יומן מסע – היטק הי, היום השני


לפני שאני מתחיל בהגיגים ותובנות של היום, חשוב לי להתחיל בתמונה הבאה:

%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98

פרויקט

בכדי לנסות להבין למה קוראים בהיטק – הי "פרויקט", שהרי המודל הפדגוגי שעליו נשען בית הספר הוא למידה מבוססת פרויקטים.

הפרויקט הזה, למשל, הוא כמעט "קיצור תולדות האנושות" (בלי קשר לספר). התלמידים חקרו סיבות לתקומת ונפילת אימפריות כמו מאיה, רומא ויוון, מסיבות סביבתיות, חברתיות ופוליטיות. לאחר שניסחו תובנות והנחות תיאורטיות, התלמידים הגישו מסמך ובו הם מציגים את ההשערות שלהם ובמקביל בונים חלק ממכונה שמתאר את התהליכים כמטפורה פיזיקלית שלשמה חקרו ולמדו מושגים בפיזיקה, כמו זה, למשל:

depression

הלוח כולו מסתובב בכח מנוע חשמלי והמנגנונים עובדים.

הפרויקט הזה לקח 12 שבועות. התוצרים יוצרו כולם בסדנאות בית הספר.

קמרון בא לקחת אותנו לסיבוב בקמפוס ולבקר בבתי הספר הסמוכים (שני יסודיים, שתי חטיבות ביניים ועוד תיכון) – כולם שייכים לאותה רשת.

קמרון

קמרון הוא תלמיד כיתה יב', מסביר פנים, וחולם להיות פוליטקאי.

תוך כדי סיור אנחנו שואלים שאלות והוא משיב בפנים מאירות.

שואלים מה ההבדל בין בית הספר הזה לבתי ספר תיכוניים קונבנציונליים. קמרון משיב שפה לומדים פחות מקצועות, אבל יותר לעומק.

אני שואל אם הוא לא מרגיש שבעצם הפסיד המון ידע שיכול היה לרכוש במקומות אחרים… הוא עונה שבכלל לא, כי כל פעם שהיה מתעניין במשהו, היה נועץ במורה שעזר לו לזהות מקורות נוספים, לכוון גבוה יותר. בכלל, הוא אומר, המורים נורא מעודדים אותך לרצות לדעת יותר. כולם כאן רוצים שכולם יצליחו.

מבחנים לקראת קבלה לאקדמיה

 

מסתבר שאימת מבחני הבגרות לא פוסחת גם על בית ספר שאין בו כמעט מבחנים. יש מעט מבחני מיצב של המדינה שכשלון רצוף בהם יכולים להביא לסגירת בית הספר. בהיטק-הי לא מתרגשים מידי. ניקי (מנהלת חטיבת הביניים, זוכרים?) אומרת שהם מסתכלים על זה כעל "צרה הכרחית", לא משקיעים זמן רב מידי בלהתכונן להם ובודאי אינם שואפים להיות הכי טובים. הם מרכזים מאמץ לתקופה קצרה, מעודדים קבוצות למידה של תלמידים, תומכים בהן ועוברים לסדר היום.

רסטי

רסטי הוא מורה חדש. זוהי לו השנה השניה בהיטק-הי. רסטי לימד קודם לכן בבית ספר רגיל ותפש את תפקידו כמורה בדרך שאליה הורגל. הוא היה מתכונן לשיעורים, מכין מערכי שיעור באופן קפדני מאד והיה מקפיד מאד ליישם אותם במדויק. אחרי שהתלמידים באו אליו ואמרו לו שלא מלמדים כך אצלם, שאם היו רוצים ללמוד כך היו הולכים לבית ספר אחר, נבהל ופחד שיפוטר (בהיטק – הי אין קביעות, המורים מוחתמים כל שנה מחדש). כשרסטי נועץ בחבריו המורים (ואלה שמחו לעזור), התרכך,  העביר חלק מהאחריות ללמידה אל התלמידים והעיז להיות יצירתי וגמיש. הפרוייקטים שהציג בפנינו בגאווה לא מבוטלת היו ספרי קומיקס אותם ציירו התלמידים בנושאים של אקולוגיה וספרות.

רסטי גילה שלהיות מורה כזה מפנה אותו לעבודה אישית עם כל תלמיד. החיים כמורה בהיטק – הי, הרבה פחות לחוצים והרבה יותר מלאי סיפוק.

מתי נגמר פרויקט?

שאלה שעלתה אתמול לא מפסיקה להעסיק אותי.

עדי ספרה שבפרויקט שעלה בכיתה שלה, התלמידים התבקשו לציין שלושה דברים שהשתנו בשכונה שלהם. עדי ציינה דוגמאות שונות וביניהן ספרה על אחת הילדות ששמה לב שהשיכור שהיה שרוע תמיד ליד חנות המשקאות, איננו שם פתאום…

שאלתי את עדי מה קרה והיא ענתה שאיננה יודעת כי הפרויקט, למעשה, הסתיים.

חשבתי לעצמי, איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שההזדמנות החינוכית החשובה ביותר שעלתה נותרה מיותמת? איך יכול להיות שהילדים לא התגייסו לחפש את השיכור או לפחות להודיע על העדרו למשטרה?

אני שואל את עצמי אם לא צריכות להיות לנו קווים אדומים משני כיוונים – כאלה שעוצרים פרויקט שמתפתח לכיוונים בלתי רצויים או כאלה שממשיכים פרויקט לכיוונים שלא צפינו ואינם במסגרת ההגדרות של מטרות הפרויקט ותחומי התוכן אותם הוא מנסה לכסות…

אני בטוח שעוד אשוב לשאלה הזאת ואולי במאמר מיוחד.

המשך מחר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • humanmanagerisrael  On 20 באוקטובר 2016 at 3:37 pm

    שאלת הגבולות היא בהחלט שאלה מעניינת. אני יוצא לפרויקט מתוך הנחה שמצד אחד זה חייב להיות אותנטי ומשמעותי לחיים אבל מצד שני לא שוכח לדעת את השלב שבו נמצאים התלמידים. למשל, אם זהו פרויקט ראשון שהם עושים או שזו כבר השנה הרביעית שהם מתנסים בלמידה מסוג זה.
    הנחת יסוד נוספת היא ההתלהבות כמובן. אם במהלך הפרויקט נרשמה התלהבות רבה לכל אורכו (ומתוקף כך גם למידה משמעותית) אזי שאלת הגבולות פחות חשובה, כי הכאן ועכשיו היה חשוב יותר. אם תלמיד מסיים פרויקט מסוים ללא משמעות (או עם משמעות פחותה ממה שדמיין) אזי הוא וחבריו כבר יקבעו מן הסתם רף גבוה יותר בפעם הבאה, אחרת הם לא ימצאו את מקור ההתלהבות. ומכאן נובע שכנראה הגבול נקבע בצורה הטבעית כפונקציה של נסיון (יכולת) ואתגר, כפי שכל הפרויקט מתנהל, יחד עם מיומנות הנחייה של המנחה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: