על בי"ס רבין בכפר סבא, על תיוג ועל הזדמנויות חינוכיות


בעוד כולנו עסוקים בלהזדעזע מהסיפור המוזר הזה (למי שלא יודע, שיקרא, למשל כאן), אני חושש שתלך ותוחמץ פה הזדמנות חינוכית חשובה. אני יכול להבין שכרגע כולם עסוקים בהתלהמות, הפגנות, בירורים, התנצלויות, מכתבים, מחאות על מכתבים ואפילו חשיבה על תביעה משפטית), אבל בשוך הסערה, האנשים האלה (תלמידים כמורים) יצטרכו להמשיך לחיות ביחד.

טוב. אין לי ספק שעצם תיעוד התיוגים הוא מעשה שלומיאליות, וכמובן הדרך שבה המסמך הגיע לידי התלמידים הוא טעות, אבל בואו נפסיק להצטבע – כולנו מתייגים – ומורים, שעסוקים בלנסות להעביר חוות דעת תמציתיות ככל האפשר על תלמידים רבים כל כך – על אחת כמה וכמה.

אגב, אני ממליץ להנהלת בית הספר (וכמובן לכל קוראי הרשימה הזאת) לראות את הסרט "בין הקירות". זהו סרט חשוב מאין – כמוהו, שמלווה מורה בצרפת, את כיתתו ואת חבר המורים בבית הספר במשך שנה שלימה. יש שם קטע משמעותי על אירוע כזה (שם, האינפורמציה זלגה אל התלמידים כי תלמידים יושבים כנציגי הכתה גם באסיפות הפדגוגיות).

ואני רוצה דוקא רוצה לדבר על הזדמנויות חינוכיות, לפני שאשוב לסיפור הכפר-סבאי.

פעם סיפר מנהל בית ספר על תלמידים שהשחיתו מיצג אמנותי של תלמידת יב' שהיה אמור להיות מוצג כחלק מבחינת הבגרות שלה. דברו על ונדליזם, על אלימות ועל התלמידים כפושעים. אני, בעוונותי, הצעתי לו לשמוח להזדמנות החינוכית. נכון, נגרם עוול לתלמידה (אבל אני בטוח שהועדה הכירה במצב ואולי אפילו ניסתה לעודד אותה), אבל איזו הזדמנות מציג המקרה לטיפול בשאלות של ונדליזם ותרבות בפני כל תלמידי בית הספר (אלה שגרמו את הנזק) וכל האחרים?!

כאן היה מקום לעצור את הלימודים בבית הספר ליום שלם, לכנס את התלמידים והמורים לקבוצות דיון ומעגלי שיח, ולדבר על הכוחות שגורמים לנו להתנהג בניגוד למה שאנחנו יודעים לזהות כ"התנהגות נכונה".

יש מודל שלם שפיתחנו (ד"ר עדה גרינברג, רענן ארבל ואנוכי) במסגרת פרוייקט "מחר 98 באצבע הגליל (עדה מנהלת היום את בית הספר "מופת – חופים" בגבעת אולגה ורענן יועץ חינוכי -גם שם). המודל מטפל באיתור מצבים בדיעבד בהם בחרנו להתמודד עם דילמה שלא כמצוות "הבחירה הנכונה". זהו מודל המבוסס על מבנה האישיות שמציע פרויד (זיגמונד) המאתר גורמים (שדונים) שגורמים לנו לבחור בפיתוי. כשעושים את התהליך הזה בחברותא, ותלמידי הכיתה והמורה מעלים את השדונים שלהם מן האוב, רואים המשתתפים כמה השדונים שלנו לא מיוחדים מידי, שלכולם יש כאלה… התהליך מוביל אותנו לפחוד פחות מן השדונים של עצמנו ולהיות פחות זקוקים להם בהתנהגות בחברה.

במקרה של בית הספר בכפר – סבא, מן הראוי לדון בשאלות האלה. מה גורם מורים לתייג תלמידים (שהרי ברור שזו "הבחירה הלא נכונה", אבל כולנו חוטאים בה) – ולא פחות חשוב – מה גורם לתלמידים לתייג מורים – ואני בטוח שהם משתמשים בשפה לא פחות בוטה.

זוהי הזדמנות חינוכית אוטנטית, שאולי תשפיע בגלל המטען שהיא משאירה על תפישות התרבות של אנשים רבים בבית הספר הזה ויכולה לשפר מאד את אוירת הנכאים שאני בטוח ששוררת שם.

ולילדים שנפגעו יש לי להציע מילה: נסו להבין מעבר למילים ולחוויה הטראומתית הזאת. נסו להבין למה תוייגתם כפי שתוייגתם… בסך הכל אולי יש דברים בגו – קחו את זה כסוג של מראה – זה יכול לחסוך לכם הרבה מפגשים עם פסיכולוגים. ואם אתם חושבים שהתיוג לא מתאים – נסו להבין מה יצר את הדימוי השגוי…

אני מקווה שתצליחו להפוך את האירוע הזה להזדמנות חינוכית חשובה לקהילה כולה.

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טוביה  On 29 באפריל 2014 at 2:16 pm

    אני מחפש את עדה גרינברג – תוכל לעזור לי ?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: