אם הייתי משרד החינוך בימים של קורונה

מערכת החינוך רואה לעצמה אתגר בימים אלה להפעיל את ילדי ישראל ברכישה של תכנים מוכתבים מראש. מנסים להציף את רשתות הלמידה מרחוק בתכנים, מרכזים את התנועה למערכות שאינן עומדות בעומס ומחמיצים את ההזדמנות להניע תהליך למידה שיתרום לילדנו תרומה משמעותית. משמעותית לאין ערוך יותר מתוכניות לימודים מוטלות מלמעלה, מועברות בפורמטים פרונטליים, ומכתיבים ללומד מה לעשות ומתי.

איציק חולדאי (מנהל תיכון גבעת ברנר) כותב הלילה בפייסבוק: "להבנתי מערכת החינוך מקבלת בימים אלה ממש את הבעיטה בתחת לה חיכינו שנים. חבל שאלו הנסיבות כמובן, אבל כנראה שנדרשה כאן בעיטה אדירה…" ועוד הוא כותב: "שיעור סינכרוני עם נוכחות חובה הוא עוד פרקטיקה שמשרתת את הצורך עכשיו (לראות שכולם בסדר ולעודד מגע חברתי) אבל לא מטרות עמוקות של החינוך בימים רגילים. אם נתרגם את הלמידה המסורתית לזום ולגוגל קלאסרום – פספסנו הזדמנות פז…"

אז מה אני הייתי עושה?

הייתי מזמין את ילדי ישראל לבנות לעצמם פלייליסט (תאמינו לי, הם יודעים מה זה). הייתי מזמין אותם לבנות רשימת צפיה ביוטיוב של דברים שהם רוצים לדעת יותר.

עשיתי את זה פעם עם סטודנטיות לתואר שני בחינוך. כל סטודנטית היתה אמורה לזהות משהו שהיא רוצה לדעת, בלי שום קשר ואילוץ לשום חובה או תוכנית לימודים, ללמוד אותו וללמד אותנו.

רוצים דוגמאות?

סטודנטית אחת למדה לסרוג (והדביקה את חדר המורים בשיגעון), אחרת למדה ליצור באמצעות עט תלת-מימדי, סטודנט למד להכין עוגיות של רמאדן, ועוד… פואימה פדגוגית.

אין דברים שאי אפשר ללמוד ביוטיוב, הילדים שם ממילא.

אורי, נכדי בן השמונה, לומד מיינדקראפט. לכאורה משחק מסך (עוד אחד מאלה שאנחנו כ"כ רגילים להשמיץ בגלל שהילדים נשתים לתוכו), אבל הוא לומד המון – כללים, טכניקות, אסטרטגיות, שימוש במחשב, עבודה בצוות, על עצמו, ואפילו אנגלית… את מיה, נכדתי בת ה-12 מיינדקראפט לא מעניין, אבל היא לומדת המון תנועה וקצב ומוסיקה מסרטוני טיק-טוק… אור לומד (גם בן שמונה, גם נכדי) ניסויים מדעים שאפשר לעשות בבית, ומעיין, אני בטוח שיתחיל בקרוב ללמוד על מכוניות מירוץ (הוא משוגע עליהן).

אני לומד פסנתר ותיאוריה של מוסיקה עם מקלדת שמתחברת למחשב, אני לומד כל הזמן כלים לפיתוח אפליקציות ו-AR (מציאות רבודה עליה כתבתי בפוסט הקודם). אני לומד על מנגנונים מכניים שאפשר לבנות בעץ (כמו הקיטים האלה שבניתי לאחרונה):

hurdi

זה "הורדי גורדי" כלי נגינה מימי הביניים שבנוי משכבות של דיקט חתוכות בלייזר, או זה:

junk air

אני לומד אלקטרוניקה (ארדואינו) ומכין לעצמי פרויקטים שאבנה עם נכדי כשיגדלו קצת, בקיצור – יד פה עולם מרהיב של תכנים – חכה של אלף פתיונות.

אז אם משרד החינוך היה רוצה להפוך את התקופה הזאת ללימונדה – צא להם מהוריד.

מה אני הייתי עושה?

הייתי בונה מאגר של מקורות למידה יוטיוביים כסוג של אינדקס ועורך אותו לפי סוגי התכנים. הייתי מציע מנגנון חיפוש חכם שהיה לומד תחומי עניין של ילדים ומנסה להציע להם דברים עם זיקה (מה שעושים מנגנוני החיפוש מטעמים מסחריים, הייתי בונה כמערכת חפה ממסחר.

זה מחזיר אותי לימים של הפורטלים – זוכרים? אלה היו אתרי מידע שרכזו סוגות שונות של תכנים, מה שהפכו להיות וואלה ו-YNET – כאלה. יותר מזה? זה מחזיר אותי לימים של אינציקלופדיה תרבות שהיתה מנגנון פיתוי לתכנים מרתקים דרך תמונות מרהיבות (כתבתי על זה כבר).

חכה של אלף פתיונות…

מצחיק לי קצת לחשוב איך לוקחים מהילדים את הכלים המשמעותיים ביותר שיש בידם ללמידה (שהם מגלים בעצמם) ומחליפים אותם בתכנים משמימים ומערכות שאינן מתפקדות כראוי. בעצם מצחיק? עצוב!

יש להניח שהמערכת תתנגד לרעיון כזה. ללא פיקוח? מה אם הילדים יגיעו לתכנים "אסורים"? רוב ההורים ממילא איתם בבית, תנו להורים הנחייה וליווי במעורבות עם הילדים – ההורים ימצאו שם תכנים מרתקים לעצמם, ללא ספק.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Hagit Lahav WhispeR2Reading  ביום 17 במרץ 2020 בשעה 9:18 am

    לא מסכימה עם כל הנאמר לגבי קדחת היוטיוב… יש עוד מקומות לשאוב מהם עניין. ללא ספק מתגעגעת לימי אנציקלופדיה תרבות עליה גדלתי בשקיקה, כל כרך וערך… אשתף מתחום העיסוק שלי – הוראת אנגלית כשפה זרה. אני גם מורה להוראה מתקנת ועובדת עם המתקשים ביורת בשפה. אני עדה בכל יום לכך שתלמידיי המתקשים ביותר באנגלית, ילדים בכתות ד-ה-ו, שמאוד מתקשים עם לימודי האנגלית בבי”ס, למרבה הפליאה (או שלא), מתגלה תמונה מדהימה לאחר כמה חודשים שבהם הם נשאבים לקדחת המיינקראפט. הם רוכשים יותר אוצר מילים ממה שירכשו בכל שנותיהם בבי”ס, והכל רק ממשחק שיתופי כגון מיינקראפט. הם זוכרים את המילים ושולפים אותן ללא בעיה. אז משהו נעשה נכון שם בסביבה הזו. משהו שתואם את המחקרים על רכישת שפה. צריך להיטמע בסביבה שדוברת אותה. צריך רצף, משך ואינטנסיביות. צריך רב חושיות וחזרתיות ובמרווחים קבועים ושיטתיים. הנה. זו הנוסחה. ומיינקראפט עושה זאת. עכשיו נסללה הדרך לשלב את המדיום בהוראה, לא רק של אנגלית, של כל תחום שהוא.

  • אילן בר שלום  ביום 17 במרץ 2020 בשעה 10:35 am

    בספרו ימים קשים או בתרגום נכון יותר זמנים קשים Hard Times כותב צ’רלס דיקנס על ההבדל העצום בין למידה מהעולם ללמידה בבית הספר! הספר הזה יצא בשנת 1854 והוא רלוונטי עד עצם היום הזה. אני מצטט כאן דוגמה אחת מיני רבות: “תלמידה מספר עשרים אמר מר גרדגריינד (המורה) והורה היישר באצבעו הרבועה אינני מכיר את התלמידה הזות. מי היא התלמידה “סיסי ג’ופ סר הסבירה מספר עשרים כשהיא מסמיקה, וקמה על רגליה וקדה. “סיסי אינו שֵם” אמר מר גרדגריינד אל תכני את עצמך סיסי קראי לעצמך ססיליה. אבא הוא שקורא לי סיסי, סר השיבה הנערה בקול רועד ושוב קדה. “אם כן עליו לחדול מכך” אמר מר גרדגריינד “אמרי לו זאת, ססיליה ג’ופ. הבה נראה. מה עושה אביך?” “הוא מטפל בסוסים בקרקס, אם טוב בעיניך סר” מר גרגגריינד הזעים גבותיו ודחה מעליו את משלח היד הלא רוצי “איננו מעוניינים בכך כאן. אינך צריכה לספר לנו על כך כאן. אביך הוא מאלף סוסים לא כן?”
    ואז מתחילה אינטראקציה לגבי תיקונים סתמיים שעושה מר גרדגריינד המורה מפאת בושתו על כך שהוא מאכלס בכיתתו ילדה של אדם הנקלה בעיניו. ואז מגיע הפאנצ’ליין! “כיצד את מגדירה סוס” (יש להניח כי היא יודעת היטב מהו סוס אך אינה יודעת להגדירו)! ככה רוב תלמידי ישראל הם בטח יודעים המון אך מורותינו ומורינו הנכבדים רוצים לשים את הידע בתוך קוביות ולבחון אותו ראו לכך כשלונות פיז”ה. הילדים יודעים הרבה יותר מאיתנו ואנחנו כל כך קטנים לעומתם בתחומים בהם הם אלופים! למה שלא ניתן להם לפעמים ללמד אותנו?! למה שלא נעניק לידע שלהם מקום? התבניות האלו לא בונות ידע ואת זה כבר ידע דיקנס ב 1954!

  • אילן בר שלום  ביום 17 במרץ 2020 בשעה 10:43 am

    טעות אחת: 1854!!!

  • מנהל פרפרים  ביום 23 באפריל 2020 בשעה 9:04 pm

    פוסטים כאלה יכולים לקבל הדים באתר פרפרים – הבלוגוספרה שלנו:
    https://isra-parparim.blogspot.com/
    מוזמן להצטרף

  • arikbenedek  ביום 4 במאי 2020 בשעה 9:25 pm

    לא יביך אותי כלל ועיקר לשתף אותך ב”קרב פורום” בפייסבוק. לאחר שצפיתי בסרט מומלץ ע”י מפמ”ר ספרות, בו עמדה מורה והקריאה בקול אבל איזו פרשנות לאיזה שיר, כשיעור מקוון/מתוקשב. שיעור משעמם עד דמעות זה [ אני נטשתי אחרי 5 דקות, בהן נתתי כבוד למורה האומללה שמשוכנעת שהיא הכי “מתקדמת” ומודרנית, ובכלל בגלל שהפיקוח לקח שיעור שלה, אז בכלל ] ועוד כמה שמצאתי בגיגול פשוט כמו כאלה ביקשו כסף לסרטון משעמם, או מורה שישבה עם הכלב שלה על המיטה הסתורה שלה ולימדה בהתלהבות שיר של ביאליק, כתבתי בקשה בפורום המורים לספרות, הממלכתי וביקשתי המורים והמורות להפסיק לייצר סרטונים מהסוג הזה. הסברתי את הבעיה: חוסר הכרת מדיום הצילום, בעיות בתאורה, בעיות בעמידה מול מצלמה, חיקוי שיעור פרונטלי [שהוא לא פחות משעמם, אגב ].
    מייד הותקפתי, מורים שונאים ביקורת אתה בטח יודע, מה אתה מצפה? מה אתה מעביר ביקורת בלי לתת הצעות אחרות, זה מה שבקשו מאיתנו ועוד סוגים שונים של ביטויי מגננה, וכן אפילו חרדה.
    אני לכשעצמי כתבתי שם שאין כפיה ודרישה לצלם סרטונים, אפילו ה-זום הוא בקשה לא חובה. אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו. אנחנו יודעים להפעיל אימייל, אנחנו יודעים להכין מצגות יפות, אנחנו יודעים להכין דפי תרגול אינטראקטיביים.. למה סרטים משעממים כלכך?
    הרעיונות שלך מבריקים, לדעתי. הלוואי והמערכת המוסדית היתה מסכימה לסוג כזה של עבודה ולמידה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: