על למידה עצמית ועל "למידה יוצרת"

מילות מפתח: מייקרינג, לומד עצמאי, קשר בין סביבת למידה למציאות, למידה כאתגר…

מאמר זה בא להעמיק במשמעות המונח "למידה עצמית", בעיקר לאור העובדה שצוק העיתים (קורונה), מביא אותנו לבחון מחדש דרכי למידה אלטרנטיביות למסגרת המקובלת של מורה וכיתת תלמידים.

כלומד עצמאי מיומן (כמעט כל מה שאני יודע למדתי בעצמי – כך שאני מרשה לעצמי לתייג אותי כ"מיומן"), כמי שלמידה היא עבורו "סם חיים", וכמורה שמנסה לטפח את תלמידיו (בעיקר מורים לתואר שני בטכנולוגיה וחינוך ופרחי הנדסה מצויינים), אנסה לנתח את דרכי הלמידה העצמית שלי בגישה לנושא מסויים, ובתוך שכך, אנסה להציג הגדרה מורחבת לסביבת הלמידה ולתהליך הלמידה, אותה אני מכנה "למידה יוצרת".

ולפני כן, לפני שאציג מה "למידה יוצרת", הרי לנו כמה הנחות יסוד:

למידה משמעותית היא למידה לקראת "העברה" – תוצר הלמידה היא היכולת לפתור בעיות בתחום מסויים באמצעות ידע ומיומנויות שנרכשו גם בתחומים אחרים.

זוכרים את הסיפור של תלמידי המוסד הגבוה שהתבקשו בבחינה מסכמת בפיסיקה לתכנן צינור דם מהים התיכון לים המלח ואף אחד לא שאל בשביל מה? הלומדים/ות שלנו היו שואלים…

למידה משמעותית מתרחשת בד"כ כשיש ללומד/ת צורך אותנטי בידע.

צורך אותנטי הוא כאן ועכשיו: אני מחפש פתרון לבעיה, אני מפצח ושוקל רעיון לפתרון, אני חוקר את ישימות הרעיון או חוקר פתרונות נוספים אפשריים, אני מזהה את הידע הנדרש ליישום הפתרון, אני בוחר לעצמי ערוץ מתאים לרכישת הידע הזה, אני רוכש אותו, אני מיישם, אני בוחן את הפתרון ומשפר אותו. במקרים שבו אני לומד עם אחרים בצוות, אני משתף אחרים בפתרון שמצאתי (אבל על זה נרחיב בהמשך).

רבים יזהו, אולי, את שלבי תהליך הלמידה שאני מציע למעלה במודלים שונים של פתרון בעיות, אבל יש הבדל. ההבדל נעוץ בסביבת הלמידה אותה אתאר בהמשך ("COW, COW" כמו שאומרת גל גדות).

צורך אותנטי בידע נוצר כאשר הלומדים/דות עסוקים/ות ביצירה של תוצר משמעותי עבורם/ן (לדוגמה בלמידה בה הם/ן עסוקים/ות בפרוייקט בנוסח PBL)

במהלך העבודה על פרוייקט, פועלים כוחות שונים בהשפעה על התהוות התוצר כמו – דמיון, חשיבה יצירתית, חקר, התנסות, פתרון בעיות, עבודת צוות (במקרים של פרוייקטים צוותיים), וכד'. כוחות אלה נחוצים מקום לקרות בו – נקרא לו "ארגז החול".

בשורה התחתונה נגלה ש"שולחן החול" מציג אפיון מחודש לסביבת הלמידה ביחיד ובצוות, בבית או בבית הספר, בכיתה, במעבדה או בחוץ ובקיצור – למידה יוצרת צריכה מקום ותנאים בכדי לקרות.

בקטע הבא אנסה לתאר כל שלב בתהליך הלמידה, שלבים שהיצגתי למעלה תחת הנחת היסוד המתייחסת ל"צורך אותנטי בידע".

אז להלן השלבים:

אני מחפש פתרון לבעיה

מהיכן הבעיה?

מקור הבעיה יכול להיות החיים עצמם, יכול להיות נעוץ בעצם יוזמה שהצבתי לעצמי ללמידה של נושא חדש (במקרה שלנו), או יכול להיות בפרוייקט שאותו מובילה המורה בכיתה שלנו בחשבון (אציג דוגמאות גם כאן).

החיים עצמם מזמנים לנו בעיות בהן ניתקל באופן אקראי או בעיות שנקרות לפתחינו בגלל גורמים מכוונים. דוגמה לבעיה מין הסוג השני היא פנייה של שכנה אלי בעיניין המחשב בנייד שלה. הסיבה שבעטיה היא פונה אלי נעוצה בדימוי שנוצר לי – אני ידוע בשכונתינו כ"מתקן" דברים. אני מניח שאת הדימוי הזה צברתי בגלל שכבר הצלחתי לתקן דברים לכל מיני שכנים (אני נענה בשמחה לכל פניה כי אני אוהב לתקן דברים).

כיצד החיים עצמם קשורים לסביבת הלמידה של תלמיד?

אני מניח שלא קשה להניח שאם מעל המאמר הזה (ובעצם כל מה שאני עושה כבר שנים רבות) מרחף הרעיון של למצ"א (למידה מתוך צורך אותנטי), אין כמו החיים עצמם לספק בעיות אותנטיות.

אפשר גם למצוא לא מעט גורמים מכוונים שיכוונו את תיעול הבעיה אל התלמיד שיראה בה אתגר משמעותי ויוכל לפתור אותה (לבד או ביחד עם חברים). כמו למשל בכיתה יא' (קולג' תיכון, יום לימודים ארוך, ההרשמה נמשכת – אליו הגעתי אחרי שהידיחו אותי מעירוני ד') – זרקו את הכיתה שלי מבית הספר כי זרקנו גירים על המורה לחשבון (לא אני, נשבע לכם). הפתרון היה שהלכנו לקן צפון של הנוער העובד והלומד (ארלוזורוב פינת אדם הכהן), פתחנו צריפונים באמצעות מפתחות שהיו לי מתוקף תפקידי בקן וחברי הכיתה שהיה להם עניין מיוחד בתחום לימודי מסויים הכינו שיעורים ולימדו את השאר. אני לימדתי בלדות כי הייתי עסוק באותה תקופה בנגינה על גיטרה ושירה של שירי עם אמריקאים…

אגב, בכדי להניח את דעתכם, מנהל התיכון דאז (בן ארצי הרץ) וחבר המורים באו לבקר וכ"כ התרשמו שהחזירו אותנו ללימודים.

אבל בואו נחזור לשכנה שלי ולשכונה שלי…

אז השכנה פונה אלי, כאמור, כי התקבלה הודעה על מסך המחשב הנייד שלה שהמאוורר מקולקל. היא בדקה, התיקון יקר, והיא שואלת אם אוכל להחליף את המאוורר במאוורר שתזמין מסין בעלות נמוכה מאד. כמובן שנעניתי בהתלהבות. האם החלפתי כבר מאוורר למחשב נייד? לא, אבל פירקתי כבר לא מעט מחשבים מכל סוג. האם אני בטוח שאוכל לתקן את המחשב שלה? לא – אבל אני מאמין שכן כי בד"כ כאשר אני מנסה לתקן דברים, אני מצליח.

האם אוכל ללמוד את הידע הנדרש הנחוץ לכך? כאן זה כבר ממש משחק לא הוגן – הפתרונות שמציע יוטיוב לכל בעיה הם כל כך מפורטים שיש סיכוי סביר ביותר שאמצא סרטון שמציג את המהלך כולו לדגם המחשב שלה – ואם לא, לדגם דומה. כל שאצטרך הוא למצוא את הסרטון ולעקוב, שלב אחרי שלב, אחרי השלבים המוצגים.

סביבת הלמידה יכולה להיות מוצפת בעיות המשוועות לפיתרון. סביבת הלמידה מוצפת פותרים פוטנציאליים שילמדו לא מעט מהניסיון לפתור את הבעיות ויצברו לעצמם דימוי עצמי כפותרים אם יקבלו את התמיכה המתאימה בכדי לא להיכשל. בית ספר יכול להיות מקום כזה… מקום שמפגיש תלמדים עם בעיות יזומות או אותנטיות בכדי לעורר ילדים לנסות לפתור אותם.

לשם יצירת הקשר בין תהליך הלמידה לבין המציאות שמחוץ לסביבת הלמידה, אפשר להביא את המציאות אל שולחן הלומד.

אני לומד בד"כ באמצעות קיטים אותם אני מרכיב או מפתח (וברור שגם ילדים יכולים להרכיב קיט קיים או לפתח חדש עבור אחרים – לניתוח מעמיק של תהליכי למידה באמצעות קיטים אני מתכוון להקדיש מאמר מיוחד בקרוב).

קחו למשל את הקיט אותו אני מתכנן עכשיו…

זה יהיה קיט שמודד טמפרטורה ולחות. הוא נחוץ לי לפיתוח סדרה שלמה של קיטים העוסקים בחממה חכמה.

זו בעיה?

כאן אנחנו נתקלים בהרחבת המונח "בעיה" למונח "אתגר" (השבוע שוחחתי במקרה עם ניר רווה שעסוק בעצמו בסביבת למידה מונעת אתגרים).

אני מפצח ושוקל רעיון לפתרון

אחרי סקירה ממצה של טכנולוגיות חממות נשלטות מחשב, הבנתי שיש חיישן פשוט וזול שמודד טמפרטורה ולחות, כזה:

חיישן כזה עולה בערך 3.5 ש"ח בסין (כולל משלוח)

את החיישן הזה אצטרך לחבר לכרטיס שליטה ובקרה (במקרה שלנו – ארדואינו) ולצג שיציג את הנתונים.

אני חוקר את ישימות הרעיון או חוקר פתרונות נוספים אפשריים

יש עוד חיישנים ואפשר גם לקנות בזיל הזול (כ-15 ש"ח) ערכה כזאת:

טרמוסטט עם צג מובנה ויכולת שליטה במזגן

אני מזהה את הידע הנדרש לבחירת הפתרון הכי פחות מתאים

כאן אני מוסיף אילוץ נוסף. אני רוצה ללמוד ולבחון שימוש והטמעה כלי תיכנות בשם XOD.

XOD מאפשר שליטה הכנת התוכנה לשליטה ובקרה ללא צורך לתכנת. הוא נראה פשוט ואיננו מחייב למידה של כלי מתווך כמו SCRATCH.

אני בוחר לעצמי ערוץ לרכישת הידע הזה

חיפוש בגוגל של temperature control xod מעלה סרטונים רבים המסבירים XOD תוך שימוש בכל אביזר שאפשר להעלות על הדעת (אין ספור רעיונות לקיטים נוספים).

בחרתי בזה: https://xod.io/docs/tutorial/109-thermometer ושם מצאתי את התרשים הבא:

תרשים המעגל המקשר בין צג שתי שורות דיגיטלי, כרטיס ארדואינו, חיישן טמפרטורה ופוטנציומטר

אני מתייעץ עם מומחים

בכדי להעריך את ישימות הפתרון שהצעתי, אני מתייעץ עם מומחים מזדמנים מתוך קהילות הייחוס שלי (בערוצים שונים ). ישנן אין ספור קהילות מקצועיות (אני משתמש בעיקר בפייסבוק, בערוצים ממוקדי תחומי עניין רלוונטיים ביוטיוב, בחברים, בבלוגים וכד').

אני רוכש את הידע הנדרש לביצוע הפתרון

עתה מגיע רגע האמת. כיצד ארכוש את הידע הנדרש? אני הולך לבנות את המעגל המוצע ולבצע עליו ניסויים.

רגע…

הרי תשאל השאלה: חנן, אתה מציע את "למידה יוצרת" לכל תוכן? לכל גיל? הרי ברור שאתה "דלוק" על טכנולוגיה, אבל מה לגבי מיה, אורי, אור, מעיין, עופרי (נכדי המדליקים, למי שלא הבין), הם ילמדו היסטוריה עם קיטים? הם ילמדו היסטוריה בעצמם? ולמה בכלל שירצו לעשות את זה? ומאין יבוא ה"צורך האותנטי בידע" שאתה כ"כ אוהב להדגיש?

נסתכל על היסטוריה: אפשר להפיק משפט ציבורי כאתגר? אפשר להסתכל על הסט של בית המשפט כעל "קיט קבוצתי" – הילדים, לצד האירוע או הדמות ההיסטורי שיעלו לדיון, אפשר לחקור גם את הרשות השופטת, דאז? אפשר לייצג דמויות כחלק מהקיט (הקיט לא חייב להיות דומם).

ובחשבון? הרי אני טוען מזה שנים שחשבון צריך ללמוד בשוק, לא בכיתה. ואם אין שוק, בונים שוק בבית הספר… ושוק – מהו? הנה עוד קיט קבוצתי.

ומדעים (בכל גיל) אפשר ללמוד דרך CSI (נתתי כבר המון דוגמאות של איך) ומקרוסקופ דיגיטלי ועדויות ותיק חוקר ודמויות נאשמים אינם קיט?

העיקרון המעצב שאני מציע הוא המפגש עם המציאות. בונים משהו אמיתי כמנוע לצורך אותנטי בידע.

קיטים אפשר לקנות (יש המון סוגים בזיל הזול) ואפשר לבנות לבד. עם כלים וחומרים כמו אקדח דבק חם, מקלות ארטיק, אטבי כביסה, גומיות, צבעים, מנועים קטנים, סוללות וכו' (בזיל הזול), אפשר לדמות מערכות טכנולוגיות… עם חממת אקווריום בכיתה אפשר לדמות מערכות ביולוגיות ואקולוגיות.

קיטים קבוצתיים (אפשר לקרוא להם "קיטים שיתופיים") אפשר לפצל לאתגרים אישיים (אם בונים, למשל, מודל של כפר אתיופי, ילדים שונים יכולים לקבל על עצמם לבנות מבנים ומתקנים שונים בכפר.

ואז עולה עוד שאלה עקרונית:

האם אנחנו לא משקיעים מידי בכותונת? למה לבנות כפר אתיופי ולא מספיק להסתכל עליו בתמונה?

ואז עולה שאלת השאלות: איזה ילד היינו רוצים לראות כבוגר? ילד שמזהה אתגרים ומאמין ביכולתו לפתור אותם, לוקח פטיש ומברג או עט או מחשב, לומד את הידע הנחוץ לפתרון – ופותר?

ברור למדי, וכתבתי על זה לא מעט – למה ואיך מגדלים ילדים כמייקרים… הנה איך – באמצעות "למידה יוצרת".

אני מיישם את הפתרון

יישמתי

אני בוחן את הפתרון ומשפר אותו

בד"כ באמצעות "חקר שימושיות". זוהי שיטת הערכת התוצר אותו מבצע הלומד תוך שימוש במוצר (עדיף ע"י אוכלוסיית יעד מתאימה), צופה במשתמשים, מתעד תקלות ומתקן. בסביבה לימדית בה התוצר אמור לשמש צורך אמיתי, מן הראוי להפעיל מנגנונים של בקרת איכות.

לסיכום

דוגמת הפרויקט שהיצגתי איננה הטריוויאלית ביותר. הסיבה שבחרתי בה היא אותנטיות – זה מה שאני באמת עסוק בו עכשיו, זה מה שמדליק לי את העיניים (טוב יש גם עוד כמה גורמים משפחתיים בעיקר), אבל…

אני מקווה שברור שאפשר להטמיע מנגנוני למידה יוצרת בכל סביבת למידה, לכל תוכן, לכל גיל, ולכל צורך (מיוחד ככל שיהיה). זוכרים את פינת הרופא (למשל) בגן הילדים? זה בדיוק זה…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: