המסע לחיפוש הגשמה עצמית


כמה פעמים שמעתם הורים עונים לשאלה 'מה היית רוצה שהילדים שלך יגדלו להיות?' בתשובה 'מאושרים'. לא מעט שאלתי את עצמי – מה הוא אושר? מתי אני יודע שאני מאושר? האם אושר זה מצב ריגעי או מתמשך?

אני יודע שעיסוק בשאלה הזאת ממולכד בסכנות של הגררות לשבלוניות, לסיסמאות ריקות, לשיטחיות… אבל ביננו, זו לא מטרת החיים? להיות מאושר ולפעמים יותר מזאת – לגרום לילדים שלך להיות מאושרים? ואם בחינוך עסקינן, אז איך מחנכים להיות מאושרים? בכל מקרה, זו הולכת להיות מסה אישית מאד, עם תובנות שהן נכונות לגבי ולגבי בלבד.

אז מה הביאני הלום? (חוץ משלום, הרס"ר של כלא 4)

ראיתי היום באינטרנט סרט של שירי ארצי ('הבת של' ויוצרת בזכות עצמה) על עצמה. הוא נקרא 'החברים מהכיתה שלי' והנה הקישור:

http://yes.walla.co.il/?w=2/7844/1751268

שירי מנסה להבין בסרט הזה את המקום שאליו הגיעה. המון ציפיות מעצמה בתלמה ילין, המון חברים ש'עשו את זה', שיחות עם בעלה, אבא ואמא, והנסיון להבין אם היא גם דרך העיניים של האנשים שמסביבה.

טוב, אם תקחו בחשבון שהחבר שלי ביסודי היה שלמה ארצי (היינו תמיד ארבעה: שלמה היה חבר של עליזה ואני הייתי חבר של צביה ותמיד יצאנו ביחד), ששותף שלי היה שי אגסי (כן, זה מהמכוניות החשמליות), שאמא שלי (ד"ר נחמה ניר-יניב) היתה אחת הנשים המוערכות ביותר במערכת החינוך ושאותי זרקו מהתיכון – תבינו שגם לי יש חיים של צריך להוכיח…

מה שהסרט של שירי עשה לי (חוץ מהצורך לכתוב את הרשימה הזאת), זה הרגשה של אי נוחות. נראה כאילו היא ויתרה במשהו על הזיק הזה שקורא לה להיות בשורה הראשונה ויש בה מן השלמה של שלוה עם המקום של 'מאחורי הקלעים'… כשהיא בעצמה מחלקת את העולם לשני סוגים של אנשים: על הבמה והיושבים בקהל.

אני, למשל, אוהב לחלק את העולם לשני סוגים אחרים של אנשים: כאלה שמחלקים את העולם לשני סוגים של אנשים… וכאלה שלא. (סתאם).

אז מהו אושר, האם הגשמה עצמית מובילה לאושר?

שלמה ארצי (או ארצי כמו שקראנו לו), אומר בסרט שמשמעותי בשבילו כשמישהו אומר לו 'רגשת אותי'. הוא מודה בפה מלא – כולנו רוצים שיאהבו אותנו. האם אז אתה מאושר?

אז כמה הגיגים על מצבים של אושר כמו שאני מבין אותו ועל הסם החשוב ביותר של החיים – הצורך ליצור…

יש אושר של תחושה פיזית. זה מצב שאתה מרגיש שמשהו בפנים מגיב, מן התרוממות רוח שמרימה לך את הקרביים ואתה מרגיש שאתה או-טו-טו מתעופף. זה מצב שקורה ללא קשר לתכנון מוקדם אך מחייב מצב נפשי מסויים – אתה חייב להיות פנוי מטרדות… אתה נוסע אחרי הגשם הראשון לבקר את השדות שזרעת (קיבוץ ארז 1970 וקצת) והכל מכוסה מרבד ירוק, ואתה רואה ירוק מאופק לאופק, ויודע שזה אתה עשית, ואין אפילו כתם חום אחד (שמראה על פישול בזריעה) ואתה מרגיש את זה… או שאתה הולך בשביל אל המכבסה ומולך צועדת קבוצה של בנות מגרעין חדש שזה עתה הגיע לקיבוץ ואתה רואה אחת שאתה יודע שתהיה אישתך… או שבפעם הראשונה אתה יושב עם חברתך על גדות הירקון, וחושך, ושקט, ואתה מרים את היד כאילו להצביע על הכוכבים, וכאילו באופן טבעי מוריד את היד אל הכתף שלה כשהלב שלך רוקד בפנים – בדיסוננס פרוע לאוירה שמסביבכם, והיא לא נרתעת, ושניכם יושבים ושותקים, כאילו זה לא הדבר הכי מרגש שקרה לכם אי-פעם… או שאתה יושב בין חברי להקת הזמר שלך, בתחרות להקות ארצית, ומכריזים על הלהקה הזוכה ואתה שומע 'תות-רמת השרון' ואתה מזנק באויר כאילו זה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים… או שאתה יושב ליד הנכדה שלך בת השלוש כמעט (מיה), ואתם יושבים ליד שולחן הכתיבה שלך, ושניכם שעונים על יד ימין ומסתכלים בתמונות במחשב, ואתה יודע שלא יכול להיות יותר טוב מזה… אושר במקרים האלה, כמו שאני מבין אותו, הוא מצב של התרגשות מסוג מסויים.

יש אושר של רוגע… זהו מין מצב נפשי שמלווה אותך כי אין לך שום דאגות, שום מחויבויות, שום צורך. זהו מצב מתמשך שמחייב נקודות ציון להתייחסות. זה היה המצב שלי בקיבוץ אחרי שנים של אי עמידה בציפיות. פתאום כל מה שאתה צריך זה לקום בבוקר מוקדם, ללכת לחדר השומרת לשתות קפה (ולפעמים לגנוב קצת מהצ'יפס שהכינה לשומרים), ללכת לסככה, להניע את הטרקטור בחשיכה, לצאת לשדה, לחרוש או לזרוע, לחזור לחדר, לישון קצת, לקום לארוחת הערב… זה אושר של רוגע.

אבל בשבילי יש מצב אחר… יש מצב של הצורך ליצור. במצב של יצירה כמו שאני חווה אותו, אין מנוחה, אין אפילו צורך לראות את התוצר, אין משמעות, כמעט, למשוב שאתה מקבל, ואין כמעט משמעות להערכה של אלה שאתה מקבל ממי שרואה את התוצר שלך… ולפעמים זה קשה, וכמעט תמיד מתסכל, ואין תמורה בשום סוג של תמורה – למעט הזכות להמשיך וליצור…

האם היוצר יכול להיות מאושר?

אני חושב שהאושר שביצירה הוא לא מסוג האושר שדיברתי עליו למעלה.. האושר ביצירה הוא כמו אופוריה של המתכרות. אתה מלא בעצמך, בזכות שלקחת לך ליצור, באמונה שיש אנשים שאומנם מושפעים על ידך… וזהו. ובלי זה, אין כמעט משמעות לכלום.

אז האם יצירה היא ברכה או קללה? אני חושב, שבשבילי היא הברכה הכי אמיתית, אבל זה תהליך ארוך וכואב. המסע ללגיטימציה ליצור מושפע ע"י המשוב שאתה מקבל מהעולם. נשמע קצת כמו שאני סותר את עצמי? שהרי דיברתי על חוסר המשמעות של המשוב? יש משמעות עצומה למשוב בדרך שלך לגדול להיות יוצר, אחרי שהשלמת עם זכותך ליצור – אתה מקבל אותו כבר כמעט כמובן מאליו.

זה לא שלא חשוב לי לשמוע מתלמידי שאני משנה להם דפוסי חשיבה, שאני משפיע, שאני נוגע… זה פשוט לא משמעותי כמו תהליך היצירה של המודל אותו אני מלמד אותם.

את מבינה, שירי, אני חושב שאת שם…

אז אם אנחנו מוכנים להניח שחלק מהתהליכים אותם אני מתאר נכונים גם לעוד אנשים (אשמח לשמוע תגובות), למה לא כולם יוצרים?

אז איך מגדלים ילדים להיות יוצרים? ראשית מחנכים אותם שזה בסדר לעשות טעויות, שצריך לקחת סיכונים (טוב, לא מהסוג הפיזי).

שנית מחנכים אותם לקבל את עצמם – איך? בקבלה ללא ביקורת (כמעט מכל סוג). זאת אומרת גם ללא משוב חיובי מזוייף. לעודד אותם ליצור כי זה עושה להם טוב. (וזה אולי המסר העיקרי שאני מנסה להעביר ברשימה המבולבלת הזאת).

לא הייתי, בשום אופן, משתמש בשיטה המסרסת הזאת של הערכת עמיתים שראיתי בבתי ספר לא מעטים, אפילו לא במסכה של 'מערך תבחינים מוגדר מראש' (שיטה מקובלת בחינוך ליצור אשליה של 'נטרליות' בתהליך ההערכה).

בודאי שלא הייתי בוחר מבין תוצרי הכיתה את התוצרים ה'מוצלחים' ביותר – הייתי מציג את כולם (בלי קשר לסרט של שירי).

הייתי מנסה לפתוח להם אין ספור אתגרים ולתמוך בהם ברכישת מיומנויות שיעזרו להם לזהות עיסוקי יצירה שעושים להם טוב.

הייתי… ואני עושה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת העם  On 28 בפברואר 2011 at 9:07 pm

    יפה כתבת. מסכימה עם המסקנות החינוכיות שלך: הכי חשוב לחשוף לאתגרים ולהתנסות יצירתית וחברתית מגוונת. השיטה התחרותית מסרסת אנשים.
    ובעניין האושר, הוא הרי משתנה במשך החיים ומאדם לאדם. אך בסה"כ הוא רק תוצר לוואי של חיינו, של עשייה , יחסים, התנסות יצירה, ולא המטרה עצמה. אם מבינים זאת לא חיים באומללות של חיפוש אובססיבי אחריו.

  • גלית  On 28 בפברואר 2011 at 9:58 pm

    כרגיל, שאלה מצויינת: האם היצירה היא האושר? ומה מניע אנשים ליצור?
    מה מניע אנשים מסויימים ליצור יותר מאנשים אחרים?
    חוסר נחת? רצון להוכיח? רצון לשקוע ביצירה (ולברוח? ממה?)
    יש לי חברים שהעיסוקים המקצועיים תופסים מקום מאוד שולי בחיים שלהם ובהגדרה שלהם את עצמם. לפעמים אני מקנאה בהם. נראה לי שטוב להם פשוט לחיות – לקרוא ספרים, לשחק עם הילדים, לבשל ארוחות ערב, לשוחח, לעשות יוגה. אולי דווקא זה האושר?
    אני ניסיתי את זה פעם – זה לא עבד כ"כ טוב. התמלאתי חוסר שקט. אמרתי לעצמי שאולי בהמשך, כשאהיה גדולה. ואולי לא.
    אולי זה משהו שצריך ללמוד? אתמהה.

  • sbsd  On 1 במרץ 2011 at 10:36 pm

    הסרט של שירי ארצי גרם לי לחשוב והרשומה גרמה לי לחשוב ולחייך.
    אני חושבת שביצירה יש מתנות, הסיפוק של היוצר מהנתינה והסיפוק של המקבל מהקבלה.
    אני ישבתי עכשיו שעה פלוס ראיתי סרט וקראתי רשומה.
    נהנתי מאוד מה'מתנות' שקיבלתי ועל כך אני אומרת: תודה.

  • חנן יניב  On 2 במרץ 2011 at 4:02 pm

    אסבי
    כמה קשה יותר לקבל מלתת…

    תודה לך.

  • חנן יניב  On 2 במרץ 2011 at 10:15 pm

    אחת, גלית, תודה על התגובות

  • חן בירן איליושין  On 8 במרץ 2011 at 11:25 pm

    מסכימה עם המסקנות. היום נותנים לגיטמציה רבה מדיי למבחנים וצורות הערכה כמותיות. איפה הילדים באים לידי ביטוי? המבחנים משתקים אותם-הם לומדים כי טעויות מורידות נקודות ולכן צריך להתחמק מלעשות אותם-אך אנחנו לומדים מהטעויות שלנו…אנחנו חייבים לבצע אותם כדי להתקדם וללמוד. אם בית הספר היה מתרכז פחות בלייצר ציונים, היינו מצליחים "לייצר" תלמידים חושבים הרבה יותר
    ואני גם מאמינה שהתלמידים היו מאושרים יותר…

  • סבטה אשכנזי  On 2 באוגוסט 2011 at 6:15 pm

    שאלה מעניינת, מה זה אומר להיות מאושרים. נורא קשה להגדיר זאת במילים, אבל אני בטוחה שכל אחד יוכל לענות האם הוא מאושר באותו הרגע או לא. לפעמים הייתי שואלת את עצמי את השאלה הזו והתשובה הייתה שלא, ואז הייתי מתקנת את עצמי שזו בחירה שלי איך להסתכל על הדברים ושאני צריכה להתמקד בחיובי ולא בשלילי. וברגע שאתה מבין שיש לך חופש בחירה איך להתייחס לכל דבר זה כבר הופך אותך למאושר.

    • חנן יניב  On 2 באוגוסט 2011 at 6:34 pm

      סבטה, אין לי ספק שבשביל להיות מסוגלים לעשות את מה שאת אומרת צריך המון המון עצמה. זה סוג של ביצה ותרנגולת – אם אתה מסוגל זה נותן לך המון עצמה, אם יש לך עצמה, אתה מסוגל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: