יום בחייו של מורה דיגיטלי


כולם מדברים על "מיומנויות המאה ה-21". ברור לכולנו שקורה משהו לאורח החיים שלנו (או לפחות צריך שיקרה). למה צריך? כי אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר דברים ממה שעשינו בעבר, וכלומדים – על אחת כמה וכמה.

נסיתי להבין מהן המיומנויות האלה, במה הן שונות ממיומנויות עבר.

ישבתי וכתבתי לעצמי תיעוד של יום בחיי…

קמתי בבוקר…

דבר ראשון אני בודק אימייל. יש לי כמה חשבונות:

חשבון Hotmail בשביל להסתיר את הזהות שלי במקרים של אתרי תוכן המבקשים רישום,

חשבון המכללה אליו מנותב כל הדואר הכללי והמנהלתי של המכללה

חשבון Gmail שאיתו אני מנהל קשר עם תלמידי והעולם החיצוני והוא משמש לשימוש בכל הכלים השיתופיים של Google.

כל חשבונות הדואר האלקטרוני שלי מסונכרנים בין המחשב השולחני שלי בבית ובמשרד, המחשב הנייד שלי, הטלפון הסלולרי שלי והאייפד שלי, כך שאני יכול לראות אותם בכל עת ובכל מקום.

נכון, יש לי הכל מכל:

  • מחשב שולחני בבית, עליו אני בדרך כלל עובד כשאני בבית,
  • מחשב שולחני במשרד, עליו אני עובד בד"כ כשאני במשרד,
  • מחשב נייד, עליו אני עובד כשאני בדרכים או בכנסים,
  • אייפד 2, איתו אני קורא בד"כ או גולש כשאני בדרכים או בכנסים (ראו הערה בהמשך לגבי מתי אני משתמש באייפד ומתי במחשב הנייד),
  • טלפון חכם מאד.
  • יש לי גם חשבון אינטרנט סלולרי בו אני משתמש בדרכים עם שני סימים (אחד בטלפון ואחד באייפד), כך שבשניהם יש לי אינטרנט גם אם אין שרות WiFi בסביבה.

לגבי השאלה מתי אני משתמש במחשב הנייד ומתי באייפד, תלוי במה אני מתכוון לעשות איתו בדרכים. אם יש לי דברים וזמן לכתוב, אקח בד"כ את הנייד – יותר נוח לכתוב איתו.

נחזור לקמתי בבוקר…

  1. הגיע מסמך שעליו אני צריך לעבוד ולשלוח שוב,
  2. הגיע טופס שאני צריך לחתום עליו,
  3. הגיעה הודעה שמישהי שאני מכיר רוצה להראות לי תמונות באתר תמונות חדש וקישור לראות את התמונות האלה,
  4. הגיעה 15 הודעות מפייסבוק על הודעות חדשות בקבוצה עליה אני מנוי
  5. הגיעה פרסומת לויאגרה,
  6. הגיע מכתב מסנגל של מישהי שרוצה להעביר דרכי 160 מליון דולר
  7. הגיעה הודעה משירות הדואר שלי שהתיבה שלי הולכת להתמלא ואני צריך להכנס ולנקות אותה…

אז אני:

  1. מוריד, את המסמך לספרייה המתאימה במחשב שלי, ופותח אותו באמצעות וורד, עורך אותו ומוסיף עליו בעוד אני משתמש בפונקציה של מעקב אחרי שינויים.
  2. פותח את הטופס שעליו אני צריך לחתום באמצעות עורך גרפי ומוסיף לו את תמונת החתימה שלי מתוך קובץ סרוק.
  3. אני מגלה שהקישור לוקח אותי ליישום אליו אני צריך להרשם בכדי לראות את התמונות. אני מניח שזה עוד יישום ששולח הודעה אוטמטית לכל הכתובות שברשימת הכתובות של השולחת ומוותר…
  4. אני מבטל את האופציה לקבל הודעה לתיבת הדואר שלי עם כל תוספת לקבוצה בפייסבוק.
  5. אני מוחק
  6. אני מוחק
  7. אני בודק היטב אם זה לא עוד ניסיון לגנוב את הסיסמה שלי ורואה שאומנם ההודעה מכוונת אותי לכתובת בלתי מוכרת. אני מוחק.

אני מתחבר לאתר הבלוג שלי, בוחן כמה קריאות היו לי אתמול, מה היו המקורות המפנים ואילו מושגים חיפשו הקוראים בגוגל בכדי להגיע לבלוג, אני מגלה שיש כמה תגובות חדשות לרשימה החדשה שפרסמי, עונה על התגובות ומפרסם רשימה חדשה. אני מתייג את הרשימה החדשה במילות מפתח שיעזרו לגוגל להפנות אליה קוראים.

אני מתחבר לאתר הפורטל החוגי (במוודל) ובוחן אם יש דברים חדשים, הוא מרכז לתוכו את החדשות מכל אתרי הקורסים שאני מלמד… אני מוסיף משימה לאחד הקורסים ומצרף לינק וקובץ מאמר שהבטחתי לתלמידי.

אני מתחבר לאתרי חדשות טכנולוגיות (כמו קפטן איננטרנט באתר הארץ) וקורא מה חדש, אני מגלה שיצא כלי חדש למיפוי מושגי, מאתר את אתר החברה ומשתכנע שכדאי לי לבחון את הכלי. אני מוריד אותו, מתקין אותו ומנסה לעבוד איתו. הוא נראה לי מתאים ואני חוזר לפורטל החוגי וממליץ לעמיתי ותלמידי לנסות אותו.

אני מתחבר לפייסבוק. אני רואה מה נוסף לקיר הכללי, לא מעניין. אני בודק אם הרשימה החדשה שפרסמתי בבלוג אמנם הגיעה לשם – ואכן, יש לי כבר המון לייקים. אני מצ'וטט קצת עם צביה ומגיב לתמונה שפרסמה כלתי של הנכד החדש שלי. אני רואה שבקבוצת "ועדת החינוך של מאהל רוטשילד" מדברים על ביטול בחינות הבגרות, אני כותב שם את דעתי בנידון ומציע הצעה. מעניין אם יש מי שיגיב…

נילי קוראת לי בסקייפ, אני מקבל את השיחה עם וידאו ואנחנו מדברים על דא ועל הא,

הטלפון הסלולרי שלי מגהק, קיבלתי הודעת טקסט מחבר. אני שומר את החבר ברשימת החברים שלי, מספר הטלפון שלו כבר יסונכרן לרשימת הטלפונים שלי בג'ימייל.

התרחצתי, צחצחתי שיניים, התלבשתי, אכלתי ארוחת בוקר והתיישבתי ליד שולחן העבודה שלי לעבוד.

אני עובד על הצעת מחקר בנושא חלוקת קשב והפרעות קשב. אני רואה באימייל שקיבלתי לינק לתוכנה שמקריאה טקסט בדיבור ממוחשב. היא שואלת אם התוכנה יכולה להתאים לצרכינו. אני גולש לאתר החברה ורואה שיש גרסאות שונות. אני בודק את גרסת החלונות המתאימה לי ושם לב שיש לה אפילו אפליקציה לאייפד. אני מוריד ומתקין את שתי הגרסאות, האחת על המחשב שלי והשניה על האייפד. אני מנסה את התוכנה. מניסיון ראשוני אני רואה שהיא יכולה להתאים לצרכינו ומודיע על כך לחברתי.

אני בודק האם באתר החברה יש קישור לקבוצת דיון של משתמשי התוכנה ואיזכור של מחקרים ששולבה בהם. אני מוצא את קבוצת הדיון, קורא את ההתרשמויות של חברי הקבוצה, מזהה את המגבלות העיקריות עליהן דיווחו החברים, את תגובות נציגי החברה. אני רואה שיש באתר החברה רשימה שלמה של מאמרים מחקריים בהם התוכנה משולבת ובוחן את הרשימה לראות אם מישהו כבר חקר שאלות שאנחנו מתכננים.

אני כותב את מסקנותי במסמך הגוגל המשותף לצוות המחקר ורואה שיש כמה עדכונים חדשים שבטי וגלית הוסיפו. אני עובר על העדכונים שלהם ורואה שבטי עובדת על סקירת ספרות בשאלות של הפרעות קשב באוכלוסיות כלליות. אני זוכר שיש לי כמה מאמרים בנדון ונכנס ל-Evernote  לחפש אותם. אני מעתיק אותם למאגר המשותף שלנו ב-Evernote ונכנס לגוגל סקולר לחפש מאמרים נוספים. את אלה שמצאתי, אני מוריד מאתר הספריה של האוניברסיטה בקנדה ואת אלה שנראים לי מתאימים מכניס למאגר הביליוגרפי שלי ב-Zotero, הם יופיעו גם במאגר המשותף לצוות המחקר.

עולה במוחי השאלה: כמה מבין אוכלוסית תלמידים כללית (שאינם מאותרים ומאובחנים) אינם מסוגלים לגייס את כח הרצון בכדי לקרוא טקסט משעמם. כמה באמת אנשים מסביבי סובלים מאותה בעיה שאני גורר איתי מאז ימי בית הספר היסודי?

אני בונה סקר בגוגל ומפרסם אותו בקהילות המורים בפייסבוק, ובפורטלים אחרים שאני מכיר.

אני מחפש בגוגל קבוצות עניין שמתעסקות בהפרעות קשב ומגלה כמה משמעותיות. אני נכנס לפורומים ומפרסם שאלה בעניין פעילויות שאינן משיחות את הדעת. בעוד כמה שעות אכנס לבדוק אם יש תגובות.

היומן נותן לי התראה. אני צריך לנסוע לחיפה לתת הרצאה… אני אורז את האייפד ונוסע לתחנת הרכבת.

ברכבת, אני פותח את האייפד, מפעיל אפליקציה בשם Prezi ועורך ומתאים את המצגת שאציג בהרצאה. כשאני משוכנע שהיא במיטבה, אני עובר לאפליקציה של "ישראל היום" וקורא את העיתון עד לתחנת היעד. את המצגת אציג כבר מהמחשב שהכינו עבורי שם.

מולי ברכבת יושבות שתי נערות ומדברות אחת עם השניה. בעודן מדברות הן מסמסות ללא הפסק בלי להסיר את העיניים האחת מהשניה. איך הן עושות את זה?!

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nmp700  On 15 במאי 2012 at 4:32 am

    חנן,
    האם תוכל להרחיב על Evernote ?
    נילי

    • חנן יניב  On 15 במאי 2012 at 9:30 am

      נילי…

      Evernote היא תכנה (יש לה גרסה חינמית) לליקוט וארגון פרטי מידע ברמה האישית. אפשר להשתמש בה גם ברמה צוותית על חשבון משתמש אחד…

      היא משמשת אותי לליקוט פרטים שאני רואה להם שימוש פוטנצילי בעתיד או שימוש מיידי למשימה עכשווית. מה שנוח בה הוא שאפשר ללקט בעודך על דף אינטרנט כל פריט מתוך הדף הזה (טקסט, תמונה, וידאו או את כל המסך כולו), לאכסן אותו ב"מחברות" על פי תוכן, ולתייג אותו.

      מאחר שאני מבחין בין חיפוש ממוקד מטרה ל"איסוף" ידע כמעט אקראי (צייד מול ליקוט), ה-Evernote משמש אותי בשני המצבים הללו, ומאחר שאני רואה את "לקט" ידע כאוסף (נגיד כמו אוסף בולים), Evernote משמש אותי כקערת המים בה היינו טובלים את המעטפות עם הבולים וכאלבום הבולים בו היינו מסדרים אותם.

      חנן

  • economydummy  On 16 במאי 2012 at 8:51 am

    כל כך נכון וכל כך מעייף. כולנו הפכנו מופרעי קשב…

  • sefi  On 26 במאי 2012 at 3:55 am

    קטעים..
    אם יש לך שנייה זמן, תעיף מבט מה כתבתי..בדיוק אתמול
    אגב..כשיש חיפוש בגוגל: חנן חינוך אחר… זאת אני המחפשת:)

  • חנן יניב  On 26 במאי 2012 at 4:23 am

    ספי, יו, ממש סבלימינל…

  • רחלי  On 24 בנובמבר 2012 at 12:14 pm

    הי חנן, אני עובדת עם מחוננים ועם הפרעות קשב, ולאחרונה מנסה להבין מה זה השעמום עבור של שתי האוכלוסיות הללו, או את הביטוי שאתמול שמעתי "השעמום כסבל". האם יש לך חומר /הפניות בנושא? תודה רבה מראש, רחלי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: