סטודנטית ממכללת דוד ילין בקשה ממני מאמר שכתבתי ב-2010 על פרויקט שהייתי מעורב בו בקריית שמונה ב-2001.
מצאתי את המאמר בחוברת בשם הפורום – עיתון מנהלי בתי הספר בישראל (גליון 17, מאי 2001). חשבתי ששווה לשתף בו – זו הייתה באמת פואמה פדגוגית.
-
חנן יניב
פרופסור לחינוך בסמינר הקיבוצים. פדגוג דיגיטלי. אבני דרך: מודח מעירוני ד', ת"א בסוף כתה י' (מאד רלוונטי), בגרות אקסטרנית חלקית, תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה בניו-יורק, הקמת הב"מ (הדרכה באמצעות מחשב) בחיל המודיעין, ד"ר במחשבים וחינוך באונ' מישיגן (אן-ארבור), הקמת חברת "יוריקה", מח"ר 98 באצבע הגליל, המכללה להוראת טכנולוגיה בת"א, חבר סגל באוניברסיטת קלגרי בקנדה. חזרה לארץ ב-2012 לסמינר הקיבוצים ולמופ"ת. תחומי עניין: אנרגיות של למידה ועשייה, קבלת החלטות, הקשר שבין מציאות למציאות מדומה, התפתחות ערכית, טכנולוגיות של ידע ושיתופיות. תפישת עולם: הומניסט חסר תקנה. -
עמודים
-
חפש בבלוג הזה
-
רשומות אחרונות
- בינה מלאכותית, מיומנויות חשיבה ומפות חשיבה – השילוש הקדוש
- אמנות הפיתוי – או איך מפתים ילדים לרצות לדעת יותר בעולם של בינה מלאכותית ואיך מחנכים אותם להקשיב.
- בינה מלאכותית בבית הספר? – מחשבים מסלול מחדש
- ChatGPT – בינה או אי-בינה מלאכותית?
- הכוונת לומדים לשימוש באסטרטגיות חשיבה תוך שימור זכותם לאותנטיות
-
תגובות אחרונות
חנן יניב על בינה מלאכותית בבית הספר?… דב על בינה מלאכותית בבית הספר?… דב קיפרמן על בינה מלאכותית בבית הספר?… חנן יניב על בינה מלאכותית בבית הספר?… 
הכוונת לומדים לשימוש… על חדרי בריחה לימודיים ומחוייבות… -
הרשומות הנצפות ביותר
- בינה מלאכותית, מיומנויות חשיבה ומפות חשיבה - השילוש הקדוש
- אמנות הפיתוי - או איך מפתים ילדים לרצות לדעת יותר בעולם של בינה מלאכותית ואיך מחנכים אותם להקשיב.
- בינה מלאכותית בבית הספר? - מחשבים מסלול מחדש
- מפה מושגית - כלי לתקשורת מידע בעולם של למידה היברידית
- "מחפשים את המטמון" כסביבה לימודית חקרנית והרפתקנית (או איך כותבים כתב חידה ככלי מעורר למידה)
- המחשב תורם ללמידה - באבוע...
- מהו לומד עצמאי ואיך מגדלים כזה?
- מהי חדשנות בחינוך ובשביל מה זה טוב?
-
קישורים קבועים
-
קטגוריות
- Uncategorized (95)
- אתגרים (25)
- הכשרת מורים (12)
- חינוך ערכי (13)
- פדגוגיה דיגיטלית (21)
- קונפליקטים (32)
- שמעתי ש… (2)
-
ארכיון הבלוג לפי חודשים
-
הצטרפו ל 1,206 מנויים נוספים
תגובות
"פואמה פדגוגית" ???
לחנן יניב ולמשתתפי הדיון,
מה שאני יכול לומר לכם בנדון חברים הוא שנכון להיום, קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !
כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר, מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים עבור הצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21, ידיעת המדע מדורג — במקום הראשון. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית הספר היסודי ועד לבית הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא של מורים.
לכן, יתכן שזה יבוא כהפתעה למרבית הקוראים, שלמעשה כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין אצלנו היום בית ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.
הנה החדשה המרעישה. המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:
1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים, ועליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.
2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. ועליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות באם התשובות אשר מתקבלות הן אלה אשר החוקרים ציפו להן וחיכו להן, או לא.
3. על מדענים — ביחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע — ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות עד כמה שאפשר, ולצמצם עד למינימום את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.
אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.
כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על ערכת אמיתות (דוגמות), אשר בדרך כלל מאמינים שהן נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים מסובכים אשר מועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, והמעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, לא על ידי עשייה אנושית.
כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת המדע בבתי הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבשה! מדע המוצג בצורה של דת בכל מקום!
הפעילות העיקרית, למעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע היא הוראת התיאוריות המדעיות האחרונות הנפוצות בצורה של אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים הדברים. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!),"חוקי" המדע, על גיבורי המדע (שווי ערך של המדע לכהנים או לקדושים). השימוש עצמו במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפשים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שלמעשה כל "חוק" הכתוב בספרי הלימוד של היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים" אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה יהיה להם מעט במשותף, אם בכלל, עם מה שבתי הספר מלמדים היום כאמת מדעית.
מטרת הקורסים למדע כפי שהם מועברים בבתי הספר היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט מהחומר הזה: הוא מוצג כאמת, וכאשר הם נבחנים, מצופה מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם. למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים שהם תעמולה ראוותנית ושהנשיא והמושלים דוחפים, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע אשר תינתן לכל התלמידים, על מנת לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.
גרועים, אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש למעשה חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני, וכו', אך העובדה היא שכל ניסויי המעבדה הם ציוויים בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש — תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבלה, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. לכן, תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא נאמר לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה בדיוק את הרושם המוטעה של מה זה מדע, על ידי כך שמביא את התלמידים להאמין שעוד בטרם התחילו, ישנה תשובה "נכונה" איזושהי המוכתבת מראש. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!
הדבר האחרון, אשר כיתה ללימוד מדע בנויה כדי להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, באמת סקרנים אודות סביבתם ואשר רוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים אשר באמת מעניינים אותם. כמו כן, כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם רעיונות משלהם כיצד לתת הסבר לדברים, ואשר רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם, לבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות או לכיתות למחוננים — במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי הספר.
כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית — שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים אשר עושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה הרבה יותר קדימה במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.
אז, דוד, זו תגובה ראויה, אבל, איך זה קשור לרשימה? הפרויקט שאני מתאר נעשה לפני שנים כאשר לא לימדו מדעים בכלל בכיתות נמוכות. פה היתה לילדים (ולהורים, ולמורות), הזדמנות לגעת בפעילויות שנגעו בתופעות מדעיות – זה לא טוב?
אז, חנן, כל עוד נעשה שלא מרצונם החופשי של הלומדים, הדבר יותר מזיק מאשר מועיל. מוטב לא לעשותו. אז והיום.
דוד, ראיתי את הסרט שקישרת לשם שלך על סדברי ואלי (אגב, יש לך קשר לשם?). זה בית ספר פתוח. השאלה האם לילדים בבית ספר ממלכתי רגיל, ששם אינם יכולים לבחור מרצונם החופשי, לא מגיע ללמוד בצורה אחרת, בשותפות עם ההורים שלהם, תוך התנסות וחוויה. באופן עקרוני אני מסכים עם האמירה שלך, אבל אני לא רואה דרך לתת לילדים שהיום במערכת החינוך הקונבציונאלית דרך לבחור את התוכן ברוב המקרים, אני מאמין שאפשר לתת להם, לפחות, לבחור את המשימה שתעורר אצלם צורך אוטנטי בידע.
חנן, אם שמת לב, לאורך הסרט האמור על סדברי ואלי, כאשר דניאל גרינברג (ממייסדי בית 'הספר) נשאל, הוא אומר,
"I don't see any reason to treat children different from other people. My experience is that they are human beings just like everybody else. Around ages 4-5 children become articulate and can decide what they want to do with their time. To view a child as any less competent to make decisions for themselves, than adults is ridiculous"
ובהמשך,
"Sudbury Valley is unimpressed by moves toward greater personalization, or negotiated learning. It has to be all or nothing."
"It's still patronizing. As a matter of fact, it's worse than the most traditional and rigid of the other schools. Traditional schools are rigid, at least 90% of the people that go there hate them and they know the enemy. A school that is allowing you to have a little bit of freedom, seduces you into thinking that a little bit of freedom, where you're really being manipulated, is the real thing, and that opens you to being manipulated all your life."
"Nowhere is it considered the soft option. It's the hardest school to be in, and you ask the kids and they'll tell you it's the hardest school to be in. Why? Because if you're told what to do all day, it's like taking care of you all day, right? You don't have to make decisions. Here, a kid has to make decisions. The kids aren't happy here all day, the kids are thriving all day, and they're active all day. But they go through all the ups and downs of mistakes, of learning from mistakes, of falling on their face and picking themselves up again. It's a very very hard existence, and they have to prioritize their time, and they have to sit and say, 'Well, what is it that I really want to do?' They have to really find out who they are.
If current trends continue, learners will be taking much greater responsibility for their education. If predictions are correct, technology will emerge to support autonomy in learning, at home, in school, or in the community. Personalization and technology, two drivers for change which are coming together, and creating the potential to revolutionize education for the next generation. It's really a question of where the personalization line will be drawn. But more importantly perhaps, who draws the line, politicians, parents, educators, or children themselves."
אגב, לא הייתי קורא לבית הספר סדברי ואלי בית ספר פתוח. הוא בית ספר דמוקרטי. כבר א.ס.ניל, מיסד בית הספר סמרהיל שבאנגליה, אמר ש"חופש הוא לא הפקרות". כך שחופש נתמך באחריות.
דוד. איך אתה קשור לשם? האם? אמנם ראיתי, אבל לא עם כל מה שהוא אומר אני מסכים… אגב, אני גם לא מסכים עם כל מה שאני אומר… 🙂
חנן, בית הספר סדברי ואלי הוא בית ספר נהדר. אין כמוהו. אינך חושב ? אני ממש קשור לו בטבורי… (:
עם איזה דברים שהוא אומר אינך מסכים ?
זה ממש מפליא אותי שאתה לא מסכים עם כל מה שאתה אומר. האם הנך סובל מפיצול אישיות ? (: