על ערכים מבולבלים והמורה חסיה


נסכים שהאנושות דפוקה? לא האנשים, האנושות.

 

למה? מלחמה, מחלות, עוני, רעב, שחיתות – מה? חסרות סיבות?!

 

איך קורה שאלפי שנים של תרבויות לא פתרו את זה?

 

אז נגיד שהחינוך הציבורי הוא רעיון חדש יחסית, האם הוא מציע תקווה?

 

כמובן שהוא מציע, אבל לא בדרכו הנוכחית…

 

אז הרעיון הזה שהחינוך צריך ליצור חברה ערכית חדשה הוא לא רעיון חדש. יש זרם פילוסופי שלם בחינוך שנקרא פילוסופיה רדיקאלית (פררה) שקורא לחינוך ליצור אדם חופשי וערכי שישנה את החברה… אבל פתאום הבנתי שזרמים פילוסופיים לא ישנו את החינוך ולא את תוצריו. ססמאות לחוד ומעשים לחוד והילד יוצא מבולבל אל תוך חברה מבובלת…

 

בתקופה האחרונה ביקשתי מתלמידי (רובם מורים מנוסים הלומדים לתואר שני ושלישי), לקחת סקר עצמי על תפישותיהם בחינוך. הסקר (Zinn 1984) מציב חמש פילוסופיות מקובלות בחינוך (הומניסטית, פרוגרסיבית, רדיקאלית, ביהביוריסטית וליבראלית) ועוזר לך באמצעות שאלות עקיפות לזהות פרופיל אישי של עמדות ערכיות.

 

התוצאות הפילו אותי מהכסא..

 

אנשים יצאו עם דרוג גבוה גם בתפישות ממוקדות אדם (השלוש הראשונות) וגם בתפישות ממוקדות ידע (השתיים האחרונות)…

 

בשביל לנסות להבין למה זה משונה, נסתכל על הקטע הבא שבאמצעותו אנסה להבין את הקשר שבין תפישה ערכית, התנהגויות והתפתחות של חברה:

 

נסתכל על הרצף שבין שיתופיות לתחרותיות.

 

יש להניח שכל מחנך שהיה צריך להציב את עמדתו על הרצף הזה היה קרוב יותר לשיתופיות מאשר לתחרותיות. אין, לדעתי, מסר יותר מוסכם בעולם החינוך. אפשר אולי להתווכח אם שיתופיות ותחרותיות חייבים להיות על אותו רצף – אני מאמין שכן, אבל לא הייתי רוצה ל"התפלסף" על זה כאן – זוהי רק דוגמה להמחשת הרעיון – ובסך הכל, אני מקווה שיש הסכמה שהתוצר – החברה – דפוקה.

 

בואו נסתכל על אחד הכלים המקובלים ביותר בבית הספר – הציון. למרות שיטענו רבים שתפקידו של הציון הוא משוב על למידה, אני מקווה שברור שהציון משמש כמקור למוטיבציה (חיצונית כמובן), והכי גרוע – הוא משמש מקור להשוואה…

 

כבר כתבתי על ציונים לא מעט, כאן אני טוען שהציון הוא בסיס להתפחות של תחרותיות כערך. ילדים שנחשפים לשיטות של ציונים (וכן, רבותי, אני מאמין שגם הערכה מילולית היא ציון) במשך 12 שנים 5 ימים בשבוע, 5-8 שעות ביום (וכל מה שאחרי), לומדים לשאוף לקבל את הציונים הגבוהים ביותר (גם אם יש כאלה שנכנעים ומוותרים, עדיין אני בטוח שאין ילד שיכחיש שהיה מעדיף לקבל את הציון טוב ביותר). מה זה אומר? זה אומר שיש אחרים שמקבלים פחות…

 

אז עד כאן:

 

מטרה ערכית: שיתופיות (ממוקדת אדם)

כלי מקובל להשגת מטרות (אחרות, ממוקדות ידע):  ציון

התוצר: חברה תחרותית

 

אז איך קורה שמורים שמאמינים בשיתופיות משמשים כלים ביצירה של אנשים תחרותיים וחברה תחרותית?

 

כמו שאני קורא את התוצאות של הסקר המוזר למעלה, יש נתק בין אמונה אישית ובחירה של כלים.

 

אבל להדגיש – אני לא מדבר על הבדלים בין אמונה אישית ודרישות מערכת. הרי ברור שמורה יכול להאמין בשיתופיות, אבל להיות חייב לתת ציון – המערכת מחייבת… אני טוען שמורים מאמינים גם בשיתופיות וגם בציון ואינם רואים את הניגודיות (זה מה שהסקר שערכתי על תלמידי אומר).

 

אני חושב שהבלבול הוא בין "מה שאני מאמין" לבין "מה שטוב למצב". אני שומע, או קורא בדברי תלמידי היגדים כמו: "יש ילדים שצריכים חיזוקים חיוביים או שליליים – הם לא לומדים בלי…", ואין קישור בין "מה שאני מאמין שהילד הזה צריך" לבין "אני רוצה שיגדל להיות אדם עצמאי וחופשי" ולבין "אני רוצה חברה ערכית, אנושית".

 

אז מה יהיה?

 

אני מאמין שפילוסופיה אישית היא כמו דת. כמו שדת מציבה מסגרת ערכית לחיים, גם התפישות ההומניסטיות מציבות מסגרת ערכית לחיים, מסגרת שצריכה לשמש עבורינו מערכת קריטריונים לבחינה נפשית יומית. כמו שאדם מתפלל, אנו צריכים לעבור ולנסות לזהות מצבים איתם התמודדנו ולבחון אותם מול מערכת האמונה הערכית  שלנו.

 

לערב תפישות ערכיות ממערכות מנוגדות זה כמו לערב בשר וחלב בשביל יהודי דתי. זה כמו להגיד, אני מאד מאמין ביהדות, אבל אני מאד אוהב את הצלב אז אלך עם צלב על צווארי…

 

אבל בכל זאת יש דרישות למערכת, הרי לא יכול/ה מורה לבא ולהגיד, אני לא נותן/ת ציונים (לפחות לא בבית ספר רגיל). אז איך הוא/היא מתמודד/ת עם הצורך להתמודד עם כלים המנוגדים לערכיו/ה?

 

אז הנה מסלול שלדעתי מורה צריך/ה לעבור בשביל להיות מסוגל/ת למלא שליחות של יצירת חברה חדשה וערכית, שלדעתי היא משימתו/ה העיקרית.

 

  • המורה צריך/ה לזהות את תפישת העולם הערכית שלו/ה
  • המורה צריך/ה לזהות ניגודיות שבין מסרים ערכיים של כלים מקובלים לבין המערך הערכי הזה
  • המורה צריך/ה למתן את השפעתם הערכית של הכלים האלה (דוגמה למטה)
  • המורה צריך/ה לשתף את חבריה/חברותיה לחדר המורים ואת ההורים ולחשוב ביחד על מערך ערכי משותף (לרוב בתי הספר יש משהו כזה – זה נקרא "אני מאמין בית ספרי" וגם שם יש ערכים מנוגדים במקרים רבים)
  • המורה צריך/ה לצבוע בצבע המסרים הערכיים האלה את כל האוירה הכיתתית

 

איך ממתנים את השפעתם של כלים "מעוותי ערכים"?

 

אם נותנים ציונים –

  • להשתמש בהם כהזדמנות חינוכית, להדגיש את המסך הכפול שלהם ולבטל לחלוטין את הערך ההשוואתי שלהם
  • להשתמש בשיטות של הערכה עצמית
  • להציף את הכיתה בפעילויות שיתופיות
  • להנחית בהדרגה את חשיבותם הקיומית, להדגיש מדדים חשובים של תפקוד בכתה – שיתופיות, תרומה, עזרה הדדית…
  • לשתף את ההורים במסרים האלה.

 

וכך לגבי כל כלי וכל שיטה.

 

יש תקווה.

 

מחשבות?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 21 בפברואר 2008 at 4:33 pm

    לא נראה לי שהמערכת תאמץ את המלצותיך החכמות והנכונות.בגלל כל הסיבות שהתוודענו אליהן בעת האחרונה.בינתיים,הייתי מייעץ לתלמידים את העיצה הזו של מרק טווין.

    Don't let schooling interfere with your education.

    Mark Twain

  • דפנה לוי  On 21 בפברואר 2008 at 7:26 pm

    אוי, כמה חבל , כמה חבל שלא היית המורה שלי!

  • דפנה לוי  On 21 בפברואר 2008 at 7:27 pm

    או לפחות של ילדי!!!!

  • איריס  On 22 בפברואר 2008 at 3:37 pm

    כשהמורות עצמן נמדדות לפי ההישגים של תלמידיהן (מיצ"ב, בגרות) אז מה שאתה מבקש הוא קצת קשה לביצוע

  • אדוה מרגליות  On 22 בפברואר 2008 at 5:14 pm

    חנן
    אני חושבת שההבחנה שערכת בין אני מאמין אישי – הומניסטי לבין ההתנהלות החיצונית של מערכת שבונה סולם לצורך השוואה והערכת הישגים היא חשובה ומבהירה את מקור השבר החינוכי המתמצה בתחושה של אובדן אמון כלפי המערכת.
    לטעמי הבנת הפער חשובה ויונית כדי לאפשר לכולנו להחליט איך להתנהל. כמו בחיים הסוד טמון ביכולת לשלב להתאים ולהשאר רגישים.
    כמובן שנעשים ניסיונות חינוכיים מעניינים אשר התקדמו לקראת צמצום הפער – ואולם חשיפת המודעות לדואליות ואף לחשיבות יתר שאנחנו מיחסים לציונים עשויה לקדם אותנו לקראת מציאת איזונים נכונים.
    אדווה

  • בני ברקו  On 23 בפברואר 2008 at 2:07 pm

    עד כמה עצוב לקרוא כאן את התום והטוהר העולים מתוך הכוונה …

    רק לא הבנתי איזה "ערכים" ראיית כאן לאחרונה ?
    אני לא הצלחתי לראות כאלה, גם לא באמצעות "זכוכית מגדלת" של שען חירש …ואם יש בסביבה כמה ערכים בודדים ו- "תועים" , אז אולי הם בדרך לעריכת ה- "קניות" בשדרות… אך מה שבטוח הוא, שלבטח אין סיכוי שתפגוש בהם דווקא בחינוך !
    ובכלל, להבנתי ובאופן די פרלמינרי היה ראוי יותר להתחיל לדון בשאלה היכן נראה לאחרונה כאן ה -"חינוך" ? כי כל מה שאני מצליח לראות כאן תחת האצטלה הזו הנקראת "חינוך" היא סה"כ רק הכשרה מקצועית בדרך להשגת ה- "ג'וב" וה- "ג'ובות" …..לשון אחרת: קריירה מצליחה שלצידה הרבה מזומנים, מעמד, שליטה וכוח… וכל היתר הוא פשוט מיותר, זניח ובעיקר לא מענין…
    החינוך, הלימודים וההשכלה הם אינם כאן "היעד" ! הם רק "המכשיר" והאמצעי בדרך להשגת ה- "יעד" הנ"ל…( שהוא ה- ג'וב ו-ג'ובות ) …

    כנראה שמזמן כבר לא היית כאן בסביבה….( וכחבר גם לא מעז לאמר לך:" אז בוא לבקר"…) בכל אופן, הנה החדשות החמות (הישר מהתנור ): המודלים "הסיפרותיים" התחלפו להם…הם אינם עוד : שי עגנון או איינשטין… אלה נהיו סתם שמות "סתומים" אותם שאבתי כעת מתוך ה-אוב… אלה, אפילו לא נוגעים בתודעה ואפילו גם לא בזכות היותם סתם שמות של רחובות – בכל אופן, זאת מאז ההמצאה הגאונית של ה- GPS…גם דיוקנם של אלה כבר לא מבצבץ מתוך שטרות הכסף, כך שנוכחותם מזמן אבדה בתוך תהום הנשייה… ובשפתם של תלמידיי זה מה שנקרא כיום -מה ש"אוכל" ( אוכל= נחשב )כיום הוא "גאיידמק" … פעם זה היה: " דבר אלי בפרחים אהובי"… היום זה "דבר אלי במזומנים אחי/אחותי "…. איני יודע אם זה הגיע עד לקנדה… אך חפצתי לעדכנך שכיום כל המדינה עוקבת בדריכות עוצרת נשימה אחרי המתרחש ב-"טלנובלה" של משפחת הפשע "אלפרון" …הנה, דוגמנית יפיפיה נשלחה לביתו על מנת לעקוב מקרוב ובמשך תקופה מתמשכת, ובכך לפתוח לנו "צוהר" לביתו בעבור כל עם ישראל החי לו ב-"פרוספרטי" ובביטחון בארץ המובטחת היא ארץ הקודש … וכך שכולנו נוכל להתחנך לאורו ומשנתו של העילוי הגאון רבינו ומורינו… וללמוד מהמודל האולטימטיבי של ה- "הסלב" החדש בן הדור הזה… אגב, בפרק האחרון של הריאלטי TV (טבעי) כולנו כאן כססנו ציפורנים במתח בלתי ניתן לריסון, האם בנו החייל העריק יסגיר ת'עצמו למשטרה או לא ?
    אז זהו, היום זה כבר לא אישי…היום זה רק כלכלי… ובכלכלה כמו בכלכלה… הרעיון הראשון אותו יפגוש התלמיד בבואו ללמוד את התחום הוא: "בידי האדם כמו גם בידי החברה בכללותה יש כמות מוגבלת של הון, עבודה וחומרי גלם." וכשזה הבסיס לכל הרעיון המוביל שכאן, הרי שכאן הכל בהכרח ובעל כורחם מתחילים להתנהל על פי חוקי "הברירה הטבעית", משמע: בכדי לזכות בנתח מתוך האמצעים המוגבלים הנ"ל…הרי שיהיה עליך להיות זה אשר יקדים את חברו ויתייצב לפחות באחד לפניו, היות ואחרת כל אלה שהם אמצעי קיומך ומחייתך..אלה כבר לא ימצאו בעבורך… והפירוש הלא אבסטרקטי או סוריאלסטי העולה מתוך הרעיון הנ"ל הוא : שכך פשוט תיכחד…תעלם, תתפוגג, תימוג …ואף אחד כלל לא ידע שפעם בכלל היית פה, או שבכלל עברת מתישהו דרך העולם הזה …

    אז על איזה "ערכים" אתה מבקש כעת לדון ? כשכאן קובעים רק חוקי הג'ונגל של "ההישגיות" …הם אלה אשר מכתיבים כאן ת'קצב ונותנים את הטון… ומשמעום רק אחד : " להיות או לא להיות"….

    ואפרופו… מי המעונין להרחיב את השכלתו בתחום ה- "ערכים"… , ממליץ לו לעיין בערך "דו"ח וינוגרד"…זה דן כולו בערכים… על כל שקדם לו, ועל כל שבא לאחריו…וזה כביטוי מובהק של "חינוך" לערכים… כמודל וכדוגמא ערכית לכיבודם של ערכים… ולא סתם ערכים… אלא ערכים הנוגעים בקיום ובחידלון האנושי והאישי… וכשזו היא מהות המציאות והקיום… מי בכלל עוד נדרש ללמוד על ערכים בבית הספר ?

    צר לי… באמת צר לי…אך רק המביט על המציאות נכוחה… וזה אשר אינו ירא לזעוק" ש: "המלך הוא ערום", אזי…מאמין שרק זה הוא אשר יתכן ואולי יהיה לו גם סיכוי למצוא או להביא לכאן ת'בשורה…

    שבת שלום !

  • חנן  On 23 בפברואר 2008 at 2:10 pm

    אדוה, חן, חן… אילו צעדים? אני מחפש מאמרים שמדגישים את חוסר התובנה ולא מוצא… יש לך מקורות שמצביעים על הקונפליקט הזה?

    בני,

    נו? על מה בוכה המשורר? איך הגענו לכאן?

  • בני ברקו  On 23 בפברואר 2008 at 2:12 pm

    איך הגענו עד הלום ? "בקלות"… כי "הקושי" היה איך להימנע מלהגיע לכאן ?

    משום זאת, פחות משמעותית היא השאלה: "איך הגענו לכאן" ? והשאלה הראויה יותר להישאל כאן (בנסיבות אלה) היא : "איך כעת יוצאים מכאן ? "

    אך למען הגילוי הנאות… כשאני חושב על האפשרויות היכולות להוות מענה ותשובה לשאלה הזו ( השניה … ) הרי שגם אני הייתי בוחר להישאר "תקוע" (עדין) בשאלה הראשונה…

    ולהלן תמצית "הרעיון" ( כפי שאכנהו ) – " הפרדוכס החינוכי "…

    עובדה ידועה היא שהאדם נבדל מהבהמה בהיותו גם בעל "קוגניציה" בנוסף ליצריו החייתים ( לטרוף או להישמר שלא להיטרף… ) גם שאר הדחפים והאינסטינקטים הבסיסים להישגים כמו לגבי: טרטוריה, מין ושליטה… הם לא ייחודיים רק לבני מינינו …בסיכומו או תחילתו של רעיון, הרי שזה גם "המנוע" או " הדרייב" המניע כאן את העולם בדרכו ועקרונותיו האבולוציוניים בהם החזק והמוכשר ממשיך להשתכפל והחלש נכחד… כך העולם הניצחי "משתדרג" לו …הקוגניציה היא זו אשר היתה אמורה לשמש כאן כ- "בלם" ובקרה שהדחפים היצריים האלה לא יצאו מכלל שליטה ובכך יפרו את האיזונים העדינים שבין כל הכוחות הפועלים כאן… משמע ליצור בהם "סובלימציה" ועידון באכזר שבבעלי החים הוא האדם.. אך כשהקוגניציה הזו משתבשת לה ונפגמת…וזאת דווקא באמצעות המכשיר הזה הנקרא "חינוך" ..כי הוא זה היוצר מצב המאפשר גם ל- "בינונים" ולטיפשים "לטפס" עד למעלה…יוצא מכך, שכך גם "הפישפש" נהיה לפתע "מלך החיות"…וכעת משההגה של ההובלה כבר מצוי בידיו … זה הוא המשבש כאן את כל "התנועה" ..ובעיקר את המכשיר הזה הנקרא "חינוך" אשר הוא אינו מצליח להבין כלל את יעודו ואשר ממגבלות יכולת הבנתו זה נראה לו כאיום העיקרי והקיומי על עצמו…כך המכשיר הזה הנקרא "חינוך" שתפקידו היה מראש להכשיר ולמנוע שזה יהיה המצב שיתפתח… כך מוצא עצמו לפתע המכשיר הזה נהפך ל-"אבן שאין לה הופכין" ומכאן שזהו הפרדוכס של החינוך …

    כעת משהוסרו להם "המחסומים" של הקוגניציה, נותרים אנו כסתם "עדר" של "בהמות" המונעים בעיקר על ידי הייצרים והדחפים הכי בסיסיים שבנו …והנה, כך באמת גם "התבהמנו" לנו עד לכאן… (כך הגענו עד הלום – זאת כמענה לשאלתך "איך הגענו עד לכאן ? ")

    ובכן, במצב שכזה יש לטבע "מענה" משלו בכדי להתגבר על שיבושים שכאלה הנוצרים אחת למאה ( כל מאה ו- "השואה" שלה.. ) כך שממילא המצב הזה בסופו של רעיון "מדרדר" עד כדי "פירמט" כללי , או לכל הפחות התקנה מחודשת של "מערכת ההפעלה"…. לרוב מעט יותר משודרגת מקודמתה… וכך בכל פעם עד לפעם הבאה… את העיקרון הזה הבין כבר לפני שנים רבות, החכם שבאדם – "קהלת" ( זה שאמר הוא שהיה זה הוא אשר גם יהיה) זאת עוד הרבה הרבה לפני התפלגות הממלכה לישראל ויהודה…לפני חורבן הבתים למיניהם … וגם לפני האינקוויזיציה השואה והתקומה… אבל מי בכלל כעת יודע (מהדור הצעיר) מי בכלל היה "קהלת" ? מה הוא אמר ומה זה בכלל חשוב ומשנה ? הרי הוא לא ביצע שום "אקזיט".. הוא לא הבעלים של שום חברת "סטארטאפ", הוא לא הרוויח מיליארדים, הוא לא הבעלים של שום קבוצת או מועדון כדורגל…הוא לא שיחק בשום "טלנובלה" גם לא זכה ב- "כוכב נולד"… אז נכון, אז היו לו 1000 "כוסיות" (בשפתם ) נו, אז באמת "ביג דיל" כל אחד יש לו כיום איזה 1000 בכל קהילה מתחילה… ( ולא משנה שמעל מחצית אלה "הם" בתחפושת של "הן"…) … ומכאן ש- "קהלת" זה…קהלת… את מי הוא בכלל מענין ?

    זו היא תשובתי לשאלה השניה אותה הצבתי ואשר מהמענה עליה כה חפצתי להימנע…

  • חנן  On 23 בפברואר 2008 at 2:13 pm

    ואתה לא חושב שמה שאני כותב בבלוג הוא סוג של תשובה לשאלה השניה? בינתיים, אני עסוק בלנסח את הכלים והפעולות "משחתי הערכים" כשהדוגמה הוא הציון. אבל אם נמפה את הגורמים ונזהה אותם ללא מיסוך של ססמאות שחוקות וריקות מתוכן, אולי נצליח לפתח להם תחליפים או/ו ממתנים? אולי זוהי תחילת הדרך ל"ציון החדשה" (ופה אני מתכוון לציון שמחוץ ל"מטריקס"?

  • בני ברקו  On 23 בפברואר 2008 at 3:48 pm

    חנן…

    תפיסת עולמי בענין "הציון" זהה וחופפת לתפיסת עולמך….אך יחד עם זאת, מנסיוני אשר בשטח… מוכרח להודות ולהתודות ש-"הוכנעתי" ואני כבר משלים עם "רוע הגזרה" וגם "הגורל המר" והאכזר…עם העובדה שה-"ציון" הוא "המעוז האחרון" בטרם יפרץ גם קו ההגנה האחרון של החינוך…"הציון" הוא האצבע החוסמת את הסדק שבסכר ועם הסרתה של זו האצבע יבוא השיטפון הגדול אשר ישטוף כאן את הכל…

    לרוב ילדינו דהיום אין כל "דרייב" משל עצמם ללמוד מעצמם משהו… ובמיוחד לא את מה שאנו מעונינים ללמדם… משום כך, נותר הציון כ- "שוט" היחיד אשר באמצעותו ניתן עוד איכשהו להניעם ולעשות משהו בניגוד לרצונם ולבחירתם החופשית… "הגזר " לא ממש מצליח לעשות להם את זה…הוא לא מספיק מגרה וגם לא עושה עליהם כל רושם של "טעים"…

    זהו עולם של גלדיאטורים הנלחמים כאן בקרבות לחיים ולמוות… הספורט הוא הישגי… המוזיקה היא הישגית ( החל במצעד דרך "כוכב נולד", הרייטינג ומדד מכירת הדיסקים וכו'… ) העולם העיסקי הוא תחרותי והישגי… ובטח זה של הכלכלה הגלובלית והשוק החופשי… הכל כאן דינמי, בתנועה ובתחרות….היום אתה "המלך" נמצא ב- "טופ" של העולם… ומחר אינך שווה פרוטה אם אתה לא מספק את הסחורה שהיא כאופיום להמונים… אז אף אחד לא יזכור לך את חסד נעוריך…עולם אכזר וקר ומנוכר… תמיד ובכל יש איזשהו "שפיץ", אחד כזה המצליח לעבור את כל המשוכות ומעפיל אל הפיסגה… ולמרגלותיו זירה שרועה באלפי נופלים שדודים, מותשים מהמאמץ המושקע לריק, שבורים בדרך הנכשלת שלהם אל הפיסגה אליה לא הצליחו להגיע …

    כעת תבוא ותטען ש-"הציון" זה הוא שכאן "שורש כל רע"… הוא בבחינת "החטא ההקדמון" ממנו הכל מתחיל…הוא זה זה המקבע את העיקרון המשחית של ההישגיות והתחרות… וכאן בבית הספר, בעודם עוד ילדים ("כחומר ביד היוצר" ) כאן בדיוק זה המקום והזמן "לשבור" את מעגל הקסמים הזה… אז – או. קיי…

    נו, וכאן בדיוק אנו מתגלגלים לאותו דיון ישן נושן של "מי קדם למי …הביצה או התרנגולת"… היות ואני טוען שלחינוך כיום אין כל השפעה משמעותית ביחס ל-"מעטפת" הכוללת העוטפת את הילדים והנוער של היום… הכלכלה מפעילה כיום "כוחות" בסידרי גודל שהם בכלל לא בליגה של "הכוחות" העומדים לרשותו של החינוך…

    משום כך, יש להבין ולהכיר היטב במציאות העגומה ( או הטבעית) ובמגבלותיה, זאת בטרם נשפוך גם את התינוק (הציון) יחד עם מיי האמבטיה ….

  • לימור  On 24 בפברואר 2008 at 10:05 am

    הקונפליקט קיים, לדעתי, לא רק בין מערכת שנותנת ציונים לזו הדוגלת בשיתופיות, אלא גם לזו המנסה להעצים את ה'אני' של כל ילד, מערכת/מורה המנסה להצביע עבור הלומד על תהליך התקדמותו האישי, שלא ביחס לאף אחד אחר.
    במשך מספר שנים ניסיתי לפעול על פי ערכיי, ללא ציונים, עם משובים אישיים לכל לומד, ומשובים אישיים של כל לומד על דרך למידתו.
    העבודה הייתה קשה, לא תמיד מוערכת ע"י ההורים והילדים (שחיפשו וביקשו ציונים), ותמיד רצופה שיחות וויכוחים עם ההנהלה, שלא תמיד הבינה.
    נכנעתי, אך אני עדין חולמת על היום שבו אוכל לחנך במסגרת שתתאפשר זאת ללא צורך באותם ,ויכוחים/שיכנועים, ילדים שלא יחפשו את אותם ציונים משווים.

  • David  On 19 באפריל 2014 at 2:38 pm

    *בתי הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור: חופש בחירה וחופש לימוד*

    "אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד.

    ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה — אלימות בבית, אלימות בבית הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

    ראשית כל, חשוב להבין שבתי הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

    למשל, בתי ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

    אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי טקסט זה, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה השנה של ניו יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

    כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

    שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

    דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

    החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית הספר ?

    זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית הספר !!

    הדרך היחידה שבה בתי הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

    בתי הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור (כמו בבית הספר הדמוקרטי סדברי ושלי: http://www.sudval.org/). פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן יפוי כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן יפוי כוח כזה, הערכים שבתי ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: