מלמידה ממקודת תוכן ללמידה ממוקדת יישום

לא מעט כתבתי על חוסר המשמעות ועיקרון ההשטחה, בניסיון לרתום את הטכנולוגיה להנעת שינוי מהותי בכיתה, כאשר תוכניות הלימודים, מבנה ההוראה והיררכית המטרות אינם משתנים. השאלה שאני מתכוון להתמודד איתה ברשימה זו היא: האם יש סיכוי לשינוי גם במערכת האילוצים הקיימת.

נחדד:

האם במערכת שתוצאותיה נמדדות ע"י בחינות הבגרות בסופו של תהליך, יש סיכוי להביא ילדים ללמידה מתוך צורך אותנטי במידע.

מהו צורך אותנטי במידע כבר הסברתי ברשימות קודמות, אפילו כיניתי את התהליך בשם "למצ"א" (למידה מתוך צורך אותנטי), הפעם אנסה להראות דוגמאות שיעזרו לקוראים להבין איך יוצרים צורך אותנטי בסביבה מונעת ע"י תוכניות לימודים שבקציה בחינות הבגרות. לצד מטרה יומרנית זו, אנסה לצייר את תובנותיי לגבי תפקידיה של טכנולוגיות המידע בסביבת למידה כזאת.

אז איך מלמדים "מדידה" באופן שיחולל אצל ילדים את הצורך במידע?

אתמול, במסגרת קורס לתואר שני במכללת קיי בבאר שבע, קורס בו אנו מתמקדים בחיפוש דרכים לשינוי המיקוד מלמידה ממוקדת תוכן (כמו למשל "מדידה"), ללמידה ממוקדת "יישום", ספרו שתי תלמידות (גננות), שהן מתכוונות ללמד ילדים "מדידה" באופנים שונים שבהם הם יעסקו ביצירה שתצריך מידות (למשל היקף הצוואר ביצירת תחפושת, גובה הצמח בגן הירק…). נקודת המוצא מבחינתי איננה לימוד "מדידה". נקודת המוצא צריכה להיות יוצרים תחפושת או בונים טירה מקוביות ולשם כך צריך למדוד. לכאורה, אין הבדל, אך יש, לדעתי, הבדל עמוק ותהומי.

כאשר אנו מתכוונים ללמד "מדידה", אנו יוצאים מתוך מטרה תכנית. מישהו החליט שילדים בגן צריכים ללמוד "מדידה" כתימה.

חיפשתי "תוכנית לימודים לגן" ומצאתי את המסמך הבא:

 

זהו מסמך רישמי של המזכירות הפדגוגית. המסמך הוא מ-2010, ואינני יודע אם יש לו עידכון, לכן הדברים שאביא אינם בבחינת ביקורת אלא דוגמה לצורך בשינוי נקודת המבט כשמנסים לבנות תוכנית לימודים לילדים.

1 .מושג המספר / 15
פירוט נושא מושג המספר / 17
ספירה / 17
ספירה אחורה / 18
התאמה חד-חד ערכית / 19
מנייה / 20
השוואת קבוצות על ידי מנייה / 22
מספרים סודרים / 23
אומדן / 23
ייצוג של כמויות / 27
מספרים ופעולות / 28
חיבור וחיסור / 29
חלוקת קבוצות עצמים לקבוצות שוות / 30
המושג חצי / 31
דגמים חוזרים / 32
2 .תחושה מרחבית וגיאומטריה / 34
תרשים תחושה מרחבית וגיאומטריה / 35
פירוט הנושא תחושה מרחבית וגיאומטריה / 36
תחושה מרחבית – תיאור מילולי וייצוג חזותי של יחסים במרחב / 36
תפיסה חזותית של גופים וצורות הנמצאים במרחב / 37
גופים וצורות – היכרות בסיסית עם גופים וצורות / 38
צורות וקווים / 39
מצולעים / 41
גרפים ופריסות / 44
סימטריה / 45
3 .מושגים כמותיים בחיי היום–יום / 46
יחסי גודל / 48
מדידות – השוואה ישירה והשוואה בעזרת מתווך / 49
מדידה ביחידות מידה שרירותיות ובאמצעי מדידה מקובלים / 50
אומדן / 52
זמן – מושגי זמן / 53
שעון / 54
כסף – זיהוי מטבעות ושטרות / 55
שימוש בכסף בקנייה ומכירה / 55
איסוף וייצור נתונים – מיון וארגון / 56
ייצוג נתונים / 57
ניתוח נתונים / 57

ברור לי גם שאני חוטא ומוציא דברים מהקשרם, כי תמיד מדברים על גישות למידה התנסותיות, רלוונטיות לחיי היום יום (ראו מספר 3 "מושגים כמותיים בחיי היום-יום" לדוגמה).

עדיין טענתי היא (ולא מעט ממנה שאבתי מתפיסתה החינוכית של אימי ז"ל (ד"ר נחמה ניר-יניב, שהיית המפקחת הארצית על גני הילדים לפני שנים רבות) שגן הילדים איננו מקום בו צריך "ללמד". כשיש תוכנית לימודים ונושאים לימודיים מוכתבים, יש ילדים שיצליחו לעמוד במטרות ויש שלא יצליחו. אסור שילדים יתחילו לתייג את עצמם כמסוגלים פחות, ולמרות כל כוונותיהן הטובות של הגננות וסיסמאות המערכת, ילדים מתוייגים, רואים את זה בעיני הגננת.

אל נא תשכחו שילדים לומדים מיום היוולדם, הם לומדים את העולם בדרכים שלהם, אפילו כשעוד אין להם שפה לנסח בה את התובנות שלהם.

אבל חשוב למדוד בגן הילדים. חשוב למדוד אם רוצים לבנות טירה מקוביות, חשוב למדוד אם רוצים להתאים תחפושת, וחשוב למדוד כמה צמח הצמח בגן הירק. זוהי דרך להבנת העולם. כל מה שצריך לעשות, לדעתי, הוא לשנות את נקודת המבט. בל נלמד ילדים מדידה, בל ננסח מדידה כמטרה לימודית, בואו ניתן להם למדוד.

אז אם הילדים רוצים לבנות טירה בגן, הם יצטרכו לחשב (תוך ניסוי ותהייה) את גודל הטירה ביחס לכמות הקוביות שיש להם והם יבנו טירה. את הצורך במדידה הם יגלו בעצמם ולבד יפתחו אסטרטגיות מדידה.

אז פינת הקוביות בגן היא מקום מעולה לעורר ילדים לגלות צורך אותנטי במדידה, ללא הגדרת מטרה מראש בהקניית המונח "מדידה" ובודאי ללא הצורך לסמן וי אם הילד מצליח או לא.

עד כאן הדוגמה מהגיל הרך…

ניקח את זה הלאה?

כאן כבר לא נוכל (בינתיים) להתכחש לתוכנית הלימודים, שהרי כולנו מבינים את המציאות וזו, מסולפת ככל שתהייה, עדיין מוכתבת ע"י בחינות הבגרות), וצריך ללמוד מתמטיקה ופיזיקה אבל… את הצורך במונחים מתחום המתמטיקה ומונחים מתחום הפיזיקה, נוכל להביא באמצעות פרוייקטים שבהם ילדים (בחטיבות הגיל השונות) יצרכו את המושגים ככלי לביצוע משימה חשובה עבורם – למשל "שוק" בחטיבה הצעירה, בניית מתקן שימושי בחצר בית הספר בחטיבת הביניים ובניית בית זעיר נייד לחסרי בית בחטיבה העליונה, כמו זה:

TinyHouse

אז נגיד שיש הסכמה. נסכים שאפשר לרכוש מונחים מתמטיים ופיזיקאליים כשבונים בית. עדיין – איך נדאג לכיסוי כל תכנית הלימודים? בכל תחום?

כאן באה שיטת המיפוי. בכל שנה ממפים את המונחים בכל תחום בהם נגע כל ילד ומשווים אותם לתימות הנדרשות בתכנית הלימודים.

האם את כל תכני הלימוד אפשר להפוך ליישומיים? בכל שכבה?

לטענתי, בודאי.

ראוי לגוון מאד ולהכליל בתוכם מיומנויות יסוד – ראוי, למשל, לשים דגש מהותי על שפה. ניתן לתכנן יישומים עתירי מלל כמו משפטים ציבוריים, כתבי חידה ופיענוחם, תערוכות יצירה ושירה וכד'.

ולגבי מקומן של טכנולוגיות למידה?

אין כלים ראויים יותר מלהציג ללומד/ת את המידע הנדרש לו/ה לביצוע משימה מכלים טכנולוגיים. כלים אלה יכולים להציג ללומד/ת מידע בזמן הנחוץ, ממוקדי צורך, במקום בו המידע נדרש.

אין כלים ראויים יותר לניהול משימות, לתיכנון, להפקה ולשיתוף מכלים טכנולוגיים. כלים כאלה אינם תקועים במחוייבות לתפישה פדגוגית זו או אחרת או לסיסמאות בהן מערכות מנסות להגן על עצמן – כלים אלה מאפשרים ללומד/ת להתנתק מהתלות במסגרות הפורמליות השונות ולהיות לומד/ת עצמאי במלוא מובנה של המילה.

רוצה לדעת יותר?

רוצה להציע עמדה מנומקת אחרת?

הגב/הגיבי נא.

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • 1990marin  ביום 12 במרץ 2019 בשעה 4:11 pm

    מסכימה עם כל מילה.
    הגיע הזמן לשנות מערכת שלמה
    שלא מתמקדת בשורה התחתונה בהתפתחות הפרט או הכשרת האדם להגשמה בעתיד,
    אלא במרדף אחרי הציונים המושלמים בבגרות.
    שינון ללא הבנה.
    אני מאמינה שאפשר אחרת
    אולי בכוחות משותפים (של כל מי שבאמת איכפת לו מדורות העתיד שקורסים תחת הלחץ בחיים הבוגרים אחרי ש"סיימו ללמוד") נצליח לגרום לשינוי.

    • אורית  ביום 16 במרץ 2019 בשעה 9:52 am

      מדידת אנשים כתרבות ואורח חיים היא שורש הבעיה ובפרט שכולנו יודעים שמגישה תמיד מכוונת עצמה למה שניתן למדוד ומפספסת בגדול את מקומם של הרבה דברים אחרים .
      מדידת הניראה יוצרת מצב שמאדיר את מה שנמצא מתחת לפנס
      יש עוד הרבה מה לאמר על כל זה ועל השיטה ומגבלותיה אך לעת עתה רציתי להפנות את זרקור הפנס להבט זה

  • נעמה  ביום 13 במרץ 2019 בשעה 6:16 pm

    בעקרון מסכימה עם כך שהמדידה התמידית של הילדים לא מועילה ואף גורמת נזק לרבים. עם זאת, חשוב שלצוותים החינוכיים יהיו הידע והיכולת לתווך לילדים מצבים של תסכול וגם היכולת לאתר את אלה שזקוקים ליותר עזרה או לטיפול. כבר נתקלתי בילדים שמרב ש"נתנו להם את הזמן שלהם " פתחו פערים ותסכולים רבים.

  • ywelis  ביום 7 במאי 2019 בשעה 8:31 pm

    נוכל להתכחש… אם נקבע, כמו בפינלנד, שהיעד של הלימוד הוא הדבר הקבוע היחידי, והדרך (כלומר התוכנית) – פתוחה לגמרי לכל רעיון יצירתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: