קץ עידן המחשב בחינוך


מאמר זה נכתב בהשראת הרצאה שנשאתי בכנס בוגרים, סטודנטים וידידים, במגמת תקשוב ולמידה 2016, במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה.

המאמר מציג טענה מרכזית אחת: העולם הטכנולוגי עובר בשנים האחרונות מהפיכה שמשנה סדרי עולם. זוהי לא עוד מערכת הפעלה כזו או אחרת, או מודל חדש של טלפון. השינויים הם כל כך משמעותיים שהם משנים את אורח החיים של רובינו ובוודאי שאת אורח החיים של ילדינו ונכדינו. השינוי הוא מהותי כל כך שהוא דומה לשינוי שעבר העולם עם הופעת המכונית. לאור טענה זו, יציג המאמר את נקודות המפנה בשביל שבין טכנולוגיה בחינוך, זו שאנו מכירים כ-4 עשורים, לבין הטכנולוגיה המשחרת על פתחינו היום (זו שמזמנת לנו הזדמנויות חדשות ואתגרים חדשים) וההשלכות האפשריות שלה על עולמינו – עולם החינוך והתרבות אותו אנו רוצים ליצור.

אם נסתכל על עולם התחבורה כמטפורה, ב-1908 התחילו לגלוש מעל פס היצור החדש במפעלי פורד בארה"ב מכוניות לכל פועל. ממצב של מכוניות בודדות לעשירים בלבד, העולם מגלה שמכונית יכולה להיות בידי כל אדם (BYOD-Bring Your Own Device אם תרצו). עם השינוי הזה, הכול השתנה: הכלכלה, הקשרים בין אדם לאדם, התרבות, החוק, הרפואה… הכול.

סוג כזה של שינוי קורה לנו היום, ההשלכות שלו לא פחות קיצוניות, ומן הראוי שנפסיק לשאול את עצמינו שאלות מחקר כמו 'עמדותיהם של מורים לגבי שימוש במסמכי גוגל בהוראת התנ"ך'… (סליחה על הציניות המבצבצת).

בסופו של מאמר זה, אציג מצע למתווה מחקר ופיתוח ותכנית הטמעה שאפשר להתחיל ליישם מחר בבוקר – כך שאין זה מאמר של טענות ללא הצגת חלופות יישומיות.

 

נקודות מפנה בעולם הטכנולוגי וההשלכות האפשריות על עולם החינוך

 

  1. BYOD (הבא את המכשיר הפרטי שלך) וטכנולוגיות 'ענן'

מחשב

התמונה שמימין מציגה תמונת מצב רווחת. המחשב בחינוך הוא מחשב לכל דבר, נייד או נייח, במעבדות או בכיתות הלימוד… בד"כ נרכש בתקציב ממשלתי, בתקציבי עתק, עם עלויות בלתי נתפשות של תחזוקה ושידרוג. התמונה משמאל מציגה מחשב כמו שיש כבר למרבית הילדים, עם אינטרנט סלולרי, איננו מחייב אפילו Wi-Fi (שתפוצתו במערכת החינוך מעוררת חרדות מפני קרינה – למרות שאין שום ממצאים שרומזים על סיכון מקרינה שאיננה מייננת כמו במקרה הזה).

המשמעות של טלפונים 'חכמים' בסביבת הלמידה נדונו על ידי לא פעם (ראה למשל: על סמארטפונים בכיתה ועל הזדמנויות חינוכיות או סמארטפונים בכיתה – האם ולמה או מחשב? טבלט? סמארטפון? ובמיוחד כשמדובר ב-פי.בי.אל (למידה מבוססת פרוייקטים)

המשמעות של נקודת מפנה כזו, היא הרבה מעבר לכלכלית. עצם העובדה שילדים נושאים עימם מכשיר כזה בכל עת, משנה לחלוטין את המרקם החברתי והתרבותי שלהם (תקשורת), את היכולת שלהם להגיע למידע רלוונטי בכל רגע נתון ואת היכולת שלהם לתעד את עצמם ואת העולם שמסביבם עם כל גחמה.

טכנולוגיות ענן מבטלות את הצורך לשימור המידע במחשב האישי, הן מאפשרות נגישות ושיתוף מכל מקום באמצעות מחשבים, טבלטים וסמארטפונים. זוהי תרומה משמעותית לעבודה צוותית, אגירת מידע רב וניידות בלמידה.

למען הסר ספק, אין מאמר זה בא לכסות על האתגרים העומדים בפנינו – הוא בא לטעון שסוג השאלות שאנחנו שואלים בהקשר לחינוך ולמידה צריך להשתנות לאלתר.

 

  1. ממערכת הפעלה ל'אפליקציות'.

תכנה

בכל מפגש עם תלמידים, מורים או עמיתים, בכל הרצאה שלי בתחום, אני נוהג לשאול אנשים אם הם משתמשים בוייז. הרוב המוחץ מצביע. אז אני שואל מי לימד אותם להשתמש בוייז? הם, כמובן, משיבים שאף אחד, הם למדו בעצמם.

מערכות ההפעלה השתנו. מערכות כמו אנדרויד, או IOS, או אפילו חלונות 10 (במצבים מסויימים), אינן מחייבות ידע מוקדם כמעט. מספיק לזהות את האפליקציה, להפעיל אותה בלחיצת אצבע… אין צורך לדעת מאומה על 'קבצים' או 'תיקיות', פשוט מפעילים, הכל ברור. במקרים מסוימים צריך לדעת לשלוח תמונה שצילמתי, אבל גם אז, שימוש פשוט איננו מחייב ניהול קבצים.

נשאל: מה עם התוכנות שבהן אנחנו מרגישים חובה להשתמש – אופיס, גוגל דוקס…?

ילדים לא בוחרים להשתמש בכלים כאלה ביוזמתם, אנחנו דורשים מהם להשתמש בהם. ילדים אפילו לא משתמשים באימייל.

האם צריך? האם אפשר לוותר? כאמור – אלה שאלות חדשות שעלינו לשאול.

  1. הכיתה ה'חכמה'.

באתר תוכנית התקשוב של גף יישומי מחשב בחינוך של משרד החינוך נמצא את ההגדרה הבאה:

כיתה חכמה

לוח חכם בכתה ככלי למורה המקוון – "כתה חכמה"

הוראה מקוונת יעילה בכיתה מבוססת על שילוב מחשב, מקרן, תקשורת לאינטרנט ולוח החכם כמכלול היוצר סביבה

כיתה

כלומר, הכיתה החכמה מכוונת למורה הפרונטאלי, בעוד שהההוראה הפרונטלית הולכת ומפנה מקום ללמידה מבוססת פרויקטים.

התמונה מימין מציגה למידה מהסוג השני, בה צוותי תלמידים עסוקים בחקר והפקה של פרויקט למידה.

 

 

עתה, כשההכרה שלמידה פרונטלית איננה יעילה ברוב המקרים, כשיותר ויותר מורים ומחנכים מאמינים בצורך להעביר את האחריות ללמידה אל הלומד, כשלמידה צוותית, מונעת בעיות וחקר ומונעת יצירה של תוצר משמעותי ללומד, כשאמות הסיפין הפדגוגיות רועדות, עתה ראוי לפתח ולחקור סביבות למידה אחרות. רשימות לא מעטות שרשמתי מכוונות להכרה במשמעות הכלים הדיגיטליים בסביבות הלמידה החדשות: המחשב תורם ללמידה – באבוע…, מותר המחשב, ההבדל בין פדגוגיה חדשה לפדגוגיה חדשה, עקרונות פדגוגיים בעולם של למידה מבוססת פרויקטים/בעיות ( ועוד.

  1. ספרים דיגיטליים

ספר

יש ספרים דיגיטליים, ויש ספרים דיגיטליים. התמונה שמשמאל מראה ספר דיגיטלי שמחליף את הספר המודפס, ואין לי ספק שרבים יסכימו שזוהי דוגמה ליישום רדוד של פוטנציאל הטכנולוגיות המתקדמות. לעומתה, התמונה שמימין מראה ספר דיגיטלי המנצל טכנולוגיה בשם מציאות 'מורחבת' או 'משופרת' (Augmented Reality). הספר השני מציג (דרך מצלמת הטלפון הסלולרי) מודלים תלת-ממדיים בתנועה של התכנים המוצגים בין הדפים. הולוגרמות מופיעות כמרחפות על פני הספר ויכולות גם להיות נשלטות ע"י הקורא. ברור שסוג כזה של ספר מציג בפנינו אתגרים חדשים – מה המשמעות של המחשה זמינה כל כך, מה תהייה ההשפעה על התפתחות הדמיון?

  1. GPS בכל עת ומציאות רבודה (גם מציאות רבודה נקראת לפעמים 'מציאות משופרת' Augmented Reality).

FieldTrip

למידה מבוססת מקום פותחת פתח לקשר ישיר בין סביבת הלמידה לעולם שמחוץ לכותלי בית הספר. מציאות רבודה (מלשון רובד על רובד), מאפשרת להוסיף על גבי המציאות שנצפית דרך מצלמת הסמארטפון, רבדים של מידע טקסטואלי או חזותי, כך שאם למשל משתמש הלומד באפליקציה של מציאות רבודה, מגיע למיקום מוגדר (מזוהה ע"י ה-GPS שבסמארטפון), וצופה בו דרך עינית המצלמה, הוא יכול לקבל מידע נוסף. לדוגמא:

למידה מבוססת מקום

המידע מוסף על גבי שער ברנדנבורג, כשהלומד/ת מסתכל/ת בו.

סוג כזה של טכנולוגיה מאפשר להוציא את הלמידה אל המקומות שבהם התרחשה ההיסטוריה. דוגמה טובה היא משחק ההרפתקאות שפיתחו תלמידי בהשראת הספר 'שביל קליפות התפוזים' של נחום גוטמן, המתרחש ברחובות הרצל ושד' רוטשילד, ודרכו חקרו את תולדות הישוב היהודי בתל-אביב במלחמת העולם השניה.

  1. שליטה ובקרה לכל דכפין

יצירה

פריצת הדרך הגדולה ביותר בעיני, המזמנת הזדמנויות לשינוי חינוכי אמתי ומעמיק, היא הזמינות שמציג העולם הטכנולוגי למערכות שליטה ובקרה אלקטרוניות ללא הצורך ברקע הנדסי קודם. במילים פשוטות: ילדים יכולים ליצור סביבות למידה המביאות אל עולמם אין ספור הזדמנויות להמציא או ליצור מוצרים מורכבים שישמשו אותם לחקר מעמיק של נושאים ובעיות. אם עד היום 'יצירה' באמצעים טכנולוגיים הייתה מוגבלת עד היום, ברוב המקרים, לאמנויות שונות, הרי שעתה אפשר להרחיב את היריעה ולדבר על רובוטים, מודלים מכניים, סביבות מחקר (כמו חממה, למשל), מכונות וכלים שיאפשרו לכל לומד למצוא לעצמו מקום של תרומה לפרויקטים צוותיים.

כרטיס בקרה בשם ארדואינו, שעולה עשרות שקלים בודדות, מאפשר חיבור לחיישנים מכל סוג, עיבוד ושמירת הנתונים, ושליטה במנגנונים מכל סוג כמעט. אפשר למשל, לצרף רכיב  GPS וחיישני גובה, לחץ וטמפרטורה, לבלון שמועף לסטרטוספרה ומשדר נתוני אמת המוצגים על גבי מפות של גוגל ארץ בזמן אמת, ומה שמשמעותי לא פחות מהזדמנויות החקר שבלון כזה מציע לנושאים כמו חלל, מזג אויר, תעופה, אקולוגיה, פיסיקה, מתמטיקה, גיאוגרפיה ועוד, הוא שילדים יכולים לבנות את הכול בעצמם (ראה/י בהמשך בפרק 'השלכות יישומיות', בו יוצע מודל הטמעה בכל בית ספר).

  1. המפגש בין מציאות למציאות 'מדומה'.

אם עד כה, טכנולוגיות מציאות מדומה אפשרו פיתוח סביבות גרפיות תלת-ממדיות כמו Second Life, או MindCraft בהן המשתתף היה מיוצג על ידי אווטר כמו זה (האווטר שלי):

הרי שעתה אנו עדים להופעתן של טכנולוגיות שמאפשרות לך, להטמיע את עצמך במציאות המדומה ולראות דרך העיניים שלך את העולם המדומה כאילו אתה נמצע בתוכו בעלות זמינה לכל נפש, תוך שימוש בסמארטפון כמסך תצוגה.

טכנולוגיה מעוררת עניין במיוחד היא HoloLens של מיקרוסופט:

hololens goggles

 

'משקפיים' אלה מאפשרים להוסיף הולוגרמות על גבי המציאות בה המשתמש נמצא:

hololens

 

  1. Big Data ('נתונים גדולים')

היכולת להתחבר למאגרי נתונים רשמיים ולקבל נתוני אמת בזמן אמת ולייצג אותם בצורה מוחשית וברורה, משנה את אמות המידה (וכמובן את מנעד האפשרויות) להן אנו רגילים כשאנו מדברים על למידה חקרנית. חקר, יכול פתאום להיות חיבור לחללית בדרכה למאדים, חיבור לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני הרשות המקומית, מאגרי ההיסטוריה של הספרייה הלאומית ועוד. ההשלכות על למידה וחינוך כוללות הרחבת המודעות לתופעות אמת, לבעיות חברתיות גלובליות ועוד.

נתונים

אם עד כה התעסקנו בנתונים מוגבלים של סימולציות למיניהן, עתה נתעסק במציאות עצמה.

 

השלכות יישומיות

הקטע הבא מצוטט מתוך המאמר 'מחשב? טבלט? סמארטפון? ובמיוחד כשמדובר ב-פי.בי.אל (למידה מבוססת פרוייקטים)'

"בית הספר כמרכז הפקה

בכדי להפיק פרויקט המכבד את בעליו יש לרכוש מיומנויות בכלי הפקה שונים. גם בעולם שמחוץ לכתלי בית הספר, כשחברה צריכה להפיק סרט תדמית היא שוכרת לשם כך חברת הפקה מקצועית.

לשם הפקה מקצועית של פרויקטים, מוצע להקים בבית הספר קבוצות התמחות של לומדים. זוהי תפישת עולם חינוכית הרואה את הלומד כמשאב עיקרי של בית הלמידה שלו. לומדים שיתמחו, למשל, בהפקת וידאו (כתיבת תסריט, סטוריבורד, בימוי, תפאורה, תאורה, צילום, עריכה, ועוד), יוכלו לשרת את הצוותים בו הם חברים או צוותים אחרים בהפקת סרטוני הוידאו בפרויקטים שלהם.

לשם כך, ראוי שיהיו לרשות מומחי הוידאו ציוד, משאבים ומקום להפקה. בימים אלה, כשכל סמארטפון הוא מצלמת וידאו איכותית וכל מחשב (אפילו טבלט) יכול לשמש כעמדת עריכה, קל לראות איך אפשר להפיק סרטונים של איכות גם ללא משאבי עתק."

קבוצות ההתמחות יכללו מקצועות כמו תכנות ארדואינו, שליטה ובקרה, פיתוח אפליקציות, גרפיקה בדו ותלת-ממד, חיתוך לייזר והדפסה תלת-ממדית, בניית מודלים מחומרים שונים, עיצוב, וידאו (כמוזכר למעלה), ניהול צוותים, ניהול פרויקטים, מידענות, כתיבה ועוד…

כל ילד ימצא לעצמו תפקיד של משמעות.

מרכז יצירה והפקה כזה אפשר להקים כבר מחר בכל בית ספר.

בינתיים, אני מנסה להקים חממת צעירים שהטכנולוגיות שהזכרתי מרגשות עבורם, אותם אלמד מרחוק ומקרוב חלק ממקצועות ההתמחות, שיהיו שותפים לפיתוח רכיבים שיאפשרו לכל בית ספר להקים סביבות למידה משל עצמו ולצקת לתוכן תכנים רלוונטיים לתכניות הלימוד בהן הוא עסוק. אשמח להסביר יותר למתעניינים.

 

סיכום

טענתי שההתפתחויות הטכנולוגיות משנות סדרי עולם ומחייבות אותנו לשינוי האג'נדה המחקרית והיישומית שלנו. יש שאלות חשובות לשאול שהן שונות במהותן מהשאלות שמלוות אותנו בעשורים האחרונים באותו תחום שאנו קוראים לו 'מחשבים בחינוך'.

ניסיתי להראות נקודות מפנה טכנולוגיות מהותיות, חלק מן ההשלכות האפשריות שלהן על סביבות הלמידה והעולם החינוכי ודרך אפשרית ליישום טכנולוגיות אלה בבית הספר כבר מחר.

אני יודע שאני מתפרץ לדלת פתוחה.

 

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילה קורץ  On 26 באפריל 2016 at 3:16 pm

    חנן, שמחנו לארח אותך במכללה. המתווה למחקר והטמעה שהיצגת ישמש אותנו בהוראה ולמידה.

  • רוני דיין  On 26 באפריל 2016 at 4:23 pm

    חנן שלום וחג שמח

    המאמר חשוב אך הכותרת יכולה להטעות.
    מסכים ששאלות גדולות עומדות בפנינו ועלינו לתת את הדעת על מחקר מעמיק ויסודי ובכיוון זה אנו פועלים כשפרסמנו השנה קול קורא לחוקרים.

    בעשיה החינוכית, טכנולוגיות חדשות משתלבות ומוצאות את מקומן בחינוך כשאנשי החינוך מוצאים עניין וערך מוסף ללמידה וליצירה.

    עלינו לתת את הדעת על הדרך הנכונה של הקניית הכלים והידע לציבור עובדי ההוראה ולתלמידים, כדי שיהיו צרכנים נבונים לעושר האמצעים והכלים העומדים לרשותם ללמידה, לחקר וליצירה.

  • רוני דיין  On 26 באפריל 2016 at 4:50 pm

    חנן שלום וחג שמח

    מאמר חשוב ומזמן חשיבה.

    בדבריך אתה מדגיש את חשיבות שאלת השאלות וקיום מחקר מקיף ומעמיק בנושא. בענין זה, פרסמנו השנה קול קורא המזמין חוקרים ומוסדות אקדמיים לחשיבה וחקירה משותפת ומעמיקה בתחום.

    הוראה ולמידה מתבצעת במגוון דרכים שלהם ערך מוסף ותרומה לקידום חשיבה, חקירה, הוראה ולמידה. אנו מכוונים מאמצים להענקת כלים ואמצעים לשימוש מושכל בהם לצורכי למידה, חקר ויצירה.

    הידע בתחום הולך ומתרחב וגם התובנות. הצטרפותכם למחקר וללמידה משותפת תסייע ותקדם.

    • חנן יניב  On 26 באפריל 2016 at 5:45 pm

      רוני חג שמח. מאחר שאני מודע לפחות לשלוש תוכניות אקדמיות של מחשבים וחינוך לתואר שני ואני מכיר קצת את סוגי שאלות החקר של הסטודנטים בעבודות הגמר, אני טוען שצריך לעצור, ולהתחיל מחדש. אסור להניח שיש פה תהליך אבולוציוני שלוקח שנים רבות. כמו שכתבתי במאמר, אנחנו בעידן של מהפיכה לפחות כמו בתקופת המעבר מעגלה עם סוסים למכונית. לכן הכותרת ולכן אסור להתמהמה.

      • Solly Tamari  On 17 ביוני 2016 at 1:39 pm

        חנן, מילים בסלע. לא צריך לחקור מה עובד. אנחנו יודעים מה עובד. צריך לחקור למה מערכות החינוך (לא המורים) לא מיישמים את מה שעובד. וכמו שאמרת, אפשר להתחיל ליישם מחר בבוקר.

  • ניצה גרבר  On 26 באפריל 2016 at 11:51 pm

    שלום חנן, נהניתי לקרוא את המאמר, מסכימה עם דבריך ואוהבת את הדוגמאות. אין ספק שאנו חלק מהמהפכה. יש לנו זכות ללמוד תוך כדי תנועה, לשמש מודלינג לתלמידים כיצד מתמודדים עם בעיות שונות כשהן מתעוררות, איך עובדים/לומדים בשיתופי פעולה ועוד. מהפכת התקשוב בהוראה כבר כאן היא מאפשרת לנו חשיבה יצירתית, עשייה אחרת ופריצת גבולות המקום, הזמן והכיתה ובכך יוצרת אנרגיה נפלאה וזיק בעיניים. בכיתתי אני מאפשרת לענות על 'מבחנים' {כתיבת מאמר, יומן, מכתבים וכו'} בקבוצות ולעיתים עם טאבלטים, הילדים מחפשים חומר, מגבשים את הרעיונות שלהם ויוצרים עבודות נהדרות. באחת הפעמים אחת הבנות אמרה לי שטעיתי בשאלה כיוון שאין עליה תשובה בגוגל…….אמרתי לה ולקבוצתה שזו בדיוק הכוונה, שהן יצרו את התשובה. המסמך שקבלתי מהן יפורסם בעיתון בית הספר. הוא מצוין, מעניין ומעיד על למידה. החוויה של ילדים מתקשים שיכולים להיעזר בחזקים גם היא חשובה ומאפשרת ללמוד מחבר, ליצור ללא חשש מכישלון וכו'. מרגישה שהמחשבים, הטבלאטים והטכנולוגיה מצריכים חשיבה ולמידה שונות ויחד עם זאת גם מאפשרות חוויה אחרת למורים ולתלמידים. כעת שברור אין צורך בשינון, שהסינרגיה של הקבוצה גדולה מסך של כל אחד בנפרד, שהטכנולוגיה זמינה, שהידע האין סופי כמעט נכנס לכיתה בקלות, הכל פתוח והלמידה יכולה להיות חוויתית ומהנה למורים ולתלמידים.

    • חנן יניב  On 26 באפריל 2016 at 11:57 pm

      ניצה, יישר כוח. אכן, אני מאמין שיש מורים רבים שיוכלו, כמוך, לשאת את דגל המהפיכה בגאון. הבעיה שיש מורים רבים שעוד לא ושתכניות הכשרת המורים (תואר ראשון ותואר שני) שאני מכיר עדיין לא מכשירות מורים להיות כאלה – ואת זה אפשר וצריך לשנות ומהר.

      • ניצה גרבר  On 27 באפריל 2016 at 12:57 am

        תודה חנן, מברכת על היותי חלק מבית ספר ובייחוד מנהלת, הורים, תלמידים נפלאים ומנחים מדהימים…. המאפשרים לחלום ולהגשים, אומנם מדובר בבית ספר יסודי, אך גם עם צעירים ניתן לפרוץ וליצור דפוסי למידה חדשים. מסכימה איתך שבמקום להציג את המורים באור לא מחמיא, עדיף לתת רעיונות, הזדמנויות להרחיב את השיח, לשתף ברעיונות יישומיים מהשטח והמהפכה בוא תבוא. מזמינה אותך לכיתתי, אשמח עוד ללמוד.

      • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 6:17 am

        ניצה, תודה על ההזמנה. באיזה בית ספר?

  • שוורץ יוסף  On 27 באפריל 2016 at 9:12 am

    אני מאמין שקץ עידן המחשב לא נוגע רק לעיניין החינוך. הפיטורין הכבדים של אינטל מצביעים יותר מכל את המעבר החד של הטכנולוגיה אל הסלולר. מהפכת במידע בעיצומה אנו צפויים להרבה מאוד שינויי פרדיגמה. הן בדרך שאנו יוצרים ומקבלים מידע והן בדרך שאנו מתקשרים עם המכונות. עולם ה V.R מתחיל להכנס חזק מאוד עכשיו לתחומי ההדרכה עקב זמינות ועלות נמוכה יחסית. מכאן עולות שאלות רבות לגבי הושאים כמו הכשרה, הוראה, צורך פיזי של בית הספר. למרות שהוא מאפשר כיום פתרון לאפשר להורים לצאת לעבוד וזה גם חייב להשתנות בעתיד, לפחות בתעשיית המידע. רבים עובדים כיום מהבית לפחות כמה פעמים בשבוע. האם תלמידים יוכלו ללמוד מהבית באתו אופן ?

    • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 8:08 pm

      יוסי, אתה שואל אם תלמידים יוכלו ללמוד מהבית, ואני שואל אם זו המגמה שלנו? ללמוד מהבית? אם כך, מהו תפקיד בית הספר? האם יש סיבה לקיומו? אני מאמין גדול שמאד. תפקידיו העיקריים הם: לאפשר לילדים להיפגש עם אחרים ולגבש לעצמם זהות ערכית, אישית וחברתית, כשהתפקיד השני של בית ספר הוא להיות חכה של אלף פתיונות ולאפשר לכל ילד לזהות תחומי עניין שמגרים אותו לדעת יותר. תחת שתי השאלות האלה אפשר לארוז את כל התורה החינוכית שמנחה אותי.

  • דר׳ עידית אבני  On 27 באפריל 2016 at 8:07 pm

    קריאה לחשב מסלול מחדש!
    מסכימה עם הנאמר במאמר וגם עם דברי רוני דיין באשר לכותרת המאמר שמכוונת למעשה לשינוי פני התקשוב בחינוך. אך לעניות דעתי הסוגיה רחבה הרבה יותר ואמורה לדון בשינוי פני החינוך ובהקשר לכך את מקום התקשוב בו.
    ארוכה הדרך וגדול האתגר.

    • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 8:14 pm

      עידית, אני מאד מסכים איתך. אי אפשר לדבר על תקשוב מבלי לנסח תפישה חינוכית שאותה יוכל לשרת. נקודת המפנה שאני מצביע עליה במאמר מתייחסת לתהליך חינוכי כולל (המעבר ההדרגתי מלמידה פרונטלית ללמידה פרויקטלית – לפחות במודעות) שהטכנולוגיה יכולה להעצים.

  • מיקי קריץ  On 27 באפריל 2016 at 9:22 pm

    חנן, כל המהפכות הטכנולוגיות פוסחות על החינוך, ודווקא הדוגמאות שהבאת, המכונית והווייז, מסבירות למה. אלה סיפקו צורך אמיתי – להגיע ליעד במהירות ובקלות מבלי להתברבר. לתלמידים בחינוך אין צורך אמיתי, כזה שיניע מהפכה. חינוך הוא לרוב טקס שנכפה על הילדים (ובמידה מסוימת גם על המורים) ואין בו יעד אמיתי עבורם. מבחינתם, מי שמציב את היעדים (משה"ח, המורים, ההורים,…) – שישתמש בווייז חינוכי, הילדים לא צריכים אותו. וגם אם מוצאים יעד בחינוך, אנו יודעים שההתברברות בדרך אליו ("התהליך") יכולה להיות בדיעבד החלק הכי מוצלח בו, כי כאמור אין באמת יעד אותנטי.
    המאמר יפה ומעניין, וסוקר צמתים שבהם אפשר וכדאי לחשב מסלול מחדש, ואני בהחלט אמליץ לתלמידיי לקרוא אותו. עם זאת, כדאי לזכור שהחינוך הפרונטלי נמצא כאן כדי להישאר (כי לחינוך מטרות רבות חוץ מללמד) וכדאי להצטרף אליו במקום להילחם בו. ישנם מודלים רבים שמנסים לעשות זאת באמצעות BYOD. למשל המודל ללמידה פעילה מבוססת טכנולוגיה TBAL -Technology Based Active Learning, או המודל ללמידה מבוססת משוב FBL – Feedback Based Learning, שמנסה לטפל בשורש הבעיה – חוסר מוטיבציה ורצון ללמוד אצל התלמידים. או מודל ללמידה כוללנית מבוססת טכנולוגיה TBCL – Technology Based Comprehensive Learning, שמיועד לשיפור הלמידה בקורסים כמותיים בעלי אופי היררכי כגון קורסי מחשב, מתמטיקה וכד'. לצערנו המודלים האלה מצליחים בעיקר באקדמיה עם סטודנטים, שאצלם אפשר למצוא גם מעט רצון כנה ללמוד, ועם מרצים שרוצים ויכולים להשקיע בהוראה יותר ממורים.

    • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 9:34 pm

      מיקי, מעניין שאמרת "חינוך פרונטלי"… אני בד"כ מתייחס לפרונטלי בהקשר של הוראה (או למידה), התכוונת לחינוך?

  • מיקי קריץ  On 27 באפריל 2016 at 9:49 pm

    התכוונתי לשיעורים כפי שהם לרוב מתקיימים בבתי הספר ובאקדמיה – מורה מול תלמידים בכיתה

    • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 9:51 pm

      ואתה חושב שזה כורח המציאות? ובכלל, כשאתה מדבר על הפסיחה של המהפיכות הטכנולוגיות על החינוך, אתה לא חושב שזה (בחלקו) באשמתינו? אתה לא חושב שאנו יכולים להשפיע?

  • עמית מירז  On 27 באפריל 2016 at 10:03 pm

    השאלה המרכזית שהמאמר מעלה היא בעצם שאלה שמלווה אותנו בכל דור ודור (פסח), כיצד יראה בית הספר? התשובה לשאלה זו צריכה לבוא מתוך הערך שאנו מייחסים לנו כמורים וכפדגוגיים ולא לצמוח מתוך השינויים הטכנולוגיים.
    לכן זה לא משנה איזה טכנולוגיה קיימת, זה לא משנה אם המחשב מת, וזה לא משנה אם הסמארטפון בתהליכי גסיסה. יתרה מכך, כבר היום גוגל ופייסבוק משקיעים מיליארדים ב AI והצליחו כבר לייצר דיאלוגים בין מחשב לאדם ברמה שכבר מקשה על זיהוי מיהו הרובוט, כבר היום יש בוטים שמאפשרים למלא מאות משימות עבור בני אדם בכתיבת שפה טבעית וזו טכנולוגיה שצומחת בצעדי ענק.
    אז מה יהיה? לא נצטרך בית ספר? לא נצטרך מורים? הרי הבוטים יעשו הכול בשבילנו וידעו לפתור הכול באופן הרבה יותר טוב מכל מורה, בדיוק כפי שהם מנצחים כבר בשחמט וב GO.
    אסור לאבד את הדרך ואסור להתבלבל, בית הספר לא צריך (ולא יכול) להתחרות בטכנולוגיה ולעצב עצמו בדמותה, בית הספר צריך להמשיך לדאוג שהתלמיד יחשוב, יהיה סקרן וידע להתפתח ולצמוח מבחינה חברתית, אם לא נשכיל לעשות זאת, הטכנולוגיה תשלוט באדם ולא האדם בטכנולוגיה. זו הסכנה האמיתית.

    • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 10:09 pm

      עמית. אתה אומר: "בית הספר צריך להמשיך לדאוג שהתלמיד יחשוב, יהיה סקרן וידע להתפתח ולצמוח מבחינה חברתית". אתה חושב שזה מה שבית הספר עושה? הבלוג הזה מכיל 88 מאמרים שאומרים שלא – שבעצם הוא עושה ההיפך… ישנם שני מסלולי שינוי אפשריים: האחד שההורים יבינו שעובדים עליהם, יצאו לרחובות וידרשו שינוי רדיקלי בקונספציה, והשני שהטכנולוגיה תעזור לנו להוביל מורים לאימוץ דרכי למידה שמתאימות יותר לאמונתינו הפדגוגית ויכולים לעזור לישם אותה במיטבה.

      • עמית מירז  On 27 באפריל 2016 at 10:58 pm

        בוא נניח לרגע אחד את התפיסה המגובשת שלך לגבי בתי הספר בצד (איני מכיר אותך, אך אני הבנתי שכתבת 88 מאמרים שאומרים שבית הספר הורס את התלמיד ולא מפתח אותו). נניח שלרגע אחד תקבל את תפיסתי שבתי ספר עושים מאמצים כבירים ודואגים לכך שהתלמיד יחשוב, יפתח את סקרנותו ויצמח להיות אדם חושב ולרוב מצליחים בכך, מה אז?
        בנוסף, לגבי האופציות שהעלית, הראשונה שעובדים על ההורים, אני בהחלט לא מקבל זאת, אני לא חושב שעובדים על ההורים, אני חושב שמערכת החינוך צריכה לשאוף להשתפר, אבל השימוש בטרמינולוגיה של "לעבוד על ההורים" מראה כביכול שיש למערכת החינוך כוונת זדון, אני חולק עליך לחלוטין בעניין זה ודוחה זאת על הסף.

        לגבי הנושא השני – שהטכנולוגיה תעזור לנו להוביל מורים לאימוץ דרכי למידה, אני חושב שזו תפיסה בעייתית למדי, מכיוון שביסודה היא אומרת "הטכנולוגיה היא חזות הכול", הטכנולוגיה היא הפתרון לצרות שיש לנו בחברה, הטכנולוגיה היא הפתרון למערכת החינוך שנמצאת במקום לא טוב במדד העולמי.
        ככל שאני חושב יותר על הנושא והאמן לי שהוא מעסיק אותי יום וליל, אני לא רואה כיצד שימוש בטכנולוגיה יכול להפוך מורה לטוב יותר.
        אני מכיר מורים מעולים שלא מכניסים אפילו מקרן לכיתה וגורמים לתלמידים לפרוץ את כל הגבולות ואני מכיר מורים שמשתמשים בטכנולוגיה ולא תורמים דבר.
        מורה צריך להיות מורה טוב, קודם כל ועל זה צריך לשים דגש.
        מורה טוב צריך להכיר מגוון רחב של כלים להעשרת עולמו של התלמיד. אני מתייחס לטכנולוגיה בכבוד רב, אבל לא שוכח שהטכנולוגיה לדעתי היא עוד כלי מתוך מגוון רחב של כלים פדגוגיים שמורה טוב צריך להכיר ולהשתמש בכיתה. המינון חשוב, מנת יתר עשויה להיות קטלנית.

      • חנן יניב  On 27 באפריל 2016 at 11:36 pm

        מקבל שיש בינינו חילוקי דעות על תרומת בית הספר ואין לי ספק שיש מורים ומנהלים שעושים מאמצים אדירים וחלקם אפילו מצליחים – קצת, ובקטן מאד. כולנו, הורים תלמידים ומורים חיים במציאות מדומה. אני לא מאשים אנשים – אני מאמין שהמערכת (כמו כל מערכת) קמה על יוצריה. המטרות שלשמן קמה כבר אינן רלוונטיות, הכלים שסיגלה לעצמה אינם מכוונים להשגת מטרות אחרות – המערכת פשוט בנתה לעצמה כלים להגן על עצמה ויש אנשים שזה עובד עבורם. אגיב בעיקר לנקודת הזדון. אני מסכים שאין זדון מכוון. הרעיון שעובדים עלינו בנוי על חוסר העשייה לשינוי. הרי ברור שבתי הספר מוחזקים כבני ערובה בידי מערכת ההשכלה הגבוהה, אבל גם שם מבינים שההכנה שהתלמידים מקבלים ללימודים אקדמאיים איננה יעילה ולא מעט הקורסים שבהם נתקלים תלמידים חדשים באמירה – תשכחו את כל מה שלמדו אתכם עד כה. הפונקציה העיקרית שממלאת המערכת הקדם אקדמית היא מיון – וגם פה אין אמון מוחלט – לכן הוסיפו את הפסיכומטרי. כתבתי לא מעט על מה צריך לעשות. בקצר – צריך לבטל את בחינות הבגרות, לנתק את התלות בין המערכת האקדמית לקדם אקדמית (להקים מועצה להשכלה נמוכה), להפוך את כיתה יב' למכינה לאקדמיה, פתוחה לכל, ללא תנאים מוקדמים ולקבל את מי שיעמוד בדרישות המכינה. אני מאמין שנח למערכת למכור להורים שבחינות בגרות זו טובת הילד. ההורים משתפים פעולה, לוחצים על הילדים ללמוד… הבעיה היא שטובת הילד היא לא בחינות הבגרות. טובת הילד היא ילדות מאושרת, מקום לצמוח… לאהוב ללמוד, לאהוב את עצמו ואחרים. אפשר להגיע לאקדמיה, אחר כך, בשלים יותר, שלמים יותר – ולא שחוקים אחרי שנים של שיעמום, תיסכול ודימוי עצמי נחות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: