דיון בעקבות הפוסט טכנולוגיה בחינוך – היום שאחרי


בעקבות הפוסט הקודם, התעורר דיון מרתק, אבל בפייסבוק, לא כאן. אני רואה לנכון לרכז את עיקרי הדיון לפוסט הזה בתקווה לעורר הדים.
נועז גולן חנני, הטכנולוגיה לא שינתה ולא תשנה. השינוי צריך להתחיל בפדגוגיה. יודע מה, עוד לפני, השינוי יוכל להתחיל כשיגדירו את תפקיד בית הספר.
כלל ראשון בניהול כל פרוייקט הוא שבלי הגדרה של מטרות לא מתחילים.
טכנולוגיה היא כלי ושום כלי לא מקדם כשלא מוגדרת מטרה.
Hanan Yaniv גוזי (כך אני קורא לגולן עוד מימי מחר 98 באצבע הגליל), הפדגוגיה כבר זועקת שינוי. מודלים חדשים מצליחים במקומות שונים בעולם ובארץ אבל לא מקשיבים להם. המטרות ברורות אפילו בלי להגדיר תפקיד לבית הספר – כולנו נסכים למשל שעלינו לפתח "לומד עצמאי", "יכולת עבודה בצוות" וכאלה… סיסמאות כאלה חרוטות אפילו על קירות בתי הספר הקונבנציונליים. אני מסכטים שטכנולוגיה היא כלי, אבל ללא הכלי הזה אי אפשר לקדם את המטרות שהזכרתי במיטבן. גם הסוס הטרויני היה כלי ותראה לאן הוא הוביל את טרויה…
נועז גולן הסוס הטרויאני היה כלי ששירת מטרה. מטרה מוגדרת, מדידה.
לומד עצמאי אינו מטרה, יכולת עבודה בצוות אינה מטרה.
איך אתה רוצה לראות את הבוגר יכול להוביל למטרה. כרגע אין מטרה. יש את מי שרואה את המטרה בהכנת הבוגר לאקדמיה, יש את הרואים ביצירת אזרח טוב יותר, יש שרואים בהשכלתו את המטרה וכן הלאה.
כשאינך יודע מה אתה רוצה אינך יכול ליצור​ כלים שיסייעו לך להגיע למקום בלתי מוגדר.
 Hanan Yaniv טוב, גוזי, אז בעניין של לומד עצמאי כמטרה, או אדם המיומן לעבוד בצוות כמטרות – נשאר חלוקים…
Ella Mark אני חושבת שאחת הבעיות היא שהדור של המורים (וכל הדור של המורים – גם ההורים), הוא דור ביניים שכבר נולד לתוך טכנולוגיה אבל פרימיטיבית יחסית (טלפון קווי, טלוויזיה וכו) והם מעבירים את החומר בצורה דומה לזו שהם למדו בה (גם אם יש שימוש בטכנולוגיה הוא עדיין במסגרת הפרונטלית הרגילה). ואילו הדור שהם מלמדים כבר חווה את הטכנולוגיה של היום, שמונחת לו בכף היד מגיל 0 כמעט, בצורה אחרת שאני חושבת שאנחנו המבוגרים, מעצם היותנו מבוגרים, לא מצליחים להבין במידה כזו שתאפשר לנו להשתמש בזה בצורה שטובה להם.
Hanan Yaniv אלה, אין ספק שאת מצביעה על אתגר רציני. בכדי להשתמש בכלים שאני מציע לפתח נצטרך מורים שיהיו מוכנים לקבל על עצמם את האחריות להשתמש בהם במיטבם. מנסיונותי עם מורים (אלפים עד היום) אני יכול להעיד באופטימיות יחסית שלא מעטים מהם נקראים לאתגר ומשקיעים את נשמתם בלהתמודד.
Hanan Yaniv כמובן, השיטות המוכרות משרתות את הצרכים הקיומיים שלהם. ציונים, בגרות… אלה צרכים מסולפים שהמערכת משתמשת בהם בניגוד למטרותיה שלה. במקום שבו מוצגות אלטרנטיבות קיומיות (ועל כאלה כתבתי לא מעט בבלוג) ההתלהבות (בד"כ) מרובה.
Ella Mark נכון. ולכן אני חושבת שיש צורך להבין את הדרך בה הם משתמשים בטכנולוגיה ע"מ לחולל שינוי. זו גישה שבה אנחנו לומדים מהם על מנת לעזור להם להתפתח.
ואת זה אני כבר אומרת כאמא לילדים צעירים.
Ella Mark בקיצור אני מסכימה איתך והייתי שמחה להיות חלק מהשינוי הזה
Yossi Schwartz מי יוציא את המערכת ממצב הנוחות? כל שינוי מעורר התנגדות ושינוי צריך לדעת לנהל. לכן השינויים קטנים ומקומיים.
Malka Levy ואולי מי שכושל אלו מוסדות להשכלה גבוהה המכשירות את המורים ונותנות להם תעודת מורה
Dovi Weiss חנן, הצלחת לגרום לי לחשוב…ובהינתן השעה המאוחרת זה הישג משמעותי.
מה שאני לא מצליח להבין זה מדוע האבולוציה הכלכלית לא מצליחה לפעול בתחום של טכנולוגיה חינוכית. כלומר, אכן יש להרבה אנשים, כמו שאתה טוען, צורך אמיתי בכלים טובים – כיצד קורה שאין גופים מסחריים שינצלו את ההזדמנות העסקית ? זה לא הגיוני !
מכאן אני למד ש: או שיש בכל זאת כלים מוצלחים של אנשים שמבינים עניין (גוגל דוקס PEARDECK ? POLL EVERYWHERE ? CMAP ?)
או שהצרכים שאתה מדבר עליהם קיימים רק אצל מתי מעט כמו חנן יניב אבל ההמונים עדיין לא בשלים לקבלת הכלים האמיתיים ?
Hanan Yaniv דובי, גופים מסחריים מפתחים כלים מתוך אינטרסים כלכליים ולא פדגוגיים. גוגל דוקס בסביבה של טכנולוגיה עכשוית הוא בקושי לוח וגיר. הוא אמנם מציע סביבה ליצירה שיתופית, אך גם המרכיבים החברתיים שלו וגם מערכות ניהול הידע שלו הם ארכאיים עד אימה. CMAP פותח בסביבה אקדמית מתוך שיקולים אקדמיים לצד מחקר אקדמי כשהמימון היה ממוקד אקדמיה ולא מסחרי. את יתר הכלים אינני מכיר, אבל מוזר שלא העלית אפילו דוגמה אחת שפותחה בארץ. שוק החינוך איננו מציע הזדמנות עסקית נדיבה למפתחים (אני מניח שאתה מבין את זה לא פחות ממני) ולא יממן אלא פיתוח של כלים שהולמים את מטרות מערכת החינוך (ואני מדבר בעיקר על הארץ). כלים שהולמים את צרכי מערכת החינוך בארץ מוגבלים, כמו שכתבתי, לתכתיביה של מערכת שאיננה מבינה את הצורך בשינוי מהותי של מטרותיה (ואין זה המקום לפרט למה). בכל מקרה, יש לי דוגמאות לא מעטות לפיתוחים פורצי דרך ומציבי סטנדרטים שהוכיחו את עצמם בגדול (היית שותף לפיתוח של כמה מהם – "קטנים כגדולים", "הכל בסוודר", ועוד) שלמרות ההפצה הרחבה שלהם הם לא הצדיקו את עלויות הפיתוח בגלל שיקולי תיקצוב
עוזי מלמד חנן, הלואי שיקום גוף כזה. אבל, הכלים זה לא העיקר.
במשרד ראש הממשלה קם גוף עתיר תקציבים, שנקרא "ישראל דיגיטאלית", שהקים צוות חשיבה לדיגיטציה בחינוך, אבל גם הם מיקדו את מבטם בטכנולוגיה ולא בחינוך, עיקר ההשקעה שלהם היא ב- MOOC, המצאה ממש חדשה – לימוד מרחוק. (המציאו אותה רק לפני קצת יותר מ- 150 שנה) שוב פדגוגיה ישנה שהלבישו עליה כלים חדשים וסבורים שהצילו את החינוך. ולא מפריע להם להשקיע הון למרות שכבר הוכחה היעילות הנמוכה של ה- MOOC.
אני מסכים לגמרי עם הרישא של המאמר: צריך לשנות את הפדגוגיה (ואת מטרותיה): למידה עצמית, למידה שיתופי, איתור ושימוש מושכל במידע וכו'. האם השינוי הזה לא מתרחש מפני שאין כלים נאותים וצריך לפתחם? הרשת, שמתרוצץ בה מידע בלתי מוגבל, יכולה, בעצם קיומה, לשמש לפיתוח למידה עצמית, לפיתוח יכולת להשתמש במידה בתבונה וביעילות, קיימים גם כלים שניתן להשתמש בהם ללמידה שיתופית; כאשר יעשו במערכת החינוך שימוש נאות בכלים הקיימים, כאשר ירעננו את הפדגוגיה, אז כדאי יהיה לחשוב, לתכנן ולפתח כלים משוכללים יותר.
דומה הדבר למי שמבקש לשכלל עוד יותר את צי המכוניות בחברה שבה המכוניות הקיימות עומדות נעולות בחניון והאנשים מתעקשים להמשיך ולרכב על סוסים.
Racheli Greenberg הטרמה. זו נוסחת הקסם. בהיעדרה, כל תקציבי הטכנולוגיה ימשיכו להישפך על תוכניות דיגיטליות שהוכחו כבעלות יעילות נמוכה. צריך לקחת בחשבון שלמעבר בין שיטות הלימוד יש "עלויות התאמה". אנחנו עוברים מהפכה דיגיטלית, שיש לה גם השלכות רגשיות – תהליכיות. ברור שאוכלוסיות שלמות תתעקשנה על רכיבה על סוסים, אם אין "מבוגר אחראי" במערכת שיוודא שהמידע הבלתי מוגבל שמתרוצץ ברשת הוא מידע נכון ואחראי מכיל הוראות ברורות לתפעול המכוניות (נעולות או פתוחות זה היינו הך במקרה הזה).
Hanan Yaniv ואני חושב, עוזי מלמד, שללא כלים ראויים, אין לפדגוגיות החדשות סיכוי אופטימלי להצליח. לכן התובנות שלי בעניין פדגוגיה דיגיטלית. אני רואה פה סימביוזה בין פדגוגיה לטכנולוגיה. תרבות המסכים של ילדינו מזמנת לפיתחינו עולם שלם של הזדמנויות אבל גם אתגרים לא מעטים של הכוונת הטכנולוגיות לשימוש נאות ומעצים. בשביל זה צריך פיתוח. אגב ישראל דיגיטלית איננה דוגמה בינתיים למרכז שאני קורא להקים. אולי תהיה בעתיד.
עוזי מלמד חנן ידידי, אני לא חולק על דעתך. ללא כלים ראויים אי אפשר (גם כדי לבנות ארון, ללמוד לנהוג, לנגן ב…., נו, צריך איזה כלי).
אני גם מסכים אתך שראוי לפתח כלים ראויים (והרי בזמנו חשבנו לשתף פעולה בהקמת גוף כזה).
אבל, אני סבור שיש היום די כלים כדי לחולל שינוי פדגוגי ולא זו המכשלה אלא הנכונות לשנות.
שנינו יודעים שמורים רבים במערכת רוצים, יכולים ואף עושים שינויים בתוך מסגרת האפשר, ולא החוסר בכלים הוא זה שמגביל אותם אלא המסגרת החינוכית שבה הם פועלים.
אני חוזר ואומר דברים שנאמרו שוב ושוב עד לעייפה: כאשר המטרות של החינוך (כפי שמוכתבות בפועל על-ידי משרד החינוך) הן ידע המבוסס על שינון, כאשר אף אחד לא מעמיד כמטרה יכולת ניתוח מידע, יכולת לעבוד בצוות, יזמות וכיוצא בזה אלא מניף דגלים מסוג "5 יחידות.. שבהן תלויה עתידה של המדינה", כאשר בחינות הבגרות, שהן חזות הכל, יוסיפו לבחון מידע צבור וחסר משמעות, שום כלי דיגיטאלי לא יועיל.
ראה מה עושים עם הכלים הדיגיטאליים הקיימים: במקום לנצל את הרשת למידענות, מנצלים אותה כדי להעביר שעורים פרונטליים בצורת ראש מדבר או יד רושמת – וכולם מתפעלים ממילים חדשניות כמו MOOC. במקום לנצל כלים כמו MOODLE לפעילות שיתופית, הופכים אותה בעיקר לכלי להעברת תכנים. הספר הדיגיטאלי משכלל את הדרך להעברת תכנים ותו לו, והלוח החכם – אמצעי נפלא לעשות פוזה של חדשנות במסגרת השעור הפרונטאלי. והחדשנו בהתגלמותה: עולמות וירטואליים – תבדוק: רוב מכריע של החומרים הללו בתחום החינוך לא מנצלים את היכולות העצומות של הכלי הזה אלא מציגים כתה שתלמידיה אווטרים ובראשה מורה אווטר – מדהים בחדשנותו.
"ישראל דיגיטאלית" היא עוד דוגמא לכך: היא הציבה לעצמה מטרות ראויות: "למידה משמעותית, חדשנות פדגוגית" וכל המילים היפות. עכשיו יש גם עיר דיגיטאלית. ומשאבים לא חסר. אז מה עושים בזה? שוב "משכללים" את ההוראה שעיקרה העברת מידע.
בקיצור, אני בהחלט לא שולל הקמת גוף שיפתח כלים ראויים ואשמח אם יקום. אבל עד שיקום לא נכון לאמר בצורה נחרצת שללא פיתוח כזה "אין לפדגוגיות החדשות סוכוי אופטימלי להצליח" לדעתי, אין סיכוי לפדגוגיות חדשניות להצליח בתוך מערכת שעיקרה העברת מידע (שמישהו חכם באמת החליט שאי אפשר בלעדיו), גם אם יקום גוף כזה, מאידך, שינוי התפיסה של המערכת ואימוץ אמיתי, בפועל של מטרות חינוכיות ולימודיות חדשות (שגם במערכת החינוך יודעים לדקלם אותן תחת הכותרת "מיומנויות המאה ה- 21)", לא יהיה שינוי גם אם יפתחו את הכלים האופטימאליים ואפילו האידאליים.
Zvia Elgali עוזי ביטאת נפלא את מחשבותיי.חנן אני לא חושבת שכלים טכנולוגיים חסרים, אלא חזון ומטרות שיובילו לעשייה חינוכית נכונה.
נקודה נוספת – חנן שים לב שאתה עצמך בכך שאתה מבקש לבנות גוף שיפתח טכנולוגיות, תולה את השינוי בטכנולוגיה, לא באנשים שיגדירו אחרת את מטרותיהם ואת עשייתם. האם אתה אכן חושב שטכנולוגיה אחרת תביא לחינוך אחר??
Hanan Yaniv עוזי, אני מסכים עם כל מה שאתה אומר, ולכן חושב שמערכת החינוך לא יכולה להכתיב כיוון התפתחות לגוף שאני מציע להקים, שהרי אז יקרה מה שקורה היום – כ GPSיווני הפיתוח ישרתו מטרות העומדות בסתירה לערכי החינוך שעליהם כולנו (כולל המערכת) מסכימים. אני מניח שהדיון ביננו מתמקד בשאלה האם הכלים שיש היום מספיקים למורים המבקשים לחולל שינוי או צריך כלים חדשים. אני חושב שאפשר להשתמש במטפורה של ה-GPS. כשהופיעו המכשירים הראשונים הם היו בבחינת קסם ומעטים, יחסית השתמשו בהם. כשהופיע הוויז – כולם משתמשים. הרעיון של פיתוח כלים יעודיים לתפישת השינוי המקווה נובע מההכרה (מלוות מחקר של שנים והתנסויות לא מעטות), שכמות המורים שירצו להשתמש בו תגדל משמעותית.
Hanan Yaniv צביה, בודאי. אני פשוט חושב שיש כבר מספיק מורים ותנועות שמבינים חינוך אחר, רוצים חינוך אחר וינסו להניע חינוך אחר. הם צריכים סיוע. טכנולוגיה תמיד היתה סוס טרויאני (גם גבי סלומון אמר את זה) ויכולה לשרת כלי בידי המבקשים שינוי. אני לא תולה בטכנולוגיה את השינוי, אני יודע שיש אנשים רבים שרוצים אותו ויודעים להגדיר רבדים שונים שיש ואפשר לשנות גם בתחומי המסגרות הקיימות – עליהם אני בונה.
Zvia Elgali אז לשיטתך חנן, ועם כל אהבתי לטכנולוגיה, למה בכלל צריך אותה? אם החינוך יכול להשתנות והוא משתנה גם ללא טכנולוגיה, הקמה של גוף כזה רק גוזלת אנרגיות ומסיטה מן העיקר. אני אגב מטילה ספק ביכולת של הסוס הטרויאני לשנות – גם גבי סלומון התייאש ועבר לחינוך לשלום.
הזנב שמכשכש בכלב, עליו דיבר סלומון, הפך להיות קדושת 'המערכת' שרוצה לשמר את עצמה בסטגנציה במקום לפעול לטובת הלומדים בה ולמעשה לטובת המדינה.
anan YanivH כמו שאמרתי, ד"ר אלגלי, טכנולוגיה היא סוס טרויאני וזרז. אני מניח שגבי התיאש לחכות והבין את המלכוד העיקרי שנובע מהגדרת כיווני הפיתוח של כלים חדשים עם פוטנציאל להובלת שינוי (את יודעת כמה הוא אהב את KnoW), ע"י המערכת שחוסמת כל סיכוי לשינוי בגלל המסרים הכפולים שלה (מה שחל גם היום).
Zvia Elgali פרופ' יניב 🙂 אתה יודע שאני איתך בכל הרפתקה, רק מנסה לברר היטב כדי שלא ניפול ברשת הקסם הטכנולוגי. גופים וארגונים שהוקמו בשל מטרות הכי ראויות לפעול באמצעות טכנולוגיה נפלו בקסם הזה.
Hanan Yaniv אני יודע, ואני שמח לדיון, ואני רואה את הגופים האלה מסביבינו…
Melamed Orly חנן, עוזי וצביה תודה שהעליתם לדיון את כל הנושאים החשובים הללו. אני לא חושבת שיש ביניכם מחלוקת. יש מקום לכל צורות הלימוד – עם ובלי טכנולוגיה וגם לכל הפדגוגיות (לא כל דבר חובה ללמוד באמצעות גישות קונסטרוקטיביסטיות). אם מכניסים טכנולוגיה לשימוש היא צריכה להיות ידידותית למשתמש. ה- MOODLE כפלטפורמת תקשורת רחוק מלהיות כזה. השאלה מה עושים עם הטכנולוגיה היא השאלה העקרית בעיני. גם עם עט אנחנו יכולים להעתיק מהלוח מילה במילה וליצור שיר חדש. יש מקום לקורסי MOOC לצד סדנאות יצירה ושיחה פנים אל פנים וגם לשילוב ביניהם. צריך ללמוד לרתום את היתרונות של כל מרחב תקשורתי ושל כל טכנולוגיה למטרות החינוכיות והלימודיות ולהתאים להם פדגוגיה מתאימה. מציאת השילוב הנכון היא בעיניי לא פחות מאמנות.
עוזי מלמד נכון, אורלי, ההוראה הפרונטאלית לא סיימה את תפקידה ולעולם יהיה נחוץ להעביר מידע בתהליכי הוראה כאלה ואחרים שהרי אחרת איך יעברו מדור לדור נכסי התרבות של האנושות?
אבל, הבעייה במערכת החינוך היא כפולה:
א. היא בנויה, רובה ככולה, על העברת מידע – אלה תוכניות הלימודים המחייבות, אלו הדגלים של המערכת (למרות שמציגים לכאורה מטרות מגוונות), על זה בנויים כלי ההערכה במערכת. "הפדגוגיה החדשנית" נשארה בשוליים.
ב. המידע שהמערכת מעבירה הוא ברובו חסר ערך. מהו אחוז האנשים שבאמת זקוקים ל- 5 יחידות במתמטיקה? מדוע תוכנית הלימודים בהסטוריה היא ערמה של עובדות המציגה למעשה את תולדות המלחמות ומעט מאד על ההסטוריה של המדע, של הטכנולוגיה, של האמנות; האם חשוב לדעת מתי נפוליון כבש את רוסיה (הוא לא כבש) יותר מאשר מה זה רנסס, למשל? מדוע חשוב מאד לדעת בלשון מושגים כמו חפ"נ, נל"א, נפי"ו ועוד מושגים חסרי תועלת רבים כאלה? האם תוכנית הלימודים במתמטיקה באמת מפתחת חשובה? האם יש בה באמת מה שבן תרבות צריך לדעת בתחוום הזה, מעבר לחשבון?
כאן המכשלה הגדולה: כלי הטכנולוגיה לא יכולים לשנו את המידע חסר התועלת שתלמידים צריכים ללמוד. כלי הטכנולוגיה לא יכולים לשנות את העובדה שהמערכת דורשת, בסופו של דבר, לזכור ולפלוט מידע לעוס.
בהינתן המצב הזה, הטכנולוגיה משמשת בעיקר לקשת ולשפר את הדרכים להעברת מידע.
אבל, חנן יניב, צביה, אנוכי ורבים רבים אחרים מצפים שהטכנולוגיה תשמש זרז ואמצעי לשינוי הפדגוגי, ועל זה אין ביננו חילוקי דעות. חילוקי הדעות היא גם לא על הדרך אלא על סדר העדיפויות, או סדר המהלכים. שלא כחנן, אני חושב שאם יקום גוף כזה, הוא יישחק וייגרר ל"טכנולוגיה מעבירת מידע" (כמו שקרה ל"ישראל דיגיטאלית), ואם הוא יהיה חזק מספיק כדי לא לאבד את דרכו, התוצרים שלו יקדימו את זמנם והשפעתם תהיה קטנה, אבל גרוע מזה: הטכנולוגיה החדשה תשמש כדי להלביש במסכה את ההוראה החד-סיטרית (הפרונטאלית), ישקיעו הרבה כדי לפתח אותה וליישם אותה אבל היא תשמש רק כקישוט, כשם שמשמש "הלוח החכם" ו"הכתה החכמה" (ה"דגלים" של המינהל למדע ולטכנולוגיה, שהשקיע בהם כסף רב), או "הספר הדיגיטאלי" שרק שימרו את ההוראה הפרונטאלית ששממשיכה להעביר מידע לעוס ומיותר.
Melamed Orly עוזי מלמד מסכימה עם כל מילה. תכנים המועברים באמצעות טכנולוגיה וגם אגב פנים אל פנים, צריכים לשמש מנוף לחקר, חשיבה ביקורתית, יצירה, רפלקציה וכד'. יש, היו ויהיו פערים גדולים בין האידיאל לבין הביצוע במערכות חינוכיות, אם רק היינו מצמצמים במקצת פער זה, התוצאות של החינוך והלמידה היו הרבה יותר טובות. יש גם דיספונקציות – מתכוונים לדבר טוב ויוצא להיפך, ואז, כמובן, צריך לחשב מסלול מחדש ולתקן הכי מהר שאפשר. וחוזר חלילה. אך עדיין כשמכריחים עשרות אלפי מורים להשתמש במערכת טכנולוגית מסויימת, כי זה מה שמערכת החנוך וההשכלה הגבוהה מספקות, היא צריכה להיות מתאימה וידידותית לצרכי המורים והתלמידים ולהתאים את עצמה במהירות לצרכים משתנים ולהרגלי תקשורת משתנים של המורים והתלמידים. אני לא רואה את זה קורה בלי גוף חינוכי טכנולוגי ייעודי שייקח על עצמו את האחריות לעסוק בכך. גם גוף זה צריך לעמוד לביקורת המשתמשים ולהציע פתרונות משופרים בהתאם. אני גם לא בטוחה שהפתרונות שחברות תקשורת וטכנולוגיה פרטיות שמפתחות פלטפורמות תקשורת לכלל הציבור יתאימו ב-100% את מוצריהן לצרכי ההוראה והחינוך. אם אני משווה פורומים במודל לקבוצות בפייסבוק או בווטס'אפ, אף אחד מהפתרונות אינו פתרון מושלם לעבודתי כמורה. ועוד לא דיברנו על האתגר הגדול שלנו כמורים לעדכן את הידע שלנו ואת חומרי הלמידה עצמם, המתווכים באמצעות טכנולוגיה. לא קלה דרכנו גם בעולם טכנולוגי.
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: