האח הגדול, היפה והחנון, הישרדות… תרבות של ערכים חלופיים


רוב תחלואי החברה הישראלית מוטלים (ובמידה רבה של צדק) על כתפי מערכת החינוך. אלימות, אטימות, בהמות, בריונות הם סממנים תרבותיים שבית הספר מצופה להציב להם פתרון, ובשעות הרבות בהן הוא מקבל חזקה בלעדית על ילדי ישראל, הוא מצופה ל"חנך" אותם להיות אנשים טובים.

נכון, תלוי את מי שואלים… משרד החינוך יגיד שלצד הציפיות הללו, בית הספר מצופה גם להכין את התלמידים לקראת מבחנים סטנדרטיים, אבל אלה אינטרסים של שלטון שכבר דיברתי עליהם בעבר לא מעט. למרות זאת, אני מניח שרובינו נסכים עם משפט הפתיחה.

ואז חוזר הילד הביתה, מדליק את הטלויזיה או/ו הפייסבוק שלו ומתחנך אחרת…

שמעתי מחברי ד"ר עדה גרינברג ורענן ארבל המניעים את בית הספר "מופת חופים" בגבעת אולגה ש'חברות' היום זה לא מה שהיה פעם. חברות היום נמדדת בכמות החברים שיש לך בפייסבוק. שלאבד חבר בחיים זה פחות מסובך, בפייסבוק אם אתה מאבד חבר, רמת הפופלריות שלך יורדת. מכאן שהערך חברות מקבל פתאום מימד חומרי. אין חברות כבר ערך עליון של קשר עם ילד, חברות היא מדד אגוצנטרי לפופולריות שלי. אני. לא אני עם האחר, אלא אני מול האחר. אפילו מימד החברות הופך למדד כמותי במסע להיות 'הכי טוב', 'הכי יפה', 'הכי עשיר'…

מסתבר ש'בריתות' ו'חרמים' שהיו בזמננו אמצעים קיצוניים מאד הופכים לעניינים של יומיום, אבל אני מתעודד בעובדה שהם מאבדים הרבה מהמשמעות  החברתית שלהם…

ואז אנחנו רואים האח הגדול או היפה והחנון או…

מציצנות ללא שמץ של בושה, השפלה ללא גבול, מניפולציות, מלכודות מכוונות, ששון לאד… איזה כיף לראות אנשים מתרסקים, אנשים בוכים, אנשים מודחים.

והכל לגיטימי. הכל למען הרייטינג.

לכאורה, מה לעשות, זה מה שהעם רוצה, לא?!

ובכן, יש פה שתי בעיות עיקריות:

הראשונה – בעיה אתית. מה שהתוכניות האלה מרשות לעצמן, שום גוף מחקרי מסודר לא היה מעז לעשות, ואם היה מנסה, לא היה מקבל אישור למחקר כזה משום ועדה של אתיקה מקצועית (וכל מחקר הקשור לאנשים או חיות מחוייב באישור ועדת אתיקה של המוסד). נכון, הרבה מהמניעים של המוסדות האקדמיים הוא חשש מתביעות של נפגעים בניסוי, אבל עדיין – יש מחוייבות, יש פיקוח, יש חשיבה, יש לקיחת אחריות.

השניה – בעיה חינוכית ממדרגה ראשונה. התוכניות האלה נותנות לגיטימציה למערך של ערכים פסולים, ללא בקרה. התוכניות האלה משנות את התרבות של ילדינו.

נשב ונשתוק?

אז מה עושים? צנזורה ? חלילה לנו מלתת עוד שוט של שררה בידי שלטון, זה יותר מסוכן אפילו מלראות את היפה והחנון במשך שנים.

אני קורא למרי אזרחי. בואו נחרים את התוכניות האלה, בואו נוריד להן את רמת הרייטינג לזבל. בואו נשלם להם במטבע שלהם ונשפיל אותם עד עפר.

ויחד עם זאת, אני קורא להורים – לא צנזורה (אני לא מאמין בשליטה חד-צדדית בחינוך), אבל הידברות.

תסבירו לילדים שלכם כמה רוע יש בתוכניות האלה, כמה זלזול ברוח האדם, כמה סכנה לכל נסיון של יצירת חברה שפויה.

 

ואתם, נפגעי האח הגדול או תוכניות כאלה, אנא צרו קשר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Rivka Wadmany  On 29 בדצמבר 2010 at 1:27 am

    הכל מתחיל ונגמר בחינוך! במקום להחרים תוכניות צריך לחנך לצפייה ביקורתית בתוכניות ואז יש סיכוי מסויים שמספר הצופים בתוכניות "הזבל" יפחת במידה ניכרת. לו יהי!

    • חנן יניב  On 29 בדצמבר 2010 at 6:56 am

      רבקה, נכון, אבל גם טלויזיה זה "חינוך" ואם ההורים לא יכוונו את הצפיה הביקרותית הזאת (בדוגמה אישית, לא בצנזורה) – משהו כמו 'אצלינו בבית לא רואים את הזבל הזה', אני לא מאמין שהמערכת החינוכית יכולה לעשות משהו משמעותי. בכיתה אפשר, אולי, לנהל דיונים על המשמעויות של מצבים כאלה ולהבין איך תרבות שלמה מסתאבת על מזבח רייטינג וכסף של אנשים חסרי מצפון.

  • גלית אשכנזי-גולן  On 3 בינואר 2011 at 2:58 pm

    אני תמיד תוהה – האמנם ישנה כאן "התדרדרות"? וכי מתי היה "טוב יותר"? גם בימי רומא רוב האנשים אהבו קרבות גלאדיטורים, לא?

    מה, בשנות השמונים הטלוויזיה היתה טובה יותר? אם יצא לך לראות משהו מאז בזמן האחרון – כמה סקסיזם, כמה גזענות…

    אני מאוד אמביוולנטית בנוגע לתוכניות הריאליטי ה"הארד קור" (אין לי שום דבר נגד תוכניות כגון "קרב סכינים", להפך, זה נחמד) – מצד אחד ברור שהן נוצרו באווירה כללית של לעג למתמודדים (ולעיתים אני תוהה כמה ציני הוא ארז טל). מן הצד השני נראה שבעונות האחרונות המתמודדים מגיעים עם אג'נדה ברורה בנוגע לדרך שבה הם הולכים לנצל את המעמד לטובתם (אני אעשה כמה דברים מגונים מול המצלמה, וכשאצא תהיה לי תוכנית אירוח…) וכבר לא ברור מי כאן המנצל ומי המנוצל

    לשמחתי, הילדה שלי עוד לא בגיל שהיא מתעניינת בזה, אני תוהה מה הדרך הנכונה (והלא צבועה) להתמודד עם זה כהורה.
    באשר למערכת החינוך – כרגיל, עליה לנסות לעמוד בפרץ אל מול איזושהי התבהמות כללית שנראה שהחברה שלנו עוברת.

  • חנן יניב  On 3 בינואר 2011 at 10:50 pm

    גלית,

    אני חושב שבכל זאת קורה משהו. אני חושב שיותר ויותר מרשה לעצמה התקשורת לעצב תרבות ולא לייצג אותה. העניין שלי עם תוכניות 'השפל את עצמך' נעוץ לא במתמודדים ומה שהם מוכנים לעבור, אלא יותר עם הלגיטימציה שמואצלת על הערכים הפסולים שהיא מקדשת. אני לא דואג שהבת שלך תרצה להיות אחת המושפלות האלה – אני דואג שהיא תראה בהשפלת חבריה בבית הספר מעשה לגיטימי ומקובל (טוב, במקרה שלה הפרטי אני לא דואג גם בעניין זה – אני מכיר את אמא שלה).

    חנן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: