טכנולוגיה בחינוך – היום שאחרי


אני מאמין שאני לא יחיד בתחושותיי שעולמם של מחשבים בחינוך תקוע ואיננו מצליח להשתחרר כבר עשרות שנים. תפישות חינוכיות מהפכניות כובשות להן שעל אחר שעל בעולם, סביבות למידה חדשות או ישנות שמתעוררות מחדש, (ולא, אני לא מתכוון ל"כיתת העתיד" שעיקרה כיסאות באלפי שקלים), פדגוגיות חדשות, תכנים משתנים, תרבות הלומדים משתנה, רשתות חברתיות משנות סדרי עולם…

 

מה לא משתנה? הכלים הטכנולוגיים שמשמשים במקומותינו: עדיין הלוח "חכם" (למרות שהוא מקדש תפישות הוראה שאבד עליהן הכלח), מאבדי תמלילים מיושנים (כן, התכוונתי לכתוב עם א'), מערכות ניהול למידה מיגעות, כלים לקורסים מקוונים ארכאיים (כולל החדשים שבהם), כלי חיפוש ממוקדי מטרות מסחריות, כלי ניהול ידע חסרי תקווה…

 

מה חסר?

חסרים כלים, תוכנה ואפליקציות שנבנים ללא אילוצים מסחריים, שמתאימים למיצוי הפוטנציאל של שינויים בתפישות חינוכיות ופדגוגיות של למידה, שמודעים לעצם קיומן של טכנולוגיות עתיד (ולא, אני לא מתכוון לכיסא ההוא על הגלגלים שעולה אלפי שקלים), שלוקחים בחשבון את הטכנולוגיות שיש ממילא בידי הילדים, כלי תוכנה ואפליקציות שיפותחו ללא תכתיבים מלמעלה לשרת מטרות של מערכת כושלת, כלי תוכנה שיפותחו ע"י מי שמבין את תפקידה של הטכנולוגיה בערעור אמות הסיפין של מה שאנחנו קוראים "מערכת החינוך".

 

אילו כלים?

למשל ארגז כלים ללומד העצמאי שיפשר לו לאתר, ללקט, לעבד, לארגן ולאגור ידע שיוכל לשמש אותו עכשיו או בעתיד.

למשל כלי יצירה משותפים – הרי אנחנו מבינים (אני מקווה) את העליבות של כלים מסחריים המשמשים אותנו ביומיום יחסית לפוטנציאל של כלי יצירת ידע שהטכנולוגיה מאפשרת לנו עכשיו ליצור…

למשל כלי ניהול מתקדמים שיהפכו את השימוש במערכות ארגוניות למזמן (במקום דוחה) וישולבו באופן אינטגרלי (וטבעי) במערכות ניהול הידע האישי והארגוני…

למשל מערכות תמיכה והדרכה "לומדות" המושתתות על מנגנונים של "בינה רשתית" ומאפשרים להפיק ידע מפרטים לא קשורים לכאורה,

למשל מערכות מומחה שיעזרו ללומד לאתר קשיים או חסכים במערך הידע שלו ויתפרו מסלולי התמחות ממוקדים בצרכים המיוחדים של כל לומד…

למשל כלים לייצוג ידע באופנים שונים שיאפשרו גם ללומדים המתמודדים עם אתגרים וקשיים מיוחדים למצוא לעצמם את הדרך הנכונה…

למשל כלי ייצוג של מציאויות שונות שיאפשרו הפקה מקצועית של תכנים ברמת בית הספר,

למשל סדנאות פאב-לאב (מה שפעם היינו קוראים חדר מלאכה, רק שהיום הרבה כלים הם דיגיטליים) בית ספריות שיאפשרו לכל לומד ליצור, להמציא, לפתח…

 

אבל המציאות… אוי המציאות…

משום מה אין גופים שמפתחים פתרונות פורצי דרך.

גם גופים מונופוליסטיים או מונופוליסטיים למחצה מפתחים ע"פ דרישות מערכת החינוך המוגבלים לתכתיבים המערכתיים שמכוונים אותה… וגם אלה תלויים בקיומם במערכת החינוך שאותן הם אמורים לערער…

 

מה אני מציע?

יקום גוף בלתי תלוי של מומחים ופורצי דרך שיחלמו יחד. גוף כזה יעלה לא הרבה יותר מכיסאות מסתובבים…

הגוף הזה, ויהיו לו מנגנוני בקרה בין לאומיים (שאינם מסחריים), יפתח כלים שאינם בהכוונת מערכת כלשהי (כולל לא מערכת החינוך)…

הגוף הזה ימומן בכספים בין – משרדיים, וכל תוצריו יהיו חופשיים לכל דורש, בבית ובארגון אליו הוא שייך.

בואו נהפוך את העולם קצת?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אדוה מרגליות  On 12 במאי 2017 at 5:27 am

    חנן דייקת!
    הכלים שאיתם אנחנו מנסים לשתף ידע מוגבלים לא באמת מאפשרים שיתוף. כלי השיתוף הקיימים לא גמישים כדי להכיל את החיבורים שמאפשרים לאחד להמשיך רעיון שהעלה האחר במובנים של שיתוף שטינו רק מילולי.
    מסכימה עם כל מילה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: