למידה זה עניין של מודעות – מודל חדש ללמידה כאורח חיים

תינוקת נולדה.

אחד, אחד (או ביחד) נכנסים החושים לפעולה. היא חווה עולם שלא הכירה, היא חווה את עצמה שלא הכירה, את האנשים שמסביבה… ריחות, קולות, מראות, תחושות.. המוח נכנס לפעולה. מנסה להבין, להשליט סדר. אין שפה…

לאט לאט, התינוקת מתחילה לזהות צורות, לפענח קולות ומראות, לסגל כלי תקשורת עם הדמויות שמסביב. התינוקת לומדת… היא לומדת את העולם. היא לומדת בעצמה, ללא תיווך כמעט, ללא שפה, יותר ממה שתלמד כל חייה.

שנים עוברות, התינוקת כבר ילדה. היא הולכת לגן ואח״כ לבית הספר, היא לומדת שם שללמוד לומדים בכיתה ובשיעורי הבית. כל מה שמתרחש מסביבה כבר לא כל כך נתפש כלמידה. על המוסיקה שהיא שומעת, על הסרטים שהיא רואה, הספרים, תוכניות הטלוויזיה, הטיולים עם ההורים, המפגשים עם חברות..וחברים… אין מבחן.

הנערה לומדת באוניברסיטה, היא יוצאת לחיים… היא מפסיקה ללמוד?

ההבדל בין למידה במסגרת ולמידה אקראית, חוץ מסגרתית הוא במהות המטרה.

שאלת השאלות: לשם מה לומדים?

התינוקת לומדת כי זה מצב הצבירה הטבעי של האדם. הוא מפענח חוויות לידע, מאחסן אותו בתקווה להשתמש בו בעתיד, במצב שאיננו ידוע מראש בד״כ.

בבית הספר לומדים מתוך הנחה שהידע המוקנה בבית הספר יעשיר את האדם כחיה תרבותית, יפתח בפניו דלתות בעתיד, יכשיר אותו למקצוע מסויים, יעורר אותו לרצות לדעת יותר. בית הספר מנסה להקנות כלים כמו קריאה וכתיבה, חשבון, שפה… בית הספר מלמד גם שיש עוד מטרה ללמידה: הציון.

ואז הכל הופך לעניין של מניע. אם את התינוקת מניע טבע האדם, הסקרנות, החוויה, את התלמיד בבית הספר מניע הציון. הציון הופך אז למטרה קיומית, חיצונית המחבלת בכל מניע פנימי (חוקרים רבים מראים על הכחדת המוטיבציה הפנימית עם כניסתה של מוטיבציה חיצונית).

מטרת רשימה זו להציע מודל שיציג דרך להניע מחדש את מנגנוני הלמידה של התינוקת, להפוך אותם למודעים ולתת למידע הנקלט בתהליכים של למידה חוץ מסגרתית מקום ראוי ביצירת עולם הידע של האדם.

בואו נכיר את אחש"ל (מבטאים כמו "אח של" בהגיה כמו "אחלה")

אחש"ל (אורח חיים של למידה) הוא מודל שמתאים לכולנו. הוא נחוץ מאד להגברת מודעות של מורים וגננות (בכל שכבת גיל) ומרצים במכללות להכשרת מורים לאחריותם לעורר מחדש את המודעות של התלמידים שלהם לעצמם כלומדים באורח החיים שלנו בתוך ומחוץ למסגרות פורמליות או חצי פורמליות של למידה.
נתבונן בתרשים הבא:

תרשים מודל אחש״ל (אורח חיים של למידה)

הנחת היסוד במרכזו של מודל זה היא המטרה הפונקציונלית של למידה ואין זו בסתירה למטרות אחרות של למידה כמו למידה לשם העשרה, למידה לשם למידה ועוד. המטרה הפונקציונלית של למידה היא העברה (היכולת של פתרון בעיה בתחום מסויים באמצעות ידע מתחומים אחרים.

הלמידה מתרחשת במקביל בשני צירים – הציר המסגרתי (מוסד לימודי או גם מוסד לחינוך משלים ואפילו שיעורים פרטיים) והציר החוץ מסגרתי – כשהאדם נחשף למידע שמטעמים שונים נחרט במוחו. בד״כ אלה חוויות קשות או נעימות במיוחד. מותרו של מודל זה שהוא מציע להפוך כל גירוי אקראי למעורר למידה, לעורר את האדם להתייחס אל הגירוי כהזדמנות למידה, ללקט מתוך הגירוי מידע אפשרי, לעבד אותו ולאכסן אותו באופן שיוכל לאתר אותו ולהשתמש בו בעתיד לכל צורך.

לדוגמה מתוך הרשימה לומד עצמאי – למידה כאורח חיים בבלוג שלי "חינוך אחר".:

בעת ביקור במקווה ישראל, מצאתי את עצמי בסככה גדולה עם מכונות מרובות והרבה אבק. המכונות הישנות עוררו בי סקרנות – כולן היו מחוברות לציר עגול שהיה תלוי במקביל לתקרה כאשר כל המכונות היו מחוברות לציר הזה ברצועות עור עבות (התברר שקוראים למערכת הזאת "טרנסמיציה"). מיד זיהיתי את העיקרון – מנוע אחד מניע מכונות רבות כשהכוח מועבר דרך הציר בתקרה ורצועות העור. שאלתי את עצמי – ומה קורה אם רוצים להפסיק את פעולת אחת המכונות מטעמי בטיחות או לצורך תחזוקה? החלטתי להמשיך ולחקור את השיטה. צילמתי את המכונות באמצעות הטלפון הסלולרי שלי כשהתמונות עוברות באופן ישיר לתיקיה שפתחתי ב- Evernote  בשם "המכניקה".

תמונה מס' 1 – אולם המכניקה במקווה ישראל (הטרנסמיציה)

ניתוח הדוגמה

• האירוע: ביקור במקווה ישראל במסגרת פרטית – אין כאן חלק מסביבת למידה פורמלית, אפילו לא סיור לימודי. זהו ביקור פרטי של יום חג.

• הגירוי: שיטה לא מוכרת לי עד כה להפעלת מכונות. אני אוהב מאד מכונות ואוהב מאד, מאד מכונות עתיקות.

• ההנחה (תחושת מסוגלות): רוצה להמשיך ולהבין את מנגנון הטרנסמיציה, מתוך אמונה שאוכל.

• כלים קוגניטיביים: זיהוי בעיות, ניתוח מצבים, שאלת שאלות

• תהליך הלמידה: הגדרת בעיה, ניסוח דרך להמשך למידה, איסוף נתונים, בחירת כלים לאיסוף הנתונים

• טכנולוגיה: מצלמה סלולרית, תקשורת, Evernote  (אפליקציה לאיסוף וארגון מידע)

• מודעות: זיהוי הזדמנות, גירוי, סקרנות, זיהוי בעיות, תיעוד, התוויית דרך להמשך הלמידה, ארגון במאגר ידע אישי, תחושה של "אני יכול".

באתי הביתה, צפיתי בסרטונים של יוטיוב על מערכות מכניות ישנות, מרשימה במיוחד זו שבפס ההרכבה של פורד מודל T. ליקטתי חלק מהסרטונים, קטעי ההסבר, דוגמאות של מנועי קיטור ועוד לתוך Evernote ואני יודע שאם ארצה בעתיד להשתמש בידע הזה, אדע לאתר אותו ולבחור מתוכו פרטים נחוצים למטרת השימוש (כמו שאני עושה במאמר הנוכחי).

אם נחזור למודל, הדוגמה המוצגת היא של למידה "חוץ מסגרתית" ולכן נציג את החלק הזה של המודל וננסה לבחון את תאימותו לדוגמה:

ראשית, כמובן, האירוע מתרחש בעת סיור במקווה ישראל. סיור פרטי, ללא שום זיקה למסגרת, פשוט סיור לאתר מורשת.

מאחר שאני (חנן) מודע לאפשרות שתזדמן לי הזדמנות ללמוד משהו בכל מצב, מקום וזמן, ומאחר שאני ערוך ללקט לעצמי פרטי מידע שיראו לי מגרים את הצורך לדעת יותר (ממש כמו אז, כשאספתי בולים והייתי מחכה לדואר לראות אם יגיע בול חדש לאוסף), ומאחר שבחרתי לעצמי כלים ללקט פרטי מידע חדשים ולארגן אותם כך שאוכל להגיע אליהם כשארצה (לכל מטרה), ומאחר שאני מצויד בטכנולוגיה שמאפשרת לי ללקט את פרטי המידע האלה באיכות טובה, ליקטתי את התמונה של מבנה ה"מכניקה" ובמיוחד של ה"טרנסמיציה".

בשלב זה, שלב הגירוי הליקוט, הקטע הרגשי מתעורר בעקבות  הגילוי. משהו קורה. לפעמים זו התרגשות, משהו כאילו זז שם בפנים, בלב… מחסיר פעימה, לפעמים זו תגובה פיזיולוגית כמו צמרמורת, אתה יודע שאתה חווה משהו מיוחד, שונה, מגרה… אתה יודע שתרצה להמשיך ולגעת. כתבתי על זה ברשימה "חוויה מכוננת". זו תחושה של משהו שנוגע. ילדים חווים חוויות כאלה כל הזמן, הכול חדש עבורם. מספיק לראות תינוק צוהל בהתרגשות להבין שהוא חווה חוויה כזאת. כמה מאתנו המבוגרים פתוחים לחוות? זה סם החיים… לכן מודעות ללמידה כאורח חיים כל כך חשובה, מודעות כזאת פותחת לנו מחדש את הצפייה להתרגשות.

כבר כתבתי פעם על פו הדוב וחזרזיר (מתוך הטאו של פו):

חזרזיר שואל את פו: מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו בבוקר?

פו עונה: מה יש לאכול היום, ועל מה אתה חושב, חזרזיר?

חזרזיר עונה: איזה דבר מרגש יקרה היום, פו.

אז פו אמר שזה אותו הדבר.

פו וחזרזיר מסתכלים על העולם תוך חיפוש חוויות מרגשות, לנו שנים של בגרות (וציניות?) לקחו את זה. מודעות לעולם שמזמן חוויות מרגשות בכל מצב, בכל מקום, שצריך רק ללקט, לנסות להתקרב – זוהי המודעות שאליה אני מכוון.

התוכן שמזדמן לנו הוא תוכן אקראי, הוא לא משוויך או מגיע ארוז בשום דיסציפלינה. הוא העולם במהותו. בכדי להפוך מבזקי מידע כאלה למשמעות, עלינו לקשר אותם לדברים שאנחנו כבר יודעים (את זה מבין כל מי שקרא קצת על קונסטרוקטיביזם). אני קורא לתהליך הזה "בינה רשתית" וכתבתי על זה ברשימה: בינה רשתית: חשיבה אינדוקטיבית או 'מן הפרט אל הכלל'

הרעיון שמאחורי בינה רשתית נעוץ בזיקה שבין פרטי מידע. הזיקה הזו חשובה, לפעמים, יותר מן הפריט עצמו. את מיומנות הזיהוי של הזיקה הזו אפשר להקנות. הכלי בו אני משתמש בד"כ לזיהוי והבניה של פרטי ידע למכלולים קונספטואליים הוא מפה מושגית (דוגמה למפה מושגית ניתן לראות בראשית הרשימה הזאת – בתרשים המודל).

את האחסון של פריט המידע שליקטתי ואת הפריטים שאוסיף ללקט, אם ארצה לדעת יותר באותו הקשר – אני מאחסן בכלי שנקרא Evernote. זהו כלי לניהול ידע ברמה אישית וקבוצתית. למען האמת, למי שזוכר את KnoW – כלי שיצרתי בעבר, הוא היה שילוב בין מפה מושגית ומאגר ידע אישי (מה שכל כך נחוץ היום, אבל אז הקדים את זמנו).

בעת האחסון אני מתייג את הפריטים, כך שיהיה לי קל לאחזר אותם לעת צורך. וממשיך לגירוי הבא.

לסיכום, רשימה זו נוגעת במשימתנו כמחנכים להחזיר לתלמידינו את המודעות לעצמם כלומדים בכל עת. צריך לאמן אותם לנצל את המודעות הזאת ולתת בידם כלים להפוך אותה למשמעותית.

אפשר.