סמארטפונים בכיתה – האם ולמה


 

זוהי רשימת המשך לרשימה הקודמת: על סמארטפונים בכיתה ועל הזדמנויות חינוכיות שנכתבת כתגובה להערתה של צביה אלגלי: "אני רואה ברכה בפירוט שנתת לאופן השימוש בטכנולוגיות הניידות בכתה. מורים יכולים לצאת נשכרים מקריאת הרשימה, ואני מציעה/מבקשת שתמשיך בקו הזה ותעמיק, לכיוון של מתן רעיונות נוספים ומעשיים, למהלך למידה העושה שימוש בטכנולוגיות ניידות". הערתה של צביה נתמכה גם ע"י ד"ר נילי מור.

שמענו בכל מיני ערוצים מקבילים שתכנית התקשוב הלאומית הוקפאה. לא ראיתי פרסומים של אלטרנטיבות (אולי יש), אבל מה שקראו 'תכנית התקשוב הלאומית' – זה כנראה כבר אין, מה שמעלה את השאלה – האם צריך תכנית תקשוב לאומית? האם צריך איזושהי תכנית תקשוב? העמדה שאציג כאן, ואני מקווה שבאופן משכנע, היא שחובתה של מערכת החינוך היא לתת בידי התלמידים והמורים את הכלים המתקדמים ביותר ללמידה ובכך לתת בידיהם את ההזדמנות הראויה ביותר למימוש עצמי. מהם הכלים המתקדמים והמתאימים ביותר, זוהי כמובן שאלה שיש להתייחס אליה, ולכן צריך להגדיר תפקיד ברור לכלי הלמידה וקריטריונים ברורים מספיק למה שקראתי בשורה הקודמת 'הכלים המתקדמים והמתאימים ביותר ללמידה'.

לאחר שננסה להגדיר מה עושה כלי למידה למתאים ומתקדם, אנסה להציע דרך התבוננות על סביבת למידה שבה משולבים כלים כאלה, וכיצד לתכנן פעילויות למידה במסגרת תכנית הלימודים או מחוצה לה.

אז ראשית – לגבי חובתה של המערכת.

תתארו לעצמכם מערכת רפואה ברשותה הכלים המתקדמים והמתאימים ביותר לביצוע משימותיה. אין, למשל CT או MRI (למרות שכבר פותחו טכנולוגיות כאלה ומשמשות בהצלחה ברחבי העולם). האם זוהי מערכת רפואה המשרתת את הצרכים של הזקוקים לה?

במקרה של מערכת החינוך העניין חמור עוד יותר. הילדים נלקחים מבתיהם בכוח החוק ומושמים בבית הספר למשך שנים רבות, שעות רבות בכל יום. עצם החוק הנותן בידי המערכת את הזכות לקחת את הילדים, הוא גם מה שמטיל עליה את החובה לדאוג שסביבת הלמידה שלהם תאפשר לכל תלמיד מימוש עצמי מיטבי. במושג 'מימוש עצמי' אני מתכוון כמובן למושג שטבע מאסלו ברשימת הצרכים שלו: "הצורך של האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש היכולת האישית הטמונה בו. זוהי הרמה הגבוהה ביותר ועל פי מאסלו רבים אינם זוכים להגיע אליה."[1]

 מה תפקיד הטכנולוגיה בכלל?

כאן עלי לחזור להזכיר מושג שכתבתי עליו באחת הרשימות הקודמות שלי: מקדם הרתיעה. אני טוען בקצרה שלכל פעולה שאנחנו צריכים לבצע יש גורמים שעוזרים לנו לגייס אנרגיה ולבצע ויש גורמים המעכבים אותנו מלבצע. למכלול הגורמים המעכבים אני קורא 'מקדם הרתיעה' וטוען שתפקיד הטכנולוגיה הוא להקטין אותו.

אם תפקיד הטכנולוגיה להקטין את מקדם הרתיעה, בחינוך עסקינן – מתבקשות השאלות: מהו מקדם הרתיעה בלמידה? כיצד תקטין אותו הטכנולוגיה?

ובכן, מקור הרתיעה המשמעותי בסביבת הלמידה והראשון שאתייחס אליו הוא השעמום. השעמום בשביל רבים מאתנו הוא סוג של עינוי נפש קשה מנשוא. האם טכנולוגיה יכולה להקטין את רמות השעמום בכיתה בעודה משרתת את תהליך הלמידה? כמובן שתלוי איך משתמשים בה – ולשם כך צריך להבין את התכונות הבסיסיות של כל כלי בכדי להבין מהם השימושים שבהם הוא יכול להיות אפקטיבי.

אז הבה ננתח את תכונות הסמארטפונים למיניהם (למשל) ונראה האם אפשר להשתמש בהם בכדי להקטין מקורות רתיעה מסוגים שונים.

הסמארטפון מתחלק לשלושה חלקים…. J

זוכרים את תכונות כלי הנשק בצה"ל? כולם, ללא יוצא מן הכלל "קלים וניידים". כן, גם הסמארטפון – קל ונייד.

התכונה הזאת של הסמארטפון עושה אותו לכלי אידיאלי ללקט מידע מזדמן בכל מקום בו ניתקל במידע הראוי לתיעוד, בבית הספר או במקומות אחרים. תיעוד כאורח חיים היא פעילות למידה והיא חלק מתרבות החיים של דור הסמארטפונים. אנחנו מצלמים בכל מקום. התיעוד כאורח חיים הופך רבים מאתנו למלקטי מידע פעילים. אנחנו לומדים את העולם ואת החוויות שלנו בתוכו ומנסים להכיל את שלמדנו. יש דברים בהם אנו נתקלים שנוכל לזהות להם שימוש עתידי ויש כאלה שאולי.

כלי התיעוד הזמינים כל כך של הסמארטפון – המצלמה (וידאו או תמונות), המיקרופון, פנקס הרשימות, כל אלה מציבים בידינו כלי רב עוצמה לתיעוד המציאות באופן דיגיטלי, מה שיעשה את ארגון, קישור, אחזור ושיתוף הפרטים פשוט למדי כשנצטרך להם.

הקלות וניידות של הסמארטפון עוזרות לנו לקבל מידע ממש כשאנחנו צריכים אותו – כאן ועכשיו. תכונה זו נותנת לנו אפשרות לצרוך מידע כשמתעורר צורך אוטנטי – כשאנחנו עסוקים בבעיה מסוימת, מסוקרנים ע"י גירוי מעורר או מגלגלים במוחנו רעיון חדש. אין טכנולוגיה שנותנת מענה כ"כ זמין ונגיש למידע (דרך האינטרנט או שאנחנו צברנו במאגר משלנו). סוג כזה של מענה משפר את יכולתנו לדעת כשאנחנו צריכים לדעת – זה כוח עצום.

תכונה חשובה לא פחות של הסמארפון היא יכולת איתור המיקום שלו. באמצעות כלים כמו GPS, מצפן ואחרים, הסמארטפון 'יודע' היכן אנחנו בכל רגע נתון ומסוגל לשחזר מידע המקושר למיקום. יכולת האיתור של הסמארטפון מועצמת ע"י יכולת הסריקה של המצלמה שלו ופענוח קודים חזותיים כמו QR:

 

אמצעים אלה של איתור מאפשרים לנו להפוך את המרחב הקהילתי לסביבת למידה בה כל עצם יכול להפוך לקישור למידע (העולם כולו כהיפרטקט), לשלב משחקים מבוססי מקום (כמו מחפשים את המטמון או משחקי הרפתקאות שונים), ולהעצים את מערבותנו במתרחש מסביבנו כלומדים פעילים מחוץ לגבולות וזמן בית הספר והכיתה.

וכמובן, התכונה החשובה, אולי, מכולן – התקשורת. הסמארטפון מזמן לנו ערוצי תקשורת מרובים שיכולים לתת לנו את היכולת לשתף פעולה אפילו אם אנחנו במקומות שונים בארץ ובעולם.

יש כמובן, תכונות מרובות שלא מניתי. בחרתי למנות את החשובות שבהן, אלה שהופכות את הטכונולוגיה הזאת לכלי שימושי, יומיומי.

אך כיצד התכונות האלה משמשות אותנו בהקטנת מקדם הרתיעה בלמידה?

ראשית, הסמארטפון מאפשר למידה מסוג אחר, למידה שאיננה ממוקדת מורה כמקור הידע. נגישות למידע בזמן אמיתי, מכל מקום, מאפשרת פעילויות למידה חקרניות, מאפשרות תיעוד ואיסוף נתונים, מאפשרות אמצעי איסוף נאמנים למציאות כמו תמונות, סרטי וידאו והקלטות קול, תיעוד מסלולים, נקודות עניין וכד'.

סביבות למידה כאלה, מאפשרות למידה מבוססת פרויקטים צוותיים, ממקודי בעיות ומזמנת חקר. סוג כזה של פדגוגיה טעונה מעורבות פעלתנית של הלומד ומשככת מאד את השעמום האופייני כל כך להרצאות פרונטליות.

שנית, אם נבחן כל פעילות לגופה: נראה שהטכנולוגיה מייעלת מאד את תהליכי ביצוע המשימות – למשל צילום של תמונה במקום לתעד בכתב (אפילו של תכנים מהלוח), חיפוש ע"פ מילות מפתח במקום דפדוף וחיפוש ידני, ועוד.

עולם האפליקציות לסמארטפונים ולטבלטים גדוש במאות אלפי אפליקציות (ישומונים), המציאים כלים זמינים לכל מטרה כמעט. בחרתי לא למנות אותם אלא להציע רק את המשמעותיים ביותר לדעתי שהופכים את הלמידה לאורך חיים מנותק מגבולות של מרחב וזמן.

בראש ובראשונה – Evernote. זהו כלי לליקוט וארגון מידע ב'מחברות'. המידע יכול להגיע מדפי אינטרנט (שלמים או חלקים נבחרים מהם), רישום עד-הוק, צילום וכד'. הכלי נגיש לכל סוגי הסמארטפונים, ומאפשר גישה לכל הפרטים מכל מכשיר (מחשב, טבלט, סמטאטפון) עליו הוא מותקן. כלי זה נחוץ לכל פרויקט אישי או צוותי ומאפשר תיעוד על פי צורך ממוקד או של משאבים מזדמנים לעת מצא. מנגנוני ארגון המידע יעילים מאד ונוחים לשימוש. הכלי אינטואיטבי מאד ואיננו מצריך לימוד מקדים.

כלי נוסף חביב בו אני משתמש לסיעור מוחות, ארגון חזותי של מידע ותכנון הוא Popplet. פופלט הוא כלי למיפוי מושגי, אך יש רבים כאלה תחת קטגוריות של מיפוי מוחות, מיפוי חשיבה ומיפוי מושגי ואני ממליץ לבחור מהם לפחות אחד.

כלי התקשורת בהם אני משתמש הם טלפון, אימייל, סקייפ, ווטסאפ וכד'. והם מאפשרים כמובן, העברת תמונות, מסרים מידיים, שיחות וידאו וקול.

כלי חשוב לשיתוף קבצים והעברתם הוא הדרופבוקס, כלי נגיש וחינמי לכל.

ואלה, למעשה, הכלים שמאפשרים את סביבת הלמידה שתיארתי למעלה. נוסיף את יוטיוב, כמקור בלתי נדלה של תכנים בוידאו, וגוגל כמנוע חיפוש, כלים למצגות (פרזי, למשל) וכלי הפקה של תוצרים משולבים ע"פ צורך – וכל מה שצריך זה מורה נלהב, ומודל פדגוגי (כמו לב"ה – למידה בסביבה הרפתקנית) לניצול מרבי של הסמארטפונים והטבלטים בכיתה.

לסיכום

השאלות ששאלתי בתחילת הרשימה עסקו בחובת מערכת החינוך לספק לתלמידיה את הכלים המתאימים והחדשניים ביותר ללמידה. זו כמובן הצדקה (חובה) לקיום של תכנית תקשוב לאומית, אך לאור לקחי ההווה, הייתי מציע לא להיסמך על תכנית מונחתת מלמעלה, אלא לקיים מגע דיאלוגי רצוף עם השטח (אקדמיה ובתי ספר) בכדי להתאים את המטרות לצרכים פדגוגיים מתקדמים.

שאלה נוספת עליה ניסיתי לענות היא מהו תפקיד הטכנולוגיה בכלל. הגדרתי את מקדם הרתיעה וטענתי שתפקיד הטכנולוגיה הוא לשכך את מקדם הרתיעה ולאפשר, במקרה של טכנולוגיות למידה, סביבות למידה משולבות פדגוגיה של למידת חקר שיתופית מבוססת פרויקטים.

סמארטפונים וטבלטים בסביבת הלמידה מאפשרים ליעל ולפשט תהליכי תיעוד, ארגון, אחזור ושיתוף מידע ובכך מקטינים את מקדם הרתיעה הנובע מעבודה לא יעילה.

הצבעתי על התכונות העיקריות של סמארטפונים וטבלטים שעושות את השימוש בהן למשמעותי ללמידה כאורח חיים והצעתי כלים שבהם אני משתמש באורח החיים שלי.

לבסוף אני מציע מודל פדגוגי עליו אני עמל שנים רבות בשם לב"ה (למידה בסביבה הרפתקנית) שגם עליו אפשר לקרוא כאן: http://wp.me/pSn4s-h5F

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נילי מור  On 14 בספטמבר 2013 at 10:33 am

    חנן, תודה על הדברים, תודה על הפירוט. גם על הקישור למאמר על לב"ה, ובו דוגמאות למשימות.
    האם תוכל לקשר אל או לספר על התנסויות אמיתיות של לומדים: מה בדיוק הם עשו? פרטים על ההתנסות – תכנים וחוויות. זה יוכל לקדם אותי (ואולי גם אחרים) לקראת התנסות במודל עם תלמידי.

  • דבורה לדרמן-דניאלי  On 12 בנובמבר 2013 at 3:57 pm

    עם כל הכבוד, התמקדות יתר בטכנולוגיה עלולה להיות מסוכנת לחינוך. בסיס החינוך הוא הקשר הבין אנושי, וקשר נבנה מנוכחות בלתי אמצעית, ממבט, משפת גוף, ממפגש אני-אתה…. התמקדות כזו כמו שאתה מציג מסכנת את הקשר הזה. כי כמו שקורה פעמים רבות הגולם קם על יוצרו… מימוש אנושי לרב לא תלוי בטכנולוגיה (חוץ אולי ממקרים של נכות או לקות, וגם אז הטכנולוגיה היא רק עזר ולא מהות) אלא באישור קיומי מבין אנוש אחד לבן אנוש אחר.

    • חנן יניב  On 16 בנובמבר 2013 at 2:17 pm

      דבורה, כמובן שאני מסכים איתך. ראשית, אני תמיד משתדל לא להתמקד בטכנולוגיה אלה במשמעות השימוש שבה, ובודאי לא מציע שימוש יתר. מציע לך לקרוא עוד כתבות בבלוג שלי אם מעניין אותך להבין במה אני מתמקד (במילה אחת – הומניזם).

Trackbacks

  • By קץ עידן המחשב בחינוך | חינוך אחר on 26 באפריל 2016 at 10:25 am

    […] למשל: על סמארטפונים בכיתה ועל הזדמנויות חינוכיות או סמארטפונים בכיתה – האם ולמה או מחשב? טבלט? סמארטפון? ובמיוחד כשמדובר ב-פי.בי.אל […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: