על דמוקרטיה ועל חינוך לחשיבה ביקורתית


לא מעט מדובר ועוד ידובר בהשלכות של מערכת הבחירות האחרונה (2015) על הקצנת הקיטוב הבין-תרבותי, על יאיר גרבוז ועל ענת וקסמן, על ביבי (בעניין הערבים, כמובן), אבל לדעתי הצנועה, ידובר בעיקר בתחושה של אי-הבנה. התחושה הרווחת בערוצי התקשורת היא של הצבעה ״לא רציונאלית״… אנשי השמאל, עומדים ותוהים כיצד אוכלוסיות שנחבטו בכל דרך אפשרית כמעט ע״י הממשל הקודם, ממשיכים להצביע בשבילו.

אז כבר דיברתי על ״הבל החופש ושקר הדמוקרטיה״

כתבתי שם: ״דמוקרטיה היא שיטת שילטון גרועה ביותר אם הבחירות אינן משותתות על הבחנה מושכלת של החלופות ומעקב שוטף אחרי הנבחרים״.

אז בין שעורי האזרחות, חינוך לדמוקרטיה, בחירות ״כאילו״ בבית הספר ושאר נסיונות ממוקדים לחנך את בוחרי העתיד לקבל אחריות על הדמות העתידית של המדינה הזאת, מן הראוי שניתן להם כלי חשיבה שיעזרו להם לשקול באופן ביקורתי ומושכל את החלופות שלפניהם.

התימות המרכזיות בהן מתעסק מאמר זה, הן אם כן: לקיחת אחריות; איתור פערים בין ׳סיסמאות מכירה׳ למציאות; וקבלת החלטות. כלומר, בשורה התחתונה אני מקווה להציג תוכנית חינוכית להטמעת התימות הנזכרות במערכות למידה בשכבות גיל שונות (החל מכתה א׳ וכלה בכתה יב׳).

סיפור:

הערך

המציאות

התנגדויות אפשריות

אמון

חתימת ההורים

הדרישה לחתימת ההורים איננה הבעה של חוסר אמון, ההורים דורשים לראות ולחתום…

ואהבת לרעך כמוך

ציון (׳קיבלתי את הציון הכי טוב בכיתה!׳)

הציון הוא רק בין התלמיד למורה (ומה עם ההורים? ומה אמא שואלת כאתה מביא את הציון הביתה?…)

אתה יכול!

הקבצות

אם תוכיח את עצמך תוכל לעלות הקבצה

למידה משמעותית

הכנה למבחני מיצב

יש אצלינו בבית הספר גם פרויקט בלי קשר למיצב

במסגרת קורס לתואר שני (טכנולוגיה בחינוך) בו אנו עסוקים בתהליכי שינוי, יש פינה בשם ״בית מטבחיים לפרות קדושות״. הסטונדטים, בצוותים בני 4 חברים, עסוקים בלמצוא סיסמאות ריקות מתוכן. את אחת הסיסמאות הם מביאים ומציגים למליאה בכל פורמט שנראה להם (סרטוני וידאו, משחקי תפקידים, ראיונות עם עמיתים, וכד׳).

בסיסמאות ריקות אנו מתכוונים לפער בין ערך מוצהר לבין מציאות: למשל ״לומד עצמאי״ (ראה גם ״על הערכה ועל לומדים עצמאים״).

דמינו את התמונה הבאה:

משימה לתלמידים (בצוותים של ארבעה): סרקו את מסגרות חייכם: בית, בית ספר, חברה, משפחה, חוג, תנועת נוער… ונסו למצוא פערים בין ערך מוצהר לבין מציאות. את ה׳פרה הקדושה׳ שזיהיתם, שיחטו קבל עם ועדה בכל דרך שתבחרו.

דוגמאות לפרות קדושות? בחרתי להציג גם את טיעוני ההגנה שנשמע (אל תשכחו, התלמידים שלי הם מורים בפועל בד״כ)…

הרעיון של שחיטת פרות קדושות עלה כשהבנתי כמה ההנחה הבסיסית שלי לקיומה של שפה משותפת ביני לבין תלמידי עורערה חזור וערעור. הייתי בטוח שכשאני אומר ׳ציון׳, למשל, תלמידי מבינים שאני מדבר על אבי אבות הטומאה, אבל לא כך הוא. מורים רבים עדיין מאמינים שציונים הם כלי פדגוגי שעונה על יעודו העיקרי ואינם מכירים בהשלכות ההרסניות שלו (אישיות, חברתיות וערכיות).

אותם מורים, בלהט רב, יגנו על ה׳אני מאמין׳ שלהם ושל בית ספרם עליו חרטו באמונה שלמה ׳ואהבת לרעך כמוך׳. איך זה קורה? אני מניח שכל קורא שיעמיק לבחון את ההשלכות של ציון שציינתי בפסקה הקודמת, יבין אולי שהמציאות שמוכרת לנו המערכת היא מציאות מדומה (אין כמו הסרט ׳מטריקס׳ להמחיש את אשליית המציאות: מצד אחד אנחנו חיים את המציאות שאנחנו מכירים, אבל מצד שני, אנחנו בעצם מזון למכונות שבנו עבורינו את אשליית המציאות בכדי שלא נבעט ונתנגד.

בסרט, הגיבור מוזמן לבחור אם להמשיך באותה אשליית מציאות בה הוא חי, או לקחת גלולה (אדומה כמובן) ולהכיר גם את המציאות האחרת (מתוך כוונה שיצטרף לכוחות המורדים בה). במה את/ה היית בוחר/ת?

הנחת היסוד המונחת בבסיסו של מאמר זה, היא ההנחה שכולנו חיים במציאות מדומה, או כמו שאומרים הגששים: מוכרים לנו לוקשים שלא מתוצרת בית החרושת ׳לוקשון׳. אנחנו חיים במציאות שנבנית עבורינו (ולא תמיד במכוון) ע״י הממסד, התרבות, המורשת, הבית, בית הספר…

כמה דוגמאות?

  • עושר מביא לאושר
  • רזה זה יפה ובריא
  • הצלחה בחיים היא הצלחה בקידום המקצועי או בגודל המכונית
  • מותגים זו איכות
  • מותגים נחוצים לביסוס מעמד חברתי
  • ילדים צריכים לדעת את מקומם ולכבד את המבוגרים
  • ילדים צריכים גבולות
  • תלמיד טוב הוא מי שיש לו ציונים טובים
  • ציונים טובים הם הדלת להצלחה בחיים
  • ציונות ׳אמיתית׳ היא…..

אנו מוצפים במסרים אין קץ שלמדנו לקבל כמובנים מעליהם ומפסיקים לשאול מה אמיתי, מה באמת מסתתר מאחורי המסרים האלה. חונכנו להפסיק לשאול.

בכדי לעורר מחדש את הזכות לשאול ולתת לשואלים כלים להערכת התשובות, חשוב לפתח אצל ילדים (ומבוגרים) מיומנויות של חשיבה ביקורתית.

לכאורה, וכאן טמונה סכנה גדולה, טענה זו מכוונת לחוסר אמון. האמנם?

חשיבה ביקורתית איננה חשיבה של הטלת ספק או חשד למרמה. חשיבה ביקורתית, לטענת מאמר זה, היא היכולת לבחור את המתאים לי ביותר (או הכי פחות גרוע) מבין אלטרנטיבות אפשריות.

הפעלת חשיבה ביקורתית במערכת בחירות, איננה קוראת לחוסר אמון במפלגה זו או אחרת, אלא בחינה מדוקדקת של המצעים השונים מול האמונות והצרכים של כל בוחר ובוחר.

הפעלת חשיבה ביקורתית בחינוך הילדים קוראת (ברוח דומה), לבחון שיטות חינוך שונות והתאמתן לאמונתי כהורה, כאדם. חשיבה ביקרותית בעניין זה תאפשר לנו לבחון לעומק את מה שמוכרים לנו ׳מומחים׳ טלויזיונים לחינוך תוך הערכת ההשלכות של חינוך כזה על צמיחתם של ילדינו להיות האדם שהיינו רוצים שיגדלו להיות.[1]

חשיבה ביקורתית היא מיומנות חיים שנחוץ לטפח בילדים כבר מגיל צעיר. מיומנות חיים כזאת תאפשר להם לבחור לעצמם את דרכם בחיים תוך בחירה מושכלת של האפשרויות שהחיים מזמנים להם. בחירות דמוקרטיות היא דוגמה למקום שניתן לכל אזרח בבחירת קווי היסוד שינהלו את הממשלה הבאה (בעולם אידיאלי כמובן, החופשי משיקולים קואליציוניים).

איך מחנכים לבחור?

התחום העוסק במתודולגיה של בחירה משוייך בדרך כלל לפסיכולוגיה ונקרא ׳קבלת החלטות׳. תחום זה מזמן כלים העוזרים לאדם לשקול בין חלופות העומדות בפניו. דוגמאות לשאלות בחירה כאלה אפשר למצוא, משל, ברשימה הבאה: לאיזה בית ספר לשלוח את ילדי בהגיעם לכיתה א׳? מה יכולים לעשות לוחמי מצדה כשהרומאים בפתח והחומה בוערת? מה יכול לעשות גיבור הסיפור בכדי להחלץ מהמצב אליו נקלע? באיזו דרך תבחר כדורית הדם הלבנה ביציאתה להגנת הגוף מפני זיהום באצבע? איך לשפר את מערך התזונה של תושבי כפר נידח באפריקה?…

ואיך אפשר בלי לספר על תלמידי כיתה ב׳ בבית הספר ׳לב העמק׳ באצבע הגליל לקראת פורים שעסקו בדילמה שנצבה בפני מרדכי היהודי: האם להשתחוות בפני המלך?

איך מקבלים החלטה?

ישנם מודלים שונים של קבלת החלטות, כשהמתאים ביותר לסביבות למידה, בעיני, הוא מודל השוואתי שבו כל חלופה מוערכת מול האחרות בהתייחסות למערך משותף של קריטריונים, לדוגמה: אם בבחירות עסקינן, אפשר להשוות את המפלגות שבהן אני שוקל לבחור למערך קריטריונים כמו: כמה המצע הערכי של המפלגה תואם לשלי, כמה אמינות הפגינה המפלגה ביישום הבטחותיה בבחירות האחרונות, כמה המפלגה הראתה בעבר מודעות לצרכים שונים של כל אזרחי המדינה, כמה מנהיגי המפלגה פעלו בעבר לטובת המדינה… או אם במצדה מדובר, הרי שהיו להן עוד דרכי פעולה אפשריות כמו להמשיך להלחם, לנסות לברוח, לנסות לנהל משא ומתן, או להתפלל, כשהקריטריונים לבחירת החלופה הפחות גרועה מכולן היו יכולים להיות ׳מסר לדורות הבאים׳, ׳סיכויי הצלחה׳, ׳תאימות לאמונה׳, ׳קונצנזוס׳ וכד׳.

אם מתייחסים לסביבת הלמידה, הרי שהיישום המשמעותי ביותר של סוג כזה של מודל הוא משימות למידה בה הלומדים מגדירים את השאלה, את החלופות לפיתרון ואת הקריטריונים להשוואה תוך כדי חקירה מעמיקה של מקורות המידע העומדים לרשותם. מניסיוני, משימות כאלה של קבלת החלטות הן משימות מזמנות אנרגיה מרובה, תהליך מדודק ומורכב של ניתוח כל חלופה וחלופה ואיתור מקורות ידע אותם יכול הלומד לגייס לביסוס טענותיו והערכותיו. משימות אלה ניתנות בעיקר כמשימות צוותיות.

דוגמאות נוספות לשימוש במשימות החלטה אפשר למצוא במאמר ׳לב״ה: למידה בסביבה הרפתקנית׳.

שימוש במשימות החלטה כיוצר או משתמש נותנות בידי הלומדים כלים לחיים. כלי חשיבה אלה ישרתו אותם בבואם לקבל החלטות, גם אם התהליך איננו תמיד מודע.

ככל שנקדים לשלב משימות כאלה בסביבות הלמידה באורח שוטף, כן נשפיע בעתיד על שיפור הכלים הדמוקרטיים העומדים לרשותנו כבר היום.

[1] מכון ברנקו וייס הוציא לאור ספר על חינוך לחשיבה ביקורתית בעריכת יורם הרפז (2008), והוא מקור חשוב להבנת התחום (למבקשים להעמיק בהבנת המסגרת התיאורטית). הספר מרכז מקבץ של מאמרים מתורגמים. המאמר הזה איננו מאמר אקדמי (הוא מיועד, ככל המאמרים בבלוג ׳חינוך אחר׳, לקריאה שוטפת), ולכן בחרתי שלא לצטט מתוכו או להתייחס לאמירות מתוכו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורלי מלמד  On 7 במאי 2015 at 9:01 am

    לחנן, מחשבות מעוררות מחשבות העלית כאן. המשפט הזה שלך צד את עיני "הרעיון של שחיטת פרות קדושות עלה כשהבנתי כמה ההנחה הבסיסית שלי לקיומה של שפה משותפת ביני לבין תלמידי עורערה חזור וערעור.". מי שעסוקים רק בשחיטה של פרות קדושות סופם שיישארו רעבים וימותו מרעב אלא אם יהפכו לצמחונים…(: אחרי שלב "השחיטה" נחוץ שלב של בנייה. אם רק נפרק ולא נבנה משהו אחר, הפירוק לכשעצמו לא יועיל לנו בכלום מלבד "חדוות השחיטה". הספר של הרפז מצוין. מה שלא אהבתי בשיטה שלו זה את "הערעור לשם ערעור" שבסופו של דבר עלול לפתח תלמידים בקרניים המבקרים ללא שיקול דעת ובאופן אוטומטי כל דבר, משותקים מיכולת הכרעה ועשיה כי אין פרה שאי אפשר לשחוט. כטכניקה לפיתוח חשיבה ביקורתית מצאתי שהשיטה הותיקה של כובעי החשיבה (דה-בונו) המבוססת על חשיבה שקולה ועל יצירת אלטרנטיבה עדיפה. חשיבה ביקורתית שקולה חייבת לעבור דרך בירור העובדות (כובע לבן), בירור החסרונות והיתרונות של האלטרנטיבה (כובע צהוב לצד כובע שחור), מודעות לרגשות ולהתנגדויות הרגשיות (כובע אדום) וחשיבה פורצת דרך על האלטרנטיבה (כובע ירוק). דה קונסטרוקציה לכשעצמה לא מובילה לשום מקום. לצידה כדאי שתהיה רה קונסטרוקציה. באשר לדמוקרטיה, צריך להיזהר משחיטת יתר כי אין לנו "פרה" אחרת… בלימודי התקשורת אנחנו מתחילים בתוכנית הלימודים בהיכרות עם דגמים שונים של משטרים. תלמידינו נולדו למציאות דמוקרטית ופוסט מודרנית, הם לא מעלים על דעתם אפשרות אחרת. היכרות עם אלטרנטיבות גרועות יותר מכניסה את העמדה כלפי הדמוקרטיה לתוך פרספקטיבה. לשאול מה חשוב לנו לשמר בדמוקרטיה ואיך עושים את זה, זה חשוב לא פחות מאשר להצביע על תחלואי הדמוקרטיה וקלקוליה הרבים.

    • חנן יניב  On 7 במאי 2015 at 9:13 am

      אורלי, ראשית, לגבי בית המטבחיים לפרות קדושות, התלמידים גם מציגים מנגנוני כפרה – מנגנון ה'שחיטה' שהצגתי בקצרה, מיועד קודם כל לערער את תפישת המציאות שלנו. לגבי הסכנות של ביקורתיות יתר, כמובן, דיברתי על זה במאמר – ולכן הצגתי את מודל קבלת ההחלטות שאיננו בעצם עסוק בלבקר אלא בבחירה. בעניין הדמוקרטיה – גם בחירת שיטת שילטון היא תהליך של בחירה והמודל שהצגתי מאפשר לשקול כל חלופה לפי מערך קריטריונים משותף (למשל: חופש הפרט, ייצוג נאות של שכבות האוכלוסיה, מוסריות, סיכון קיומי וכד'). תודה על התגובה.

  • אמנון גלסנר  On 8 במאי 2015 at 10:42 pm

    חלק חשוב בתהליך הבחירה צריך להיות זה שמברר מהם המחירים ומהם הרווחים בכל אפשרות. במיוחד המודעות למחיר שמוכנים לשלם עבור כל בחירה. ובשביל להציף את אפשרויות הבחירה אפשר להשתמש בכלים של חשיבה יצירתית שמאפשרת להרחיב את נקודות המבט על המציאות- לזהות את הצדדים הרבים שיש לכל סיפור ואת החלופות השונות להחלטה.
    אמנון גלסנר

    • חנן יניב  On 9 במאי 2015 at 6:32 am

      אמנון, לגבי המחירים והרווחים, אלה, לפעמים, ספקולציות מוטות ע״י עמדות – למשל: רבים מאנשי השמאל העריכו שהמחיר האפשרי של בחירה במפלגת ימין קיצונית, למשל בבית היהודי, תוביל לאפרטהייד. זו יכולה להיות ספולציה שאיננה, בהכרח נכונה והשפעתה על שיקול הדעת הייתה יכולה להטות רגשית את כיוון ניתוח הבעיה. לגבי כלים, אנחנו משתמשים בכלי שנקרא ׳שיקול דעת׳.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: