על קוד לבוש, חינוך ערכי וצייתנות – דילמות מוסריות של מורים ותלמידים

תמונה מהחיים:

בוקר.

עומד לו מנהל בית ספר (תיכון) בשער בית הספר, מברך בלבביות את התלמידים הנכנסים בשער, אך לא לפני שבדק שהתלמידים לובשים את חולצת בית הספר. התלמידים פותחים את סוגר מעילם, מראים את החולצה שמתחתיו ונכנסים פנימה.

תשאלו – מה קורה לאלה שאינם לובשים את חולצת בית הספר? יש ויש… יש בתי ספר שאינם יכולים להיכנס, יש שנכנסים באזהרה, יש שמקבלים עונש כזה או אחר, אבל לא בעניין זה עסקינן.

אין זה גם מאמר על תלבושת אחירה, שמא עלה הרעיון הזה במוחך, זהו מאמר על משמעות המעמד – המנהל (או נציג אחר של צוות בית הספר), עומד בשער ובודק האם…

מה המסרים שעוברים לתלמידים?

מצד אחד, ללא ספק, עוברים מסרים כמו: 'אכפת לי מכל אחד ואחד מכם'; או 'אני אדם רציני, אני בודק עד לפרט האחרון'; או 'תלבושת אחידה חשובה לי מאד'; או 'אני נותן דוגמה אישית – בודק בעצמי ולא ממנה אחרים לעשות את זה במקומי'…

אבל, מצד שני, יש גם מסרים סמויים: 'אני לא מאמין לכם, לכן אני בודק'; או 'אני הבוס כאן, ללא עוררין'; או 'בית ספר זה לא דמוקרטיה, אתם תעשו מה שאומרים לכם'…

אין לי ספק שלא את כל המסרים הסמויים מתכוון המנהל להעביר, להרבה מהם הוא אולי, אפילו לא מודע. זוהי התנהגות מקובלת, משרתת את הנחיות משרד החינוך – הכל טוב.

האמנם???

הרשימה הזאת, אם כן, היא הזמנה לדיאלוג. הזמנה לדיאלוג ביני ובינך. הזמנה לדיון בשאלות שיגעו בנושאים שהם על סדר היום, במיוחד לאורן המלבב של מחאות התלמידות בעניין המכנסיים הקצרים.

חוט השדרה של המאמר הוא החינוך לערכים. לאורכו ניתקל בנושאי מפתח כמו מטרות החינוך, חינוך מול הוראה, משמעת, תלבושת אחידה, סיסמאות מול יישום, מהי תרבות, מהם ערכים "נכונים", מערכת, שררה ועוד כאלה וכאלה, כהנה וכהנה.

מאחר שכתיבתי בבלוג איננה "כתיבה מדעית", הוא מיועד לקריאה זורמת של אנשים (ואיננו משרת מטרות אקדמיות), לא תמצאו בסופו רשימה ביבליאוגרפית, אך יש ספר אחד שאליו אתייחס לצורך העמקת הטיעונים בהם אשתמש. זהו ספרו החדש של עוזי מלמד "חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני". הדיו עוד לא יבש מבין דפיו – ואין לך ריח משכר יותר מריחו של דיו רטוב על דפי ספר חדש. הספר הזה פשוט רלוונטי מידי מכדי לפסוח עליו בהתייחסות לנושאי המפתח שמניתי למעלה ועוד כאלה שיצמחו מתוך הדיון עצמו.

במהלך שנות הנחיית תזות, עבודות סמינריוניות או עבודות גמר למיניהן, אני מציע לתלמידי/ותי להרכיב את שלד העבודה מארבעה רכיבים עיקריים: מה הבעיה העיקרית שאליה תתייחס העבודה, מה את/ה מציע/ה לשיפור המצב, כיצד תיישם/מי ולבסוף – כיצד תבדוק/דקי שאמנם יש שיפור.

אז מה הבעיה?

הבעיה העיקרית שבה עוסק המאמר היא המרחק שבין החזון ליישומו. אני הולך לטעון שבמקרים רבים מציגה המערכת יעדים, כשהדרכים ליישומם דורסות יעדים אחרים, חשובים לפעמים, לאין ערוך יותר מהיעדים שהציבה המערכת בהתייחסות למטרה זו או אחרת.

אבל לפני כן, כמה מילים על צמיחה והתפתחות אישית.

השער השלישי של הספר, עוסק בזהות אישית, ערכים, משמעת ואחריות. מצטט עוזי מסמך של משרד החינוך מ-2019 על חינוך לערכים בגיל הרך: מסגרו החינוך, החל מגני הילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים,.. שמו לעצמם כמטרה להטמיע בילדים ובבני הנוער את הערכים הנכונים.

שואל הסופר: מה הם "הערכים הנכונים"? מי קובע אותם? האם יש בכלל ערכים "נכונים"? ועוד הוא שואל: האם נכון להטמיע בצעירים את הערכים שהמבוגרים גדלו עליהם? ולבסוף – איך להטמיע ערכים? (עמ' 206)

כאן מציג עוזי מוקדי השפעה מהם בוחר הילד, במודע או שלא במודע, להיות מושפע, כאשר הבחירה תואמת את אישיותו השורשית (מתוך סאליבן 1953) שהיא ההתגבשות של דפוסי האישיות שלו מתוך קשרי הגומלין עם דמויות משמעותיות בסביבתו (בעיקר אימו).

קשה לי להבין מהי בחירה במודע של ערכים או דפוסי אישיות. אני גם לא מאמין שאדם בוחר את דרכי ההתנהכות שלו במצבים של דילמות טעונות תוך תגובה מהמותן.

בקטע הבא אנסה לעקוב אחרי מצב טיפוסי בו ניתקל תלמיד בתחושה של אין מוצא, ובדרך של "הנדסה הפוכה", אנסה להציג את דרך ההשפעה של מצבים כאלה, בהם נתקלים תלמידים ביום יום, על עיצוב מערך הערכים שלהם והתרבות אליה הם גדלים. לסיכום, אקשור בין האוירה הבית ספרית והתמודדות עם שאלות כמו "קוד לבוש – כן או לא" לבין להתפחות ערכית של חברה.

אז ראשית לכל, בוא/י נסכים שאנחנו לא מכירים את עצמנו.

הסבר למפת הכוחות המופעלים על ה"אני" בסרטון הבא: סרטון הסבר למפה

מה קורה לילד שעובר בשער בית הספר ובודקים אם הוא לובש את חולצת בית הספר?

כותב עוזי מלמד בספרו (ההערות בסוגריים הם שלי): "לא תמיד המתח בין מה שהיחיד רוצה לעשות מעצמו (במקרה זה אדם חופשי לביטוי עצמי וחופשי מחשד של אי יושר ואמינות) לבין תפיסתו את מה שמוקד ההשפעה (המנהל או המורה) רוצה לראות בו (אני מוסיף – או משדר באופן גלוי או סמוי נקודת מבט מנוגדת), מסתיים ב"תיקון" של האיישיות הממשית (שינוי בדימוי העצמי או במערך הערכים המודע של הילד). לפעמים המתח כה גדול עד שהוא גורם למשבר שבו היחיד מתרחק ממוקד ההשפעה או מורד בו (את המרד הזה אנחנו רואים היום במחאת המכנסונים של בנות התיכונים. (עמוד 204).

עוזי מדבר על מתח. מתח הנובע מנסיונות להשפיע על מבנה אישיותו של התלמיד. מתח גדול מידי, לדעתו, ישנם שלוש תוצאות אפשריות למצבים של מתח גדול מידי:

א. התלמיד יברח (הימים בהם ביליתי בחוף הים, בסרטי מערבונים, בצפייה במשפטים בבית המשפט, זכורים לי הרבה יותר משיעורים שלמדתי בבית הספר), או יעלם נפשית (ישגה בחלומות בהקיץ).

ב. התלמיד יכנע (יפנים, יפסיק להתמרד, יקבל על עצמו את מרות המוסד) – רוב התלמידים נכנעים וזוהי התוצאה שאותי מפחידה ביותר.

ג. ימרוד, יזלזל, יסרב ויתויג כ"ילד בעייתי", תיוג שיכול ללוות אותו כל חייו ולהשפיע על דרך ההתפתחות האישית והחברתית שלו.

שנים שאני טוען שבית הספר מזיק.

כתבתי על כך מאמרים לא מעטים בבלוג הזה, רואיינתי פעמים רבות בערוצי רדיו וטלויזיה, ואינני יכול שלא להזכיר ראיון שנערך איתי בתוכנית "23 דקות" בטלויזיה הלימודית ע"י טל ולי. להלן הקישור:

מה קורה למורים/ות שמסכימים/ות עם תלמידיהם, שחושבים/ות שהמסרים הסמויים שעוברים בעולם כזה של שררה ואי אמון מזיקים לצמיחה האישית שלו – מזיקים לחברה שהוא ייצור בעתיד?

(עובר ללשון נקבה – הרי רוב המורים הן מורות)

המורות מוצאות את עצמן בדילמה מוסרית: המסרים שהיו רוצות להעביר כמסרים מעצבי אישיות והמסרים שהמוסד משדר בדרכי ההתמודדות שלו עם שאלות טעונות (כמו הדוגמה של המנהל בשער והתלבושת), מנוגדים באופן קיצוני. מה עושה מורה שמוצאת את עצמה בדילמה מוסרית כזאת?

לאחרונה, בעקבות דיון שהתפתח ברשת, כתבתי את הפוסט הבא:

אדם או מערכת? האם אדם יכול להתנגד לערכי המערכת אם הם עומדים בניגוד למצפונו?

יש לי סיפור:

במסגרת עבודתי באוניברסיטה של קלגרי בקנדה, הייתי מבקר סטודנטיות לחינוך במקום התמחותם בבתי הספר. בשיחה עם קבוצה של סטונדטיות תוך ניתוח אירוע אותנטי, סיפרו הסטונדטיות שיש הנחיה מפורשת שאסור לחבק ילדים. הבנתם? אסור לחבק ילדים (זה היה הרבה לפני הקורונה) – ולא מטעמים של בריאות…

אמרתי להם שאני חושב שמי שיכול לראות ילד במצוקה ולא לחבק אותו, אסור שיהיה מורה.

הזיקה למקרה הילדה ברורה? האם אנו מצפים שהמורה – ואפילו היא מתנגדת להנחיות המנהלת, תפעל בניגוד להנחיות אלה? האם, אולי, אנחנו מצפים שתציג עמדה מנוגדת ותסכן, אולי, את מרקם הקשרים עם הממונה עליה?

מתי, לדעתכם, מותר לאדם להגיד (מה שלמדנו ממקרים של דילמות מוסריות בצבא) – זוהי הנחיה בלתי מוסרית בעליל, אני לא יכול לציית לה.

הייתם מחבקים?"

התגובות היו מעודדות מאד. רוב המגיבים, עשרות, אמרו שהיו מחבקים. האמנם???

מה יקרה למורה שתחבק תלמיד? היא לוקחת סיכון… במערכת שרועדת כעלה נידף מפני תביעות, מפני דימוי ציבורי קלוקל – יש סכנה שיוקיעו אותה בכיכר העיר.

איך היא ממשיכה ללמד? האם היא מביעה "לויאליות" למוסד? למערכת? איך תגיב כשתלמידיה ישאלו לדעתה?

ובכלל, מי מחליט מהם הערכים הנכונים שואל עוזי בספרו?

שר החינוך? מנהל בית הספר? המפקח? המורות? ועד ההורים? התלמידים? חוק החינוך?

כתבתי כבר מאמר שקראתי לו "חוק החינוך: מה העבודה הזאת לכם" ובו אני מתאר את המרחק בין מטרות חוק החינוך למטרות שמסמנת לעצמה מערכת החינוך…

אם הייתי צריך בסיכום לסמן את הנושא העיקרי שבו מתמקד המאמר – הייתי מסמן את המסרים הסמויים המועברים עם כל פעולה של מוקדי ההשפעה על הילד.

אם הייתי צריך לסמן דרכי פעולה להתמודדות עם מסרים סמויים כאלה, הייתי מציע לכל מוסד לברר לעצמו באומץ מהם המסרים הסמויים שהוא מעביר לתלמידיו ואיך להתמודד עם מערכת שמציבה מטרות שהמסרים הסמויים שבחובן מנוגדות לאמונתו.

עוד אני מזהה בצורך קיומי להקמת מסגרת בלתי תלויה (לא במשרד החינוך ולא באירגוני המורים) לתמיכה וייעוץ למורים שמוצאים את עצמם בדילמות מוסריות. הייתם פונים לייעוץ לגוף כזה?

ובקום רשימה ביבליאוגפית שהבטחתי שאין, הספר שהזכרתי במאמר הוא ספרו של עוזי מלמד "חינוך הומני בעידן דיגיטלי פוסט-מודרני" בהוצאת "ניב" 2020.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מנהל פרפרים  ביום 2 ביוני 2020 בשעה 5:44 am

    מרתק ומחכים. תודה

  • arikbenedek  ביום 2 ביוני 2020 בשעה 9:20 am

    קראתי. אאל"ט עוזי מלמד היה שנים סמנכ"ל רשת אורט, כך שהוא – אם אכן זה אותו מלמד – מארגון ממושטר לגמרי, חובב תקינויות, נהלים ויחס "לא משפחתי" [ בניגוד להצהרות המליציות ] לעובדיו [ ראה מקרה אדם ורטה, אבל זה הבולט ]. סוגיית השמעות לתקנון, חקיקה ראשית, חקיקת משנה, תקנונים ותוקפם המשפטי לטעמי רלוונטית מאוד בחברת המונים עם נטייה לאינדווידואליזם צרכני קיצוני אך גם אישי. מהו הגבול שלה מותר ואסור – האם לבוא בבגד ים לביה"ס מקובל? האם להגיע בחולצות בטן עם נזמים בפופיק ומכנסיים קצרצים כשחצי טוסיק בחוץ – מקובל? היכן שמים את הקו?
    מדוע יש בי הביקורת החריפה על "כאן יש בית ספר ולא חברה חופשית כמו בחוף הים" ומסר זה מועמת עם המסר "אני המנהל ואכפת לי מכל אחד" – אתה יודע כמה מקרי "אחרי מכות", רעב קשה, או כמה שמחה ואהבה לביה"ס אני פוגש בשער – ואינני מנהל.
    שמתי לב שטרחת לשתף אותנו בחוויה ש"גירשו אותך מביה"ס בכיתה י'" והנה תראו כמה הצלחתי, ועוד במערכת החינוך. אין זה נדיר, וסליחה על ההכללה, – אנשים רבים ומצליחים בסטנדרטים של החברה הקפיטליסטית, פוסטקפיטליסטית, מערבית, טכנולוגית גאים בהיותם "חריגים" במערכת החינוך הממוסדת של ארצם. אבל בעצם הגאווה הזו קיימת קבלה מלאה שלה, והא-ראיה- הפריט הביוגרפי המוצג לראווה ב"אודות.." ברור לי שזו פסיכולוגיה בגרוש, אבל כולנו קוראים ומפענחים סימנים וסמלים.
    וכל זה לא נאמר על מנת להצדיק תלבושת אחידה, משטור התנהגות [ בטח, למה לא?! סקס וסמים בביה"ס זה על כיף כיפאק, לשחק במוחות צעירים ומרדניים מטבעם על מנת לעורר מרי, בשם אנטי טוטאליטריות], נהפוך הוא. לטעמי מה שאני קראתי, ואולי קראתי לא נכון, איבוד אותו הבדל דק אך עקרוני בולט בטקסט שלך.

    • חנן יניב  ביום 2 ביוני 2020 בשעה 9:46 am

      אריק, אאל"ט – אני לא מביע עמדה בעניין גובה המכנס. אני מנסה להציק מסרים סמויים מול גלויים ומנסה לעודד חשיבה ערכית במוסד לפני בחירת דרכי פעולה בהן הנזק גדול על התועלת – גם לתלמידים וגם למורים. לגבי עמדתי בעניין – אני מאמין שקהילת התלמידים צריכה להיות מעורבת בהגדרת הקוד האתי של עצמה ואני בטוח שלא תהיינה בעיות עם אורך המכנס. אגב, ישנם לא מעט בתי ספר שאין בהם קוד לבוש ואני לא מרגיש שם זלזול במוסד או אוירת פריצות. לחברת הילדים יש מנגנונים משל עצמם להתוות אוירה שפויה.

      • arikbenedek  ביום 3 ביוני 2020 בשעה 3:20 pm

        תודה רבה על תשובתך. איזה מסר "דרמטי" או משפיע יותר? הרב המלטף את כתפיך [ בי עוברת צמרמורת כשרב מלטף אותי – ולא בגלל עבר טראומטי, ממש לא, יש בי תחושה לא נעימה ואני איש גדול כבר] מכיל אותך באמצעות הפעולה או "רוצה משהו אחר"?
        אני מסכים כמוך, שקהילת התלמידים חייבת להיות שותפה מלאה ושוות זכויות בדיוני תקנון. אני מאמין שכל התקנון הנוגע לתלמידים חייב להידון בכל כיתה, בכל שכבת גיל, ורק אז להגיע למליאה שבה יש לתלמידים [ מועצת תלמידים ] נוכחות מספרית שווה וקול שווה למורים.
        גליתי אגב, שבתקנוני ענישה התלמידים "כסחניים" יותר מהמורים, ואז יש צורך של "מבוגר בל נסיון" להוריד אותם מהעצים, קצת.
        אני אישית נגד בירורי משמעת עם נציגות תלמידים. הרבה פעמים נציגות תלמידים, במיוחד בבתי ספר בהם הפוליטיקה של הדמוקרטיה כלל לא קיימת, היא הכפלה של עמדת הממסד, ואז זה נורא יותר.
        תודה על התשובה שלך, למדתי רבות ממנה.

    • עוזי מלמד  ביום 2 ביוני 2020 בשעה 2:43 pm

      אכן, אני הוא זה אותו עוזי מלמד שהיה סמנכ”ל אורט, אבל פרשתי משם לפני למעלה מ-20 שנה, כאשר לתפקיד המנכ”ל התמנה איש שב”כ, שהכניס למערכת אורט תרבות של שב”כ.
      קודם לכן אורט, בראשותו של ישראל גורלניק, שאני הייתי סגנו, פעל באווירה ממש משפחתית, עם הרבה תמיכה במורים ובמנהלים, ההצהרות על “יחס משפחתי” נשארו שם מאז, אבל, לצערי כי רב, נותרו רק בגדר הצהרות.
      המקרה של וורטר, שאותו אתה מאזכר, בוודאי לא היה בתקופתי, ואילו הייתי שם, וורטר היה מקבל תמיכה ובוודאי לא היה מפוטר גם אם משרד החינוך היה לוחץ לעשות כך (ובזמנו כתבתי על כך דברים ברורים).
      ואם יש לך ספק בדברי, קרא את הספר שלי, שחנן מאזכר כאן, ותראה מהי תפיסתי החינוכית (גם בעניינו של וורטר – אף שאני לא מזכיר שם את שמו).
      באשר לתלבושת, לא ראיתי במאמר של חנן רישיון להפקרות, אבל, גם אם בית הספר קבע חובת חולצת בית ספר, לא ראוי שהמנהל (או כל מחנך אחר) יעמוד בשער ויבדוק כל תלמיד. זה בפירוש משדר חוסר אמון, וזה גם לא נחוץ. הרי תלמיד שאינו לובש חולצת בית ספר בולט גם בחצר וגם בכתה. אם יש צורך, אפשר להעיר לו, או לנקוט בכל תגובה שהצוות החינוכי ימצא לנכון (ואני מקווה שהתגובה תהיה חינוכית). אבל לא צריך, משום כמה חריגים, להעמיד “שוטר” בשער.

  • arikbenedek  ביום 3 ביוני 2020 בשעה 3:14 pm

    שלום עוזי, כנמי שהחל עבודתו בתקופתו של גורלניק, אינני באמת יכול לטעון לתקפות מלאה של דבריך בענין היחס המשפחתי, אבל ובוודאי מאז בן עמי, והמנכ"ל הנוכחי הרבה מים זרמו בירדן [ או כמו שהוא אוהב להתבטא – בסופו של יום ].
    לא חשבתי שיש "רשיון להפקרות" אבל לפעמים הבאת דברים למעין אבסורד מחדדת הבדלים, מדגישה רעיונות ולפעמים פותרת מחלוקות שאינן קיימות. תודה על התגובה עוזי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: