ההבדל בין פדגוגיה חדשה לפדגוגיה חדשה

רשימה זו התפרסמה באתר רשימות בבלוג זה ב-12 ליולי 2010 ועתה מעודכנת באתר החדש.

בכנס מו"ח (מחשבים וחינוך) שהתקיים אתמול במכון מופ"ת ובכנס ב-6 ליולי עליו כתבתי קצת ברשימה הקודמת, דיברו רבים על ההבדלים בין הפדגוגיות עליהם ניסיתי לעמוד עוד ברשימות קודמות. אין ספק שהנושא מורכב ומסובך להסברה לכאלה שאינם מעורים בדיון הזה ברמה יומיומית. אז הנה נסיון לפשט את ההבדל:

איינשטיין (אלברט, לא אריק) אמר "אני אף פעם לא מלמד את התלמידים שלי; אני רק מנסה להעניק להם את התנאים בהם יוכלו ללמוד".

אם, רבי עקיבא כלל את התורה כולה בכלל "ואהבת לרעך כמוך", אני חושב שזו למעשה, לדעתי, היא תמצית הפדגוגיה ה"חדשה" כולה.

העברת האחריות ללמידה מן המורה לתלמיד, שינוי התפישה המקצועית של המורה ממקור תוכן ל"מאפשר למידה" ומנחה, יצירת סביבת למידה מזמנת למידה אישית או צוותית – אלה הם (לדעתי) עיקרן של עקרונות ההישתנות בתפישת החינוך שרבים מסכימים להן.

יש, כמובן, מטרות נוספות לחינוך שאינן קשורות ישירות ללמידה (יצירה של חברה ותרבות אנושית) של תוכנית הלימודים, אבל כל הרעיונות הפדגוגיים המוטמעים בכלל שהצגתי למעלה מושתתים על תפישה הומניסטית של רוח האדם המקובלת על רבים בחברה הישראלית על כל פלגיה ובחברה העולמית – מערב כמזרח (ראה ערך רבי עקיבא).

אז הנה תשובות קצרות לכמה שאלות בסיסיות:

למה לשנות? החברה האנושית דפוקה (מלחמה, מחלות, רעב, זיהום..), מוסד בית הספר (כמו שאנחנו מכירים אותו) איננו מתאים לתקופתנו ויעדנו.

מה לשנות? את הנטיה שלנו לפזר ססמאות ריקות מתוכן ואת היכולת שלנו לבקר את הפער בינן לבין המציאות.

איך לשנות? להבין שפדגוגיה חדשה וישנה אינן יכולות לדור באותה דירה (הן סותרות האחת את השניה).

מה תפקיד המחשב? לתת תנאים לפדגוגיה החדשה לקרות במיטבה.

איך נעריך את השינוי? ע"פ האור בעיניי התלמידים, המורים ואולי ההורים.

ומה עם תוכנית הלימודים והמבחנים הסטנדרטיים? אפשר לעשות פדגוגיה חדשה עם אחריות לא פחותה (ויש להניח שרבה יותר) לתכנית הלימודים והמבחנים הסטנדרטים המקובלים.

עם מי לשנות? עם כל הקהילה הרלוונטית לבית הספר.

ומה עם מיומנויות המאה ה-21? הכל כלול…

צריך ללמד מחשבים? על פי נסיוני צריך להשתמש בהם – הלמידה כבר באה באופן טבעי.

ועוד תובנה שעלתה במוחי אתמול ועיקרה הכשרת המורים בשטח ופרחי ההוראה… לצד הצפת השטח במאגרי תוכן (כל המרבה יבורך) צריך לתת לשטח כלים לבנות כאלה בעצמו (בעיקר לתלמידים). ראינו דוגמה מדהימה של פרוייקט שעשו רוני אבולפיה ושירי פרציגר כהן מהמרכז הבינתחומי. הפרוייקט מציג את יומניו של רפאל אבולפיה (סבא של רוני)  באמצעות בלוג: http://www.rafaelaboulafia.com, אלבום תמונות בפליקר: http://www.flickr.com/photos/49407511@N06

שהיה חייל בגדוד נהגי הפרדות במלחמת העולם הראשונה. הנה דוגמה של פרוייקט ברוח הפדגוגיה החדשה, הנה דוגמה של שימוש בטכנולוגיות מעצימות… תפקיד המורה? כתבתי על זה והזכרתי את זה.

ועוד תובנה… שתדגיש שוב את האתגר העצום העומד בפנינו המחנכים המתמחים בטכנולגיות למידה:

אני מסכים שתפישה פדגוגית צריכה להכתיב את מבנה סביבת הלמידה וערכיה (ולא טכנולוגיות כלשהן). אבל…

צריך לדעת בכל עת מה הם החידושים הטכנולוגיים המאפשרים לפדגוגיה לקרות במיטבה  – וכל הזמן יש חידושים שיכולים לעזור לנו לעשות דברים (כן, פדגוגיים) שבעבר יכולנו רק לחלום עליהם.

ברור שכל אחת מהטענות המובאות למעלה מחייבת העמקה מרובה וסימוכין מחקריים, אשמח להתדיין ולהגן על כולן, כאן או מעל כל במה אקדמית.