ובכן עברו 10 שנים. מאז הצטברו בבלוג הזה כ-110 רשימות, שקיבלו כ-120,000 קריאות. כשאני מסתכל על תוכן העניינים, אני תופש שבעצם אני פורש פה את כל התורה החינוכית שלי.
בכדי לחגוג קצת, החלטתי לזמן מחדש את הרשימה הראשונה שכתבתי. קוראים לה "התרמית השניה בגודלה בתולדות האנושות". מזמין את כולנו לגלות מה השתנה…
בבית הספר מלמדים אותנו שלא לסמוך על המזל
ובזיעת אפך תאכל לחם.
דברי חכמה דברים נבונים, אלא מה?
תלמידים הרבה יש ברוך השם
בתי ספר הרבה – אין.
למה? – אין תקציב
מה עושים? – מפעל הפיס
בשביל מה?
בשביל לבנות הרבה בתי ספר מה שאין.
בשביל מה לבנות?
בשביל ללמוד וללמד
מה ללמד? – ללמד שלא תסמוך על המזל,
ובזיעת אפך תאכל לחם.
כולם חכמים כולם
ביצוע: הגשש החיוור
מילים: ירון לונדון
לחן: יאיר רונזבלום
אז מה למדנו?
שלא לסמוך על המזל? שפייס זה טוב?
ששניהם?
מזה שנים אני עסוק במסר הכפול של מערכות חינוך בארץ ובעולם. יש בעיה עם מסרים כפולים. ילדים שמפתחים את התפישה העצמית, הערכית והחברתית שלהם מתבלבלים ממסרים כפולים. כמו אותו ילד שההורים אומרים לו כשדופקים בדלת: תגיד שאנחנו לא בבית חמודי ואתה יודע שאסור לשקר, נכון?
מזה שנים שאני מסתובב במערכות חינוך בארץ ובעולם ומרגיש שמשהו לא מסתדר לי. אז לפני כ-10 שנים התחלתי לשאול את תלמידי, ואח"כ מורות ומורים שאלה אחת, לא רשמית, בנוסח הבא:
אם היית יכול/ה להשפיע על הדרך שבה היית רוצה לראות את ילדך האישי גדל מה היית מעדיף/ה:
1. מצליחן
2. אוהב ונאהב
כמובן יש רבים שמנסים להתחמק בטענה שאפשר להיות גם מצליחן וגם אהוב ונאהב, אבל כשאני לוחץ בוחרים לבסוף.
אז 75 עד 80 אחוז מהאנשים בארץ ובקנדה (כבר ענו לי למעלה מ- אנשים 600) בוחרים באפשרות השנייה.
אנשים ככל הנראה, למרות מסך הציניות, למרות הרדיפה אחרי, למרות התחרותיות, עמוק בתוך עצמם הם נשמות שמחפשות אהבה.
אבל.
אז בא השלטון ומגדיר תוכניות לימודים.
האם תוכניות הלימודים מדגישות אהבה? מדגישות קשרים בין אישיים? מדגישות את הכלל החשוב מכל: "ואהבת לרעך כמוך"?
בסיסמאות, אולי.
ההדגש המובהק של תוכניות הלימודים, בכל העולם (כמעט) הוא התוכן.
לוקחים ילד ובמקום לתת לו הזדמנות להבין את העולם שמסביבו דרך הכלים הכי רלוונטיים בשבילו: דרך הקשרים החברתיים שלו, דרך המשפחה שלו, דרך דברים שהוא אוהב לעשות ודרך הדברים שהוא לא אוהב לעשות, ממלאים לו את הראש בתכנים שמישהו חושב שחשוב לו לדעת או שחשוב לו ללמוד.
מי זה המישהו הזה?
תוכניות הלימודים מפותחות בידי מומחים לפיתוח תוכניות לימודים, אבל ההדגשים מכוונים ע"י השלטון. אז אם לומדים תנ"ך או חשבון או היסטוריה – זה בידי השלטון. אם לשלטון אין מספיק כסף ללמד אומנות או מוסיקה, זה בגלל שמישהו חושב שללמד היסטוריה זה יותר חשוב.
מה לומדים?
לומדים דברים שאפשר להראות בהם התקדמות באופן כמותי: דרך ציון.
מה המטען הערכי של הציון? הפוך מהנטיה הערכית של האנשים.
אם "ואהבת לרעך כמוך" הוא החזון – בא הציון ומכוון לתחרותיות בין אישית: אם קיבלת 90 במבחן, כמה קיבל דני? כמה היית רוצה שדני יקבל?
אז "ואהבת לרעך כמוך"? כמו שכתוב על השלט התלוי בכיתה או "הלואי שאקבל את הציון הכי טוב בכיתה"?
לשלטון יש מטרות משלו: פקידים צריכים להראות התקדמות?
אז השלטון מכתיב כלים למדידת הצלחת תוכניות הלימודים – מבחנים אזוריים, מבחנים ארציים, מבחני בגרות…
מה מבחנים בוחנים? יכולת לאהוב?
מבחנים בוחנים ידע שאפשר למדוד.
הורים ומורים רוצים שילדים יצליחו במבחנים ו"מוכרים" לילדים את מושג ההצלחה כמטרה עליונה.
וככה זה כבר מאות שנים…
וגדלים ילדים על בסיס של מערכת ערכים שונה לחלוטין מהתפישה הערכית של הוריהם, והילדים גדלים להיות הורים וחלקם אפילו להיות פקידים ואנשי שלטון ו…
"…או או או או
איך שגלגל מסתובב לו…"
(יענקלה רוטבליט)
אז אני טוען שמערכת החינוך זו התרמית השנייה בגודלה של האנושות !
תרמית לא מכוונת, אולי, תרמית של שלומיאליות בעיקר, אבל תרמית !
אגב, תשאלו מה הראשונה?
נו… מלחמה כמובן.
תגובות
תודה
וואו… אהבתי. גם את ה"מה" ולא פחות את ה"איך"… כואב, אבל כאב הוא חלק אינטגרלי מתהליך של התפכחות…
מדהים 🙂
הרעיונות של המאה הקודמת עדיין בועטים ומדהים לקרוא כמה הצורת לימוד היא כל כך לא רלוונטית ועדיין ממשיכה.
מזל שיש את חינוכית שעזרה לי לגלות את הבלוג הנהדר הזה 🙂
איך ניתן ליצור איתך קשר?
היי פרופסור יניב 🙂
זאת מרין, דיברנו לפני יומיים בבוקר (לעונג הוא לי) ומאז אני קוראת כל פיסת מידע (ויש המון) אצלך פה בבלוג, ויש לי שאלה – מה לדעת הצעד (או הצעדים) שיוכל "לפקוח את עייניה" של המערכת הקיימת לטובת גידול דורות של יוצרים (או במילים שהשתמשת – לומדים עצמאיים)?
משהו שניתן ליישם כאן ועכשיו כדי לקבל את השינוי הרצוי שמאחר לו כבר מינימום 150 שנים.