על משתמטים וחברה


כתבה ראשית בידיעות אחרונות: 40% משתמטים מהצבא לפני או במהלך השירות.

 

ואני? אני הרי מאמין שכל תהליך חברתי הוא תוצר של צמיחה ערכית ותרבותית שמתחילה בבית הספר…

 

אז מה זה אומר?

 

שאנשים מתחמקים מאחריות ציבורית ובוחרים לשרת את מטרותיהם האישיות?

 

או ש…

 

החברה הישראלית הפכה פציפיסטית ואנשים אינם מוכנים להתגייס יותר לצבא ולמלחמות?

 

או ש…

 

אנשים הפכו לביקורתיים יותר, איבדו את האימון במנהיגים ואינם מוכנים להקריב את עצמם על מזבח של אין-אונות?

 

או ש…

 

בכל מקרה, אם התהליך מתחיל בבית הספר, איך מקושרים הערכים שיונקים שם לתופעה הזאת?

 

לדעתי (ואני נסמך לא מעט על דברים שאמר ניל פוסטמן) פשוט נגמר לנו ה"סיפור"…

 

איך יוצרים מערכת מסרים מלכדת שתביא אנשים להכיר בחיוניות צבא ומלחמה? בונים מדינה? שלנו כבר קיימת.

 

מציגים את הצורך בצבא כתנאי לקיום לאומי? כמה כבר אפשר? זה מתחיל לשעמם…

 

מיתוסים עליהם גדלנו – מתמוססים. אפילו מסתבר שטרומפלדור לא כ"כ חשב שטוב למות ולא משנה בשביל מה…

 

אז מה יהיה?

 

אם למורה חסיה אין מדינה להקים או מיתוסים למכור, איך יגדל פה דור נוסף של מקריבים?

 

לאט לאט יבינו מנהיגינו, אולי, שאין להם מאחוריהם יותר עם שמוכן להקריב את נפשו ויבינו שמשימה קיומית הרבה יותר היא לעשות שלום.

 

אה, ולמען הסר ספקות, נכון שאני גר (זמנית) בקנדה עכשיו, אבל שירתתי 11 שנים בצבא, אני כבר משוחרר ממילואים, שני בני בארץ ואף אחד מהם לא משתמט.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאה  On 18 ביולי 2007 at 7:50 pm

    שהציעו? לגייס גם את ארבעת האחוזים הלא מגוייסים עקב עבר פלילי
    כשקראתי את הכתבה וחשבתי על הסיבות לתופעה, העלתי את אותן השערות שאתה העלית (ועוד מרבית העלו אני מניחה), וחלפשה מחשבה בראשי שודאי הפתרון שיציעו יהיה שטחי, לא יפתור את שורש הבעיה אלה יכסה אותה עוד קצת
    ולצערי זה ביוק מה שקרה

    ומעל לכל אלה, חשוב לזכור שהביקוש לסיירות המובחרות ול"קרבי" קיים עדיין, כלומר כל אלו שלא התגייסו הם אותם שלושה שלישים המתפקדים יחדיו בתקן של שליש אחד, וחמישים אחוז הבנות אינן מתגייסות ועדיין הפקידות בקרייה נשפכות כמו נמלים ממחילה ובאמת שללא צורך

    הצבא מזלזל בפקודיו, רוב מי ששרת בצבא יצא עם התחושה הזו. ומי שעדיין לא נכנס למערכת, הספיק לו לצפות בשערוריית החטופים כדי להבין מה היחס שגם הוא הולך לקבל

    כיף לך שאתה בקנדה כי נהיה מגעיל לחיות פה, פשוט מגעיל

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18 ביולי 2007 at 10:13 pm

    לפני ניתוח כל השערה שהעלית לא אמרת את הדבר שאולי הכי חשוב לברר:
    האם הנתון של 40% יציב לאורך השנים או לא?

  • תמי  On 21 ביולי 2007 at 1:33 pm

    "אם התהליך מתחיל בבית הספר, איך מקושרים הערכים שיונקים שם לתופעה הזאת?"
    אני חושבת שכיום אין במערכת החינוך (בהכללה כמובן) ערכים שמועברים באופן ברור, רציף, מתוך אמונה ממשית בהם.
    זוהי מערכת מבולבלת ומבלבלת.
    מערכת חינוכית אמורה לדעתי, לתת מקום מרכזי לתהליכי למידה, לסקרנות ולחידוש, אבל כל תלמיד יסודי שיושב בכיתה ורואה כמה הסטריה יש לפני מבחני המיצ"ב שעל פיהם נמדד בית הספר, מבין מיד שאין ערך לתהליך אלא רק לתוצאה המספרית, לכותרת.
    מערכת חינוך היא השתקפות של החברה, חברה שבה אין שום דוגמא ללקיחת אחריות בכל דרג שהוא.
    אז למה שילד שעשה משהו שאסור לו, יודה בטעות, או בעבירה, ולא ישקר? אם זה מה שעושה המורה, או הנשיא.

  • רומי  On 21 ביולי 2007 at 7:07 pm

    היי חנן,
    הירידה במספר המתגייסים לצה"ל קשורה בעיני למעבר מתפיסה חברתית קולקטיבית לתפיסה אינדיבידואליסטית. היום אנחנו שואלים "מה יצא לנו מזה באופן אישי" ולא "איך אנחנו יכולים לתרום". משבר האמון במנהיגות עוד מחזק את התחושה שההתגייסות היא לשווא.
    אגב, בתשובה זו אני לא מנסה לומר שאני בעד ההתגייסות לצבא או בעד הבחירות המדיניות והצבאיות.

  • חנן יניב  On 21 ביולי 2007 at 10:53 pm

    ליאה
    הפתרון לדעתי איננו בהישג יד, אלא אם יהיה אסון גדול וקיומי ואז כולם יתחברו ביחד כמו שקורה לכל אומה בטראומה.בינתיים כל מה שאפשר זה לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים ולשדרג בגדול את משכורות המורים – לא יתכן לשאוף לשיפור איזושהיא מערכת אם המשכורות שבה אינן מאפשרות פרנסת משפחה.

    תמי, רומי,

    זה בדיוק העניין עליו אני מדבר ברשימה "ללא מוצא" זה מתחיל בבית הספר.

  • חנן יניב  On 22 ביולי 2007 at 5:39 pm

    הצועד בנעליו.

    מחקתי את התגובה שלך (אפילו אם אני מסכים עם חלק מדבריך) משתי סיבות:

    1. אין לה שום קשר לרשימה ולנושא, אתה מוזמן לנסות ולפרסם את אמירותיך בבלוג משלך. הבלוג הזה ממוקד בחינוך ולא בכל עוולות החברה.

    2. בגלל השורה האחרונה.

    חנן

  • אדם צחי  On 24 ביולי 2007 at 1:54 pm

    שלום עושים כשיש עם מי.
    למה אמריקה לא עושה שלום עם אל קעידה?

    חוץ מזה, לא הזכרת את העובדה שהצבא הוא מוסד נוראי, בעל שיטות מיושנות וטיפשיות שגורמות לנזק גופני או נפשי כמעט תמיד.
    מערכת מתוחכמת יותר הייתה יכולה למשוך לא מעט מתגייסים.

    זה, בשיתוף העובדה שצה"ל הוא היום צבא אנמי עם ידיים קשורות מאחורי הגב, יוצרים מציאות שבה קשה מאוד להתגייס, מאיזה צד פוליטי שלא תהיה.

  • הצועד בנעליו  On 27 ביולי 2007 at 12:10 am

    ותיקים באתר יודעים שיש כאן זייפן, שהתחביב שלו הוא "לייצא" אותי בכל מיני מקומות, עם או בלי קשר לנושא.
    לא כולם מוחקים כשאני מבקש אותם, אותך אפילו לא הייתי צריך לבקש.
    אני נכנסתי לכאן עכשיו בפעם הראשונה, ובגדול אני מסכים איתך, פרט להתנצלות שלך לגבי בניך ושני בניך בסוף. היא מיותרת.

    כל טוב.

  • הצועד לקב"ן  On 28 ביולי 2007 at 10:58 am

    שהמופרע שמשכפל אותי כמובן מכניס את הדעות הידועות שלי בנושא בכל מיני מקומות שלא לעניין, אבל בסך הכל זה כנראה עושה שירות טוב לעניין וכבר כתבתי לו שהוא עוד יקבל על זה אות "יקיר מסדר בעלי פרופיל 21".

    יש הרבה בעלי פרופיל 21 שאם הם היו מנהיגים את החברה, היא היתה נראית יותר טוב מכפי שהיא נראית כעת, שמנהיגיה הם אותם הפסיכופתים שנותנים להם פרופיל 21 (נפשי=פוליטי), ועוד שולחים את כלביהם לכתוב כאן תגובות נגדם, מן הסתם כדי לטשטש את עקבות הפשע שנעשה באמצעות השלכת עוד רפש על הקורבנות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: