כוחות מניעים בלמידה עצמאית ולמידה מוכתבת

כמי שמצהיר על עצמו כעסוק ב"חיפוש אנרגיה" כל חייו וכמי שעד היום הבהיר לעצמו באופן מנוסח הבדלים בין מוטיבציה "חיצונית" למוטיבציה "פנימית" – וכמי שמנסה להבין את משמעות הלמידה בעידן קורונה, וכמי שלומד כל חייו (בעצמו ואת עצמו) ורואה בלמידה סם חיים, אני מוצא את עצמי עם מנעד מצומצם מידי של כלים להבין את משמעות הלמידה עבורי.

לאחר ויכוח עם ליהיא על משמעות הגמול ללומד, החלטתי לנסות ולפרק לגורמים את הכוחות המניעים אותי בלמידה, מה שיכול להיות מתווה, אולי, להבנתך הקורא/ת את הכוחות המניעים אותך ואת ילדיך ואת תלמידיך.

עיון באיגרת מס' 8 של "הכלה למעשה" בהוצאת המזכירות הפדגוגית והאגף לחינוך יסודי מ-2016, המוקדשת כולה למוטיבציה, כאן, מציג הגדרות שונות למונח, ברובן עולה הזיהוי למקור פנימי של אנרגיה ממוקדת מטרה.

ננסה להבין – האם "ציון" מזוהה בד"כ כמקור פנימי של אנרגיה? כולנו רגילים להניח ש"ציון" הוא מקור חיצוני, הוא איננו קשור לסקרנות או עניין בתוכן – הוא סוג של "שכר" שאת/ה מקבל בעבור מילוי חובותיך כתלמיד/ה.

נמשיך להקשות – האם ציפיות ההורים לציון גבוה והלחץ שהם מפעילים הוא מקור פנימי או חיצוני לאנרגיה אותה תשקיע בלמידה.

באותה איגרת, מציגים העורכים את זושו ומאהר:

תלמיד המונע על ידי מטרות של פיתוח עניין ולמידה משמעותית של החומר יבחר
משימות מאתגרות, יחוש התרגשות חיובית כאשר יעשה שימוש באסטרטגיות אשר
יתרמו להבנה עמוקה (כמו קישור לידע קודם ולתחומי עניין), יחתור לחיפוש אחר
חומר נוסף, יבחר בלמידה שיתופית עם אחרים בעלי עניין דומה, ויידע לבקש עזרה
כאשר האתגר נתפס כגדול מדיי.
• תלמיד בעל מוטיבציה ברמה דומה, אך המונע על ידי המטרה של השגת ציונים
גבוהים בלבד, יבחר משימות פחות מאתגרות, כאלה הכוללות סיכון קטן לקבל
ציון נמוך. בעוד שהמשימות הללו עשויות לקדם השגת ציון גבוה, הלמידה מהן לא
תהיה רבה כמו ממשימות מאתגרות יותר. תלמיד כזה יחוש תסכול ואולי אף חרדה
אם ייתקל בחומר לא מוכר, ויעשה שימוש באסטרטגיות אשר יכוונו להשגת ציונים
גבוהים, כגון: התמקדות רק בחומר שיהיה במבחן.
מוטיבציה זו היא פחות איכותית ממוטיבציה להבנה ולפיתוח עניין
(2009 & ,Zusho
Maehr).

האמנם? האמנם יש תלמידים שמונעים ע"י "המטרה של השגת ציונים גבוהים בלבד"?

ואם יש כאלה, האם אצל כולם המניעים הם הציון כסמל (אני מנצח, אני טוב יותר מאחרים, אני מצטיין…)? או אולי הציון משרת מטרות אחרות כמו "נורא מעניין אותי ללמוד רפואה, אני צריך ציונים טובים במתמטיקה…"? האם במקרה זה המוטיבציה היא פנימית? חיצונית?

יותר ויותר מתגבשת אצלי התובנה שאין דיכוטומיה בכוחות מניעים ללמידה. כל אדם מונע ע"י כוחות מרובים בעוצמות משתנות, תלוי באדם ותלוי במשתני הרקע.

בואו ניקח לדוגמה את התהליך אותו אני (חנן) עובר עכשיו…

נכון, יש להבחין בין מה שאני קורא לו למידה מתוך "עניין צרוף בתוכן" לבין למידה מתוך "צורך אותנטי" (או למצ"א – למידה ממוקדת צורך במידע, כאן ועכשיו, בכדי להתמודד עם אתגר משמעותי – משמעותי ללומד/ת).

  • אני לומד (מרענן) מה שאני יודע על מוטיבציה מתוך צורך אותנטי לכתוב את המאמר הזה…
  • לא כ"כ מעניין אותי לקרוא על מוטיבציה עכשיו…
  • אני כותב את המאמר הזה כי חשוב לי להציג עמדה שתשפיע (אולי) על מורים, מורי מורים, הורים וילדים…
  • אני אוהב לכתוב…
  • אני רוצה להשפיע מתוך תחושה של שליחות…
  • אני מרגיש שליחות בלעשות טוב…
  • אני רוצה להשפיע כי אני רוצה להיות מוערך…
  • אני רוצה שאנשים רבים ככל האפשר יקראו את הבלוג שלי…
  • אני אוהב להיות "סלב"…
  • אני רוצה להיות מוערך כי זה מראה לי שאני שווה…

אז אני לומד, עכשיו, מתוך מוטיבציה פנימית או חיצונית?

אם היו מבקשים ממני לדרג את עוצמת המניעים שלמעלה, האם אוכל, האם אפשר בכלל, לכמת מה יותר?

תחושת אי הנוחות הזאת, אותה אני מרגיש כשאני כותב או מדבר על מוטיבציה, הביאה אותי להשתמש יותר ויותר במונח "אנרגיה".

כשמדברים על כוחות מניעים ללמידה (או לעשייה בכלל), מן הראוי שנבין את סוגי הכוחות השונים שמופעלים עלינו בבחירה בין לעשות ללא לעשות.

ובכדי לפשט את הבנת המשוואה אותה אני מנסה לצייר, בואו נתבונן מהכיוון ההפוך: בואו נכיר מחדש (כתבתי עליו כבר לא פעם, גם במאמרים אקדמיים) את המונח "מקדם הנאחס" או באנגלית The "Yuck" factor. מקדם הנאחס, על פי הגדרתי הוא "כמות האנרגיה המונעת ממך לעשות דברים שאת/ה לא רוצה לעשות".

למשל? אני לא ממש רוצה לקרוא על מוטיבציה עכשיו – מכמה סיבות:

  • אני יודע מספיק על מוטיבציה, אני לא חושב שאגלה משהו חדש, חבל על האנרגיה…
  • זה משעמם…
  • יש לי דברים יותר מפתים לעשות עכשיו…
  • לא בוער כלום, אוכל לקרוא ולכתוב על זה בשבוע הבא…
  • לא בטוח שמה שיש לי להגיד הוא משמעותי מספיק, אולי אפילו יפגע בהערכה אלי…

אבל אני בכל זאת לומד על מוטיבציה עכשיו וכותב את המאמר הזה…

מה שזה אומר שכוחות ה"תעשה" (כמות האנרגיה) אצלי, כאן ועכשיו, בעניין המאמר הזה בלבד, מתגברים על כוחות (כמות האנרגיה) ה"אל-תעשה".

ובכן?

מהם כוחות ה"עשה" ומהם כוחות ה"אל תעשה":

כוחות האל-תעשה (כוחות מרתיעים כשהסיכום שלהם מבוטא באמצעות "מקדם הנאחס") הם, למשל:

  • זה קשה מידי פיזית (למשל – לנסוע על אופניים לאוניבסיטת תל אביב – זו עליה)
  • זה מונע ממני תענוג (למשל – לא לאכול משהו משמין ולא בריא שנורא בא לי)
  • זה משעמם (למשל – לקרוא על מוטיבציה)
  • זה מלכלך (למשל – לתקן תיקוני צבע בבית)
  • זה מפחיד (למשל – לעלות עם הנכד על רכבת ההרים בלונפארק)
  • זה מדכא (למשל – ללכת עם ענת להצגה על גיבורה שגוססת מסרטן)
  • זה מרגיז (למשל – להאזין לפוליטקאים)
  • זה ברמת סיכון גבוהה מידי (למשל – לקפוץ בנג'י, או להיבחן בהיסטוריה)
  • עוד??? יש המונים כאלה.

העניין הוא עוצמת הכח ושיקלול הכוחות – למשל:

בעניין הנסיעה על האופניים – מה האלטרנטיבות? אני יכול לנסוע ברכב (אבל אז אין חניה ולחפש חניה הוא כוח מרתיע חזק יותר), אני יכול ללכת ברגל (אבל אז בזבוז הזמן מרתיע יותר), אני יכול לנסוע באוטובוס (גם כאן בזבוז הזמן מרתיע)… ואולי – לא לנסוע לפגישה באוניברסיטה בכלל?

סיכום הכוחות המרתיעים לכל אחת מדרכי הפעולה האפשריות משוקלל עם הכוחות המעודדים למשל:

  • הפגישה הזאת חשובה ויכולה לקדם אותי בהיבט אקדמי…
  • המפגש הוא עם חבר שלא ראיתי שנים ואני ממש מתגעגע…
  • אני אוהב לבוא לאוניברסיטה, פוגש כל מיני אנשים במסדרונות שמכירים אותי או שמעו עלי וזה מחזק לי את הדימוי העצמי שלי…
  • אני אוהב לבוא לאוניברסיטה, הזדמנות לאכול שווארמה טובה…
  • אם אלך ברגל אצבור כושר, אני ממש קציצה…
  • אם ארכוב על האופניים אצבור כושר (פחות מללכת ברגל? יותר מללכת ברגל?)
  • יום יפה בחוץ, איזה כיף לצאת קצת…
  • עוד?

אם דוגמת האופניים היא דוגמה לפעולה שאיננה בהכרח קשורה ללמידה, להלן כוחות מרתיעים אופיינים ללמידה:

  • זה משעמם
  • יש לי דברים יותר מפתים לעשות עכשיו…
  • ממילא אכשל…
  • אני שונא את המקצוע הזה…
  • שוב המורה תשפיל אותי…
  • שוב התלמידים יצחקו עלי…

במקום להציג רשימת דוגמאות של כוחות מעודדים (שהשיקלול שלהם מול פעולה מסויימת מקטין את מקדם הנאחס), אני בטוח שתוכלו למנות כאלה בקלות, ננסה להשקיף קצת יותר מלמעלה אל רשימת הצרכים שכוחות כאלה משרתים – ולמרות שברור כמה קשה להעריך את משקלו של כל כוח מול הצורך הרלוונטי, אנסה להציג בסופו של עניין הצעה ליישום בסביבת הלמידה ככלי הערכה עצמית וכלי לדיאלוג בין מורה ותלמיד – דיאלוג שיעורר תהליך הנחיה משמעותי לטיפוח לומד עצמאי.

רשימת הצרכים מוצגת על מפה אינטרקטיבית, כך שלחיצה על הקישור הבא תפתח את ThingLink ושם יהיה אפשר לגעת בכל צורך ולקבל דוגמה אותנטית מחיי שלי האמורה לעודד אתכם לחפש דוגמה כזאת בחייכם שלכם איתה תוכלו להזדהות מספיק בכדי להיות מסוגלים להעביר אותה לתלמידיכם.

https://www.thinglink.com/card/1411988023914004483

לסיכום?

פנימי? חיצוני? יש להניח שאדם יכול להרגיש מה הכוח העיקרי שמניע אותו אם הוא מנתח מספיק מצבים בהם הוא פועל תוך מודעות רפלקטיבית לנבכי נשמתו. המטרה של מאמר זה היא להציג סוג של דרך. מפת הכוחות המניעים יכולה להיות כלי. כלי לדיאלוג בין מורה לתלמיד, בין מורה לעצמו. היכולת להשתמש בכלי כזה מחייבת אימון. זוהי לא דיכוטמיה, זהו לא תהליך קל או פשוט. הוא מורכב מאד, אינטימי מאד ומחייב אמון ללא סייג בין המנחה למונחה.

למי שהקישור לא פעיל, להלן הטקסטים שמאחורי כל כוח מניע:

הצורך בתעודה

יפעה מספרת שכששאלו אותי למה עשיתי דוקטוראט, אמרתי שזה בכדי שאוכל לעשות שטויות… זה נכון במידה מסויימת. ככל שה"תעודה" נחשבת יותר, כך המעשים שלך נתפשים כלגיטימיים יותר. כשאדם נתקל באדם עם תעודה, והאדם עם התעודה עושה משהו בלתי צפוי, המתבונן נקלע לדיסוננס קוגנטיבי – איך יכול להיות שהאדם הזה, שהדימוי שלי עליו כזה… (ותעודות, בד"כ, עוזרות לתייג אדם לדימוי מסויים) יכול לעשות דבר כזה… הפתרון לדיסוננס יהיה בד"כ – טוב, הוא ד"ר, הוא בטח יודע מה הוא עושה… הצורך בתעודה פותח בפני המחזיק אפשרויות רבות יותר לבחירת דרכו ולכן הלחץ על אדם להשיג תעודה הופך להיות קיומי בעיני היקרים לו. הורים רבים יהיו מוכנים להקריב את אושרם של ילדיהם ולו בכדי שתהיה בידם תעודת בגרות בסוף התיכון.

הצורך לשפר את העולם

יש לי צורך להביא אנשים לראות את ה"מטריקס". צורך להביט מעבר למציאות הנשקפת ולהבין את המציאות האמיתית. המטריקס (בהשאלה מהסרט, שעניינו הטענה שאנחנו חיים במציאות מדומה) היא הדרך של "המערכת" לתעל אנשים להאמין במציאות כפי שהיא מצויירת בידי המערכת כאילו זו המציאות. למשל – אני מאמין מאד שבחינות הבגרות הן סוג של מניפולציה של המערכת ליצור אצל הלומדים תחושה של צורך קיומי בהשגתן. זוהי טענת שוא – המערכת ציירה את המטרה בכלים הנוחים לה (שאפשר למדוד כמותית ולהראות "הצלחה"). אני רואה בלמידה לקראת בחינות בגרות דרך שגויה ומזיקה ומאמין שעלי להביא אנשים לראות את זה, למרות המסרים של המערכת.

הצורך בהכרה מקצועית

שנים של טראומה מתמשכת בתיכון, החבטה של להיזרק אחרי כיתה י' חוסר היכולת ללמוד במשך שנים, משאירות אותך עם סריטות לחיים. הצורך להכרה מקצועית – צובע את חייך מתוך הצורך להוכיח משהו לך ולעולם – אני יכול! סוג כזה של צורך דוחף אותך לא לוותר, לא להרתע מאתגרים, להיות מיוחד. כשאתה בוחן לעצמך את העדויות שאתה מלקט לאורך החיים שיעידו על הצלחה מקצועית, אתה מוצא את עצמך ממשיך לשאול עד מתי? עד מתי תשאל את עצמך בכל בוקר האם אתה אמיתי או בלון נפוח?

הצורך לעזור לנזקק לעזרה

אולי בגלל שאתה יכול להבין איך מרגיש ילד שרע לו, אולי בגלל שינקת את זה בבית, היכולת לחמול, להשתתף, לנסות לעזור מובילה אותך להיות קשוב, לנסות לזהות מצבים בהם תוכל לתרום… אם תשאל את עצמך האם המניע הוא הצורך לעזור או אולי המניע הוא הכרת התודה שתקבל – קשה לדעת. לא מעט פעמים אני שואל את עצמי – ובדרך כלל מרוצה מהתשובה, האם אני מרמה את עצמי?

הצורך להתמודד עם אתגר

למה שתנסה לפרק טייפ סלילים יקר מאד, למרות שטרם חלפה תקופת האחריות ותנסה לתקן אותו? למה שתהיה מוכן לקבל על עצמך פרויקט במאות אלפי דולרים ולפתח משהו שלא בטוח תצליח? אם אני מונה את הפרויקטים שלקחתי על עצמי מתוך תחושה של אפשר – זה חייב להצליח, הם רבים מספור. כל קורס שאני מלמד הוא בבחינת פרויקט חדש שבו רמת הסיכון גבוהה מאד. אבל אם אמנה את אבני הדרך של חיי אגלה שרובם היו פרויקטים מהסוג הזה. למה? אולי בגלל שאני מנסה לצאת מתוך צורך אנושי ולחפש לו פתרון ולא לשרת מערכת אינטרסים אחרת (כמו עסקית או אקדמית, או מערכתית)?

הצורך להיתפס כאדם משכיל

זה לא רק בגלל שזרקו אותי מהתיכון שאני צריך להרגיש משכיל, אני בטוח שזה גם בא מהבית. יוצא שאני לומד הסטוריה (בד"כ דרך סרטונים ביוטיוב) ולו בגלל שאף פעם לא למדתי היסטוריה באמת ואני מרגיש בור ועם הארץ? אני מניח שאמא, שהייתה אשת אשכולות הציבה להשכלה ערך של קדושה ורף גבוה כל שנות ילדותי. נוסיף לכך שאף פעם לא עמדתי בציפיות של ילדותי, הרי שאולי אני מנסה לכפר?

הצורך להבין

קורה לך שאת/ה רואה הצגת תיאטרון או סרט, קורא/ת שיר או ספר, מקשיב/ה להרצאה או משהו דומה ומרגיש/ה שיש דברים שאת/ה לא מבין/ה אבל מרגיש/ה צורך להבין? אולי בגלל שזיהית שיש שם שאר רוח נחבא בין השורות? לי קורה הרבה שאני קורא או מקשיב לשיר כמו "המשתה" של נתן אלתרמן ששר אריק איינשטיין. השיר הזה נגע בנים עמוק בנשמה ולא הצלחתי להבין למה… לא הבנתי על מה השיר… אז הלכתי לחפש… הצורך הזה לפעמים עוזר לנו לחזק את אמונתנו ביכולתינו לזהות אבני דרך חשובות בדרכינו. כמובן, שיש לפעמים אנחנו חייבים להבין מידע בכדי להשתמש בו, או להבין רקע בשביל לנסח עמדה… הצורך להבין מתעורר שיש קושי ולכן, יש להניח, שהצורך להבין עוזר לנו להתמודד.

הצורך להנות

הצורך להנות קיים בכולנו ונבחר להנות כל הזמן אם נוכל. העניין שלפעמים הצורך להנות נתקל בצרכים אחרים שמונעים הנאה כמו פעולות אחרות שעלינו לבצע בדירוג עדיפות גבוה יותר או פעולות שמונעות מאיתנו הנאה כי "אסור" או אם לא מונעות, גורמות לנו לפעמים להרגיש אשמים… הכוח (אם כל הכוחות) הוא כוח הרצון – וככל שכוח הרצון שלנו חזק יותר, כך יש להניח שנוותר יותר על הצורך להנות שהרי כבר נאמר – כל מה שטוב הוא לא חוקי או לא בריא…

הצורך לעמוד בציפיות

ילד קטן, כיתה ב', 30 ביוני. תעודה ביד. ילד בוכה. הוא יודע שלא יחגגו לו היום יומולדת. הוא יודע שלמרות שחזר והבטיח, שנורא רצה, שוב קיבל מספיק בקושי בהתנהגות. שוב איכזב. שוב לא עמד בציפיות. הוא עוד לא יודע שעוד הרבה שנים כאלה לפניו. שעוד הרבה שנים לא יחגגו לו מסיבת יומולדת…

הצורך להיות מיוחד

קשה לזהות את התקופה שבה התחיל הצורך שלי להיות מיוחד – היום זהו צורך קיומי. אז זה התחיל במה שהמורה אמרה להורים "הוא ליצן הכיתה" ואני מניח שלא התכוונה להחמיא. כשאני חושב על זה, אני מזהה דפוס מחשבה שחוזר על עצמו – כמה מה שיש לי להגיד אמנם מיוחד מספיק, איפה מה שאני עושה יהיה שונה, אחר… אני מניח שהצורך הזה מתפתח מול משוב אותו אתה מקבל מעמיתיך, חבריך, תלמידיך, אתה רואה איך מציגים אותך בפני אחרים, אתה מאמין שאתה מיוחד. להיות מיוחד הוא כוח מניע חשוב מאד. יהיה לי קשה לגייס מספיק אנרגיה בכדי למגר את מקדם הנאחס ללא המקום להיות מיוחד בכל אשר אעשה..

הצורך לדעת כאן ועכשיו

כשאנחנו מתמודדים עם אתגר המחייב מידע בזמן אמיתי אנחנו נפגשים בצורך אותנטי לדעת. ללא המידע הזה לא נוכל להשלים את התתמודדות עם האתגר במיטבה. למצ"א – למידה מתוך צורך אותנטי היא המתווה הטבעי ביותר ללמידה. כך לומדים תינוקות בטרם "לימדו" אותם. למצ"א משפיעה על משלב של כוחות מניעים ואימון ללמוד כך הוא בעיקרו הכלי הנחוץ ללומד העצמאי.

הצורך בהכרה חברתית

הרבה אתגרים שאני לקוח לעצמי משולבים במניע הזה. אולי זו תוצאה של תחושת ה"לא ראוי" שמלווה כישלון רצוף בלימודים, אולי זהו צורך טבעי של אדם, אבל אין ספק שזה כוח מניע שאפשר לזהות כמעט בכל עשייה. ניקח, למשל את הבלוג הזה. אני כותב אותו כבר 10 שנים, יש בו מעל 150 מאמרים ואין בו שום מימד של גמול אקדמי או כלכלי. מה מניע אותי לשבת ולכתוב? ניסיון לנתח את הכוח המניע העיקרי נכשל תמיד. יש פה שילוב של כוחות מניעים שונים בעוצמות שונות. הצורך בהכרה חברתית נוכח פה בעוצמה רבה. אני יכול להעריך את משמעותו תוך התבוננות רפלקטיבית בדרך שבה אני עוקב אחרי כמות הצופים בו. האם הבלוג מביא לי הערכה חברתית או מקצועית? מה חשוב יותר בעיני? אני חושב שאין פה אלא תחושות של הערכה שנובעת מהדרך בה אנשים כותבים לי או פוגשים אותי. הרבה אנשים קוראים את הבלוג הזה. אני מקווה שהוא תורם.

הצורך להנהיג

השאלה היא להנהיג מה? להנהיג אנשים? לא ולא – הם צריכים ללמוד להנהיג את עצמם. להנהיג תהליכים? לא – בחרתי כבר מזמן לא לנהל כלום. להנהיג רעיון – כן, אני מאמין שזו חובתי. התחושה של הצורך להניע שינוי במערכת שאני כ"כ מאמין בכשלונה הוא צורך של שליחות הנושא בחובו כמות עצומה של אנרגיה. חשוב אבל להדגיש שכשלון המערכת בעיני הוא אינו כשלונם של האנשים שבתוכה – כל מערכת קמה על יוצריה. מערכת החינוך שכחה מזמן מה המנדט שמעניק לה חוק החינוך של מדינת ישראל. אני מאמין שאפשר להניע שינוי ויש אנשים שיראו שליחות כזאת לעצמם.

הצורך להרגיש חופשי לבחור

כשאני מנתח את האופן שבה נסללה דרכי המקצועית (ובמקרה שלי קשה להבחין בין דרכי המקצועית לדרכי האחרות, המקצוע בו אני עוסק היום הוא אורח חיים המושפע ומשפיע על הכל), הרי שנגלה שעוד בהיותי בן 22 והלכתי להירשם (במקרה) למכללה בניו-יורק, לקחתי טפסים להנדסת אלקטרוניקה, נרשמתי לחינוך וגמרתי פסיכולוגיה… מה שזה אומר זה שעוד בגיל 22 לא הייתי בשל לבחור דרך. כשאני חושב על ילדים בני 15 שנעוצים כבר במסלול קשיח לעתידם, עתיד שלא הם בחרו, אולי אפילו לא היו שותפים לבחירה, אני מבין כמה החופש לבחור חשוב לנו. החופש לבחור מחייב, אמנם, לקיחת אחריות על הלמידה, אבל לשם אנחנו מכוונים – לא?! בשלות היא גורם משמעותי בצמיחתו של אדם ולא מעט אנשים נכשלים רק בגלל שהם עדיין לא בשלים למסלול אותו טוו עבורם. אין כמו ההכרה שעד גיל 22 לא הייתי מסוגל ללמוד שום דבר במסגרות אליהן נכבלתי ואילו בגיל 22 – הכל הפך למעניין, הכל ריתק אותי במסירות מרובה ההבדל היחידי היה הגיל!

הצורך להתמודד עם כישלון

כשאתה מנסה להיות מיוחד, כשאתה יוצר יש מאין, כשאתה לומד תוך כדי תנועה, מקדם הסיכון עולה. ככל שתיצור יותר, יש להניח שיותר תיכשל לפעמים. אין כישלון עד שלא תפסיק לנסות. הכוח לקום, לנסות עוד, תלוי באמונה שלך בעצמך ובדרכך. הצורך להתמודד עם מכשולים מזין אותך באנרגיה שאותה עליך להכיר – אחרת תתיאש ותוותר.

הצורך לשפר את עצמי

מסלו קרא לזה "הגשמה עצמית". זהו סוג של כוח שמלווה אותך כל חייך אם בחרת במסלול שאיננו מקובע, שמפגיש אותך עם עצמך במצבים שונים ומגוונים. הצורך לשפר את עצמך מחייב התבוננות במראה מידי יום לאורך החיים. השיפור יכול להיות במובן אנושי – להיות אדם יותר טוב, או במובן מקצועי – להיות תורם משמעותי לעולם בו בחרת לתפקד, אותו בחרת לשנות. מה לשנות? כיצד להשתפר? זהו תהליך מורכב וטעון, תהליך המחייב התבוננות אל נבכי נפשך וניסיון לזהות את הכוחות המניעים אותך. בדיוק מה שמאמר זה טוען לעשות.

הצורך למנוע סבל

לכאורה, ברור. הבעיה היא לא לנסות למנוע סבל אלא לנסות לשלוט ברמת הסבל אותה אתה יכול לשאת כשאתה מתמודד עם אתגר משמעותי. סבל יכול להיות תסכול שנובע משיעמום תהומי או התמודדות עם מערכות חסרות אונים ואטומות. גם כאן, שקלול הכוחות יאפשר לנו לגייס מספיק אנרגיה בשביל לעשות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שי קונפורטי  ביום 2 בפברואר 2021 בשעה 9:22 am

    מעריך את המאמץ והסבל שלך בכתיבה. וגם את שלי בקריאה.לא בטוח שלמדתי משהו חדש למרות העניין העצום שיש לי בתחום ובחינוך. הרבה מילים לתאר את בא לי או לא בא לי. הכרעות שמתקבלות ברגע ולעחתים לאורך תקופה. שווה להיזכר בעקרון חוסר המאמץ הזני, בחוסר הרלוונטיות של בתי הספר לעומת חיים מלאים בעניין וגירויים. ובהקשר של בתי ספר: לא לכפות למידה ראה בתי ספר דמוקרטיים. היא מתרחשת כל הזמן הרבה פעמים ללא מאמץ ולעיתים בלי ששמנו לב שלמדנו. אין כוונתי לפרטי ידע אלא להבנה עמוקה של משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: