הערכה ולמידה פרויקטאלית – רשימה שלישית בסדרה של עולם חדש


הערכה בעולם של למידה פרויקטאלית

התערערות מבני הדעת גוררת בחובה סוג נוסף של אתגר: התערערות היכולת להעריך. אם עד כה הציעו מבני הדעת אשליה של הערכה – היו מבנים מוגדרים של חוקים וידע, היה אפשר ללמד מקצועות ולבחון (ויש המאמינים שהמבחנים ייצגו ידיעה), הרי שמבנים אלה חרבו משכבר. אם עד היום היו כאלה שהאמינו שהמורה הוא מקור הידע, צריך להיות כזה וזכאי להעריך את הישגי תלמידיו – הולך ופוחת הדור. הלמידה הפרונטאלית הולכת ומאבדת גובה (אלא במקרים של אשליית ה'אין ברירה') ומודלים חדשים של למידה צצים לבקרים.

אווירת הספקנות הפוסט-מודרניסטית מטילה מצילה על ה'אמיתות' שהיוו עד כה את האקסיומות המקובלות של הפדגוגיה. גלים של 'ספקני מבחנים' מכים על חופי המעוז האחרון של הממסד המחפש לעצמו דרכים לקבל תמונת מצב עדכנית של השטח. הסיסמאות החרוטות על דגלי בתי הספר תחת הכותרת 'אני מאמין בית ספרי' נראות פתאום מחייבות יותר…

הפופולאריות ההולכת וגדלה של למידה פרויקטאלית ברוח תפישות פילוסופיות הומניסטיות – קונסטרוקטיביסטיות, פותחת צוהר חדש להבנת המושג 'העברת האחריות ללמידה אל התלמיד' תחת הכותרת 'לומד עצמאי'. המושג הערכה מקבל ממדים חדשים.

איך מעריכים פרויקט בין תחומי?

על מי מוטלת האחריות להערכה ובידי מי הזכות להעריך בעולם של מבני דעת מעורערים? בעולם של תפישה חינוכית/ערכית ממוקדת אנוש (הומניסטית/פרוגרסיבית/רדיקלית)?

לאור הפופולאריות הגדלה של פרויקטים לימודיים שתוצרם מארז מופק בכלים טכנולוגיים (אתר, בלוג, מאגר מידע, משחק למידה, סרטון אנימציה, סרטון וידאו ועוד), צומחת לה הזדמנות ליישום מודל הערכה חדש – מחקר שימושיות (Usability Study).

מחקר שימושיות משמש למחקר בתחומי הערכת "חווית המשתמש" בתחומים שונים, כשהוא מקובל מאד כשיטה לניתוח השימושיות של אתרי אינטרנט ומערכות תוכנה. זוהי מתודולוגיה שלימה שנועדה לבחון את התאמת התוצר למטרותיו של המפתח. מאמר זה מציע להתאים ולאמץ שיטה זו להערכת התוצרים שמפיקים הלומדים במסגרת עבודתם על פרויקטים צוותיים או אישיים במסגרת למידה מבוססת פרויקטים. עיקרו של הרעיון הוא שהלומדים, עם סיום עבודת ההפקה או עם סיום תוצרי ביניים בתוך כדי תהליך ההפקה, יבצעו מחקר שימושיות תוך שימוש בעמיתים מהכיתה שלהם או מכיתות אחרות. בכך יוכלו הלומדים להעריך את איכות התוצר שהפיקו ולתקן אותו לרמת האיכות שהם שואפים לה.

נכון הוא שתמיד טענתי נגד יבוא מודלים לעולם החינוך מתחומי התעשייה בטענה שהתעשייה עסוקה בתוצר בעוד שהחינוך עסוק בתהליך. אינני רואה כאן סתירה משום שאמנם התפישה החינוכית של למידה מבוססת פרויקטים עסוקה בתהליך, אך מכוונת את הלומדים לעסוק בתוצר. תפקיד המורה הוא ללוות ולכוון את התהליך על כל משמעויותיו: איכות המקורות, איכות התכנים, רמת ההעמקה, המתודולוגיה, עבודת הצוות (בראיה אירגונית ובראיה חברתית), מקורות האנרגיה, יישום המטרות וכד', בעוד שתפקיד הלומד הוא להפיק תוצר קרוב ככל האפשר למטרות הצוות.

בכדי להבהיר את מהלך ההערכה המתואר, להלן דוגמה:

תלמידי בקורס לתואר שני (כמובן שהשיטה מתאימה לכל גיל), בנו בלוג בשם פילוסוף לפי בחירתם. הבלוג הזה יועד לתאר הגיגים בשם ההוגה בהתייחסות לסוגיות חינוכיות עדכניות. התוצר, אם כן, הוא הבלוג. הם יכולים עתה לבקש מקבוצת חברים שלהם לקרוא את הבלוג ולצפות בהם בעת הקריאה. תוך כדי צפייה הם יכולים לבדוק כמה פשוט לקוראים להבין את שכתבו, כמה הם מסכימים עם העמדות המוצגות, כמה הם חושבים שהעמדות אמנם מייצגות את ההוגה שבשמו/ה נכתבו, כמה זמן הם מבלים על הבלוג לפני שהם פוזלים לכיוונים אחרים, כמה הם מבינים את שעליהם לבצע, כמה נגיש להם חומר הרקע וכמה הם משתמשים בו… ועוד.

הצוות המפיק מכין דו"ח שימושיות לבלוג שיצרו אחרי ניתוח הממצאים ומכינים רשימת תיקונים נחוצים. כאן הם יכולים לבחור מה מידת ההשקעה שירצו להשקיע בתוצר הסופי (ולפי זה יוכלו להעריך את הציון המגיע להם בעצמם או במשותף עם המורה – אם דרוש ציון).

 

התערערות הלמידה הקונבנציונאלית והתפתחות מודלים של למידה פרוייקטאלית

המעבר ללמידה פרוייקטאלית הופך למפתה בגלל הזמינות והנגישות שמציאה הטכנולוגיה למידע ללא גבולות. אנו עדים לתהליכי התפקחות שאופפים את עולם הטכנולוגיה בחינוך. מאמרים בספרות המקצועית מצביעים על אכזבה מהשפעת הכנסת הטכנולוגיה למערכות חינוך בשלושת העשורים האחרונים.  לכאורה, למה שנופתע? כל עוד משתמשים במחשב בסביבות למידה קונבנציונאליות, כל עוד המורה הוא מקור הידע, הלמידה הפרונטאלית היא הפורמט המקובל של התרחשות לימודית – כל עוד המחשב איננו מנוצל לתת בידי הלומדים כלי עוצמתי למחקר, ארגון והפקה, מדוע שיהיה שינוי? אבל…

מה שכן מפתיע הוא שלוקח כ"כ הרבה זמן למערכות חינוך להבין את הפוטנציאל הטמון במחשב להנעת שינוי בתפישת תפקידי המורה והתלמיד. כיצד קורה שמורים ממשיכים להוות את מקור הידע העיקרי והלומדים ממשיכים להיות כלי הקיבול הפסיבי (נכון שיש ניצוצות של שינוי, אבל עוד לא שינוי גורף)?

אחד האתגרים החשובים העומדים בפנינו – הפדגוגים הדיגיטליים, הוא התוויית האלטרנטיבה ללמידה הקונבנציונאלית. פיתוח למידה מסוג אחר, מכוונת תלמיד, משחררת מכבלים ותבניות, מכוונת יצירה.

אם עד כה עיקר המנוע עליו נשענה מערכת החינוך ליצירת אנרגיה בסביבת הלמידה הייתה חיצונית: מבחנים, פרסים, עונשים, ציונים – היה זה מחוסר ברירה. מוטיבציה פנימית לא יכולה לצמוח במקום בו התוכן מוכתב מלמעלה שהרי המשמעות העיקרית של 'פנימית' הוא עניין צרוף בתוכן: 'אני רוצה ללמוד כי מעניין אותי ללמוד את התכנים האלה, הם מסקרנים אותי' ולא 'אני לומד כי אני צריך לבצע את המשימות המוטלות עלי'. התערערות מבני הדעת והתערערות הלמידה הפרונטאלית יוצרים הזדמנות חדשה להזרקת אנרגיות חדשות לסביבת הלמידה – אנרגיה מונעת לומד. למידה פרוייקטאלית משמעותית היא לרוב מונעת לומד ושזורה משימות שחשוב לו להתמודד איתן.

מודלים של למידה פרוייקטאלית (למידה מבוססת בעיות, למשל), מכילים בד"כ את הרכיבים הבאים:

  • הצגת הבעיה (בד"כ באופן מעורר חוויה)
  • משימות לפתרון הבעיה (באחריות המורה או/ו הלומדים)
  • מאגר הידע הנחוץ לביצוע המשימות (בד"כ באחריות הלומדים)

השימוש במחשב מאפשר לנו לשלב מערכות סימולציה בהצגת הבעיה, הוצאת הבעיה אל מחוץ לכיתה, ייצוג מצבים באמצעות וידאו או/ו אנימציה וכד'.

עיקר האתגר הוא בתכנון משימות משמעותיות שירכזו לתוכן תוכן ואנרגיה בתמהיל מעורר מספיק בכדי להניע את הלומד לרצות לעצב ולהפיק אותן, או לפחות לבצע אותן.

ניסיון ומחקר רב שנים בו אני עוסק מראה שהסוג המתאים ביותר לאתגר הוא משימות של קבלת החלטות.

על פי מודל של למידה מבוססת בעיות עליו אני עמל מזה עשרות בשנים בשם לב"ה (למידה בסביבה הרפתקנית), משימות של קבלת החלטות מאופיינות בתהליך השוואה שיטתית בין פתרונות חלופיים לבעיה. ההשוואה נעשית תוך הערכת כל חלופה אל מול רשימה של תבחינים (קריטריונים) משותפת. ההשוואה יוצרת דירוג החלופות בסדר יורד ומאפשרת למקבל ההחלטות לבחור את המתאימה ביותר. מאחר שהתהליך הוא מורכב ומחייב מעבר שיטתי על כל תבחין מול כל חלופה, פיתחתי כלי ממוחשב בשם 'שיקול דעת' שעוזר לעצב, להפיק ולשקול בעיות ופתרונות חלופיים ביחיד ובצוות. זוהי עוד דוגמה לניצול הטכנולוגיה להעצמת תהליכי חשיבה מורכבים כחלופות לתהליכי למידה מקובלים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורלי נתנאל  On 17 במאי 2013 at 2:22 pm

    המאמר מרתק ביותר. התובנות מעוררות השראה. וצריך לקרוא כמה פעמים על מנת שהדברים החכמים הללו יופנמו.

    תודה רבה
    אורלי נתנאל

  • נאוה  On 17 במאי 2013 at 6:53 pm

    כתוב בדרך מרתקת ומנומקת, השילוב בדוגמאות ממחיש את הרעיונות (מחיה את הכתבה).
    בעקבות הכתבה בחנתי את דרך ההוראה שלי – בה אני משלבת דרך של פיתוח שיקולי דעת ושל קבלת החלטות. אופן הוראה/למידה מעין זה דורש העמקה מצד התלמידים – וצורך בשינוי של דפוסי חשיבה .
    למידה תהליכית דורשת זמן שהוא משאב יקר שלא מצוי תמיד בידי התלמידים ועל כן במבחן המציאות -נעשית 'פשרה',יחד עם זאת אני מאמינה כי זו הדרך הנכונה.

  • ענת  On 20 במאי 2013 at 1:59 pm

    נראה לי שאתה עדיין שבוי בגישה ישנה

    תקרא מה כתבתי בעבר בשתי רשימות:

    http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1781285&passok=yes#response

    http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1875367

  • חנן יניב  On 21 במאי 2013 at 6:11 am

    ענת, קראתי את הרשימות שקישרת ונהניתי. אני לא מבין באיזו גישה ישנה אני שבוי, אבל בעניין של "שר החינוך" ולא "שר הלימוד" אני מזמין אותך לקרוא את הרשימה 'מה העבודה הזאת לכם'

  • מיקי  On 23 במאי 2013 at 1:59 pm

    מיקי
    כסטודנטית שלך, קראתי את המאמר -מרותקת. .אני שמחה לבשר שבעקבות הקורס אני מיישמת בפרויקט למידת חקר שיתופי מקוון בקרב שכבת תלמידי כיתות ו' בימים אלה – במסגרת שעורי מדעים.
    אוודא מה מידת הצלחתי ביישום ובמה שגיתי ( אם ובאיזו מידה ) בהמשך הקורס, בעזרתך .

  • ורדה  On 30 במאי 2013 at 11:46 pm

    מאמר מעניין מאוד. אכן צריך לקרוא את הכתבה מספר פעמים כדי לרדת לעומקם של דברים.
    נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה.
    תודה ורדה

  • nira  On 13 באוקטובר 2013 at 9:52 am

    לאחר קריאת המאמר המעניין עולה בי שאלה הנוגעת לעבודתי עם תלמידים למחול שבמסגרת שעוריי אני מזמנת להם פרויקט בינתחומי בשירה ובתנועה. כיצד ניתן להעביר את הרעיון של הערכת התהליך והתוצר באופן שבו הצגת אותו במאמר כאשר התוצר הוא כתיבת עבודת חקר שהחלק היישומי שלה הוא יצירת ריקוד? אני משתמשת בטלפונים חכמים ובמאגרי מידע אלקטרונים במהלך הפרויקט אך שאלתי כאמור היא לגבי הערכת הפרויקט.
    נירה

    • חנן יניב  On 13 באוקטובר 2013 at 7:03 pm

      נירה, אכן אתגר לא קטן. את יכולה לתת כמה דוגמאות לפרוייקטים? האם אלה פרוייקטים הקשורים להוראה של תלמידים או יצירות? לראשון יש לי תשובה, לשני – צריך לפתח. יכול להיות מעניין לנסות ולפתח מודל הערכה ליצירת אמנות… חושבים שאפשר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: