הזכות לטעות: על המורה בבית ספר ניל"י


הסיפור של בית ספר ניל"י עלה לתקשורת. ראיתי את בן הזוג אמש ונקרע לי הלב. חשבתי לעצמי – איך יכול להיות שמורה (שאולי עשתה טעות), נזרקת לכלבים ע"י בית הספר, משרד החינוך, הסתדרות המורים?

הקונפליקט הסמוי בין המורים להורים מובנה לעצם הרעיון של בית הספר. הילד מבלה עם המורים (מורה אחת בכיתות הנמוכות) יותר שעות מאשר עם ההורים. עלינו לקחת בחשבון שלמורה יותר קל – תשומת ליבו של הילד מוקדשת לה בדרך כלל, מעצם המסגרת, בעוד שבבית ההורים צריכים להתחרות על תשומת הלב שלו בפיתויים השונים הזמינים לו בבית (טלביזיה, חברים, משחקים, מחשב, ועוד). אני בטוח שהורים רבים בנינו מתוסכלים לא מעט מהתשובה שהם מקבלים על "איך היה בבית ספר?" – בד"כ מילה אחת – "בסדר".

ישנן תצורות שונות למעורבות הורים בבית הספר:
1. ההורים לא מעורבים
2. ההורים באים לשמוע על התקדמות הילד ב"אסיפת הורים"

3. ההורים חברים בוועד ההורים ומטפלים בעיקר בענייני תקציב

4. ההורים חברים בוועד ומפעילים הורים נוספים בארגון פעילויות חברתיות בבית הספר
5. ההורים מעורבים גם בפעילות פדגוגית/לימודית
6. הורים של ילדים מסוימים נמצאים במאבק מתמיד עם בית הספר
יש בטח עוד מצבים.

 האתגר האמתי הוא של גישור ולא התנתקות, והיזמה לכך צריכה לבא מבית הספר.

מצבים בהם ההורים יוצאים "להגנתו" של הילד הם מובנים, אבל המקרה של בית ספר ניל"י מדגיש כמה צריך להיות מנגנון שמנהלי בתי הספר צריכים להיות מוכנים אליו. מנגנון כזה יגן על המורה במצבים של מתקפת הורים.
נוהל כזה ראוי שיתורגל בכל קורס מנהלים, שהרי כשבאים שני עורכי דין ותוקפים, אני מאמין שקל להיכנס לחרדה…
בכל מקרה, ראוי לחזק את המורה, אני מקווה שהורים ומורים ותלמידים מראים לה כמה הם אוהבים ותומכים (אפילו ללא הצורך לברר את העובדות).
אני מאמין שמה שהבירור של 'מה באמת היה' מסיט את הדיון בעיקר. ה'חקירה', ההאשמות, דרך הטיפול השלומיאלית, הזרקורים של התקשורת – יוצרים תחושה שיש פה דיון בעוון נורא מכל!
העניין הוא הזכות לטעות (אפילו אם לא הייתה טעות) והזכות להגנה בפני הורים שמאמינים שנגרם עוול לבן שלהם – ובמיוחד בפני מערכת חסרת תבונה ורגישות.
אני מאד מקווה שהקהילה יודעת להראות למורה הזאת (אני יודע שהיא אהובה ומוערכת) שהיא אתה, שהיא לא פושעת, שהיא בסך הכל (אולי) טעתה.
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית  On 3 ביוני 2013 at 8:26 am

    אצל אוכלוסיות חזקות נפוצה התופעה הדי דוחה של הורים שחושבים שתפקידם לנהל את ביה"ס. הם, לשיטתם, צריכים להחליט מי יהיו המורים של הילד שלהם (ובעיקר מי לא יהיו), מתי כן או לא יתנו שיעורי בית, וכיוב'. צריך מנהלים חזקים בשביל לעמוד מול הורים מקושרים, חזקים ועשירים ולהגיד להם שהם לא מנהלים את ביה"ס

  • עליזה צ'אפל  On 3 ביוני 2013 at 12:30 pm

    עושה רושם שיש נטייה לאחרונה לשפוט אנשים ולחרוץ דינם בתקשורת עוד בטרם נערך בירור ראשוני. לאחרונה שמענו / קראנו על אנשים העובדים בתקשורת אשר יוחסו אליהם מעשים מסוימים. טרם נערך משפט וברחוב כבר הוקעו. הקלות בה הורסים אדם, קלה עד כאב. קשה מאוד להיות מורה ועוד יותר קשה להיות אדם הנמצא תחת עינו של האח הגדול לאורך כל יום העבודה, כל יום, כל השנה. חדר השירותים הוא המקום היחיד בו המורה לבד…לעתים המורה מגיע לרגעים רגשיים מאוד קשים ועם זאת אמור להיות תחת שליטה מלאה ברגשותיו בכל רגע נתון, זה כמעט לא אנושי. כן מורים עושים טעויות אך עושים גם דברים נפלאים. לא שמעתי עד כה שמורים זכו למכתב הוקרה על פעלם במערכת גם אם הם נמצאים בה מעל שני עשורים. כן שמעתי על תלונות הורים על מעידה חד פעמית של מורה ותגובה קשה של מערכת החינוך כאילו מדובר בפושעת. שם אין איזון. להיות מורה מצוין, מכיל, מקבל, זה ברור מאליו זה נקרא להיות אנושי, למעוד זה פשע זה לא אנושי?

  • פנינה ישר  On 3 ביוני 2013 at 3:40 pm

    אני מבינה את תגובותינו כמורים מיד לצאת בקול צעקה ולומר ההורים האלה… אני אחת מתוך המערכת. כן אנחנו צריכות להתמודד עם סוגים שונים של הורים, הורים מתערבים ומדברים בצעקות הורים דעתניים ולא פעם גם לא הכי נחמדים. אך על נשכח שהם צועקים את קולו של הילד ולפעמים את התסכול של עצמם. אני בטוחה שאותה מורה עשתה המון דברים נפלאים ובטוח שלא עשתה את הדברים בכוונה. אבל בואו ננסה להיכנס לתוך מחשבותיו של אותו ילד שיושב בסוף הכיתה דבוק לקיר והוא לא מרגיש חלק מהכיתה. אם רק נשכיל לראות את המקרה מעיניו של הילד הינו למדות הרבה. ואני חושבת על זה איך אני כמנהלת/נציגה בהסתדרות המורים מגבה מורה שאני לא מסכימה לדרך שלה? יש טעויות מובנות, נסלחות, אך מורה שפוגעת בדימוי הילד בעיניי אינה זקוקה להגנה.. ולצערי אני מדברת מתוך ניסיון גם על עצמי וגם על בני. משפט אחד של מורה הרסה לבני היקר לי מכל להאמין בעצמו. כן זה לקח המון שנים לשקם את מה שהיא הרסה….

    • עליזה צ'אפל  On 4 ביוני 2013 at 11:29 am

      הזעקה היא מול האשמת המורה עוד בטרם היתה לה הזכות להביע את דבריה. היא נאשמה ונשפטה בעיני התקשורת והציבור

    • חבר ועד מסוג אחר  On 8 ביוני 2013 at 8:46 am

      את מהסתדרות המורים?אתם הבושה הכי גדולה.וועד עובדים אתם קוראים לעצמכם?אפילו לא התקשרתם למורה לשאול מה איתה,איך היא מרגישה.שלא לדבר על ברור העובדות.המורים בישראל מופקרים לגמרי לכל מי שיחפוץ לפגוע בהם.תעודת עניות להסתדרות המורים בראש ובראשונה.אני מקווה שבתור מנהלת את מגבה את המורים שלך (שנותנים את הנשמה ועושים את העבודה עבורך עבור המפקחים ושאר הפקידונים )שלא כמו המנהלת של המורה הזו שהופקרה על ידיה.

  • shosh hazan grinberg  On 4 ביוני 2013 at 9:42 am

    אני חושבת שזה להפך. מורה לפני כיתה של ארבעים ילד היא די בשר תותחים, בגלל שאין לה שום סמכויות נכון שיש מורות שטועות בשיפוט אבל זה מתוך ייאוש, כי אסור להעיף (כי זה מפריע לאחרים) ואי אפשר להשאיר בכיתה ילד מפריע (כי הוא מפוצץ שיעור) ואסור זה ואסור זה ואסור זה כי הילדים מיד רצים להורים וההורים למפקחים והמורה מרגיש שאין לו שום גיבוי ושום דרך לגרום למשמעת (כי לילדים יותר מעניין כרגע להתעסק עם האייפון או להציק).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: