יומן מסע היטק-הי, היום הרביעי


צ'ולה ויסטה.

%d7%a6%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%94

נפגשים במליאה עם ליסה. ליסה אחראית על קשרי הקהילה של שלושת בתי הספר (יסודי, חטיבה ותיכון) של היטק-הי, כולם באותו הקמפוס.

שיחה במעגל.

אני מספר לליסה על חוויותי עם האמבסדורים והיא עושה קולות של פליאה. אני מצביע על ההתנהגות התבניתית של השגרירים והיא אומרת שכוונתם הפוכה, שהם היו מאד רוצים שהשגרירים יפגינו את האישיות הייחודית שלהם (אחרי הכל – הם ממוינים בקפידה, אני אומר לעצמי בלב)…

אחרי הצהריים שיחה עם שלושת המנהלים.

אני שואל אם יש להם מקום של השפעה בעיצוב הרוח הפדגוגית של בתי הספר שלהם, שאחרי הכל הם אנשי חינוך מקצוענים, אבל ברשת שבה הקונספציה הפדגוגית מאד מוגדרת. הם ענו, ללא היסוס, פה אחד שהם מאד נאמנים לתורה החינוכית של בית הספר (לא סתם בחרתי להשתמש במילה "תורה").

הם קוראים לזה עקרונות העיצוב של בתי הספר (Design Principles):

Equity – במובן של צדק חברתי והכנה שוות זכויות להמשך הדרך בחינוך האקדמי ובחברה כאזרח.

Personalization – במובן של הכרות אישית עם כל תלמיד (ומורה), זיקה אל המיוחדות האישית של כל תלמיד ויצירה של הזדהות קהילתית חזקה (זוכרים את התשובה של ליסה לשאלת התבניתיות של השגרירים?)

Authenticity – במובן של מקוריות ויצירתיות (כמו שאני מבין את זה), אבל אשוב ואברר…

Collaborative Design – תוכנית הלימודים, הפרויקטים וסביבות הלמידה מעוצבים ע"י צוותי מורים בין תחומיים. כששאלתי מה עם התלמידים כמעצבים (למידה תוך עיצוב למידה), הם ענו שכמובן. גם התלמידים שותפים לפעמים ומציעים רעיונות משלהם לפרוייקטים המשותפים ולפרויקטים אישיים.

אחרי שלושה ימים של מפגש עם תלמידים, מורים, מנהלים ובעלי תפקידים אני יודע שהכל אמת. אלה לא סיסמאות ריקות. הם באמת בנו מערכת שמיישמת את העקרונות האלה באופן מובנה. כל התרחשות בבית הספר מלווה בהתייחסות לארבעת העקרונות שמניתי.

לפני שאביע איזושהי נימה אישית, יש עוד מונח שמבצבץ ומרחף מעל בתי הספר של היטק-הי: בעברית לא רשמית קוראים לזה 'אחריותיות' – באנגלית: 'Accountability'. הם תופשים את עשייתם החינוכית במחוייבות של קדושה. אין סיבונים, אין "יהיה בסדר", אין סיסמאות ריקות, אין ציניות, אין חפיפיות, אין הומור (אופס… האחרון פשוט נפלט לי).

מה שקצת הרעיד לי מיתר בנשמה היתה האמונה בצדקת דרכם. אין ממש דיאלוג, הם מסבירים את דרכם, עונים על שאלות במדויקות משעממת – הם כולם, תלמידים כמורים, כאילו מצטטים מתוך ספר לא כתוב. למה הרעיד מיתר? אני מניח שכמי שעוסק כל חייו בחינוך, אני ממש, ממש לא יודע כמעט כלום על חינוך – ובודאי שלא בביטחון כזה.

ניראות

כבר עם דריכת כף הרגל הראשונה בכל אחד מבתי הספר שראינו (עד כה ביקרנו בעשרה), אפשר לחוש את האוירה דרך המסדרונות. אתה נכנס לבית הספר וכאילו נכנסת לשילוב של מוזיאון לאמנות, מוזיאון מדעי וסדנאות יצירה. ההשפעה המיידית על המבקרים (שלא לדבר על ה היא עצומה. מיד יש תחושה של מקום שמכבד את עצמו, מכבד את עבודות התלמידים שלו ומכבד את שליחותו (ראה ערך 'אחריותיות'), מה שמעורר מיד את השאלה של למה אצלינו, בארצינו הקטנטונת, לא כל בתי הספר נראים כך (זה הרי לא עניין של כסף גדול)…

נכון, המון בתי ספר יסודיים נראים בדיוק כמו היטק-הי, אבל מעט מאד חטיבות ביניים ותיכונים. חשבתי לעצמי (טוב גם שלמה בק היה פה), והסכמנו שבארץ, ברוב המקרים, אין מה להציג במסדרונות. מה יציגו – מבחני בגרות משנים קודמות? שיעורי בית? (סליחה על ההכללה, אני בטוח שיש בתי ספר על יסודיים שנראים אחרת, אבל היוצאים מן הכלל מדגישים את הכלל).

טכנולוגיה

יש המון מחשבים, מותר להתשמש בסלולרים (רחמנא ליצלן), לילדים יש פרוטפוליואים דיגיטליים, אבל כששאלתי את כריס (האמבסדור) מה הוא רוצה להיות, ואמר שהוא רוצה להיות אסטרו-פיזיקאי, ושאלתי אותו אם הוא נוגע בזה בפרוייקטים שלו ואמר שהם יבנו בלון סטרטוספרי, ושאלתי אותו אם ישתמשו בארדואינו לתעד את הדרך ונתונים שונים – אמר שהוא לא יודע מה זה.

נכון, יש פה חוג רובוטיקה עם השגים מרשימים – שם בטוח יודעים מה זה ארדואינו, אבל לא בטוח שזו טכנולוגיה בשגרה פה. בכלל, ראינו הרבה כלים לעיבוד עץ, אבל מעט מאד כלים אלקטרוניים. נראה שהם לא ממש חיים את מה שמזמן העולם הטכנולוגי של היום. אין לי ספק מה היכולת לשלב IOT תעשה לפרויקטים שלהם (אה, IOT הוא Internet Of Thinkgs, שזה אומר שאפשר לגרום לכל עצם להיות מקושר לרשת, לחוש את הסביבה ולהיות נשלט מרחוק).

מה זה אומר? אני מניח שזה אומר שעולם שלם של גירויים מוחמץ, אולי. אני בטוח שאם ילד היה מביא צורך כזה, היו מוצאים דרך לעזור לו, אבל בית ספר צריך להיות, לדעתי, חכה של אלף פתיונות. מקום שמגרה ילדים לגעת בעולמות שהם לא יודעים על קיומם בכלל. התחושה שלי (וכאמור, מהתבוננת שטחית למדי), הפתיונות בחכה שלהם לא מעודכנים מספיק.

מחר, בעצם, מתחיל האתגר הגדול… סיכומים, לקחים ומסקנות. אני מזמין את חברי למשלחת (שרובם קוראים את היומן הזה), ומי שהיה פה במשלחות קודמות, להגיב כבר היום ומחר, להתווכח, לשתף מהגיגיהם וחוויותיהם.

 

 

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • lirazvi  On 21 באוקטובר 2016 at 5:05 pm

    הייתי פעמיים בסן דייגו – ב 2010 וב 2015
    ראיתי את כל שראית, דברתי עם תלמידים ׳סתם׳ ועם שגרירים, עם מורים ועם מנהלים (ניקי ורוברט), עם סטיב המילטון ובן ביילי, עם מנחי האורחים שפגשתם בוודאי, וכמובן עם המסטר הפדגוגי המנהיג.
    אז על התנהגות תבניתית – חיוך ומסירות ופתיחות אינם תבנית. הם set of mind. פגשתי שגרירים המדברים על הצלחה, ועל אקדמיה, וגם כאלה שרוצים להיות מורים ב Hth. לא ראיתי נוסחה תבניתית – ראיתי ׳ביצוע הבנה׳ של הידע. הרי מה זה ביצוע הבנה? על בסיס ידע קודם (למידה אישית שלהם ב hth), יחד עם הנעה (שגרירות) נוצר ידע חדש – הצגה לאורח. חלקם טכנאים וחלקם יצירתיים – כך כולנו.

    טכנולוגיה ויחסים. אני לא יודע מה זה ארדואינו. אני יודע מה זה logo. אז אם ארדואינו אז למה לא raspberry pi? כי זה לא משנה. כי זה הכל זמני. כי מה שחשוב זה habits of hands and mind, ובעיקר יחסים. Relations.
    קשרים בין בנינאדם יותר חשוב IOT. זה קונספט חמוד ונוח, אבל מייקריות יותר חשוב.
    לפני שנה פגשתי מנהל של north county שהחליף 90% מהצוות תוך שנה. אהבתי כי זה מוכיח שמכירים בכשלונות. ניקי אמרה לי less shiny projects, more about people. זה מה שאהבתי. גמישות מלאה.
    Authenticity – כמו שחבר שלנו הבחין אצלי במטות כבר ב 89. כמו באמת הוא קרא לזה. חיבור לעולם האמיתי דרך עדשות העניין וההנעה של הלומדים.
    אז זהו – הלמידה שלי הייתה שיש אפשרות לקיים מודל חינוכי מלא ושלם עם עצמו – בתרבות פתוחה לעצמה ובטוחה ביכולתה להשתנות. וזה קיים כך 17 שנים. הנה שינו דבר אחד מהותי – collaborative design החליף את teachers as designers. נפלא כי הם גמישים. והלמידה שלי בארץ – מוכרת אולי לך ממפת הדרכים – עלינו להבטיח איכות של קיימות. אחרת – עוד שנתיים שלוש הרומן שלנו עם Hth ידעך.
    צבי לירז

  • שלמה בק, המכללה האקדמית לחיוך ע"ש קיי באר-שבע  On 22 באוקטובר 2016 at 7:52 am

    נמצא עם חנן בסן דייגו, חולק עימו חדר במלון, וכדרך הטבע אנחנו גם מנהלים שיחה על מה שחווינו ועל הבלוג. מעבר לחוויה שהיא באמת ייחודית של בית ספר שהתלמידים אוהבים ללמוד בו ושל מורים שאוהבים ילדים (עד כמה זה נשמע פלקטי זה נראה אמיתי), נולדות בי מספר תובנות על הדרך החינוכית שצפינו בה.
    מדובר בתפיסה שלימה וכוללנית. כל מי שמנסה לגזור ממנה רכיבים מפספס את רוחה. PBL אינו העיקר אלא תהליך הלמידה/חינוך שהוא מזמן. חשובה בהרבה הנגישות של הילד למבוגר מחנך, תחושת הקבלה את הילד במסגרת החינוכית, והאמונה ביכולתו. גם אם טעה ופספס משהו לימודי או התנהגותי הדבר בר תיקון, ובכוחו ל הילד לתקן זאת.
    אלא שלהיבטים אלה יש גם פן נוסף. כמו כל תפיסה שלימה והוליסטית מדובר גם במערכת עקרונות קשיחה שניתנת לשיפוץ בשוליים בלבד (למשל: להחליף את דמות המורה המעצב בעיצוב משותף) על עקרונות אלה אין דיון ביקורתי ואין ויכוח. מי שאינו מקבל אותם מוזמן להיפרד מהארגון.
    בשנים האחרונות תופסת הכנת הילדים להרמה לקולג'ים מקום מרכזי בתכנית. הם מקדישים לכך מאמץ מירבי, ורואים כחובה מוסרית לקיים מערך סיוע שמאפשר ל100% מהלומדים ביב' להירשם לפחות למוסד אקדמי אחד. והבעייה: לא לכל הילדים מתאימה קריירה אקדמית או קריירה תלויית אקדמיה. יש ילדים שיכולתם להיות מאושרים מפגעת מהדגש המופרז על הפן האקדמי של החיים. הכורח להירשם לאקדמיה נועד למצב את HTH כמוסד מוביל. כאן נשכחת טובת הילד כאינדיווידואל לטובת "דרישות העולם העסקי-כלכלי". כך מתפקד המוסד בגוף "בעל חוב" לחברה ולא בהכרח לילד. הטענה שהדבר נעשה לטובת הילד ואפילו הוא רוצה בכך אינה מפחיתה את הבעייה. להיפך. מרצונם החופשי מאמצים מורי HTH את כל הרעות החולות של העמדת האתגר האקדמי כמשאת נפש בלעדית של התלמידים (אין, למשל, הכנה לשום סוג אחר של קריירה עתידית אפשרית). המושג "בעל חוב" נטבע על-ידי פילוסוף צרפתי, שמאפיין את האדם בזמננו כבעל חוב (הוא נמצא כל הזמן בחובות, לרוב כספיים, אך לא רק), ומרצונו החופשי הוא עושה בדיוק את מה שהחברה מצפה שיעשה, גם אם דעתו על החברה שלילית מעיקרה. HTH נמצאת במצב בעייתי זה שבו למרות כל הכוונות הטובות הילדים כולם מתועלים לנתיב אחד בלבד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: