אוריינות טכנולוגית – 2030

בימים האחרונים מתפתח דיאלוג בהתייחסות למשמעות המונח "מיומנויות טכנולוגיות". הגילוי שבמסמך מיומנויות 2030, עליו כתבתי בפוסט הקודם, לא מתייחס משרד החינוך ל"מיומנויות טכנולוגיות" למרות שכלל אוריינות דיגיטלית, והדיון שהתפתח בפייסבוק בעקבות שאלה ששאלתי בעניין הנחלת מיומנויות טכנולוגיות, הדגיש את העובדה שרבים מבין המשיבים התייחסו ל"טכנולוגיה" כאל טכנולוגיות דיגיטליות, והשאירו בצד, נכלמת, את הטכנולוגיה היצרנית. לעומת זאת, כמו שהזכרתי בפוסט הקודם, הולכים ופורחים בארץ (ובעולם) סדנאות יצירה (מייקרס-ספייס, פאב-לאב…) שרואים לעצמם מקום חשוב בתהליך החינוכי. בתי ספר רבים כבר מקימים לעצמם כאלה סדנאות או, לפחות, בשאיפה להקים. ביקור בסדנאות כאלה (וביקרתי ברבות מהן), מציג מגוון רב של מיומנויות – חלקן דיגיטליות וחלקן מיומנויות של שימוש בכלים באופן ישיר על החומר ליצירת תוצר מוחשי. הפליא לטעון, אפילו, ידידי יוסי שוורץ, שמציע שכל מלאכה תבוצע בידי רובוטים.

ב-2009, כתבתי פוסט בבלוג הזה בשם "אבא, תקנה לי עפיפון". כתבתי אותו אחרי שיצאנו לראות את תחרות הפיסול בחול בחוף בית ינאי. היו שם מאות עפיפונים באויר, לא הייתה שם אפילו טיארה אחת.

חשבתי על המשמעות של לבנות עפיפון, לתקן ברז דולף, לאתר קצר חשמלי בבית, לתלות מדפים על הקיר, לבנות צעצוע, להרכיב את הארון שקנינו באיקאה… זה חשוב? חשוב שילדים ידעו להחזיק מקדחה?

זה הרבה יותר מזה.

אני מצטט מ"אבא, תקנה לי עפיפון"

"עד שלא עמדת בשדה הפתוח, מחזיק מקל שחוט קשור אליו… והחוט מתוח מאד, כאילו שואף להרים אותך למעלה, למעלה… ומעליך מתנופפת טיארה שחלקה אדום וחלקה ירוק.. וזו הטיארה שאתה ואלכס בניתם במו ידיכם, לא הבנת מהי התרממות הרוח".

אני חושב שתסכימו איתי שלבנות עפיפון עם אלכס, היא פעולה שהיא יותר מלבנות אותו. זוהי פעולה שמזמנת "יוזמה, תיכנון, אילתור, ניהול משאבים, הפקה, הערכה, ניסוי, התמודדות עם תסכול, מוטיבציה פנימית, שיתוף פעולה, עבודת צוות, רעות…"

העניין הוא שבעולם שבו הבשורות הבאות הן טכנולוגיות (רובן דיגיטליות), אין הבדל בין מיומנויות דיגיטליות למיומנויות טכניות – זהו עולם שלם והרמוני – עולמו של המייקר.

כתבתי לא מעט בפוסטים קודמים על משמעות החינוך ל"מייקריות", אתמצת ואומר – זהו מצב של ראש (כמו שכתבתי בפוסט האחרון בבלוג): "ראשית לכל זוהי תחושת מסוגלות: אני רואה משהו שצריך לתקן או ליצור (בד"כ פתרון לבעיה), אני יודע לתכנן את הפתרון (או להסתייע בחברים שיכולים לעזור לי), לעצב אותו, להגדיר את לוחות הזמנים והמשאבים הנחוצים, לבחור חומרים מתאימים, לבחור את הכלים המתאימים, להפעיל אותם, להרכיב את התוצר ולהעריך את איכותו כפתרון לבעיה."

מחרטה

ראיתי בכפר גלים ילדים עובדים עם מורה לביולוגיה על בניה של חוות נמלים. הם השתמשו בחומרים כמו עץ, דיקט, פרספקס שקוף ובכלים כמו משור שולחני, חותך לייזר, מקדחה ומברגה, פטיש ועוד…

האם זוהי למידה משמעותית? האם צריך ליצור חוות נמלים בכדי לדעת יותר על הנמלה?

בואו נעשה זום החוצה. נסתכל על הדברים מלמעלה:

מה הילדים לומדים – רק ביולוגיה? רק להתכונן לבחינה על הנמלה?

יש, כמובן, שיגידו שכמובן – זה המנדט שלנו – להכין אותם לבחינות הבגרות. התייחסתי כבר פעמים כה רבות ללמידה מהסוג הזה, שאני משועמם מידי בכדי להרחיב את היריעה בנדון.

בואו נדבר על למידה במובן רחב יותר – בואו נדבר על צמיחה.

מנגנון הצמיחה של ילד תלוי בגורמים רבים. יש לו השלכות של תכנים בעולם אינטרדיסציפלינרי, יש לו השלכות של מסוגלות ותחושת מסוגלות, יש לו השלכות חברתיות, יש לו השלכות ערכיות…

מה שהילדים לומדים על הנמלה בפרויקט חוות הנמלים, הוא הרבה מעבר לנמלה (ואולי, אפילו, הרבה יותר חשוב).

לשם יצירת סביבת למידה מצמיחה כזאת אנו צריכים לתת בידיהם של ילדינו כלים רבים להתמודד עם העולם שמסביבם – אך בראש ובראשונה אנחנו צריכים לתת בידם ראש של "אני מסוגל".

אני, שבניתי עפיפון עם אלכס והוא עף (העפיפון, לא אלכס), שבניתי עם רותי ודני חוות נמלים ואפשר לראות את אורח החיים שלהן והצגנו את החווה בתערוכת הפרויקטים שלנו, אני מרגיש שאני מסוגל לעשות דברים. אני מסוגל לפתור בעיה, להמציא, ליצור משהו אמיתי שמרגישים בידיים.

נשאלתי לא מעט בדיון בפייסבוק שהתעורר אתמול והיום – על אילו מיומנויות טכנולוגיות אתה מדבר? הרי "אוריינות דיגיטלית" מופיעה ברשימת המיומנויות של 2030?

ואני אומר:

גם… לנסר, לרתך, להלחים (בדיל), לחתוך, להכין קובץ דיגיטלי להפעלת CNC, לתקן קצר, לבנות מעגל, לתכנת לוח שליטה ובקרה, לשייף, להדביק, לחרוט…

אני צריך לדעת להפעיל:

משור נימה, רתכת, מלחם, מחרטת עץ, חותך לייזר, CNC, מקדחת עמוד, מברגה – ועוד רבים…

אני צריך לדעת להדביק (זו תורה לא פשוטה לפעמים)…

אני צריך לדעת לבחור חומרים מתאימים למשימה, לשרטט מה שאני רוצה לבנות, להעריך את איכות התוצר, לשפר…

אני מקווה שברור לנו שאין אלה מיומנויות שנולדים איתן (אלה אינן "מיומנויות מסך").

לסיכום, וכתשובה ליוסי שוורץ, אני ממליץ מאד לקרוא את הסיפור "איית את שמי באות ס" מתוך הספר "מחר כפול תשע" של אסימוב.

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שייקה שפריר  ביום 23 בדצמבר 2019 בשעה 5:02 am

    מסכים מאד עם המאמר. אני עוסק בתחום זה זמן רב. יסדתי בזמנו תחרות בשם "פרויקט גילדור" (עדין ניתן חראות באינטרנט/מרשתת) בו התלמעדים ככיתה נדרשו לבנות מוצר טכנולוגי יל פי דרישות מפורטות ממש כמו בחיים. בד'כ היה שילוב של מיומניות מעשיות רבות ומיומנויות דיגיטליות. אני מאמין שיש לשלב מיומנות טכנולוגית משולבת כנ"ל בתוך הלימודים.
    בעניין עפיפונים. יצא לי לבנות עם נכדי עפיפון לתחרות. קראנו, הבנו, חשבנו על עפיפון שיוכל לזכות בתחרות כך שיהיה לו תוספות של חשיבה יצירתית/חדשנות, בחרנו, תכננו, ערכנו רשימת חומרים וכלים, נסענו, לקנות את החלקים, בנינו, צירנו, והעפנו. הוא הבין המון פיזיקה שכלל וקטורים, כוחות, היסטוריה של עפיפונים והשימוש בהם למטרות מעשיות שונות, משקל סגולי, חוזק חומרים, שימוש בכלים ועוד המון. ככל הנ"ל בא במקביל לאהבת הלמידה, לחוויה ולשיתוף פעולה פורה בין נכד לסבו . כעת העפיפון נמצא אצלם בבית הגדול במקום כבוד בסלון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: