יומן מסע – היטק הי, היום השלישי


השגרירים

%d7%94%d7%a9%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d

היטק-הי עמוס ביקורים. בכל שבוע כמעט מגיעה קבוצה אחרת לביקור. את הסיורים עורכים השגרירים. אלה (מימין) סילבי, איזבלה, דני וכריס. הם היו השגרירים שלנו בצ'ולה ויסטה. צ'ולה ויסטה היא עיר בדרום קליפורניה, ממש על הגבול המקסיקני. האוכלוסיה מעורבת, המון מקסיקנים (חוקיים ולא חוקיים).

השגרירים שלנו לקחו אותנו לסייר בבית הספר בעודם מסבירים ומעודדים לשאול שאלות. איזבלה היא המבוגרת ביניהם (כיתה יב'). דני כריס וסילבי הם בכיתה י' והם במעמד של "צל" זה אומר שהם עדיין באימון ועוקבים אחרי איזבלה. יצא לי להשרך מאחור (מתבונן בתוצרי הפרויקטים במסדרונות) ודני וכריס נשארו איתי לוודא שלא אלך לאיבוד.

מה שמצחיק בשגרירים זה שהם הולכים אחורה. בכלל, השגרירים מזכירים לי דיילות במטוס בעת נאום ה"לקראת המראה". הם מדברים טקסט אחיד (בשני הקמפוסים), הם עושים תנועות ידיים אחידות, הם מחייכים באופן דומה… ברגע של אינטימיות, ברגישות של הליכה על ביצים, שאלתי אותם איך בוחרים ומאמנים אותם. מסתבר ששגריר הוא תפקיד נחשק. בבית הספר שלהם יש כ-20 בסך הכל והם נבחרים מרשימה גדולה של מועמדים ע"י המורים. שאלתי אותם אם יש טקטס כתוב שהם מדקלמים – אמרו שלא, שהכל זה עניין של ניסיון. הצעירים לומדים מהמבוגרים, הם עושים את זה המון – ולכן הם כ"כ נשמעים אותו הדבר. האמנתי להם, אבל לא יכולתי של לבלוע חיוך. אני מניח שאם בני (גל ורועי) היו רואים אותם – דבר ראשון היו מכניסים להם כאפה על חנוניות יתר… (סתאם).

דני

סדר היום של דני עמוס. היא מטפלת בילדי הדודה שלה, היא מנקה את הבית שלה, היא עוזרת לילדים בבית הספר היסודי של היטק-הי בהכנת שיעורי בית (במסגרת פעילות של תרומה לקהילה), והיא עובדת על הפרויקטים שלה.

ככשאלתי את דני פרטים מפורטים על פרויקט הרחפן, היא נתנה לי את כתובת אתר הפרויקט:

http://historyfromabovedrone11.weebly.com

הרעיון בכללותו הוא חקר שימושים צבאיים של רחפנים. הצוות הרכיב רחפן, הגדיר משימה והפעיל את הרחפן בביצוע המשימה תוך תיעוד וידאו.

כריס

כריס רוצה להיות אסטרו-פיסיקאי. הוא מחפש מקום לעשות בו התמחות (הם יוצאים להתמחות של חודש למקום מקצועי שמחוץ לבית הספר). סיפרתי לדני ולכריס על פרוייקט בו אני מעורב במכללת אפקה להנדסה עם מגמת מדעי המחשב בעמל ליידי דיוויס. נדלקו להם העיניים. כריס שאל אם יוכל להיות מעורב, הזמנתי אותו.. ניפגש בסקייפ. אני מניח שגם לו היו גל ורועי נותנים כאפה, אבל הוא ממש מקסים – יחי החנונים!

אח של דני

לדני יש אח צעיר ממנה בשנה. האח של דני נשאר כיתה (מה שמאד נדיר בהיטק-הי). האח של דני נשאר כיתה כי לא עשה את משימותיו באמנות. המורים בהיטק-הי לא מוותרים לך. הם מזנקים עליך ומחפשים איתך כל דרך אפשרית ליישר אותך לתלם (הם קוראים לזה "להיות חבר תורם בקהילה"). האח של דני לא היה מסוגל להתיישר לתלם. הוא פשוט לא עשה (לא ניסה אפילו) לעשות את העבודה באמנות. הציעו לו אין ספור אלטרנטיבות, הוא לא עשה. בהיטק-הי אין מצב כזה. ואז, רחמנא ליצלן, הוא נכשל בקורס. אמא רתחה. הרי ברור שהילד מורד. בנוסף לקורס הקיץ שהיה צריך לקחת הוא גם נשאר כיתה (לדרישתה).

נקרע לי הלב. סיפרתי לדני שאני הייתי בדיוק כזה. לא שלא רציתי, לא שלא מרדתי, לא שלא ניסיתי – פשוט לא הצלחתי. אני מצרף קישור לרשימה אחרת בבלוג שעוסקת במה שאני קורא 'מקדם הנאחס'. אני פשוט מבין את אח של דני ואני יודע שלא היה שום כח בעולם שהיה יכול להביא אותו לבצע משימה שמקדם הנאחס שלה היה כל כך גבוה בשבילו.

נראה לי (וזו התרשמות שטחית בלבד) שהיטק-הי צריך לפתוח צוהר לילדים כאלה. קוראים לזה, אולי, צוהר של חמלה יתרה?

המסדרונות

אחד הדברים הבולטים ביותר בהיטק-הי הוא אווירת בית הספר הנשקפת כבר במסדרונות. נכון, אני לא חושב שיש לבתי הספר היסודיים בארץ סיבה להתבייש (ברוב אלה שביקרתי תענוג להסתובב), אבל לחטיבות הביניים ולתיכונים יש הרבה מה ללמוד. החללים (מסדרונות ותקרות ומה שביניהם) מלאים בתוצרי תלמידים – תוצרי הפרויקטים שלהם. המון פוסטרים, תמונות, מכונות, מודלים… אין מקום בו תדרוך שאין בו קירות עמוסים ביצירות (כולל בשירותים). נכון, לפעמים התוצרים נראים שיד מקצועית היתה מעורבת (חלקם פשוט מדהימים), אבל – אז מה? אין שום מניעה שהמורה יהיה שותף בתוצר הסופי, בתנאי שתרומתו איננה מעמעמת את תרומת התלמידים.

אין לי ספק שהתייחסות לתוצרי התלמידים בכבוד כזה תורמת לא מעט לתחושת האווירה המיוחדת שמרגיש כל מי שהזדמן לבתי הספר האלה.

המשך יבוא…

 

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מחמוד אבו הלאל  On 20 באוקטובר 2016 at 3:29 pm

    פרפ חנן תענוג לקרוא על החוויות שאתה חובה על חוכמת החיים שיש לך . היה לי העונג להכיר

  • Zvia Elgali  On 20 באוקטובר 2016 at 3:49 pm

    גם לי נהיה קצת עצוב ממה שקרה לאח של דני. אני לא בטוחה ש'מסדר נוסף' מביא את המוטיבציה, ובעצם אני די בטוחה שלא. אותי למשל זה לא היה מניע בכלל, בטח לא לחזור פעם שניה לעשות משהו שלא בא לי לעשות בפעם הראשונה.
    ככלל אני נהנית לקרוא את היומן שלך חנן, אבל לא השתכנעתי מבית הספר ומהשיטה. היא עדיין מכפיפה לאוניברסיטה, לתארים, מסלילה למה שנחשב למקום אחד שהוא שווה. היום, אחרי המון שנים של למידה במסלולים האלה אני די בטוחה שהדרך הזו לא מתאימה לכל אחד ובוודאי לא להצלחה של כל אחד. זה מאד אמריקאי, מאד פטרוני ומאד קפיטליסטי. והקפיטליזם כפי שאנחנו רואים מתמוטט מידי כ-30 שנה ומותיר חורבן. גישת החינוך המערכתית בישראל ובאמריקה היא חלק מהשיטה הזו ואני מטילה בה ספק גדל והולך.

    • חנן יניב  On 20 באוקטובר 2016 at 3:56 pm

      צביה. ראשית תודה. את המסקנות שלי אנסח עם תום הביקור (מחר). אני בטוח שיהיו לא מעט דיונים וברור לי שהכל תלוי תרבות.

  • naamasela  On 20 באוקטובר 2016 at 5:50 pm

    חנן . אני נהנית מאד מהרשמים שלך. מחכה בקוצר רוח גם למסקנות והחשיבה מעבר לתיאור.

    צר לי על אח של דני לא בגלל בית הספר אלה בגלל האמא שלא מסוגלת להכיל את הבן שלה , ולא מסוגלת להסתפק בעונש של בית הספר וכופה על בית הספר להשאיר אותו כיתה. וכמובן כמו שצביה טענה לא בטוח שזה יעזור. חבל שבית הספר נכנע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: