיונית שאותה אנחנו מציבים לייצג מאפיינים סטריוטיפיים של קבוצת משתמשים מתוך אוכלוסיית היעד לתוצר אותו אנו מעצבים.

להלן פרסונות לדוגמה שנתרמו ע"י קוראים של המאמר הראשון:

הכירו בבקשה את רחלי:

נתרמה ע"י: אירית מילוא:

רחלי בת 22 ולומדת הנדסה ביו רפואית בטכניון. הייתה חובשת בצבא ורצתה ללמוד רפואה. מחשש שמא לא תתקבל לא ניסתה בכלל ופנתה למסלול שראתה בו אפשרות לעסוק בעתיד גם במחקר או להשתלב בתעשייה.
הלימודים עוברים עליה במתח רב, היא לא מאמינה שהיא תצליח. בסמסטר הראשון הייתה יוצאת מהרצאות על סף בכי. לא הצליחה לעקוב אחר דברי המרצים. לתחושתה הם היו רחוקים ומהירים מאד. ברגע שלא הבינה משהו ולא הצליחה לעקוב היא נתקפה בחרדה וניתק לה קו המחשבה. יותר לא הבינה במה מדובר והייתה אבודה. היא למדה ימים ולילות, הפסיקה לרקוד ורזתה מאד. את הסמסטר סיימה עם ציונים גבוהים, ונימקה את ההישג בהסתייגות. זקפה אותו לחברים שלה ולקבוצת הלמידה שגיבשו.
הלמידה ב- Zoom בסמסטר ב', בתקופת המגפה, הצילה אותה. לפני שידעה שכל המפגשים הסינכרוניים יוקלטו ויהיו נגישים ב- Moodle היא הורידה תוכנת הקלטה למחשב האישי והקליטה אותם בעצמה. לא תמיד היא צפתה בהם, אבל הידיעה שביכולתה לחזור ולצפות בהם הרגיעה אותה. למרות שסבלה מהריחוק החברתי העדיפה להמשיך וללמוד כך עד סיום התואר. בסמסטר השני, הציונים היו גבהים יותר והיא חזרה לרקוד ולאכול.

ברור הוא שרחלי זקוקה לסביבת למידה רגועה. היא צריכה זמן עיכול. הזום פותר את הבעיה בד"כ, כי הוא מאפשר לה להקליט וללמוד בזמנה שלה, ללא לחץ.

יש להניח שאם הייתי המרצה של רחלי, הייתי מחפש דרך לעזור לה להתמודד עם הלחץ גם בהרצאות פא"פ. הייתי, למשל, מציע לה להקליט את ההרצאות בטכנולוגיה שתאפשר לה גם לרשום, במקביל תוך קישוריות בין הרישום לקובץ הקול (כמו למשל ב- Aegir (אין כאן שום ניסיון ל"דחוף" או לקדם את המוצר מבחינה מסחרית – אני לא "גוזר שום קופונים" – זהו פשוט פיתרון שהשתמשתי בו לא מעט שיכול להקל מאד על פרסונות כמו רחלי והאנשים שהיא מייצגת):

נתרם ע"י: יניב סנסנס

אבי

בן 17

טיפוס חברתי מאוד אך שקט וענייני
אהוב מאוד על כולם
לא עונה באריכות על שאלות
עובד נהדר בשיתוף פעולה אך לא מוביל אותו
אוהב מאוד בעלי חיים ומתרגש מהם

מעולם לא מדבר סרה באף אחד ומכבד את הבריות
מסוגל לבהות שעות בסדרות טלוויזיה כמו Friends
אוהב מאוד ללכת לבית הספר אך מצהיר שאינו אוהב ללמוד
לא משקיע בלמידה בבית הספר. הישגים בינוניים ומטה.
הראשון להוציא רישיון נהיגה מבין חבריו
מפתח כושר בהקפדה לקראת מבחני התאמה ליחידות מובחרות בצה"ל
כולם יודעים שאפשר לסמוך עליו

אין לי ספק שאפשר היה להניע את אבי לרצות לדעת יותר על דברים שמעניינים אותו במקום לבזבז זמן בכיתה. אם נחפש נקודות מגע. נכון שבגיל 17 כבר מאוחר לחפש לו מסגרות אלטרנטיביות ללמידה, אבל יש ילדים רבים עם מאפיינים דומים שאפשר להגיע אליהם עוד קודם. אני בטוח שבתי ספר בהם מירב הלמידה נעשית דרך פרויקטים (למשל בתי הספר בהשראת Hightec High בסן דייגו) – למשל בית הספר ברוח HTH בחולון (ויש עוד בתי ספר רבים שמיישמים PBL באורח החיים שלהם):

https://youtu.be/_RBDQyEzkz4

בשני המקרים שראינו עד כה, ברור הוא שישנם "תנאים מקדימים" בהגדרת פרסונות, כך שלפני שננסה לזהות אילו סוגי טיפוסים יש בקהילת היעד שלנו, מן הראוי יהיה לזהות חריגים שאינם מנבאים על הכלל.

תלמידים בעלי צרכים מיוחדים (מאובחניםאו שאינם מאובחנים), למשל, משולבים בכתה רגילה (טוב, אין כיתות רגילות, אבל כוונתי לכיתה שאיננה מוגדרת ככיתה של "חינוך מיוחד"), מצריכים פתרון ייחודי בטרם נתייחס לשאלות עיצוב פעילויות הלמידה שלהם.

שימוש של רחלי בטכנולוגיה שתמתן מאד את הלחץ שבו היא נמצאת בניסיונתיה להתמודד עם הרצאה פרונטלית ישמש עבור רחלי נתיב שיוביל אותה לתחושת של שווה בת שוות/ים בכתה. את אבי הייתי מנסה להעביר לבית ספר שמתאים לו – ושם, יש להניח, היה מוצא לעצמו מקום של עניין ומשמעות.

איתי

נתרם ע"י: תמר אבו מוך

בן 25
מתקשה ללמוד בקבוצה גדולה.
מתקשה ללמוד עצמאי. מעדיך עם מנחה.

ספורטאי חובב.
שירות לאומי עשה במד’א במקום צבא ופגש שם את היכולות הגבוהות שלו כמתפקד מעולה במצבי לחץ של הצלת חיים. אולי שם פגש לראשונה את יכולותיו הגבוהות.
שקט. רגוע. שליו. משרה נינוחות על סובביו (זאת ממש תכונה אצלו, איכות)
שותף אידאלי לקרובים לו ולדברים בהם מאמין

מאד רוצה ללמוד באקדמיה ניהול עסקי ומתקשה בלימוד הפסיכומטרי, לא מוותר.. יורק דם ומזיע כדי להצליח ללמוד

לפרסונות כמו איתי הייתי מתמיד לשלב בסביבת הלמידה משימות צוותיות שההתמודדות איתן היתה צוותית. משימות שהתוצר שלהן משמעותי כתרומה לאחרים. לצוות הייתי עוזר להגדיר את עצמם כקבוצת למידה בה כל חבר מקבל אחריות על אחד (או יותר) מתחומי התוכן הנחוצים לביצוע המשימה ומקבל סיוע מחונך בהתמודדותו עם התוכן.

האם ניתן לשלב סוג כזה של סביבת למידה בכל מסגרת למידה?

ברור שזו התפתחות של תובנה מחייבת בכל מסגרת הטוענת להיות "ממוקדת תלמיד" ומציבה לעצמה יעדים של עיצוב סביבת הלמידה בהלימות מירבית לסוגי הלומדים השונים שבה. כמובן שיש להניח שהמציאות לא תמיד מאפשרת גמישות כזאת, אבל זוהי דוגמה להצבת יעדים שיעזרו למסגרת לשנות את המיקוד הערכי שלה (שמשפיע מאד על המיקוד הפדגוגי שלה) ממסגרת ממוקדת תוכן (למשל, הכשרת מורים, או הכשרת מהנדסים) למסגרת ממוקדת לומד (למשל, חינוך מורים או חינוך מהנדסים).

וכמובן, אורי, נכדי

בן 9

עסוק מאד בכדורגל

למד בעצמו לשחק במיינקראפט ומשחק הרבה תוך שיתפי פעולה עם שחקנים אחרים

בונה מבנים תלת-ממדיים

אוהב חתולים

מורתו מציינת יכולות למידה גבוהות

אהוב מאד על כולם, חברים רבים.

בתקופת הקורונה לא התחבר כמעט לזום – היה נשבר תוך זמן קצר…

אורי לומד בכיתה רגילה בבית ספר יסודי. האם שם אפשר להציע לאורי פעילויות למידה שיאפשרו לו לצמוח, לפרוח?

ברור לי שאורי ישמח לקבל על עצמו משימות של למידה עצמית (ואולי אף ללמד אחרים דברים שלמד בעצמו בתמיכת המורה, כמו, למשל, ללמד מיינקראפט). יש להניח שמשימות כאלה יחזקו את הזיקה בין אורי לבין בית הספר. זיקתו לכדורגל יכולה להיות מנוצלת ללימוד מיומנויות חשיבה מסדר גבוה, כדוגמת פרויקט בו הובלתי תלמיד בכתה ד' בבית ספר "גמלא" בקצרין לנתח עברות בכדורגל ולזהות מתוכן את הכוחות המניעים לביצוע עברות (הוא זיהה את המשתנה התלוי (במקרה זה "מתח")

נחזור לכותרת המאמר:

למה צריך פרסונות?

הפרסונה מחברת אותנו יותר לדמות ולא לאוכלוסיה. עצם החיבור לדמות, בהנחה שיש לנו פרסונות מייצגות של טיפוסים שונים באוכלוסית היעד, נותן בידינו כלי לדמיין לעצמינו סיפור של מפגש בין הפרסונה לתוצר אותו אנחנו מעצבים (טיפוסי לומדים שונים, למשל, יתנו בידינו אפשרות להתייחס לסיפורים שונים בקהל היעד שלנו והסיפורים יעשו את תהליך העיצוב ליותר אנושי, יותר "אמפטי".

איך מאפיינים פרסונות?

מנסים לדמיין דמויות בעברינו או מסביבינו שאנחנו יכולים לאפיין. דמויות שכנראה השאירו עלינו רושם מספיק בכדי לייחד אותן מהכלל. אז מנסים לבחור מתוך הדמויות הללו את אלה שאנחנו יכולים לאפיין (שיש בידינו פרטים מספקים לתיאור הדמות ובעיקר מול הפעילויות אותן אנחנו מייעדים לה).

אני, זוכר, למשל, את מ. מ. הייתה תלמידה מסורה מאד, משקיענית. היא אהבה לעזור לי ללמוד, היא אפילו דרשה ממני ללמוד. קל לי לדמיין את המפגשים ביני ובין מ. מפגשים שאוכל לנסות לשחזר מתוכם פרטים שיעזרו לי לספר את הסיפור של מ. במפגש שלה עם סביבת הלמידה אותה אני מעצב. יש להניח שיש מספיק טיפוסים כמו מ. שהעיצוב אותו אני מכוון למ. ישפר עבורם את המפגש עם סביבת הלמידה.

בעולם הלמידה הפורמלי, קל ללקט פרסונות שייצגו טיפוסים סטריוטיפיים רבים. לכולנו יש זכרונות של חברים לספסל הלימודים בשנים שונות. היינו איתם יחד זמן רב.

יהיה קל, יחסית, לבנות מאגר פרסונות של תלמידים ותלמידות שיכולים לשרת את הכלל. אתם מוזמנים (הקוראים) להוסיף פרסונות משלכם בתגובות.

ממה להזהר כשמאפיינים פרסונה?

אחת הסכנות בהגדרת פרסונות היא ההטייה שיש לנו כלפי טיפוס כזה או אחר. לכולנו יש אנשים שאפילו בלי להכיר אותם מקרוב, הם מעוררים אצלינו חיבה (או ההיפך). הם פשוט מסתדרים לנו במסגרת הבנויה מחוויות עבר עם אנשים שדומים להם בצורה, בהבעה, בשפת הגוף…

לשם כך, אני מציע, תמיד, להגדיר פרסונות לקהילת יעד בחבורה. יתכנסו להם כמה מורים (עדיף שיהיו שונים בגישתם ותפישתם החינוכית) ויגדירו יחד. הסיכוי, אז, להטייה אישית קטן מאד.

לסיכום (בינתיים),

אם אנחנו חבורה (נגיד צוות הוראה בבית ספר) שמאמינה בסיסמאות החרוטות על דגלה (כמו למשל "אנחנו ממוקדי תלמיד"), ואנחנו מזהים חוסר הלימה בין אמונתינו לעשייה היומיומית (ולא משנה, כרגע למה, או מי אשם), ואנחנו שואפים לקרב אמונה למעש "ברחל ביתך הקטנה", מן הראוי שנתחיל ליישם באורח החיים שלנו צעדים (ואפילו קטנים) שיובילו אותנו אל היעד.

התייחסות ללומד ולצרכיו, נטיותיו, תחומי העניין שלו, תנאי הסביבה שלו וכד' הם צעד ראשון. הגדרת פרסונות היא צעד בכיוון הנכון.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: