מדינה מחפשת סיפור


הייתי בביקור באומת "סיקסיקה". אומה אני מתרגם מ"Nation". זוהי קהילה של ילידי "אומה ראשונה" (First Nation), מי שנקראים בארה"ב "אינדיאנים". בקנדה הם בני אומה ראשונה. סיפרתי להם קצת על ישראל והם מאד התעניינו בשפה העברית. שאלו איך יכול להיות ששפה שכמעט מתה הופכת לשפה של מדינה בתוך כמה עשרות שנים. השפה שלהם "רגל שחורה" (Black Foot) כמעט נאלמה (גם עם ע') לחלוטין, ומאחר שהם עסוקים בשאלות של הגדרה עצמית חשוב להם לחדש אותה מאד.

 

אמרתי להם שלדעתי בשביל לחדש שפה צריך "סיפור" – משהו כמו, נגיד, להקים מדינה… ויותר מזה, סיפור טעון ברעיון ההישרדות, התקומה מעפר…

 

מסתבר שבשביל להוציא אנשים משלוותם ולרתום אותם לרעיון משלהב צריך סיפור – סיפור אמיתי.

 

ואני שואל, מה הסיפור שלנו?

 

זה לא שאין בארץ אנרגיה להתנער מהרגשת "הכל במשבר" הזאת…

 

זה לא שאי אפשר לשקם את המנהיגות, את המוסר, את החינוך…

 

כל מה שצריך זה סיפור.

 

אז מה יכול להיות סיפור כזה?

 

צריך לבנות משהו, ליצור משהו, משהו של תקווה… משהו ענק… כמו מדינה… יותר מזה, כמו מדינה מוקפת אויבים…

 

לדעתי מנהיגות של אמת היתה צריכה להכין מצע כזה שמשלב את העם. משהו שלא לוקח את העם כמובן מאליו, מנהיגות שהיתה מעוניינת לשתף, להתחלק, להקשיב ולשנות.

 

אפשר למשל היה לרתום חלקים עצומים של העם בניסיון לשקם את התיירות בארץ (לא כ"כ גדול, אבל התחלה של משהו חשוב), או אולי (אבל זה ממש טעון) לשקם את האומה הפלסטינאית… תחשבו על זה – העם בישראל עוזר לעם הפלסטינאי לבנות לעצמו מדינה…

 

איזו סיפור זה היה יכול להיות…

 

נשמע מוזר? אולי הסיפור הזה מוזר, אבל בלי סיפור – ומהר – לא רואה אור בקצה המנהרה…

 

ואז, כיש סיפור, אפשר לבנות מערכת חינוך אחרת, מלאה בערכים וסיסמאות של אמת, ואפשר היה לקוות לחברה מתחדשת על תשתית בריאה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמית  On 24 באוגוסט 2007 at 7:01 pm

    קראתי את הפוסט שלך כפשוטו ומאד נהניתי והסכמתי…ואז…
    ניסיתי לקרוא את הפוסט שלך כשאני מחליף את המילה סיפור במילה חזון. ופתאום הוא נשמע לי מאד מוכר מהעולם העסקי… כל עסק טוב צריך חזון וגו'…
    ואז הבנתי משהו בכוונה או שלא בכוונה נמצא בסאבטקסט:
    כדי להוציא חזון לפועל, כדי להפוך אותו למטרה משותפת של קבוצה גדולה של אנשים – צריך סיפור. סיפור הוא סוג של thick description של המטרה. הוא נותן יותר אינפורמציה עליה, יותר נקודות חיבור. יותר הקשר. לעומת החזון, המנוסח בד"כ כסיסמא, שקשה יותר לפרוט אותו ליעדים ומטרות, וקשה לקבל החלטות לפיו.

    הסיסמא החזונית נגזרת מהסיפור. ולא להיפך. זה מסביר לי הרבה דברים.

    תודה.

  • יגאל חמיש  On 25 באוגוסט 2007 at 2:50 pm

    צריך להחליף את המלה חזון במלה סיפור. צריך להסתייע בסיפור כדי שיהיה אפקטיבי יותר לליצור במשותף את החזון.

    האתגר הוא איך גורמים למנהלים להפנים כי השימוש בסיפור או בסיפור סיפורים (Storytelling) הוא אפקטיבי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: