עולם חדש: מה העולם הדיגיטלי עושה לילדינו ולנו ואיך מוציאים מתוק מעז?

אתמול קיבלתי אימייל בתגובה למשהו שכתבתי למישהו. היה שם רק זה:

נזכרתי במכתבים שהייתי כותב לחברתי לעט מקיבוץ מצובה.

מעניין אם הילדים של היום עוד יודעים מה זה מכתב… הם אפילו לא כותבים אימיילים… הם כותבים אסאמאסים ומשתתפים בצ'אטים. מילים קטנות, כמה שפחות. הם גם בקושי קוראים.

אתגר: אוצר המילים שלהם ישאר דל, השפה תלך ותדלדל.

אין ספק, הטכנולוגיות החדשות משנות אורחות חיים. הן משנות את ההרגלים שלנו, את סדר יומנו, את הקשר שלנו עם אחרים ואפילו, כמו שמסביר דאגלאס ראשקוף לטלי שמיר מכלכליסט, הן משנות את תפישת הזמן שלנו:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600799,00.html#.UXoTKhj7rhw.mailto

תאמרו, חנן?! הפכת לנביא זעם? אתה תוקף את הטכנולוגיה? אתה שמאמין שהן מביאות עדנה חדשה ותשמשנה כמנוף לשינוי אמיתי בחינוך? הגם אתה ברוטוס?!

אז לא, אני לא. אני רק מנסה לגלות אחריות לעולם שאותו אנחנו מנסים לקדם ורואה לנו, לפדגוגים הדיגיטליים, חובה יתרה להדליק נורות אדומות ולהציע מערכות גיבוי.

איך מציעים מערכת גיבוי לשימור השפה? הילדים כל היום בפייסבוק ובווטסאפ – לא נוכל לשנות את זה. מה נוכל? נוכל להציע להם פעילויות לא פחות מפתות שמחייבות שימוש בטקסט. בל נשכח – יש לנו קלף חשוב מאין כמוהו – אנחנו מחזיקים בהם על פי חוק 5 ימים בשבוע 4-10 שעות ליום.

מערכת החינוך היום, עסוקה בתוכנית לאומית לפיתוח מיומנויות המאה ה-21, רשימה זו אמורה להציע כיוון נוסף להתבוננות וטיפוח מיומנויות כאלה שיחפו על התערערות מיומנויות המאה ה-20 וינצלו את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיות החדשות לטיפוח מיומנויות חדשות.

מכאן אנסה למנות אתגרים נוספים שעומדים בפנינו עם חדירת טכנולוגיות חדשות לאורח החיים שלנו ולסיום אציע מערכת לגיבוי היסודות שאותם נרצה לשמר.

אז הנה עוד אתגר. אתגרים נוספים אפסם בימים הקרובים.

 

התערערות החשיבה הליניארית   – התקופה הפוסט-ליניארית

מצחיק שאני דואג ליכולת  החשיבה הליניארית שלנו, תמיד הייתי מציע כיצד להתנער מהמגבלות שלה, לעודד חשיבה מתפרצת, יצירתית, חסרת גבולות.. אבל…

יודעים מה זה היפר-טקסט? זו התכונה של קישור בין פרטי מידע כך שנגיעה באחד על גבי מסך המחשב מובילה אל הפריט המקושר אליה. הקישור לכתבה של הכלכליסט שלמעלה הוא 'היפר-טקסט'. היפר-טקסט שובר לינאריות של טקסט. אם בעולם הקדם היפר-טקסטי יכולנו לקרוא פסקה או מסמך עד תומם, הרי שבעידן ההיפר-טקסט, כל קישור מהווה פיתוי לגילויים של דברים חדשים. עצם האפשרות שמאחורי הקישורים נמצא עולם שלם של הפתעות, הופך את הקריאה למסע אל הלא נודע שעם הקסם שבו, מערער את דפוסי החשיבה אליהם הורגלנו. טקסט  כבר איננו מתחיל בשורה הראשונה ונגמר באחרונה, גם אם נגיע אל סופו, יהיה זה אחרי שנבקר במקומות אחרים (קישורים אחרים) בדרך. סוג כזה של קריאה מחייב פיתוח היכולת לפרק את קו המחשבה למקטעים של הצמדות לטקסט עם קפיצות למקומות אחרים בדרך. אז אם, לדוגמה, אנחנו קוראים עכשיו רשימה על התערערות החשיבה הליניארית ורואים לינק לסרטון ביו-טיוב (כמו זה למשל: מה אומר סר רובינסון על חשיבה יצירתית ב-TED), ומי ששמע על ההרצאות של רובינסון ב-TED, לא יוותר על הקישור הזה וילך אליו, הרי שכאילו שם PAUSE בטקסט, ובסיום הקטע יצרך לרענן את רצף המחשב שלו ולקרוא שוב את הפסקה עד הקישור.

ההיענות לאתגר הזה נעוצה באימון לתיעוד חשיבה מתפרצת. אם נאמן את עצמנו (ואת ילדינו) לסוג כזה של חשיבה מקוטעת, נסגל להם מיומנויות הישרדות בעולם של היפר-טקסט שיאפר להם לפרוץ את גבולות הליניאריות, להיות קשובים יותר לרעיונות שעולים בהם תוך כדי קריאה, ולתעד אותם בכדי להיות מסוגלים להצרין אותם בתום הקריאה. להלן דוגמה של תיעוד חשיבה מתפרצת באמצעות כלי תוכנה (מפה מושגית):

איור 1. מפה מושגית של תהליך חשיבה מתפרצת

התחלתי מתוך מגמה לכתוב רשימה על התערערות השפה עקב טכנולוגיות המסרים המידיים: אסאמאסים, פייסבוק, וואטסאפ, וכד' בעקבות דיון בו הייתי שותף על תרבות הנוער של היום (זה נוער זה?!)

כתבתי 'לא כותבים מכתבים' (במרובע הירוק במפה המסומן במס' 1) ומשם המשכתי ל'לא כותבים אימיילים. עכשיו, בדרכי לכתוב 'לא קוראים ספרים' עלה בי הרעיון לדבר על היעלמות השפה, אז קפצתי למעלה ורשמתי את 'היעלמות השפה' מתוך כוונה להמשיך ולפתח את זה אחרי שאגמור את הרצף. אבל… כשכתבתי 'לא קוראים ספרים', מיד נזכרתי בחלופה לטקסט הליניארי 'היפר טקסט', נטשתי את הרצף המקורי והמשכתי לפתח את המסלול החדש. רשמתי 'חשיבה מתפרצת' כתכונה שהיפר-טקסט מאפשר לפתח אבל ציינתי שכתיבת היפר-טקסט 'מפריעה לחשיבה הליניארית' ואז הוספתי את הקישור בין 'חשיבה מתפרצת' ו'מפריעה לחשיבה הלינארית'. תוך כדי פיתוח קו המחשבה הזה, פתאום אני מבין שהתערערות החשיבה הלינארית היא סוג נוסף של ההשפעה האבוציונאלית של טכנולוגיה והוספתי את הקישור ה-8.

מכאן, שאם אחת הסכנות שנאבד את היכולת לפתח קו מחשבה רצוף, הרי שאימון בתיעוד חשיבה מתפרצת יאפשר לנו לפתח סוג אחר של גיבוש קו מחשבה. תיעוד החשיבה המתפרצת, יאפשר לנו לפתח כמה קווי מחשבה במקביל וללקט ולארגן אותם למסר (או מסרים) מסודר(ים) ומובן(ים).

מה שהתקופה הליניארית (בעיקר עם המצאת הדפוס) עשתה לנו היא נתנה בידינו כלים לארגן מחשבות ולתקשר מסרים. פתאום יש טקסט שמתחיל בהתחלה ונגמר בסוף. הטקסט הליניארי מהווה סוג של אילוץ (אילוף, אם תרצו) על דרכי החשיבה של הילד מיום היוולדו. כלי האילוף של החשיבה הטבעית, האינדוקטיבית היא כמובן השפה. השפה הדבורה והכתובה היא סוג של סד שחוסם דרכי חשיבה מתפרצת, חסרת גבולות, ומאלצת את החשיבה לרצף נוח להבנה בידי אחרים. התערערות החשיבה הלינארית תביא לשחרור החשיבה ולמשבר בתקשורת האנושית, תוך התדלדלות אוצר המילים, מה שיביא, אולי, להתערערות אשליית ה'בייחד' האוניברסלי, שמקנות לנו הרשתות החברתיות.

האתגר העיקרי העומד בפנינו כמחנכים היום הוא רתימת הכוח העצום שבהתנערות המחשבה עם הסרת הסד הליניארי (משהו כמו 'רוץ, פורסט, רוץ' – מפורסט גאמפ). ונתינת כלים בידי ילדים להפוך רעיונות, עמדות ודעות לתקשורתיים לא פחות מהטקסט הליניארי.

דוגמה לטקסט לא ליניארי ועדיין נרטיבי, מובן ומרתק הם משחקי המבוכים והדרקונים בתקופת מסכי המחשב הפרה-גרפיים. שיחקנו אז על תחנות טקסטואליות לחלוטין שהכלי המרכזי שהפך סגמנטים של טקסט לסיפור רצוף. אם נאפשר לילדים לכתוב טקסטים כאלה, שהתובנות שבהם הן תוצר של תהליך אינדוקטיבי (בינה רשתית), המורכבים ממקטעים הבנויים על גירויים שמעוררים מקטעים קודמים (למשל טקסטים שיתופיים), נוכל לעזור להם לפתח מיומנויות שפה תקשורתית מסוג אחר, אוטנטית יותר, פרועה יותר, מרתקת יותר.